דף מידע זה עוסק בקשר שבין מחלת הסרטן לבין החשיפה לחומרים רעילים ולגורמים אחרים בסביבתנו הקרובה והרחוקה, הבאים במגע עם הגוף באופנים שונים ומשפיעים עליו. דף המידע מפרט את סוגי החומרים המוכרים כמסרטנים או הנחשדים ככאלה, ומספקת מידע על אמצעי ההתגוננות בפניהם ועל הדרכים לצמצם את החשיפה אליהם. כמו כן, דף המידע כולל הסבר באשר לדרך שבה קובעים מדענים, אילו חומרים הם בעלי סבירות גבוהה לגרום לנו לחלות בסרטן. יש להדגיש כי אף שחומרים רעילים אלה עלולים לגרום לבעיות בריאותיות נוספות, דף מידע זה מתמקד במחלת הסרטן בלבד.
בסוף דף המידע ניתן למצוא מידע הנוגע לרשויות ממשלתיות האחראיות להגבלת החשיפה לחומרים מסרטנים, למניעתה או לצמצומה, וכן מקורות מידע שאליהם ניתן לפנות לקבלת מידע נוסף. רשויות אלה קובעות מדיניות להגבלת החשיפה לחומרים העלולים להיות מסוכנים לבריאות, בהם עופרת בדלק ובצבע, אזבסט בחומרי בידוד לבניין, חיידקים ומזהמים במקורות מים, מזהמים באוויר וחומרי הדברה. עם זאת, חשיפה מזיקה לחומרים מסרטנים נובעת לעתים מאורח חייו של האדם הנחשף.
הבשורות המעודדות הן שסוגי סרטן רבים ניתנים למניעה. על פי ההערכה, למעלה ממחצית מכל מקרי הסרטן - וייתכן שאף למעלה מכך - קשורים לגורמים התנהגותיים הניתנים לשינוי. לדוגמה, אנו יודעים שניתן למנוע שליש ממקרי המוות מסרטן, באמצעות הימנעות מעישון. כמו כן, כ-30% מהמקרים של כמה מסוגי הסרטן השכיחים קשורים להשמנת יתר ולחוסר פעילות גופנית, וכ-25%-20% מהתחלואה בסרטן הריאה ובסרטן שלפוחית השתן קשורים לעבודה עם חומרים מסרטנים. נמצא גם שצריכת אלכוהול מופרזת מעלה את הסיכון למחלות סרטן מסוימות (סרטן שד, מעי גס וכדומה).
הערה : עם העלייה בשימוש ב- CT מאז 1996 ייתכן והחלק היחסי של קרינה מייננת עלה מ-2% ל-3% או יותר.
במאמר מ-2006 של ארגון הבריאות הבינלאומי - ה־WHO, שעסק במחלות שהגורמים להן סביבתיים, מדורגת מחלת סרטן הריאה, הנגרמת בין השאר בעקבות חשיפה לעישון פסיבי-סביבתי, במקום האחרון (ערך זה אינו כולל את מקרי סרטן הריאה המיוחסים לעישון אקטיבי, המסווג כגורם התנהגותי או כאורח חיים).
במסמך מאפריל 2007 שהפיץ ארגון הסרטן הבינלאומי (ה-UICC) - שהסתמך על נתוני ה-WHO ממרץ 2007, נקבעו סדרי העדיפויות המומלצים ברמה הגלובלית, כיעילים ביותר להפחתת התחלואה והתמותה מסרטן. חשיבות רבה ניתנה למניעת עישון, הגורם לכ-30% ממקרי המוות כתוצאה מסרטן; להימנעות מהשמנה ולאימוץ אורח חיים הכולל פעילות גופנית סדירה. חיסונים נגד HBV (למניעת סרטן הכבד) ונגד HPV (למניעת סרטן צוואר-הרחם) מומלצים על פי שכיחות התחלואה הרלוונטית במדינה, וכן מומלץ לנקוט צעדים לצמצום המזהמים הסביבתיים, הגורמים על פי פרסום עדכני זה ל־4%-2% מהתמותה ממחלות הסרטן.
(מתוך הפרסום: "Environmental carcinogens cause 2%-4% of all cancer deaths"
Introducing UICC Global Cancer Control, אפריל 2007). ערכים אלה תואמים במידה רבה את הערכים הישנים יותר, שהוצגו לעיל מתוך מחקרי אוניברסיטת הרווארד.
זיהום אוויר סביבתי הוכר על ידי IARC בשנת 2013 כמסרטן לאדם. נמצא קשר סיבתי לסרטן ריאות ועדויות מוגבלות לסרטן שלפוחית השתן (ראו אתר משרד הבריאות).
דוח עדכני של ארגון הסרטן האמריקאי (ה-ACS) שפורסם בתחילת 2011, מדגים את התפלגות גורמי הסיכון העיקריים למחלות סרטן במדינות מפותחות:
לסיכום נושא זה ניתן לקבוע שגורמים סביבתיים אחראים לאחוזים בודדים (פחות מעשרה) מכלל מקרי הסרטן.
חזרה למעלה >>
מחלת הסרטן מתפתחת במשך כמה שנים ועלולה להיגרם ממגוון סיבות. חלק מהגורמים להיארעות המחלה נמצאים בגופנו וחלקם מחוצה לו. המדענים מגדירים כל גורם הנמצא מחוץ לגוף האדם כגורם 'סביבתי'. אם המגע עם הגורם הסביבתי - במסלול הנשימה או הבליעה, בעור או בשילוב שלהם - מעלה את רמת הסיכון של האדם לחלות בסרטן, אזי מדובר ב'מסרטן סביבתי'. עם זאת, יש לזכור שהמונח 'גורם סביבתי' אינו כולל, כאמור, גורמים המסווגים בקטגוריות של 'אורח חיים' או 'התנהגות'.
גורמים טבעיים ומלאכותיים באורח חיים ובסביבה אחראים, כאמור, ליותר ממחצית ממקרי הסרטן. גורמים אלה כוללים הרגלי חיים - כגון עישון סיגריות, צריכה מרובה של אלכוהול, תזונה לקויה, חשיפה ממושכת ולא מבוקרת לשמש וקיום יחסי מין לא מוגנים, המגדילים את החשיפה לנגיפים מסוימים.
גורמים נוספים הם: נטילת תרופות מסוימות, חשיפה להורמונים, חשיפה לקרינה מייננת ובלתי מייננת , חיידקים וחומרים כימיים העשויים להימצא באוויר, במים, במזון - במקומות המגורים, הבילוי והעבודה. הסיכונים למחלות הסרטן הנגרמות על ידי רבים מן הכימיקלים בסביבה, זוהו, בין היתר, באמצעות מחקרים שהתמקדו בקבוצת מקצועות שהעיסוק בהם כרוך בחשיפה לכימיקלים אלה ברמה גבוהה מרמת החשיפה הרגילה, הקיימת באוכלוסייה הכללית.
חשיבותם של גורמי אורח חיים והגורמים הסביבתיים ניכרת בהבדלים בשיעורי ההיארעות של סוגי סרטן מסוימים באוכלוסיות שונות ברחבי העולם, ובשינוי שחל בשכיחותם כאשר קבוצת אנשים מהגרת ממדינה אחת לאחרת. כך, לדוגמה, ביפן קיימת שכיחות נמוכה של מחלות סרטן הערמונית והשד ושכיחות גבוהה של סרטן הקיבה. אך כאשר יפנים מהגרים לארצות הברית, שכיחות מקרי סרטן הערמונית וסרטן השד באוכלוסייה זו עולה עם הזמן, עד שהיא משתווה לשכיחות התחלואה בסוגי סרטן אלה בארצות הברית או אף עולה עליה. הגידול המשמעותי שחל בשכיחות מקרי סרטן השד בקרב נשים יפניות שהיגרו לארצות הברית, מצביע על גורם סביבתי אפשרי, כגון שינויים באורח החיים, בתזונה, בגיל הולדת הילד הראשון וכדומה.
כאמור, גורמים הקשורים לאורח חיים, כגון תזונה, פעילות גופנית ומשקל, עשויים להסביר שונות בתחלואה בסוגי סרטן מסוימים, ובהם: סרטן השד, המעי הגס והערמונית. גורמים סביבתיים אחרים, שהחשיפה אליהם ניתנת למניעה ו/או לטיפול, כוללים כמה מחלות זיהומיות ממקור ויראלי או בקטריאלי, כגון: הידבקות בחיידק הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori) המהווה גורם סיכון מרכזי לסרטן הקיבה, וירוס הפפילומה האנושי (HPV) המהווה גורם סיכון לסרטן צוואר הרחם, ווירוסים של צהבת B ו-C שהידבקות בהם מעלה את הסיכון לסרטן הכבד.
הוכח כי חשיפה סביבתית מעלה את רמת הסיכון לחלות בסוגי סרטן ספציפיים. לדוגמה, חשיפה לאזבסט עלולה לגרום בעיקר לסרטן הריאות, קרום הריאה והבטן, לסרטן הגרון (larynx) ולסרטן השחלה. חשיפה לבנזידין, חומר כימי הנמצא בצבעים מסוימים, עלולה לגרום לסרטן שלפוחית השתן.
במקביל, הוכח כי עישון עלול לגרום למגוון רחב של ממאירויות - סרטן הריאות, שלפוחית השתן, הפה, המעי הגס, הכליות, הגרון, הוושט, השפתיים, הקיבה, צוואר הרחם, השד, הכבד והלבלב. בהקשר זה נמצא כי בישראל למעלה מ-85% מכלל מקרי סרטן הריאה בגברים מופיעים אצל מעשנים, ולמעלה מ-80% אצל מעשנות.
העישון עלול לגרום גם למוות בטרם עת, למחלות לב וכלי דם וכן לנזק גופני ובריאותי חמור. כיום ידוע כי גם חשיפה לעשן סיגריות (עישון פסיבי) מעלה את הסיכון לחלות בסרטן הריאה, ועישון פסיבי מוגדר כגורם הסביבתי הראשון במעלה למוות, הניתן למניעה. מכאן חשיבות ההרחבה והאכיפה של חוקי איסור עישון במקומות ציבוריים.
לחצו כאן למידע בנושא 'שאלות ותשובות על העישון' של האגודה למלחמה בסרטן, הכולל מידע מפורט ומעודכן על נזקי העישון, ובנושא 'המדריך לגמילה עצמית מעישון'. כמו כן ניתן לפנות ל'טלמידע'® בשיחת חינם בטל. 1800-599-995
הסיכון לחלות בסרטן מושפע ממצבים בריאותיים מסוימים, מורשים או נרכשים, כגון: שינוי בגנים בתאי הגוף, רמות הורמונים חריגות בדם או מערכת חיסון מוחלשת. כל אחד מגורמים אלה עלול להפוך את גוף האדם לפגיע (רגיש) יותר לסרטן.
אחת הדרכים שבהן ניתן ללמוד על התפקיד החשוב שממלאים הגנים (היחידה הבסיסית בתאי הגוף המכילה את החומר האנושי האחראי לתכונות האדם), בהתפתחות מחלת הסרטן, היא באמצעות התחקות אחר משפחות שבהן חלו כמה אנשים בסוגי סרטן דומים, לאורך דורות אחדים. נראה שבמשפחות אלו חל שינוי בגן מסוים וכתוצאה מכך גדל הסיכון לחלות במחלת הסרטן. עד כה זוהו כמה גנים המגדילים באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסוגי סרטן מסוימים (בהם סרטן המעי הגס, סרטן השד וסרטן השחלה). מקור נוסף להבנת משמעות הגנטיקה בהתפתחות סרטן הוא חקר השפעת החשיפה לגורמים מסרטנים מסוימים על הגנים.
לדוגמה, חשיפה לקרינה מייננת, לוויניל כלוריד או לכרום, גורמת לשינויים ייחודיים בגנים, אשר משאירים מעין 'טביעת אצבע' ייחודית. השכיחות המשתנה של מחלות הסרטן לסוגיהן קשורה ברמות שונות של רגישות בקרב אנשים לגורמים המסרטנים. שונות זו נקבעת על ידי גנים מסוימים, או על ידי שונות בכמה גנים.
מחלות סרטן הנגרמות כתוצאה ממוטציות בגנים ומועברות בתורשה מדור לדור, ידועות כמחלות סרטן תורשתיות. עם זאת, יש לזכור כי גורמים תורשתיים אחראים רק לחמישה עד עשרה אחוזים מכלל מקרי הסרטן.
לחצו כאן למידע בנושא 'כל מה שרצית לדעת על גנטיקה וסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן, או פנו ל'טלמידע'® בשיחת חינם בטל. 1800-599-995
שינויים בגנים עלולים לגרום גם לעלייה ברמת הרגישות בגוף לחומרים מסרטנים (קרצינוגנים) הנמצאים בסביבה. לדוגמה, אנשים שונים זה מזה ביכולתם לנטרל חומרים מסרטנים מגופם לאחר החשיפה אליהם, וביכולתם לתקן נזק ב-DNA (החומר התורשתי) הנמצא בתאי גופם, שנגרם כתוצאה מחשיפה לחומרים אלו. שינויים אלה בגנים עלולים לעבור הלאה, לדורות הבאים, ולגרום לשכיחות גבוהה יותר של מקרי סרטן במשפחה מסוימת. ייתכן ששכיחות גבוהה יותר של סרטן במשפחה, קשורה גם לחשיפה דומה למצבים סביבתיים, כגון תזונה וכדומה.
אחת המטרות העיקריות של תחום חקר הסרטן הנקרא אפידמיולוגיה מולקולארית, היא זיהוי שינויים אפיגנטיים (ראו הסבר במילון המונחים בסוף דף המידע), גנטיים ואחרים - המעלים או מפחיתים את רמת הסיכון של האדם לחלות בסרטן, לאחר שנחשף לחומרים מסרטנים בסביבתו.
חשיפה לחומרים מסרטנים היא רק אחת ממגוון הגורמים הקובעים את הסיכון האישי לחלות בסרטן. לדוגמה, מי שמעשן מגדיל בצורה משמעותית מאוד את הסיכון שלו לחלות בסרטן בכלל ובסרטן הריאות בפרט, אך לא כל האנשים המעשנים צפויים לחלות. כך גם לא כל הנשים שנדבקו בנגיף הפפילומה האנושי, יחלו בסרטן צוואר הרחם. מדענים מאמינים כי ייתכן שקיימים גנים מגנים או גורמים מגנים אחרים - כגון אכילת ירקות ופירות, פעילות גופנית סדירה וכדומה - המסייעים בהפחתת הסיכון לחלות.
לאגודה למלחמה בסרטן מגוון תכנים מקצועיים העשויים ללמדך כיצד לשמור על בריאותך, להעניק לגופך את ההגנה המרבית ולהפחית את הסיכון לחלות בסרטן. בינהם ניתן למצוא את 'מניעת סרטן - כללים לחיים בריאים', 'פעילות גופנית', 'כל מה שרצית לדעת על הסרטן ולא העזת לשאול', 'שתיית אלכוהול וסרטן', 'שאלות ותשובות על עישון' ו'עלון מידע בנושא נרגילה'. כמו כן ניתן לפנות ל'טלמידע'® בשיחת חינם בטל. 1-800-599-995
לאורך חיינו אנו חשופים לגורמים סביבתיים - כגון וירוסים, קרני השמש וחומרים כימיים - המסוגלים להשפיע על תאי הגוף ולעתים אף לגרום לנזק בריאותי. במקביל, ישנם בגופנו מנגנונים הפועלים לתיקון הנזק שנגרם. בחירה באורח חיים בריא - הכולל למשל לבישת בגדים המגנים מפני קרינת השמש או הימנעות מעישון - מסייעת בהגנה על הגוף מפני אותם גורמים מזיקים. עם זאת, במשך הזמן עלולים חומרים שונים בסביבה לגרום לשינויים העשויים להצטבר ולהתקבע בתאי גופנו. שינויים רבים הם זמניים ואינם משפיעים על הבריאות, אולם שינויים בלתי הפיכים ומתמשכים בחומר התורשתי ובמנגנונים תאיים אחרים, עלולים לגרום להתפתחות מחלת הסרטן.
הסיכוי שאדם מסוים יחלה בסרטן כתגובה לחומר כלשהו בסביבה, תלוי בכמה גורמים המשולבים זה בזה, ובהם: משך החשיפה, תדירותה, ריכוז החומר שאליו נחשף, האם האדם נחשף גם לגורמים מזיקים אחרים, האם קיימים גורמים גנטיים העשויים להשפיע, התזונה שלו, אורח חייו, בריאותו הכללית, גילו ומינו. לדוגמה, תזונה, צריכת אלכוהול ותרופות מסוימות עשויים להשפיע על רמות הכימיקלים בגופנו האחראים על נטרול ופירוק החומרים המסרטנים בגוף.
נכון להיום, בשל ריבוי הגורמים ומורכבות השילובים ביניהם, לא ניתן לחזות אם אדם מסוים יחלה בסרטן בעקבות חשיפה סביבתית לגורם כלשהו - ואם כן, מתי יחלה. כאמור, גורמים גנטיים וסביבתיים מסוימים מגדילים את הסיכון להתפתחות מחלות סרטן, אך רק לעתים רחוקות אנו יודעים בדיוק איזה שילוב של גורמים אחראי לסוג סרטן ספציפי שבו לקה אדם מסוים. בנוסף לכך, לא ניתן לדעת בדרך כלל, מדוע אדם מסוים חלה בסרטן, בעוד אדם אחר לא חלה - כששניהם נחשפו לאותו גורם מסרטן.
עם זאת, המחקר הרפואי בתחום יכול להצביע על קשרים בין קבוצת אנשים שנחשפו לגורם או לגורמים מסוימים, לבין נטייה מוגברת לתחלואה בקרב אוכלוסייה זו. כמו כן, לחומרים המוכרים כמסרטנים ודאיים לאדם, ידועים אתרי מטרה ספציפיים שבהם עלולה להתפתח מחלת סרטן בעקבות חשיפה לאותו החומר.
קיימים למעלה מ-200 סוגי סרטן. לכל אחד מהם שם, 'התנהגות' וטיפול ייחודיים לו. הגידול הסרטני מתחיל בתוך התא, יחידת הבניין הבסיסית של כל היצורים החיים. בגוף בריא מתקיימת התחדשות תמידית ומבוקרת של תאים: תאים מבוגרים מתים ותאים צעירים מתחלקים לתאים חדשים, התופסים את מקומם. כאשר מתחיל תהליך סרטני, המהלך התקין של ייצור תאים חדשים משובש. התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה וללא צורך, ויוצרים גוש תאים הנקרא גידול. במשך הזמן עשויים להתרחש בתאי הגידול שינויים נוספים, הגורמים להם לפלוש לרקמות שונות בגוף ולהפריע לתפקודן התקין. לעתים יחלוף זמן עד להתפתחות גידול סרטני, וזמן רב אף יותר עד לגילויו.
קיימות עדויות רבות לכך ששינויים קבועים בגנים אחראיים להתפתחות גידולים סרטניים. שינויים אלו עשויים לעבור בתורשה או להתפתח במהלך החיים. מדענים זיהו יותר מ-300 גנים פגומים, העשויים למלא תפקיד בהתפתחות גידול סרטני. תהליך סרטני עלול להתחיל בעקבות שינוי בגנים המעודדים התפתחות גידול (אונקוגנים), שיכול לגרום לתא להתחלק ללא שליטה - הדבר דומה לדוושת גז במכונית ש'נתקעה במצב לחוץ'. תרחיש אפשרי אחר הוא מצב שבו שינויים בגנים המדכאים התפתחות גידולים סרטניים, המשמשים באופן תקין כמווסתי חלוקת התאים, יאפשרו לתאים בעלי DNA פגום להמשיך ולהתחלק, במקום לתקן את ה-DNA או להשמיד את התאים הפגומים. תרחיש זה ניתן לדמות למצב של אובדן הבלמים במכונית.
את העובדה שסרטן שכיח בעיקר בקרב אנשים מבוגרים, ניתן לייחס לכך שכדי שיתפתח גידול סרטני חייבים להתרחש בתא שינויים המצטברים בגנים במשך זמן רב, וכן להזדקנות ולהיחלשות המערכת החיסונית ומערכות ההגנה הנוספות, שרמת תפקודן יורדת עם הגיל.
גידולים מסווגים כשפירים, או כממאירים (סרטניים). גידולים שפירים אינם סרטניים ואינם עלולים להתפשט לחלקים אחרים בגוף.
גידול ממאיר מסוגל ליצור גרורות. גרורות נוצרות כתוצאה מתהליך שבו תאי הסרטן מתפשטים בצורה מקומית באמצעות מעבר לרקמה סמוכה, או נפרדים מהגידול המקורי שלהם, נכנסים למחזור הדם או למערכת הלימפה וכך מגיעים לחלקי גוף אחרים ומתפשטים בהם. יש גידולים שפירים מסוימים העשויים להפוך במשך הזמן לגידולים ממאירים. התפתחות גידולים ממאירים כרוכה בשלבים אחדים המתרחשים במשך כמה שנים. ככל שהגידול מתגלה בשלב מוקדם יותר - ומטופל, כך פוחתת הסבירות שיתפשט לחלקים אחרים בגוף. יש לציין כי ב-25 השנה האחרונות חלה התקדמות משמעותית בהגדרת השינויים המתרחשים כאשר תא בעל פעילות תקינה הופך לתא סרטני, וכן בגילוי הגנים הקריטיים העשויים להיות מעורבים בתהליך זה.
רוב מחלות הסרטן נקראות על שם האיבר או על שם סוג התאים שבהם הן מתחילות להתפתח, כגון סרטן הריאה, סרטן הקיבה, סרטן השד, או סרטן המעי הגס, אך ישנן מחלות הנקראות בשמות אחרים. מלנומה, למשל, היא מחלת סרטן המתפתחת בתאי העור, העין ובכמה רקמות אחרות, בהן ישנם תאים הידועים כמלאנוציטים, תאים המייצרים פיגמנטים. לוקמיה הוא שם כללי למחלת סרטן המתפתחת במח העצם, ולימפומות הן מחלות סרטן המתפתחות במערכת הלימפה.
סוג הסרטן הנפוץ ביותר בישראל הוא קרצינומה. זהו גידול סרטני שמקורו ברקמה המצפה איברים חיצוניים או פנימיים בגוף - כגון הריאות, הכבד, העור או השד - וקרויה רקמת אפיתל. מחלות סרטן המתפתחות ברקמת אפיתל באיברים מסוימים נקראות על פי האיברים שבהם הן מתפתחות, כגון: קרצינומה של הריאה או קרצינומה של השד. קבוצה נוספת של סוגי סרטן היא הסרקומות, הנוצרות בתאי עצם, סחוס, שומן, רקמת חיבור ושרירים.
המכון הבינלאומי לחקר הסרטן, ה-IARC (International Agency for Research on Cancer), שהנו הזרוע המחקרית בתחום הסרטן של ארגון הבריאות העולמי, הוא מקור המידע העיקרי לנושאים אלו. הארגון מתמקד במחקרים אפידמיולוגיים וסביבתיים, ומטרתו היא לאתר את גורמי הסיכון לסרטן הניתנים למניעה, ללמוד על גורמי סיכון לתחלואה וכתוצאה מכך להמליץ על אפשרויות מניעה וגילוי מוקדם. היעד הוא ריכוז, ניתוח ועיבוד מידע שיישומו עשוי להפחית את שיעורי התחלואה והתמותה ממחלות הסרטן באוכלוסייה. המכון חוקר את שיעורי ההיארעות, התמותה והתחלואה ממחלות הסרטן בעולם ונחשב ל'מדד' רישום הסרטן בעולם כולו.
קבוצה 1 - גורמים המוכרים כמסרטנים לבני אדם (Carcinogenic to humans):
קבוצה 2A - גורמים מסרטנים סבירים בבני אדם (possibly carcinogenic):
קבוצה 2B - גורמים החשודים כמסרטנים אפשריים (probably carcinogenic):
יש לציין כי רשימות המסרטנים בסיווגי IARC הן דינמיות: מפעם לפעם נכללים באחת הקבוצות חומרים, או נסיבות חשיפה חדשים - כאשר נמצאים מחקרים התומכים בכך. כמו כן, לעתים מזומנות, חומרים או נסיבות חשיפה מועברים מקבוצת סיכון אחת לאחרת, הן במגמת הקלה והן במגמת החמרה. להלן כמה דוגמאות מהשנים האחרונות: במרץ 2015 הוכנס קוטל העשבים הנפוץ 'גלייפוסאט' לקבוצה 2A. בסוף 2013 נכנסו ישירות לקבוצה 1 'זיהום אוויר' ו-'זיהום אוויר מחלקיקים' (כגורם נפרד). חשיפה למנורות שיזוף הועלתה (מקבוצה 2A) לקבוצה 1, ואילו תרכובות אורגנו-ארסניות נגרעו מקבוצה 1 ונוספו לקבוצה 2B. קרינה אלקטרו לא־מייננת (כזו הנפלטת ממכשירי מכ"ם ומהמערכות הסלולריות לסוגיהן), הוכללה בשנת 2013 בקבוצה 2B.
האמור לעיל הנו תמצית חלקית בלבד של המידע המקצועי בנושא סיווג המסרטנים. למידע נוסף ולרשימות המלאות ניתן לפנות לאתר משרד הבריאות ולאתר המשרד להגנת הסביבה או לאתר IARC
חלק מהחומרים המסרטנים נמצאים בעיקר בסביבת העבודה: מדובר בחומרים כימיים ובתהליכים פיסיקליים (כגון קרינה מייננת) המשמשים בתעשייה. החשיפה לחומרים אלו מפוקחת ומנוטרת בידי משרד הכלכלה (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לשעבר)
חומרים אחרים מצויים בסביבה שבה אנו חיים.
המשרד להגנת הסביבה משתמש ברשימת חומרים אלה, בבואו לבקר ולאכוף את מדיניותו לצמצום החשיפה אליהם. למשל, לצורך ניסוח הצעת חוק אוויר נקי שנכנס לתוקף ב-2011. קבוצה שלישית של חומרים מסרטנים כוללת הרגלי חיים מזיקים, והחשיפה אליהם יכולה להצטמצם או להימנע באמצעות שינוי בהתנהגות האישית. עם אלה נמנים, בין היתר: עישון סיגריות, נרגילות וחשיפה לשמש. כמו כן ישנם גם וירוסים, חיידקים ותרופות שונות, העלולים להגדיל את ההסתברות לתחלואה בסרטן.
בישראל אין עדיין תחיקה ייחודית לגבי כל החומרים המסרטנים, אך הודות ליוזמת האגודה למלחמה בסרטן, הקים משרד הבריאות ועדה בין-משרדית הקובעת את רשימות החומרים המסרטנים המוטגנים והטרטוגנים ומעדכנת אותם מעת לעת. הרשימות מתבססות במידה רבה על המלצות ה-IARC. רשימת החומרים המסרטנים המעודכנת מופיעה באתר משרד הבריאות. הרשימה והסיווגים הם בגדר קווים מנחים כלליים, להערכת הסיכונים האפשריים מחומרים מסרטנים. בעקבות IARC, מקובל למיין את החומרים המסרטנים ואת נסיבות החשיפה אליהם לשלוש קבוצות עיקריות, לפי רמת הוודאות שהחומרים הנכללים בהן אכן גורמים לתחלואה בסרטן (ראו להלן).
ב-30 השנים האחרונות השקיעו המדענים מאמצים רבים על מנת לזהות חומרים מסרטנים בבית, במקום העבודה ובסביבה. משימה זו קשה משום שקיימים יותר מ-100,000 כימיקלים הנפוצים בשימוש ביתי, כגון: חומרי ניקוי, ממסים, חומרי הדברה ביתיים, תוספי מזון, חומרי טיפול לדשא ולצמחייה ביתית ומוצרים אחרים, ובכל שנה נוספים כ-1,000 חומרים. מספרים אלו כוללים חומרים בודדים, ואינם מתחשבים בתערובות או בשילובים של מוצרים מסחריים ומוצרי צריכה שאליהם נחשפים בני אדם בכל יום. כמו כן, חומרים כימיים רבים עשויים להפוך לחומרים אחרים - באטמוספרה, במים, בקרקע או בצמחים, וכן בתהליכי שריפה או בעירה.
המצב מורכב עוד יותר מאחר שמדענים יודעים כי חומרים הגורמים לסרטן נוצרים לעתים בתהליך ייצור או בעירה של חומרים כימיים אחרים. דיאוקסין הוא דוגמה לסוג זה של תוצר לוואי בלתי רצוי, שאינו מוכר כמסרטן ודאי.
עובדה נוספת המוסיפה לבעייתיות היא שמלבד חומרים כימיים מעשה ידי אדם, גם חומרים ומוצרים טבעיים רבים עלולים להיות מסרטנים. גורמים ביולוגיים רבים עלולים אף הם לגרום למחלות סרטן, לדוגמה אפלטוקסין.
עדויות להיותם של חומרים מסוימים מסרטנים, או עלולים להיות מסרטנים, מגיעות בדרך כלל משלושה מקורות: מחקרים בבני אדם, מחקרים בבעלי חיים וניסויי מעבדה. כל אחד ממקורות אלה מסייע לרשויות הבריאות לקבל החלטות הנוגעות לצורך בצמצום, או במניעת החשיפה לחומרים מסוימים. ככל שקיים מידע רב יותר, כך גדלה הסבירות לזהות אילו חומרים הם מסרטנים.
השיטה האמינה ביותר לזיהוי חומרים מסרטנים היא לבדוק אם הם גורמים לסרטן בבני אדם. אפידמיולוגים מתכננים מחקרים העוקבים אחר אוכלוסיות מסוימות לאורך זמן, על מנת לגלות אם סביר שחומר מסוים (כגון ארסן או בנזן), או חשיפה מסוג מסוים (כגון חשיפה לשמש, לעישון או לקרינה מייננת), גורמים למחלות הסרטן. גורמים סביבתיים למחלות סרטן התגלו לעתים קרובות ביותר במקומות עבודה. הסיבה לכך היא שעובדים במקצועות מסוימים חשופים יותר לחומרים כימיים מוגדרים, ולאורך תקופות ארוכות יותר מכלל האוכלוסייה.
בשנים האחרונות עם ההתפתחות שחלה בשיטות המעבדה והמידע לגבי תהליכים הקשורים להתפתחות הסרטן, ניתן לבדוק סמנים מוקדמים המעידים על נזק ראשוני ברמה התאית. סמנים אלה משולבים כיום במחקרים אפידמיולוגים (אפידמיולוגיה מולקולרית) ותורמים רבות להבנת מכניזם הפעולה של חומרים מסרטנים ולאיתור חומרים מסרטנים ואוכלוסיות בסיכון.
כפי שצוין בתחילת דף המידע, המכון הבינלאומי לחקר הסרטן, השייך לארגון הבריאות העולמי, סיווג מקצועות מסוימים כמקצועות הנתונים לסוגי חשיפה מסרטנים, בשל השכיחות המוגברת של מקרי סרטן בסביבת מקומות עבודה אלו. רשימה זו כוללת עיסוקים כגון צביעה, נגרות, עבודה בתעשיות הברזל, הפלדה, הפחם והגומי, וייצור או תיקון של מגפיים ונעליים. מידע זה סייע לעובדים בתעשיות אלו ולמומחים בבריאות הציבור להפעיל הליכים בטיחותיים, כדי שיקטינו את חשיפת העובדים לחומרים מסרטנים.
מחקרים אפידמיולוגים אחרים משווים את היסטוריית החשיפה של אנשים שחלו בסרטן, לקבוצות של אנשים שלא חלו בסרטן, בנקודת זמן מסוימת. מחקרים אלה מאפשרים לחוקרים לבחון מגוון רחב של סוגי חשיפה, שעשויים היו להתרחש בעבר במגוון מצבים - לא רק אלה המתרחשים בסביבת עבודה מסוימת. לעתים קרובות קשה לקבוע לאילו כימיקלים נחשפו אנשים לפני שנים רבות, מה הייתה מידת החשיפה אליהם ואילו מהחומרים היו מזיקים. מאחר שאיננו יכולים לבדוק חומרים מסרטנים אפשריים על בני אדם, מחקרים אפידמיולוגיים תצפיתיים הם המקור הטוב ביותר למידע על סוגי חשיפה המתרחשים במציאות, ולעתים קרובות הם מספקים רמזים חשובים.
היישום העיקרי של המסקנה שהסרטן נגרם בעיקר בגלל גורמים סביבתיים הוא שמדובר במקרים רבים במחלה הניתנת למניעה. המאמצים צריכים להתרכז במישורים העיקריים הבאים:
בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה במודעות הציבור לעובדה שמחלת הסרטן ניתנת למניעה, ומכאן עולה הדרישה למידע, בדיקות ופיקוח מקיפים יותר.
באגודה למלחמה בסרטן פועלת ועדה מייעצת לחומרים מסרטנים. מדובר בוועדה ציבורית בלתי תלויה, המורכבת ממדענים מתחומים שונים, כגון: רפואה, פיסיקה, כימיה, פרמקולוגיה, ביולוגיה, חקלאות ועוד, הקשורים בנושא הסרטן במחקר, בניהול חקיקה ובאכיפת החוק.
מרבית החברים פעילים במוסדות שונים הקשורים למערכת הבריאות, אך בוועדה אין הם מייצגים את מוסדותיהם אלא את עצמם ואת מומחיותם המקצועית, לרבות הידע והניסיון שצברו. הוועדה מטפלת בנושאים המועלים בידי הציבור, התקשורת, או בידי חברי הוועדה עצמם. בירור כוללני של הנושא מאפשר התייחסות לבעיה, הבנתה ובעת הצורך התרעה לרשויות הרלוונטיות ודרישה לטיפול בבעיה.
שיטות בדיקה אחרות, המערבות בעלי חיים וניסויי מעבדה, חשובות גם הן, משום שהן מאפשרות למדענים לחזות סוגי חשיפה העלולים לגרום לסרטן, לפני שאלה גורמים למקרים רבים של סרטן בבני אדם. עכברים או חולדות משמשים לעתים קרובות ביותר כמושא מחקר, על מנת לבחון חומרים מסרטנים, משום שהם קטנים יותר וקלים יותר לטיפול מבעלי חיים גדולים. בעלי חיים אלה דומים לבני אדם באופן כללי בתגובותיהם לחומרים מסרטנים.
רוב סוגי מחלות הסרטן בבני אדם נוסו על חיות אלה באמצעות חשיפה לגורמים מסרטנים. מאחר שאורך חייהם של מכרסמים הוא שנתיים-שלוש בלבד, הם מספקים בדרך כלל מידע הנוגע לפוטנציאל המסרטן של החומרים הנבדקים במהירות גדולה יחסית. גזעים מיוחדים של עכברים וחולדות פותחו כך שיהיו מתאימים במיוחד לניסויים במחלות הסרטן. עם זאת, הבדלים בפיזיולוגיית העיכול בין בעלי חיים לאדם הופכים את הרלוונטיות של מחקרי תזונה בבעלי חיים למורכבת יותר.
ניסויי מעבדה
כחלק מהמאמץ המתמשך לצמצם את השימוש בבעלי חיים במסגרת ניסויים במחלות הסרטן, משתמשים כיום החוקרים בתאים אנושיים הגדלים במעבדה. תאים הנחשפים לקרצינוגנים פוטנציאליים נבדקים במטרה לגלות התפתחות שינויים מולקולריים האופייניים לתאי סרטן. מלבד צמצום השימוש בבעלי חיים, סוג זה של מחקרים עשוי להיות מהיר וחסכוני יותר ולסייע להחליט אם יש צורך לבצע מחקרים נוספים בחולדות ובעכברים. כמו כן, תוצאות מניסויי מעבדה מספקות לאפידמיולוגים נתונים בנוגע להשערות שחשוב לבחון במחקרים העוסקים באוכלוסיות אנשים (לדוגמה, מחקרים תצפיתיים בבני אדם שהעריכו את השפעת החשיפה לפורמלדהיד ומתילן כלוריד, התבצעו על סמך נתונים שנאספו בניסויי מעבדה ובניסויים בבעלי חיים).
לעתים קרובות אנו קוראים על עכברים או חולדות המקבלים מינונים הגבוהים בהרבה מאלו שאליהם עשויים בני אדם להיחשף. האם באמת נעשה שימוש במינונים גבוהים, ואם כן מדוע?
אכן, לעתים קרובות משתמשים במינונים גבוהים, על מנת להגביר את יכולתם של המחקרים לגלות אם החומרים אכן מסרטנים. מספר גדול של אנשים נחשף למינונים נמוכים של כימיקלים, אך ייתכן שההשפעה הכללית אינה קטנה כלל. לדוגמה, חומר מסרטן עלול לגרום להתפתחות גידול באחד מבין 100,000 אנשים הנחשפים אליו, אך חשיפה של 230 מיליון אנשים תוביל, סטטיסטית, ל-2,300 מקרי סרטן ותהווה מפגע בריאותי. על מנת לגלות שיעורי תחלואה כגון אלה, יהיה עלינו להשתמש בעשרות אלפי עכברים בעלות של כ-50 מיליון דולר לכל חומר כימי שייבדק.
כאשר נעשה שימוש במינונים גבוהים עולה הסבירות לגלות השפעות מסרטנות פוטנציאליות גם בקבוצה קטנה של מכרסמים, משום ששיעור התחלואה בסרטן בקרב חיות הניסוי יעלה בהתאם. אם 20 או 30, מבין 50 העכברים בניסוי יפתחו סרטן במינונים גבוהים בהרבה, בעוד שבקבוצה שאינה נחשפת לחומר הכימי יתגלו רק מקרים בודדים, נוכל להסיק שהחומר הכימי גרם לסרטן. כשמינונים גבוהים אינם גורמים למחלות סרטן בבעלי החיים, עולה גם הוודאות כי חומר כימי זה לא יגרום לסרטן בבני אדם.
מאחר והמשאבים מוגבלים, המדענים חייבים להחליט אילו חומרים מבין אלפי החומרים האפשריים ייבחרו לצורך ניסויים בבעלי חיים, או בתאים אנושיים. הניסויים יקרים ומצריכים זמן רב. לדוגמה, תהליך הקובע אם חומר כימי יגרום לסרטן בחולדות, או בעכברים עשוי לעלות כמה מיליוני דולרים ולהימשך שנים אחדות. באופן כללי קיימים שלושה גורמים המנחים את ההחלטה אם לבחון חומר מסוים:
שיקולים דומים מנחים אפידמיולוגים בהחלטה אם להתחיל במחקרים בקרב אוכלוסיות גדולות. עם גורמים אלה נמנים:
חשיפה לחומרים מסוימים גורמת לעלייה, משמעותית לעתים, ברמת הסיכון לחלות במחלות סרטן, בעוד שבחשיפה דומה לחומרים אחרים טמון סיכון נמוך מאוד. חשוב לדעת שעצם החשיפה לחומר כימי (גם אם הוא נחשב למסרטן ודאי בבני אדם) לא גורמת בהכרח לחלות במחלת סרטן כלשהי. הערכת סיכונים היא מתודה המשמשת לקביעת היחס בין רמת החשיפה לחומר מסוים, לבין הסבירות לפתח מחלה בעקבות חשיפה זו. הערכת סיכונים הנה כלי חשוב ביותר, המשמש את רשויות בריאות הציבור בבואן להחליט אם יש לצמצם, או למנוע חשיפה לחומרים מסוימים.
קיימים שלושה גורמים חשובים שיש לשקול במסגרת הערכת סיכונים:
עוצמה פוטנציאלית היא מדד ליכולת של כמות נתונה של חומר לגרום למחלות סרטן. במקרים מסוימים, די בחשיפה לריכוזים קטנים או לכמויות קטנות, כדי לגרום לתוספת מסוימת בהסתברות לחלות בסרטן, בעוד שבמקרים אחרים נדרשת חשיפה גבוהה יותר כדי לגרום לאותה תוספת סיכון. אחד המסרטנים בעלי העוצמה הוא הממס בנזן, המגדיל את הסיכון ללקות בלוקמיה, כתוצאה מחשיפה לכמויות קטנות באוויר. חומרים אחרים, כגון DDT וכלורופורם, דורשים חשיפה גבוהה יותר, כדי להגדיל באותה מידה את הסיכון לחלות בסרטן.
רשויות בריאות הציבור מסווגות חומרים כמסרטנים ידועים, או כחשודים כמסרטנים בבני אדם, בהתבסס על עדויות להתפתחות סרטן הנובעות לפחות מסוג אחד של חשיפה, כגון:
חשיפה נמוכה מתמשכת או מזדמנת, לחומרים מסרטנים באוויר, במזון, במים, בתרופות או במוצרי צריכה.
חשיפה חד פעמית גבוהה, הנגרמת בעקבות תקריות, תאונות תעשייתיות וכדומה.
חשוב לדעת אם חלה עלייה ברמת הסיכון לחלות בסרטן עם העלייה ברמת החשיפה לחומרים השונים. יחס זה ידוע כיחס מנה-תגובה (תגובה התלויה במינון). חלק מהמגמות של תגובות תלויות מינון הן ליניאריות, עובדה הנחשבת בדרך כלל כעדות מוצקה לקיום סיכון לסרטן. לדוגמה, אם 10 יחידות של חומר גורמות למקרה סרטן אחד מתוך 1,000 אנשים, הרי שיחידת חשיפה אחת תגרום לסרטן באחד מבין 10,000 אנשים. בתגובה תלוית מינון ליניארית, ילך הסיכון ויקטן ככל שתקטן החשיפה. במקרים רבים, הנחת העבודה היא שבכל חשיפה, ולו הקטנה ביותר, צפוי סיכון זעיר לסרטן.
עם זאת, בחומרים מסרטנים מסוימים, תיתכן רמת חשיפה שמתחתיה לא ניתן לגלות עלייה בסיכון. סוג זה של חשיפה תלוית מינון נקרא לפעמים תגובת מינון עם סף (או יחס מנה-תגובה עם סף).
חלק מהתרופות הכימיות הניתנות לחולי סרטן - כגון מלפלן, ציטוקסן ואחרות - עשויות להיות יעילות בטיפול במחלות סרטן או במניעתן, אך במקביל עלולות להגדיל את הסיכון לחלות בסרטן שניוני, שנים לאחר הטיפול. בכל אופן, הואיל ומחלת סרטן נחשבת כמסכנת חיים בטווח המיידי, עולה כי התועלות במקרים אלה גוברות בדרך כלל על הסיכונים. טמוקסיפן, למשל, היעיל במניעת הישנות מחלת סרטן השד בקרב נשים רבות, מגדיל את הסיכון לסרטן הרחם, קרישי דם ושבץ.
התועלות והסיכונים נדונו בהרחבה במנהל המזון והתרופות האמריקאי, ברשות הלאומית לחקר הסרטן ובארגון הבריאות העולמי, וכולם הגיעו למסקנה כי התועלות של טמוקסיפן עבור נשים שחלו בסרטן השד או עבור נשים הנמצאות בסיכון לחלות בסרטן השד, גוברות על הסיכונים הנובעים מתרופה זו. דוגמה אחרת היא קוטלי חרקים. בשנים האחרונות נאסר השימוש בקוטלי חרקים ובחומרי הדברה אחרים המוכרים כמסרטנים, בגידול פירות, ירקות ושאר מוצרי חקלאות וכן לשימושים ביתיים. במקביל, נאסר לייבא ארצה חומרי הדברה המוכרים כמסרטנים.
סוגי חשיפה מסוימים גורמים לסרטן רק בקרב קבוצות בני אדם רגישות. גורמים כגון גיל, מין, בריאות כללית, מצב מערכת החיסון, ההיסטוריה הרפואית ומצבו הבריאותי של האדם, עישון, תזונה, חשיפה בילדות ושינויים גנטיים, עשויים למלא תפקיד ברגישות האדם לחומרים שונים. ייתכן מצב שבו חומר כימי מסוים יהיה בלתי מזיק, אלא אם מתקיימים באותו אדם גורמים אחדים המאפשרים לחומר לעבור בגוף שינויים ההופכים אותו למסוכן יותר. הערכות סיכונים כוללות מביאות בחשבון, בין היתר, את יחסי הגומלין בין גורמי רגישות רבים.
גורמים סביבתיים אחראיים כאמור ליותר ממחצית מכלל מקרי הסרטן. רבים ממקרי סרטן אלו קשורים לאורח חיים ולהרגלים הניתנים לשינוי, כגון: עישון סיגריות, צריכת יתר של אלכוהול, מלח, תזונה לקויה, חוסר פעילות גופנית, השמנת יתר וחשיפה לא מבוקרת לשמש.
בנוסף לברירות ולהחלטות הקשורות לאורח החיים, ניתן לנקוט אמצעי זהירות בבית ובמקום העבודה, על מנת להפחית חשיפות מסוכנות אחרות. מניעה מסוג זה קרויה 'מניעה ראשונית', והיא מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן.
אין לעשן סיגריות, מקטרות, סיגרים או נרגילה. יש להימנע מללעוס או להריח טבק. הימנעו משהייה בחדרים שמעשנים בהם. צריכת מוצרי טבק הוכחה כגורמת לסוגים רבים של מחלות סרטן, לכ-30% ממקרי המוות מסרטן ולכ-85% ממקרי סרטן הריאות.
חשוב להימנע מעודף משקל. השמנת יתר קשורה קשר הדוק לסרטן השד בנשים בגיל מבוגר ולסרטן רירית הרחם, הכליות, המעי הגס והוושט.
בצעו פעילות גופנית באופן קבוע, לפחות 30 דקות ביום ברוב ימות השבוע. הוכח מדעית כי פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן המעי הגס ולסרטן השד. הסיכון לחלות בסרטן, נמוך יותר בקרב אנשים המשלבים פעילות גופנית באורח החיים שלהם.
הימנעו מצריכת מזונות עתירי קלוריות ושומן הגורמים המרכזיים להשמנה הם חוסר פעילות גופנית וצריכת מזונות עתירי קלוריות.
הימנעו מצריכת כמויות גדולות של בשר אדום או משומר, מלח ומזונות מומלחים. מזונות אלה עלולים להגדיל את הסיכון להתפתחותן של מחלות סרטן המעי הגס וסרטן הקיבה.
אמצו תפריט הכולל מגוון מזונות ממקורות צמחיים, כגון: ירקות ופירות טריים, דגנים מלאים, לחם מלא וקיטניות. ירקות ופירות מכילים חומרים (כגון נוגדי חמצון) המסייעים בהגנה מפני חומרים רעילים ומחלות.
שתו אלכוהול במידה, אם בכלל. הקפידו על כך בעיקר אם הנכם מעשנים. מנה יומית אחת לאישה ושתי מנות ביום לגבר נחשבות לצריכת האלכוהול המרבית המומלצת. שתיית אלכוהול מרובה הוכחה כמעלה את הסיכון למחלות סרטן הפה, הגרון, הוושט, תיבת הקול, הכבד והשד.
הימנעו מחשיפת יתר לשמש, בעיקר אם עורכם בהיר ובעל שומות מרובות. הימנעו מחשיפה באמצע היום (מ-10:00 בבוקר עד 16:00 אחר הצהריים, כאשר קרינת השמש חזקה ביותר), לבשו בגדים מתאימים והשתמשו במסנן קרינה בעל מקדם הגנה 30 SPF, המגן מפני קרינת UVA ו-UVB. רבים ממקרי סרטן העור המתגלים בכל שנה ניתנים למניעה באמצעות נקיטת אמצעי הגנה מפני קרינת השמש.
הימנעו משימוש במיטות שיזוף ובמתקנים אחרים החושפים את הגוף לקרינת שמש מלאכותית, או לקרינת UV וגורמים נזקים בלתי הפיכים לעור.
הימנעו מזיהומים נגיפיים או חיידקיים:
לעתים לא ניתן להימנע מחשיפה לחומרים רעילים. בדיקות לגילוי מוקדם אמנם לא יפחיתו את החשיפה לחומרים בסביבה, אך עשויות לגלות מחלות סרטן כאשר הן נמצאות בשלב ראשוני, לפני התפשטות לחלקים אחרים בגוף. מניעה מסוג זה קרויה 'מניעה שניונית', ומטרתה להגדיל את הסיכויים להחלמה מלאה.
בדיקת ממוגרפיה היא השיטה הטובה ביותר לגילוי סרטן שד לפני הופעת תסמינים. ביצוע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים כלול בסל הבריאות עבור נשים בגיל 74-50, במסגרת התכנית הלאומית לגילוי מוקדם של מחלת סרטן השד, שיזמה האגודה למלחמה בסרטן. לנשים שיש להן רקע משפחתי של סרטן השד או מחלת שד שפירה עם אטיפיה בביופסיה, מומלץ לעבור בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה, מגיל 40 או לפני כן, על פי המלצת הרופא.
לנשים שזוהו כנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1,BRCA2, מומלץ לעבור סריקת MRI תקופתית של השד.
בדיקת משטח צוואר הרחם היא כלי האבחון הטוב ביותר לגילוי סרטן צוואר הרחם. בבדיקה זו נאספים תאים מצוואר הרחם ונבדקים במיקרוסקופ, כדי לגלות סרטן או שינויים העלולים להוביל לסרטן. על פי הנחיות המועצה הלאומית לאונקולוגיה, על כל אישה מגיל 20 לבצע אחת לשנה בדיקת משטח צוואר הרחם (pap smear). לאחר שלוש בדיקות עוקבות תקינות ניתן להפחית בתדירות לאחת לשלוש שנים. כיום, נשים צעירות עד גיל 26 יכולות לקבל חיסון נגד סרטן צוואר הרחם.
לנשים מגיל 25 ומעלה שיש להן לפחות שתי קרובות משפחה מדרגה ראשונה שחלו בסרטן השחלה, מומלץ לעבור אחת לשנה אולטרה-סאונד טרנס-וגינלי (tvus) - עם בדיקת דם לחלבון CA125 או בלעדיה. המלצה זו מבוססת על דעת מומחים בעולם ונכנסה להמלצות משרד הבריאות.
לגברים ולנשים מעל גיל 50, מומלץ לעבור אחת לשנה בדיקת דם סמוי בצואה, במסגרת תכנית סריקה ייעודית לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס באנשים בסיכון רגיל. כאשר ידוע רקע משפחתי של סרטן המעי הגס בקרוב משפחה מדרגה ראשונה, יש לעבור בדיקה קולונוסקופית שנתית מגיל 40. כמו כן, במקרה של תסמונות מורשות לא פוליפוזיות (HNPCC), יש לעבור בדיקה קולונוסקופית שנתית מגיל 25, ומגיל 15 במקרה של תסמונת פוליפוזיס מורשת (FAP).
ההנחיות הנוגעות לגיל התחלת הבדיקות לגילוי מוקדם ולתדירותן משתנות כל העת, בהתאם לגילוי מידע חדש. מומלץ להתעדכן באתר האגודה למלחמה בסרטן, באתר משרד הבריאות או ב'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן, בטל. 1-800-599-995.
שימו לב לשינויים בגופכם. מחלת הסרטן עשויה לבוא לביטוי במגוון תסמינים. להלן אחדים מהם:
תסמינים אלה אינם נגרמים בהכרח בשל מחלת סרטן. אולם חשוב לפנות לרופא במקרה שהם מופיעים, או שחלים בגוף שינויים אחרים הנמשכים לאורך זמן. עם זאת, סוגי סרטן מסוימים אינם מלווים בתסמינים ברורים, לכן חשוב לבצע את בדיקות הסריקה המומלצות שהוכחו כיעילות, בגיל המתאים.
יש לאסוף מידע ולנקוט פעולות מניעה:
מחלות הסרטן שכיחות יותר בגיל המבוגר. מבין למעלה מ-28,500 חולים המאובחנים בשנה בישראל, כ-450 הם ילדים. כתוצאה משיפור בתוחלת החיים (ישראל מדורגת בין המקומות הגבוהים בעולם), הזדקנות האוכלוסיה, שיפור שיעורי ההחלמה - מספר חולי הסרטן עולה, אך כאמור, לא השיעור שלהם באוכלוסיה. כלומר, יש יציבות בשיעורי התחלואה.
על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי העדכניים במשרד הבריאות (משנת 2012), סוגי הסרטן השכיחים ביותר בישראל (על פי סדר שכיחותם באוכלוסייה היהודית) הם - בגברים: ערמונית, מעי גס וחלחולת, ריאה, כיס השתן ולימפומה שאינה הודג'קין. בנשים: שד, מעי גס וחלחולת, ריאה, רחם, ובלוטת המגן. באוכלוסיה הערבית הסדר שונה במקצת (סרטן הריאה מוביל אצל גברים). ההערכה היא כי בישראל חיים כיום כ-90,000 חולי סרטן פעילים (הגדרת 'חולה סרטן פעיל' מתייחסת לחולים שאובחנו בחמש השנים האחרונות). כמו כן, חיים כיום בארץ כ-110,000 מחלימים מסרטן (כלומר, חולים שאובחנו לפני יותר מחמש שנים). בשנת 2012 אובחנו בישראל כ-28,700 חולי סרטן חדשים וכ-10,640 נפטרו מסרטן.
על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי, נכונים לשנת 2012, מדינת ישראל מדורגת במקום ה-19 מבין 20 המדינות המתקדמות המובילות בעולם, הן מבחינת היארעות סרטן והן מבחינת תמותה.
הערה: יש לציין כי הנתונים לעיל נכונים לשנים 2012-2011, בהיעדר נתונים מעובדים למועד ההוצאה לאור של מהדורה זו. מטבע הדברים, הנתונים עלולים להשתנות בחלוף זמן.
על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי, שיעור התחלואה ממחלות הסרטן השכיחות בישראל עלה בהתמדה עד תחילת שנות האלפיים. לאחר מכן היו השיעורים יציבים, וכאמור, בשנים האחרונות (2008 ואילך) חלה ירידה בשיעורי התחלואה במחלות המרכזיות, בעוד שיעור ההיארעות של כמה מחלות אחרות (בהן סרטן האשכים, בלוטת המגן, לימפומות וסרטן הכליה), ממשיך לעלות.
נתונים עדכניים על שיעורי ההיארעות של המחלות הממאירות בישראל, ניתן למצוא באתר האינטרנט של רישום הסרטן הלאומי.
בזכות יישומן של ההמלצות להיבדק לגילוי מוקדם (ממוגרפיה, בדיקת דם סמוי ומשטח צוואר הרחם), מאמצי ההסברה שנוקטת האגודה למלחמה בסרטן בציבור הרחב, בשיתוף עם קופות החולים ומשרד הבריאות, וטיפולים חדשניים וטובים יותר, חלה ירידה בשיעור התמותה ממחלות הסרטן השכיחות בישראל.
סרטן השד, סרטני המעי הגס והחלחולת, סרטן הערמונית וסרטן הריאה הם סוגי הסרטן השכיחים ביותר בישראל. דירוג סוגי הסרטן העיקריים, לפי שיעורי היארעותם, שונה בגברים לעומת נשים וביהודים לעומת ערבים. בדומה לנתונים בארצות הברית ובאירופה, היארעותם של סרטן הערמונית ושל סרטני המעי הגס והחלחולת היא הגבוהה ביותר בקרב גברים יהודים. בקרב גברים ערבים סרטן הריאות הוא השכיח ביותר.
בקרב נשים ערביות ויהודיות, סרטן השד הוא גורם התחלואה הראשי מכלל מחלות הסרטן בישראל. כאמור, הסיכון לחלות בסרטן עולה עם הגיל. מנתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל נמצא כי סרטן השד שכיח יותר בקרב נשים בגיל 50 ומעלה, וכ-79% מהחולות מאובחנות בטווח גילים זה. כ־15% מהחולות, מאובחנות בגילים 49-40 וכ־6% מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 40. שיעור החולות הצעירות נשאר יציב בעשור האחרון. שיעורי התמותה מסרטן השד החלו לרדת בקרב יהודיות בשנת 1994, ובקרב ערביות החלה מגמת הירידה בשנת 2000.
בדירוג היארעות התחלואה בסרטן לפי קבוצות גיל, נמצא שבקרב ילדים ובני נוער יהודיים עד גיל 14, הלוקמיה מדורגת במקום הגבוה ביותר. לעומת זאת, בקרב ילדים ובני נוער ממוצא ערבי, מחלת הסרטן השכיחה ביותר היא סרטן מערכת העצבים והמוח.
למידע נוסף ניתן לפנות לאתר האינטרנט של רישום הסרטן הלאומי בישראל, לאתר האגודה למלחמה בסרטן, או ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995
גן שעבר שינוי, ויכולת הפיקוח שלו על גדילת התא נפגעה. כאשר מתחולל שינוי בגנים אלו, הם עלולים לגרום לתהליך סרטני. שינויים עשויים לעבור בתורשה, להתרחש באקראי או להיגרם בעקבות חשיפה לקרצינוגנים בסביבה.
סיבים קשיחים, בלתי דליקים המשמשים לבידוד בניינים.
תחום בביולוגיה החוקר השפעות סביבתיות על תכונות (פנוטיפ), ללא שינוי בחומר התורשתי (גנוטיפ).
מדע העוסק בתפוצת מצבי בריאות באוכלוסייה ובגורמים להם, במטרה למנוע תחלואה ותמותה מוקדמת.
מסה בלתי נורמלית של רקמה, הנוצרת בשל חלוקת יתר של תאים. גידולים אינם מבצעים תפקידים חיוניים כלשהם בגוף.
גידול סרטני עם נטייה לפלוש ולהרוס רקמות סמוכות ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף.
גידול שאינו סרטני, אינו פולש לרקמות סמוכות ואינו מתפשט לחלקים אחרים בגוף.
מקטע DNA או יחידת הורשה הנמצאת בתוך התאים ומועברת מהורה לצאצא. גנים מכילים את המידע לבניית חלבונים.
גן שתפקודו הנורמלי הוא למנוע מתאים פגועים להתחלק. מוטציות מסוימות בגנים מדכאי גידולים גורמות להתפתחות סרטן.
חומר המשמש להשמדת מזיקים מסוג כלשהו; המונח כולל קוטלי פטריות, קוטלי עשבים וקוטלי חרקים.
האורגניזמים הפשוטים ביותר בטבע הבנויים מתא בודד. לעתים קרובות ניתן לטפל בזיהומים חיידקיים באמצעות אנטיביוטיקה.
מולקולות בתא המבצעות מגוון רחב של פעולות, לרבות הגנה (עור), תמיכה או תנועה (שרירים), הובלה (כגון המוגלובין המוביל חמצן בדם) והפעלת תגובות כימיות חיוניות (לדוגמה אנזימים לעיכול מזון).
סוג של סרטן המתפתח בתאי הדם ובמח העצם, לרבות בתאי דם לבנים המסייעים לגוף להילחם בזיהומים ובמחלות אחרות.
סרטן המופיע בתאי מערכת הלימפה.
שינוי בחומר הגנטי המשפיע על תפקודם של גן או של כמה גנים.
מערכות תת-קרקעיות של מנהרות ותעלות, שבהן מופקות מתכות מסלעים או ממחצבים.
צורה ממאירה של סרטן עור המתפתחת במלנוציטים, התאים המייצרים פיגמנט. מלנומה מתחילה להתפתח בדרך כלל בשומה.
מחקר בינלאומי רחב היקף שבוצע בעשור הראשון של המאה, ב-16 מדינות (כולל ישראל) והתמקד בבחינת השפעות בריאותיות של שימוש בטלפונים סלולריים. המחקר הישראלי בוצע בראשות פרופ' סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן ושל קרינה במכון גרטנר, והאגודה למלחמה בסרטן סייעה במימונו.
הרקמות והאיברים המייצרים, המאחסנים והנושאים תאי דם לבנים, הנלחמים בזיהומים ובמחלות אחרות. מערכת זו כוללת את מח העצם, הטחול, בלוטת התימוס, בלוטות הלימפה ורשת של צינורות דקים הנושאים נוזל לימפה ותאי דם לבנים לכל רקמות הגוף.
טפיל בגודל מיקרוסקופי, הקטן מתא בודד או מחיידק ואינו מסוגל להתרבות מחוץ לאורגניזם חי.
מחלה שבה תאים בלתי תקינים מתחלקים ללא שליטה. תאים סרטניים מסוגלים לפלוש לרקמות סמוכות ולהתפשט דרך מחזור הדם ומערכת הלימפה לחלקים אחרים בגוף.
סרטן המופיע במעי הגס או בחלחולת (רקטום). המעי הגס הנו צינור ארוך ושרירי, שבו מאוחסנת הפסולת ממערכת העיכול, עד להפרשתה מהגוף דרך פי הטבעת.
סרטן המופיע בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה, גם אם לא אותרה אצלם מוטציה כלשהי בגן.
סרטן המופיע בפי הטבעת - הפתח שבקצה המעי הגס, שדרכו מופרשת הפסולת ממערכת העיכול אל מחוץ לגוף.
סרטן המופיע לעתים קרובות במשפחות מסוימות, שבהן מועבר מדור לדור גן שעבר מוטציה המעלה את הסיכון להתפתחות סרטן.
סרטן של העצם, הסחוס, רקמת שומן, שריר, כלי דם, או רקמות חיבור ותמיכה אחרות.
מונח המשמש לתיאור סיכון גדול יותר אצל אדם לפתח מחלה.
חומר שחור מוצק הנשאר לאחר בעירת פחם. פיח משמש כדלק ובתהליך ייצור פלדה.
חומר הגורם למחלת הסרטן.
גידול סרטני הבנוי מתאי אפיתל: תאים ברקמות המצפות איברים פנימיים בגוף, כגון: הריאה, הכבד, השד או כלי הדם.
רקמה המרפדת את דופנות הרחם, האיבר שבו מתפתח העובר.
קבוצה או שכבה של תאים, כגון העור, האחראית לביצוע פעולות ספציפיות.
מספר האנשים הנפטרים בעקבות מחלה, המחולק במספר האנשים החולים במחלה, לאורך תקופת זמן מסוימת.
מספר המקרים הכולל של מחלה באוכלוסייה מוגדרת ובזמן ספציפי.
יחידת המבנה הבסיסית של כל האורגניזמים החיים. איברים בנויים ממיליוני תאים. כל תא מכיל מספר מרכיבים קטנים יותר המוקפים יחד בקרום.
סוג של תגובה המאופיינת בכך שהסיכון ללקות בסרטן משתנה ביחס ישיר לחשיפה. אם החשיפה גדלה, הסיכון לחלות גדל באותו השיעור. הסיכון לחלות בסרטן קיים בכל רמת חשיפה, אפילו הנמוכה ביותר.
משמעות הדבר היא שבחשיפה נמוכה מאוד לחומר לא ניתן להבחין בעלייה בסיכון ללקות במחלה. כלומר, קיים סף חשיפה שמתחתיו לא ניתן להבחין (בפועל, או על פי השערה מדעית מנומקת) בתגובה.
חומצה דיאוקסי-ריבונוקלאית היא המולקולה הנמצאת בתוך התא, נושאת את המידע הגנטי ומועברת מדור לדור.