מבוא
מהי לימפומה מסוג הודג'קין?
תסמיני המחלה
אבחון המחלה
שלבי המחלה
הטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין
הטיפול הכימי (כימותרפיה)
כימותרפיה במינון גבוה בשילוב תמיכת תאי גזע
טיפול בקרינה
טיפול בסטרואידים
טיפולים מכווננים (ממוקדי מטרה)
השפעת הטיפולים על הפוריות ודרכים לשימורה
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, מחלימים ולבני משפחותיהם
המידע המובא בהמשך עוסק בלימפומה מסוג הודג'קין, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
לימפומה מסוג הודג'קין עלולה להופיע אצל ילדים ומבוגרים. חוברת זו מיועדת למבוגרים. למידע על לימפומה בילדים ולקבלת חוברת 'ילדים ומתבגרים חולי סרטן' ללא תשלום, פנו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-599.
חזרה למעלה
לימפומה מסוג הודג'קין היא מחלת סרטן של מערכת הלימפה. ישנם שני סוגי לימפומה עיקריים: לימפומה מסוג הודג'קין ולימפומה שאינה הודג'קין (NHL). רק כ-20% מכלל מקרי הלימפומה הם לימפומה מסוג הודג'קין.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברת העוסקת בלימפומה שאינה הודג'קין, וכן חוברת 'מילון מונחים באונקולוגיה', שאותן ניתן לקבל ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף, המגנה עליו מפני זיהומים ומחלות, ומנקזת נוזלים מהרקמות ומאיברי הגוף השונים. מערכת הלימפה מורכבת מנימי לימפה, בלוטות לימפה (קשריות), לימפוציטים ורקמות לימפה. נימי הלימפה הם רשת צינוריות עדינות המקושרות לבלוטות הלימפה בכל אזורי הגוף. את רקמות הלימפה ניתן למצוא, בנוסף לבלוטות, גם באיברים כגון הטחול, התימוס, מח העצם והשקדים.
במערכת הלימפה זורם נוזל חסר צבע המכונה נוזל הלימפה המכיל לימפוציטים. הלימפוציטים הם תאי דם לבנים, בעלי תפקיד חיוני למערך ההגנה של הגוף מפני זיהומים ומחלות. קיימים שני סוגים עיקריים של לימפוציטים:
תאי B: לימפוציטים אשר מבשילים במח העצם או באיברי הלימפה;
תאי T: לימפוציטים אשר מבשילים בבלוטת התימוס (הממוקמת מתחת לעצם החזה).
לימפומה מסוג הודג'קין מתפתחת כאשר לימפוציטים מסוג B הופכים ללא-תקינים וממשיכים לגדול ולהתחלק באופן בלתי מבוקר. במשך הזמן, מספר תאי הלימפומה גדל, והם יוצרים גוש הקרוי גידול.
בדרך כלל, תאי לימפומה מתפתחים בבלוטות הלימפה. מכיוון שבלוטות הלימפה ונימי הלימפה מפוזרים לאורך הגוף, לימפומה מסוג הודג'קין יכולה להתפתח בכל חלק בגוף. ברוב המקרים, המחלה מתפתחת בבלוטות הלימפה באזור הצוואר. אזורים שכיחים אחרים הם אזור בית השחי, החזה או המפשעה.
הטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין מסתיים בדרך כלל בהצלחה, גם אם המחלה פגעה בכמה אזורים בגוף. ברוב המקרים, המחלה ניתנת לריפוי או לאיזון (שליטה) במשך שנים רבות.
את ההבדל בין לימפומה מסוג הודג'קין לבין לימפומה שאינה הודג'קין ניתן לגלות רק באמצעות התבוננות בתאים במיקרוסקופ.
ברוב המקרים של לימפומה מסוג הודג'קין, נמצאים בביופסיה תאים חריגים הנקראים 'תאי ריד- סטרנברג' (Reed Sternberg). תאים אלה אינם מופיעים בדרך כלל בלימפומות אחרות, שאינן הודג'קין. הבדל זה משמעותי במיוחד, כיוון שהטיפולים בלימפומה מסוג הודג'קין ובלימפומה שאינה מסוג הודג'קין שונים מאוד זה מזה.
התסמין הראשון של לימפומה מסוג הודג'קין הוא בדרך כלל נפיחות בצוואר, בבית השחי או במפשעה. לרוב נפיחות זו אינה מלווה בכאב. תסמינים אפשריים נוספים הם:
התסמינים השכיחים ביותר הם חום גבוה, הזעות לילה קשות וירידה במשקל. תסמינים אלה מוכרים בשם תסמיני B. תסמינים אחרים תלויים במיקומן של בלוטות הלימפה המוגדלות בגוף. במיעוט מהמקרים קורה שבעת אבחון המחלה מתגלים תאים בלתי תקינים במח העצם, מה שעלול להפחית את מספר התאים הבריאים בדם. מספר נמוך של תאי דם בריאים בדם עלול לגרום לתסמינים האלה:
במקרים נדירים מאוד, חולי לימפומה מסוג הודג'קין חווים כאב באזור הבלוטות הנגועות בעת שתיית אלכוהול. המנגנון הגורם לכך - אינו ידוע.
בכל מקרה של הופעת התסמינים הנזכרים, יש לפנות לרופא בהקדם. יחד עם זאת, יש לזכור כי סימנים דומים יכולים להופיע גם במחלות אחרות שאינן ממאירות. לימפומה מסוג הודג'קין, בדומה למחלות סרטן אחרות, אינה מחלה מידבקת ואינה ניתנת להעברה לאנשים אחרים, גם לא בתורשה מהורים לילדיהם.
האבחנה של לימפומה מסוג הודג'קין מתבצעת באמצעות ביופסיה בלבד, לרוב מבלוטת לימפה. ייתכן מצב בו נמצא איבר נגוע מחוץ לבלוטות, וממנו תילקח דגימה.
ביופסיה היא בדיקה שבה מסירים פיסה קטנה של רקמה או תאים מהאזור הנגוע. כיוון שרוב מקרי הלימפומה מתפתחים בבלוטות הלימפה, במקרה של חשד לקיומה של המחלה, תילקח דגימת רקמה, לרוב מקשרית לימפה מוגדלת, אשר תישלח לבדיקת פתולוג (רופא המתמחה באבחון תאים) תחת מיקרוסקופ.
לרוב, מדובר בניתוח קטן מאוד, המתבצע בהרדמה מקומית או מלאה, במהלכו מסירים חלק מקשרית הלימפה או את כולה.
מספר ימים לאחר הבדיקה ייתכנו כאבים ושטפי דם מקומיים באזור, שיחלפו לאחר כשבועיים. אם תשובת הביופסיה תהיה חיובית, היא תכלול גם את סוג הלימפומה.
אם הביופסיה תאשר שמדובר בלימפומה מסוג הודג'קין, תעבור כמה בדיקות שיסייעו לרופאים להעריך את שלב המחלה ומידת התפשטותה. התוצאות יעניקו מידע נוסף וחיוני על מיקום המחלה, שלב המחלה והיקפה. לאחר שהרופא יידע היכן ממוקמת המחלה ואם ישנם תסמינים, הוא יוכל לתכנן את הטיפול הטוב והמתאים ביותר עבורך:
בדיקות דם - מסייעות בהערכת מצב בריאותך הכללי, רמות תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים, טסיות הדם ותפקודי הכבד והכליות. בדיקות דם יבוצעו גם באופן שגרתי במשך כל תקופת הטיפול במחלה.
סריקת CT - בדיקת הדמיה הבונה תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הסריקה נמשכת בין עשר דקות לחצי שעה ואינה כרוכה בכאב. כארבע שעות לפני הבדיקה יש להימנע מאכילה ומשתייה. בדיקה זו משמשת לזיהוי מדויק של מיקום המחלה, כמו גם לאבחון התפשטות מחלה כלשהי בגוף. לרוב, כשעה לפני הבדיקה יינתן לך חומר ניגוד הצובע אזורים מסוימים ומסייע להם להופיע בבירור רב יותר. החומר יינתן לך במשקה או בזריקה לווריד, והוא עלול לגרום לתחושת חום בכל הגוף, למשך מספר דקות.
אם אתה אלרגי ליוד, סובל מאסתמה או מאי ספיקת כליות, ייתכן שתסבול מתגובה חמורה יותר לזריקה - ולכן יש לדווח על כך לרופא לפני הבדיקה. במקרה של רגישות כלשהי - לעתים לא ניתן לבצע את הבדיקה כלל, או שניתן יהיה לקבל את הזריקה, בליווי סטרואידים שיינתנו יום קודם לכן וביום הבדיקה עצמה. קרוב לוודאי שתוכל ללכת הביתה מיד עם תום הסריקה.
סריקת PET/CT - בדיקה זו משלבת סריקת CT יחד עם סריקת PET, ומעניקה מידע מפורט יותר על האזור הנבדק. שש שעות לפני הבדיקה יש להימנע מאכילה, אך ניתן לשתות. כשעה לפני הבדיקה מוזרקת כמות מועטה של סוכר רדיואקטיבי לווריד, בדרך כלל בזרוע. הסוכר מתרכז באזורים הנגועים במחלה וצובע בלוטות נגועות, גם אם אינן מוגדלות. לאחר מתן הזריקה תבוצע הסריקה, הנמשכת כ-30 עד 90 דקות. לאחר מכן - תוכל לשוב לביתך.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI) - בדיקה זו דומה לסריקת CT, אך משתמשת בשדות מגנטיים במקום בקרני רנטגן, כדי לבנות סדרת תמונות חתך רוחביות של הגוף. בדיקה זו נערכת לעתים רחוקות בלבד בחולי לימפומה, בדרך כלל לצורך אימות ממצאי בדיקות אחרות. הגליל הוא מגנט רב עוצמה, ולכן תתבקש להסיר את כל חפצי המתכת שעל גופך - כגון תכשיטים, שעון, משקפיים ומכשיר שמיעה - לפני כניסתך לחדר הבדיקה. אנשים שבגופם מושתל מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של אטבים כירורגיים, מנועים מלעבור סריקת MRI, בשל השדות המגנטיים.
בחלק מהמקרים מוזרק לווריד בזרוע חומר ניגוד, המסייע בשיפור איכות התמונות המתקבלות. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטה הממוקמת בגליל מתכת, ששני קצותיו פתוחים. הבדיקה אינה כרוכה בכאב אולם עלולה לגרום למעט אי-נוחות. כדאי לדעת שמכונה זו רועשת מאוד, אך תקבל אזניות או אטמי אוזניים. ייתכן שתחוש קלסטרופוביה (חשש משהייה בחללים סגורים) בעודך בגליל. כדאי לציין בפני הטכנאי המבצע את סריקת ה-MRI אם אתה חושש מחללים סגורים. במקרה כזה יוכל הטכנאי לספק לך תמיכה נוספת במהלך הבדיקה. בכל מקרה, תוכל לשמוע את הטכנאי ולשוחח עמו במשך הבדיקה.
דגימת מח עצם (ביופסיה) - בבדיקה זו, המתבצעת בהרדמה מקומית, נלקחת דגימה קטנה של מח העצם מחלקה האחורי של עצם האגן או מעצם החזה, הנשלחת לבדיקה תחת מיקרוסקופ. לאחר הרדמת האזור מוחדרת בעדינות מחט מיוחדת, ישירות לעצם, השואבת דגימה ממח העצם.
הבדיקה מתבצעת במסגרת אשפוז רגיל בבית החולים או אשפוז יום, ונמשכת כ-15 דקות בלבד. במהלכה ייתכנו אי נוחות או כאבים, עליהם ניתן להקל על ידי משככי כאבים. אם תקבל תרופת הרגעה לא תהיה מסוגל לנהוג, ולכן מומלץ שתבקש מבן משפחה או אדם קרוב אחר שיתלוו אליך לבדיקה. כאשר תפוג השפעת ההרדמה, צפויים כאבים למשך מספר ימים, עליהם ניתן להקל על ידי שימוש במשככי כאבים.
'שלב המחלה' הוא מונח המתאר את מידת מפושטות המחלה. בהודג'קין, לקביעת שלב המחלה יש תפקיד חשוב בקביעת הטיפול המתאים והיעיל ביותר. בלימפומה מסוג הודג'קין קיימים ארבעה שלבים:
שלב 1: מעורבות של קבוצה אחת של בלוטות לימפה, למשל בצד אחד של הצוואר או באחד מצדי המפשעה.
שלב 2: מעורבות של שתי קבוצות או יותר של בלוטות לימפה באותו צד של הסרעפת (מעליה או מתחתיה).
שלב 3: המחלה מערבת בלוטות לימפה מעל ומתחת לסרעפת.
שלב 4: המחלה התפשטה לאזורים שמעבר לבלוטות הלימפה, כגון הכבד, הריאות, העצם או מח העצם.
שלבים 2-1 נחשבים למחלה בשלב מוקדם, ושלבים 4-3 נחשבים למחלה בשלב מתקדם. אם המחלה חוזרת לאחר טיפול ראשוני, היא נקראת "לימפומה חוזרת" או "מחלה נשנית".
בנוסף למספר המציין את שלב המחלה, הרופאים משתמשים גם באותיות A או B, כדי לציין אם ישנם תסמינים ספציפיים או אם אינך סובל מתסמינים אלה:
הסוגים השכיחים ביותר של לימפומה מסוג הודג'קין, בהתאם לשיטת סיווג הלימפומות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) הם:
הטיפולים הניתנים כיום ללימפומה מסוג הודג'קין מובילים ברוב המקרים לריפוי, גם כאשר היא פוגעת בכמה אזורים שונים בגוף. סוגי הטיפולים העיקריים הם כימותרפיה וטיפול בקרינה. הרופאים יתכננו את הטיפול בך בהתאם למספר גורמים:
הרופא המטפל יסביר לך מהו הטיפול המוצע לך ומהן הסיבות לבחירה בו. במקרים של מחלה בשלב מוקדם, הטיפול הניתן הוא בדרך-כלל מספר מחזורי טיפול כימי (כימותרפי) ולאחר מכן קרינה לאזור שהיה מעורב במחלה.
כשמדובר במחלה מפושטת יותר, טיפול כימי יהיה כמעט תמיד הטיפול העיקרי, אך ייתכן שתקבל גם טיפול בקרינה לאזור שהיה בו גידול גדול במיוחד.
אם המחלה אינה מגיבה לטיפול הכימי המקובל, או מופיעה שוב לאחר סיום הטיפול המקובל, קיימת אפשרות לטיפול כימי במינון גבוה בתמיכת תאי גזע. בשנים האחרונות נוסף טיפול מכוון (ביולוגי), ברנטוקסימאב ודוטין - Brentuximab vedotin (אדסטריס® - ®Adcetris)*.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.מתן הסכמה לטיפול - לפני מתן טיפול כלשהו, הרופא המטפל יסביר לך את מטרותיו. תתבקש לחתום על טופס בו אתה מעניק לצוות בית החולים רשות (הסכמה) לתת לך את הטיפול. לא יינתן לך טיפול רפואי כלשהו ללא קבלת הסכמתך לכך. לפני שתחתום על הטופס עליך לקבל מידע מלא על:
אם אינך מבין את ההסבר שקיבלת - אמור זאת מיד לאנשי הצוות הרפואי בכדי שיוכלו להסביר לך שוב.
כדאי לבקש מבן משפחה או מחבר שיתלווה אליך לביקור, ישמע יחד אתך את ההסבר על הטיפול, ויעזור לך לזכור את הנאמר. תוכל גם להכין לעצמך שאלות לקראת הביקור. תוכל לבקש שיתנו לך זמן למחשבה אם לא תהיה מסוגל לקבל החלטה לאחר שקיבלת הסבר ראשון על הטיפול.
תוכל גם להחליט שלא לקבל את הטיפול. אנשי הצוות יסבירו לך מה יכול לקרות במצב זה. חשוב מאוד לומר זאת לרופא או לאחות האחראית, כדי שיוכלו לתעד את החלטתך בתיקך הרפואי. אינך צריך לנמק מדוע אינך רוצה לקבל טיפול, אבל חשוב שתספר לצוות על חששותיך ודאגותיך, כדי שיוכלו לתת לך את הייעוץ הטוב ביותר.
בבית החולים אתה יכול לפגוש חולי לימפומה מסוג הודג'קין המקבלים טיפול שונה משלך. ייתכן שמחלתם מתבטאת באופן שונה משלך, המצריך טיפול אחר. אל תהסס לפנות לצוות הרפואי בשאלות לגבי הטיפול בך.
יתרונות וחסרונות הטיפול - רבים מודאגים מהטיפול במחלתם, בייחוד בשל תופעות הלוואי האפשריות. אולם את תופעות הלוואי אפשר בדרך כלל לאזן באמצעות תרופות. טיפולים ניתנים מסיבות שונות, ויתרונותיהם האפשריים תלויים במצבו של החולה. במקרים רבים, טיפול בלימפומה מסוג הודג'קין מוביל לריפוי. אצל מיעוט מהחולים - המחלה נשנית לאחר הטיפול הראשוני. למרות זאת, ישנם מקרים רבים שבהם טיפול נוסף יוביל אף הוא לריפוי. במקרים אחרים שבהם המחלה מופיעה שוב לאחר הטיפול הראשוני - כל טיפול נוסף עשוי לאזן אותה, לשפר את התסמינים ואת איכות החיים.
החלטה על קבלת טיפול - אם הוצע לך טיפול האמור לרפא אותך מהמחלה, ההחלטה אם לקבלו לא תהיה קשה. אולם, במקרים בהם ריפוי אינו אפשרי, ומטרת הטיפול היא לאזן את המחלה למשך פרק זמן מסוים, ״תכן שיהיה לך קשה יותר להחליט אם לקבל אותו או לא. קבלת החלטות לגבי הטיפול בנסיבות כאלה יכולה להיות קשה, וייתכן שיהיה עליך לשוחח עם הרופא על פרטי הטיפול כדי להחליט אם ברצונך לקבל אותו או לא. אם תחליט שלא לקבל אותו, תוכל עדיין לקבל טיפול תומך (פליאטיבי) בתרופות לאיזון תסמיני המחלה. אם יש למחלתך שני טיפולים שווים ביעילותם, מבחינת הסוג ושלב המחלה, הרופאים עשויים להציע לך לבחור ביניהם. אם תתבקש לבחור בין טיפולים, ודא שיש בידיך את כל המידע על אפשרויות הטיפול השונות ועל תופעות הלוואי האפשריות, כדי שתוכל לבחור בטיפול המתאים לך.
חוות דעת שנייה - תוכל לפנות למומחה נוסף לשם קבלת חוות דעת שנייה אם תרגיש שהדבר יועיל לך. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם אכן תפנה לקבלת חוות דעת נוספת, מומלץ להצטייד ברשימת שאלות ולהגיע יחד עם חבר קרוב או בן משפחה, כדי שיסייע לך לזכור את כל הנושאים שמדאיגים אותך ולדון בהם.
בטיפול כימי (כימותרפיה) נעשה שימוש בתרופות כימיות (ציטוטוקסיות) המשמידות את תאי הלימפומה על ידי שיבוש תהליך הצמיחה שלהם. התרופות נישאות במחזור הדם, ומגיעות לתאי הלימפומה בכל הגוף.
תרופות כימיות יכולות להינתן בטבליות, בכמוסות או בזריקה לווריד בזרוע (מתן תוך-ורידי). הטיפול הכימי ניתן לרוב בשילוב (משלב) של כמה תרופות למשך מספר ימים, לאחריהם יש הפסקה של כמה שבועות.
תקופה זו נקראת מחזור טיפול. תקופת המנוחה מאפשרת לגוף ולתאי הדם להחלים מתופעות הלוואי, בטרם יינתן מחזור הטיפול הבא. הטיפול שתקבל יימשך בדרך-כלל כמה חודשים, בהתאם לשלב המחלה, כאשר בתקופה זו תימצא במעקב רפואי קבוע. הטיפול הכימי ניתן בדרך כלל ביחידה לאשפוז יום, לעתים ייתכן שתיאלץ לשהות ימים אחדים בבית החולים. שילובי התרופות המקובלים ביותר לטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין הם: ABVD - שילוב התרופות:
BEACOPP - מחזור טיפול כימי אינטנסיבי יותר, הכולל את התרופות:
ייתכן גם שימוש בתרופות אחרות או בשילובי תרופות אחרים.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
כדי להקל את קבלת הטיפול הכימי, ועל מנת למנוע את הצורך בהזרקות חוזרות, תוכל לקבל את הטיפול דרך צנתר שיחובר לגופך באופן קבוע:
טיפול כימי עשוי לשפר את הרגשתך ולהקל על תסמיני המחלה, אך מאידך, עלול לגרום לתופעות לוואי. חלקן עלולות להיות לא נעימות, אך רובן ניתנות לאיזון תרופתי, ורובן יחלפו עם סיום הטיפול. התרופות יכולות לגרום לתופעות לוואי שונות, וייתכן כי חלק מהאנשים יחוו תופעות לוואי מעטות ביותר.
אם אתה סובל מתופעות לוואי כלשהן - דווח לרופא המטפל בך בכדי שיוכל לייעץ לך כיצד להקל עליהן. להלן תיאור של תופעות הלוואי העיקריות ושל כמה מהדרכים למניעתן או להקלתן:
ירידה זמנית בספירות הדם (נויטרופניה) - הטיפול אמנם פועל נגד התאים הסרטניים בגופך, אולם במקביל הוא מפחית זמנית את מספר תאי הדם הלבנים הבריאים בדמך, מה שעלול להעלות את הסיכון להופעת זיהומים כלשהם. בתקופת הטיפול יתבצע מעקב שגרתי אחר ספירות הדם, ובמידת הצורך ״נתנו לך תרופות להעלאת מספר התאים הלבנים ואנטיביוטיקה לטיפול בזיהום. לעתים יהיה צורך לדחות את הטיפול אם הספירה של תאי הדם הלבנים עדיין נמוכה.
אם חום גופך עולה מעל 38°C, אם אתה חש ברע באופן פתאומי (גם ללא חום), או אם אתה חש בתסמינים דמויי שפעת, כגון: כאבי גרון, שיעול, כאב בזמן מתן שתן, שלשולים וכדומה - יש לדווח מיד לרופא המטפל בך או להגיע לבית החולים.
אנמיה - אם רמת התאים האדומים בדמך תהיה נמוכה, תרגיש עייף, ישנוני, ולעתים גם יופיעו סחרחורות וקוצר נשימה. כל אלה הם תוצאה של אנמיה (מחסור בהמוגלובין בדם). ניתן לטפל בתופעה בהצלחה באמצעות מתן עירוי דם. לאחר העירוי תרגיש יותר נמרץ, והתסמינים ייחלשו. כל עירוי של דם או של מוצרי דם (טסיות, למשל) הניתן לחולי לימפומה מסוג הודג'קין בכל שלב שהוא - עובר טיפול בקרינה לפני שהוא ניתן לחולה, בכדי להפחית את הסיכון שתאי הדם של התורם יגיבו נגד תאי הדם של החולה.
שטפי דם תת-עוריים ודימומים - טיפול כימי עלול להפחית את מספר הטסיות בדם. טסיות הדם הן חלקיקים המסייעים בקרישת הדם. אם מספר הטסיות נמוך, ייתכן שיופיעו על העור נקודות אדומות או פריחה (ארגמנת), תהיה מועד יותר לשטפי דם תת-עוריים ולדימומים מהאף או שיהיו לך דימומים כבדים מהרגיל מחתכים קטנים. אם מופיעים אצלך אחד התסמינים האלה, פנה מיד לרופא המטפל או לבית חולים.
במקרים מסוימים נדרש עירוי טסיות. עליך להיות זהיר ולהימנע מפציעות, בייחוד אם אתה נמצא בבית לאחר טיפול. בעת צחצוח שיניים, השתמש במברשת שיניים רכה כדי להגן על החניכיים מדימומים, והימנע משימוש בחוט דנטלי.
בחילות והקאות - חלק מהתרופות עלולות לגרום לבחילות ולהקאות. כיום ישנן תרופות יעילות מאוד, שמטרתן למנוע או להפחית משמעותית תופעות אלו, הניתנות לפני הטיפולים הכימיים. הרופא המטפל בך יוכל להמליץ לך על טיפול מתאים.
כאבים בחלל הפה - בתקופת הטיפולים הכימיים ייתכנו יובש, כאבים בחלל הפה או כיבים קטנים. שתיית נוזלים מרובה והקפדה על ניקיון קבוע של הפה באמצעות צחצוח במברשת שיניים בעלת סיבים רכים יסייעו בהפחתת תופעות אלו. חלק מהחולים מדווחים כי מציצת קוביות קרח מקלה עליהם - אם אתה חווה כאבים או תסמינים כלשהם, דווח לרופא המטפל.
תשישות ועייפות - יש אנשים המרגישים עייפות רבה בתקופת הטיפולים הכימיים. מומלץ לנסות לנוח ככל האפשר, ולא להתאמץ יתר על המידה. ניתן לאזן את העייפות על ידי ביצוע פעילות גופנית קלה, כגון הליכות קצרות.
נשירת שיער - טיפולים כימיים עלולים לגרום לנשירת שיער. חלק מהאנשים עלולים לחוות נשירה מלאה של השיער, כולל גבות וריסים, אחרים חווים נשירת שיער חלקית בלבד. במרבית המקרים השיער יצמח בחזרה כשלושה עד שישה חודשים מסיום הטיפול הכימי. ייתכן שהשיער שיצמח יהיה שונה מכפי שהיה קודם לטיפול. מומלץ לחפוף את השיער בשמפו עדין ולהסתרק עם מברשת בעלת שערות רכות. התייעץ בנושא זה עם הצוות הרפואי.
שינויים בתפקוד הלב - חלק מהתרופות הכימיות עלולות להשפיע על תפקוד הלב. מינון התרופות שיינתן לך ייבדק היטב בכדי להפחית את הסיכון לתופעות אלו. במהלך הטיפול, הצוות הרפואי יבצע בדיקות תקופתיות לבדיקת תפקודי הלב.
שינויים בתפקודי הריאות - לפני הטיפול תעבור בדיקה של תפקודי הריאות, מכיוון שחלק מהתרופות הכימיות עלולות להשפיע עליהן. אם אתה מעשן - מומלץ להפסיק לעשן לפני תחילת הטיפול. אם אתה מבחין בתופעות של קוצר נשימה או קשיי נשימה - דווח על כך מיד לצוות הרפואי המטפל בך.
שינויים בתחושה בכפות הידיים והרגליים - הטיפול עלול לגרום לתסמינים כגון עקצוצים, נימול, כאב, יובש, אודם וקילופים בעור הידיים והרגליים, לרוב בפיזור של כפפות וגרביים. תסמינים אלו הנקראים נוירופתיה היקפית (peripheral neuropathy), עלולים להשפיע על ביצוע משימות מסוימות, כגון רכיסת כפתורים קטנים. אם אתה חווה תופעות אלו - יש לדווח לרופא. תסמינים אלו עלולים להימשך במשך כמה חודשים מסיום הטיפול, אך ישתפרו בהדרגה.
כימותרפיה, מיניות ומניעת הריון - טיפולים כימיים עלולים להשפיע על חיי המין שלך. תופעות לוואי כגון עייפות, חולשה ובחילות - עלולות להשפיע על החשק המיני, ובמצבים אלו קשה יותר לקיים יחסי מין. עם זאת, הטיפול הכימי לא ישפיע על חיי המין שלך לטווח הארוך, ותופעות הלוואי שלו יחלפו בהדרגה עם סיום הטיפול.
לא ידוע אם התרופות הכימיות עוברות לנוזלי הזרע והנרתיק, ולכן מומלץ להשתמש באמצעי מניעה חוסם (כגון קונדום) במשך כל תקופת הטיפול וכמה חודשים לאחריו. חשוב לזכור כי המחלה אינה עוברת לבן/בת הזוג שלך בעת מגע מיני, וקיום יחסי מין לא יחמיר את מצב מחלתך. מומלץ לשוחח בנושא זה עם הרופא המטפל בך.
לחלק מהמטופלים יינתן טיפול כימי במינונים גבוהים ביותר, לעתים בשילוב טיפול בקרינה. בדרך כלל מציעים לחולה טיפול כאשר הוא צפוי לשפר את סיכויי הריפוי או כאשר קיים סיכוי טוב שיוביל להפוגה ארוכת-טווח. המונח 'הפוגה' משמעו שליטה טובה במחלה, כך שהמחלה אינה נראית בבדיקות הדם וההדמיה.
ייתכן גם שטיפול זה יוצע לך אם הטיפול הכימי במינון המקובל לא הביא לשליטה מלאה במחלה, או אם המחלה הופיעה לאחר טיפול קודם.
לפני שתטופל בכימותרפיה במינון גבוה, תקבל מנה 'רגילה' של טיפול כימי כדי לסייע בשליטה על התקדמות המחלה.
מתאי הגזע, המצויים במח עצם, מתפתחים כל רכיבי מערכת הדם: תאי הדם האדומים, הלבנים וטסיות הדם. מינונים גבוהים של כימותרפיה הורסים את מח העצם. משום כך, לפני שתקבל כימותרפיה במינון גבוה, כל עוד אתה במצב גופני טוב, יבוצע איסוף תאי גזע מדמך. לפני ביצוע הליך זה תקבל בדרך כלל זריקות של חומרים הנקראים "גורמי גדילה", המעוררים את מח העצם לייצר תאי גזע חדשים.
איסוף תאי הגזע יתבצע בעזרת מכשיר הנקרא "מפריד תאים". במכשיר זה מופרדים תאי הגזע מתוך רכיבי הדם הנוספים, הזורמים בחזרה לגוף דרך העירוי בזרוע. לחלופין, ייתכן שיבוצע בהרדמה כללית, איסוף תאי גזע ישירות ממח העצם, שיוקפאו ויאוחסנו עד למתן הטיפול במינון גבוה.
לאחר האיסוף, תקבל טיפול כימי במינון גבוה במשך מספר ימים. לאחר מכן יופשרו תאי הגזע שנאספו קודם לכן, ויוחזרו לגופך באמצעות עירוי. תוך מספר שבועות, תאי הגזע יתחילו לייצר תאי דם במח העצם. במהלך הטיפול תשהה בבית החולים, כיוון שתהיה בסיכון גבוה לחלות בזיהומים. סוג ההשתלה הנפוץ ביותר בחולי לימפומה מסוג הודג'קין הוא השתלה עצמית הנקראת "השתלה אוטולוגית", שבה תאי החולה עצמו נאספים, ומוחזרים לאחר מכן לגופו. "השתלה אלוגנאית" - השתלה של תאי דם מאדם אחר (תורם) פחות נפוצה בחולי לימפומה מסוג הודג'קין. הליכים אלו כרוכים בסיכון מסוים, ומומלץ להתייעץ בנושא זה עם הרופא המטפל בך.
לקבלת חוברת 'לדעת יותר על השתלת תאי גזע ומוח עצם' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני רנטגן בעלות עוצמה גבוהה, המשמידות את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. טיפול בקרינה מטפל רק באזור בגוף אליו הוא מכוון. הוא ניתן בדרך-כלל לאחר סדרת טיפולי כימותרפיה, בשלב מוקדם כחלק מהטיפול הכולל. בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, ייתכן שהטיפול בקרינה יינתן לאחר הטיפול הכימי במטרה לטפל באזורים בהם ייתכן שנותרו תאים סרטניים (בדרך-כלל בלוטות לימפה). הטיפול בקרינה ניתן ביחידת הקרינה של בית החולים. בדרך-כלל מדובר בטיפולים יומיים, בימים ראשון עד חמישי, עם מנוחה בסוף השבוע. משך הטיפול תלוי בסוג ובשלב המחלה.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברות מידע על טיפולי קרינה, בהן 'טיפול בקרינה באזור הראש והצוואר', 'טיפול בקרינה באזור הריאה ובית החזה', 'טיפול בקרינה באזור הבטן העליונה, הוושט והקיבה' 'טיפול בקרינה באזור הבטן, האגן או החלחולת', בהם ניתן למצוא מידע מועיל. לקבלת החוברות ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או לאתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן.
תכנון הטיפול - כדי להבטיח את התוצאות הטובות ביותר לטיפול בקרינה - חשוב שהטיפול יתוכנן בקפידה. בביקורך הראשון ביחידת הקרינה תתבקש לשכב על מיטה תחת מכשיר CT סימולטור, שיבצע צילומי רנטגן של האזור שיוקרן. ייתכן שיבוצעו סימונים קטנים על העור כדי שהטכנאי יוכל למקם אותך ולכוון את הקרינה למקום המדויק ביותר. סימונים אלו יישארו על העור משך כל הטיפול, ולכן לרוב מבצעים אותם באמצעות קעקוע. מדובר בסימנים זעירים שייעשו אך ורק לאחר שתינתן הסכמתך. ״תכן ותחוש חוסר נוחות בזמן ביצוע הקעקוע.
מחזורי הטיפול - לפני כל מפגש, טכנאי הטיפול ימקם אותך על המיטה ויוודא שנוח לך. במהלך הטיפול, שנמשך דקות ספורות בלבד, תישאר לבד בחדר, והטכנאי יתבונן בך מהחדר הסמוך. תוכל לשוחח איתו באמצעות האינטרקום. הטיפול בקרינה אינו מלווה בכאב, אך מצריך שכיבה ללא תזוזה במשך מספר דקות.
טיפולים בקרינה כמעט תמיד גורמים לעייפות. תופעות לוואי אפשריות אחרות עלולות להופיע בהתאם לחלק הגוף אליו מכוון הטיפול. כל טיפול המכוון לאזור הבטן עלול לגרום לבעיות הקשורות במערכת העיכול, כגון: בחילות, הקאות או שלשולים.
טיפול בקרינה לאזור הראש עלול לגרום לנשירת שיער. טיפול בקרינה לאזור הצוואר עלול לגרום לכאבים בפה ולשינויים בטעמם של מזונות מסוימים.
תופעות לוואי אלו משתנות מאדם לאדם, בהתאם לטיפול ולמינון הקרינה. הרופא המטפל בך יוכל לומר לך למה לצפות ולרשום לך תרופות שיקלו עליך את ההתמודדות עם תופעות הלוואי. לעתים נדירות, טיפול בקרינה עלול לגרום לתופעות לוואי ארוכות טווח (לצמיתות), המשתנות בהתאם לחלק המטופל בגוף.
תשישות ועייפות - לא כולם חווים תשישות ועייפות בתקופת הטיפולים בקרינה. חלק מהאנשים יכולים להמשיך בשגרת החיים כרגיל. לעומתם, ישנם כאלו שיעדיפו לקחת פסק זמן מעבודתם. תופעות אלו נמשכות כמה חודשים לאחר סיום הטיפול. לעתים, תופעות אלו מחמירות במהלך הנסיעות היומיומיות לבתי החולים, או בעקבות טיפולים אחרים, כגון כימותרפיה. ניתן להפיג את העייפות באמצעות פעילות גופנית מתונה, כגון הליכות קלות. חשוב שתקפיד לנוח ככל שתצטרך.
בחילות והקאות - בדרך כלל ניתן לטפל בבחילות והקאות ביעילות באמצעות תרופות. הרופא המטפל ״תן לך מרשם במידת הצורך. במקרה של היעדר תיאבון עליך לשוחח עם הרופא המטפל או עם האחות המתמחה. הם עשויים להציע לך להוסיף לתזונה משקאות מזינים עשירים בקלוריות. במרבית בתי החולים יש תזונאית שאיתה תוכל להתייעץ, והיא תוכל לתת לך מרשם למשקאות האלה ולייעץ לך כיצד לשמור על משקלך, גם כשאין לך תיאבון.
לקבלת חוברת 'התמודדות עם בחילות והקאות' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
נשירת שיער - נשירת שיער עקב טיפולי קרינה תתרחש רק באזור המטופל. כך למשל, אם תקבל טיפול בקרינה בבלוטות לימפה בצוואר, ייתכן שתהיה לך נשירת שיער מהעורף. טיפול בקרינה בבלוטות הלימפה בחזה, עלול לגרום לנשירת שיער מהחזה. לרוב, הנשירה היא זמנית בלבד, והשיער צומח מחדש לאחר סיום הטיפול בתוך 12-6 חודשים. משך זמן הצמיחה של השיער תלוי בכמות הקרינה שקיבלת ומשך זמן הטיפול.
לקבלת חוברת 'מדריך התמודדות עם נשירת שיער' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
סטרואידים דוגמת פרדניזון או דקסאמתאזון - Dexamethasone (דקסאמתזון® - ®Dexamethasone)* ניתנים לעתים כחלק מהטיפול הכימי, ולעתים כדי לסייע בהקלת תופעות הלוואי של הטיפול, כמו בחילות.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן תיאבון מוגבר, מרץ רב וקשיי שינה. כשהדבר אפשרי, מומלץ לקחת סטרואידים בשעה מוקדמת ביום, בכדי למנוע הפרעות בשינה, אבל תמיד לאחר ארוחה. אם תקבל סטרואידים לתקופה ממושכת, ״תכן שתבחין בתופעות לוואי זמניות נוספות, כגון:
חשוב לזכור: תופעות לוואי אלו הן זמניות וייעלמו בהדרגה - עם הפחתת/הפסקת מינון הסטרואידים.
מחקרים קליניים בודקים עד כמה טיפולים ממוקדים יכולים להועיל בטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין. קיימים סוגים שונים של טיפולים ממוקדים, כאשר בלימפומה מסוג הודג'קין נעזרים בטיפולים מקבוצת 'נוגדנים חד-שבטיים'. נוגדנים אלו מעודדים את המערכת החיסונית של הגוף בכדי שתתקוף את התאים הסרטניים ותגרום להשמדתם.
ברנוטקסימאב ודוטין - Brentuximab vedotin (אדסטריס® - ®Adcetris)*: זהו טיפול חדשני המיועד לחולי לימפומה מסוג הודג'קין אשר מחלתם נשנתה לאחר טיפול קודם. טיפול זה מורכב מנוגדן הפועל נגד קולטן המצוי על גבי התאים הסרטניים הנקרא CD30. לנוגדן, הפועל בדומה לטיל מונחה מטרה, מחובר רעלן הנקרא ודוטין, המוביל את התרופה לתא הלימפומה. כשהנוגדן נקשר לקולטן - הוא משחרר את הרעלן לתוך התא הממאיר וגורם להריסתו. התרופה נמצאת בסל התרופות של משרד הבריאות.
טיפול אימונולוגי בתרופות מעכבות 1-PD לטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין: ניבולומאב - Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)*, פמברוליזומאב - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)*. תרופות אלו הן תרופות אימונותרפיות מסוג נוגדן חד שבטי. התרופות רותמות את מערכת החיסון למלחמה בתאי הגידול. הנוגדן, נקשר לחלבון בשם PD1 המצוי על פני לימפוציטים מסוג T בגוף. הקשירה מחזירה לתאי ה-T את היכולת לזהות את תאי המחלה ולהשמידם. שתי התרופות נמצאות בסל הבריאות.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפולים מסוימים, ולעתים גם המחלה עצמה, עלולים לפגוע בפוריות. הרופא המטפל ישוחח איתך על נושא זה לפני תחילת הטיפול. חשוב לשתף את הרופא בפחדיך ובחששותיך, ולשמוע כיצד ניתן להתמודד עם מצב זה.
בקרב גברים - קיימות תרופות כימיות שאינן משפיעות על פוריות גברים, אך ישנן כאלו המפחיתות את כמות תאי הזרע, או פוגמות ביכולתם של תאי הזרע להגיע לביצית ולהפרותה בעת מגע מיני. אם ברצונך להביא ילדים לעולם בעתיד, לאחר הטיפול במחלת הסרטן, מומלץ להקפיא ולשמר מנות זרע לפני תחילת הטיפול במחלה, בכדי שניתן יהיה להשתמש בו בשלב מאוחר יותר. טיפול כימי אינו פוגע ביכולת להגיע לזקפה ולפורקן מיני (אורגזמה).
בקרב נשים - ישנן תרופות כימיות העלולות לגרום להפסקה זמנית או קבועה של ייצור הביציות בשחלות. במקרה זה, האישה לא תוכל להרות וייתכן שתחווה את תסמיני גיל המעבר כתוצאה מהפסקת הווסת (המחזור החודשי). רוב הנשים מבחינות בשינויים בסדירות הווסת בתקופת הטיפול, והדימום צפוי לשוב ולהופיע באופן סדיר בתום תקופה זו. לכן, חשוב להקפיד להשתמש באמצעי מניעה בכל תקופת הטיפולים ולאחריהם.
לפני תחילת טיפול העלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בפוריות קיימת אפשרות (בהתאם למצבה הכללי של האשה ולמיקום הלימפומה), לשמר שחלה או קטע ממנה, לשמר ביציות או לשמר עוברים. הרופא המטפל יציע לך את האפשרויות המתאימות לך ויפנה אותך לייעוץ של רופא נשים המומחה בשימור פוריות בנשים המטופלות במחלה ממארת. ככל שגיל האישה קרוב יותר לגיל המעבר, כך גדלה הסבירות שהטיפול הכימי יגרום להפסקה קבועה של הווסת. נשים אלו יכולות לקבל טיפול הורמונלי חלופי, המסייע במניעת תסמיני גיל המעבר, כגון גלי חום, עור יבש ויובש בנרתיק, המשפיעים על קיום יחסי המין והחשק המיני. ניתן לפנות לייעוץ במרפאת פוריות, המסייעת במתן פתרונות לשימור פריון. אם השחלות הפסיקו לייצר ביציות, ניתן לעודד ייצור ביציות ולהקפיא ביציות מופרות או עוברים בהתאם לרצונה של האישה. תהליך זה עשוי להימשך כשלושה עד שישה שבועות.
אם הטיפולים במחלת הסרטן גרמו לאובדן פוריותך, סביר להניח כי יהיה לך קשה לקבל את העובדה שלא תוכל/י להביא ילדים לעולם. ייתכן שתרגיש/י שאיבדת חלק מזהותך. שיחה על הרגשותיך עם בן/בת זוגך, עם בני משפחה או עם חבר/ה קרוב/ה תוכל לעזור לך להבהיר את מחשבותיך ולתת לאנשים הקרובים אליך הזדמנות להבין מה את/ה מרגיש/ה. יש אנשים המעדיפים לשוחח עם מישהו מחוץ לחוג הקרוב ביותר אליהם. במקרה זה תוכל/י לפנות לרופא המטפל, לאחות, לעובד/ת סוציאלי/ת, לשירות הייעוץ המיני של האגודה למלחמה בסרטן או לפורום האינטרנטי בנושא גינקואונקולוגיה ופוריות באתר האגודה למלחמה בסרטן.
לאחר סיום הטיפול, תתבקש להגיע לביקורי מעקב תקופתיים. בתחילה ייתכן שהביקורים יתקיימו פעם בשלושה חודשים ויכללו בדיקה גופנית ובדיקות דם. לעתים, ובדרך-כלל במהלך השנתיים הראשונות, תבוצע סריקת PET/CT בכדי לבדוק שאין עדות למחלה בגופך. לאחר השנה השנייה, בדיקות הדמיה מבוצעות בדרך-כלל רק אם יש תסמינים כלשהם, זאת משום שמחקרים שנערכו עד היום לא הראו שסריקות שנועדו לגלות חזרת מחלה לאחר שנתיים - יעילות לפני הופעת תסמינים.
תכיפות ביקורי המעקב תפחת בהדרגה, אבל יש להניח שהם ימשיכו במשך שנים אחדות. רבים חשים חרדה לפני ביקורי המעקב, תחושה טבעית לחלוטין.
מומלץ לבקש מחברים ו/או בני משפחה שיתלוו אליך לביקורי המעקב. אם אתה מבחין בתסמינים חדשים או סובל מבעיה כלשהי בין מועדי בדיקות - יש לדווח על כך לרופא המטפל בך בהקדם.
חלק מהאנשים מחלימים לחלוטין, אך אצל חלק מהחולים המחלה מופיעה שוב למרות הטיפולים שקיבלו. אם הדבר קורה, ייתכן שניתן יהיה לתת טיפולים נוספים במטרה לרפא את החולה. טיפול כזה יכלול בדרך-כלל כימותרפיה או טיפול בקרינה, שילוב של שניהם, טיפול אימונולוגי או טיפול במינון גבוה עם תמיכת תאי גזע.
אם מחלתך תופיע שוב - תכנון הטיפול שיינתן יהיה תלוי בחלקו בסוג הטיפול הראשון שקיבלת, ובאזור בו אובחנה שוב המחלה.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה ומסוג המחלה והסיכוי להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. להמשך