מבוא
מהו סרטן השופכן ואגן הכליה?
גורמי סיכון
תסמיני המחלה
אבחון
קביעת שלב המחלה
תכנון הטיפול
אפשרויות הטיפול
ניתוח
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול כימי (כימותרפיה)
אימונותרפיה
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה ומשולבת
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן השופכן ואגן הכליה, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה בשל סיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידול עשוי להיות שפיר או ממאיר (סרטני).
גידול שפיר הוא גידול מקומי, שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת פלישה והתפשטות. ללא טיפול גידול כזה עלול לפלוש לרקמות ולאיברים סמוכים ולפגוע גם בהם. לעיתים תאים ניתקים מהגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה, ושם הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים פיזור משני או גרורה.
קיימים יותר מ־200 סוגי סרטן באיברי הגוף השונים, ולכל אחד מהם שם, מהלך מחלה וטיפול הייחודיים לו.
מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף, המגינה עליו מפני זיהומים ומחלות, ומנקזת נוזלים מהרקמות ומאיברי הגוף השונים. מערכת הלימפה מורכבת מנימי לימפה, בלוטות לימפה (קשריות) וכדוריות דם לבנות. נימי הלימפה הם רשת של צינוריות עדינות המקושרות לבלוטות הלימפה בכל אזורי הגוף. את רקמות הלימפה ניתן למצוא, בנוסף לבלוטות, גם באיברים כגון הטחול, התימוס, מח העצם והשקדים.
המידע המובא כאן עוסק בסרטן ראשוני של השופכן או של אגן הכליה, כלומר סרטן שהתפתח באזור זה. התפקיד העיקרי של הכליה הוא לסנן מהדם חומרי פסולת. תוצר הסינון - השתן - מתנקז אל אגן הכליה לפני שעובר לשופכן ומשם אל שלפוחית השתן. לרוב האנשים יש שני שופכנים, אחד שמחבר את הכליה הימנית לשלפוחית השתן ואחד שמחבר את הכליה השמאלית לשלפוחית.
סרטן השופכן ואגן הכליה מתפתח בשכבה הפנימית המצפה את השופכן ואת חלל אגן הכליה (אורותל). שכבה זו דומה מאוד לרקמת שלפוחית השתן. סרטן זה שונה במקורו ובהתנהגותו מסרטן רקמת הכליה הנפוץ יותר.
גידולים של מערכת השתן העליונה, כולל השופכנים ואגן הכליה, הם נדירים יחסית ושיעור הופעתם עומד על 10-5% מכלל הגידולים שמקורם בשכבת האורותל (רירית) המצפה את מערכת השתן. סרטן השופכן ואגן הכליה נוטה להתפתח בגברים פי שניים עד שלוש יותר מאשר בנשים, והוא נפוץ יותר מעל גיל 65.
כשני שלישים מהמקרים מתגלים בשלב חודרני, כלומר, שלב שבו הגידול חודר אל תוך רקמת השריר של מערכת השתן. הסוג העיקרי המשפיע על השופכן ואגן הכליה נקרא "סרטן תאי מעבר" (Urothelial Cell Carcinoma – UCC), שמקורו בתאי מעבר היוצרים את ציפוי שלפוחית השתן, השופכנים ואגן הכליה. גידול מסוג זה מופיע בדרך כלל בשופכן אחד או באגן כליה אחד בלבד. באופן נדיר מאוד סוגים אחרים של סרטן עלולים להופיע בשופכן או באגן הכליה, כגון לימפומה (סרטן המתפתח בתאי מערכת הלימפה) וסרקומה (סרטן המתפתח בתאי התמיכה של איברי הגוף, כגון שרירים או סחוס). גידול שמקורו ברקמת השופכן או אגן הכליה נקרא "סרטן ראשוני". גידול שמקורו ברקמה מאזור אחר בגוף ואשר התפשט אל השופכן נקרא "סרטן שניוני" או "גרורתי" בשופכן או באגן הכליה.
התסמין השכיח ביותר של סרטן אגן הכליה או השופכן הוא דם בשתן שיכול להיות נראה לעין או להתגלות רק בבדיקת שתן מיקרוסקופית.
תסמינים כלליים שיכולים להופיע הם חוסר תיאבון, איבוד משקל בלתי מוסבר, עייפות, חולשה, חום, הזעות לילה או שיעול.
השופכן עשוי להיחסם על ידי גידול סרטני או קריש דם, דבר הגורם לאגירת השתן בכליה ובשופכן. אם מצב זה קורה, התסמינים עשויים להתפתח במהירות רבה, להיות חמורים יותר ולעיתים מלווים בחום גבוה בשל זיהום משני בדרכי השתן. לעיתים הגידול מתגלה בבדיקת הדמיה מקרית, כגון בעת בירור בשל הפרעות בהטלת השתן
חשוב לציין שתסמינים אלו יכולים להיגרם גם מסיבות אחרות ולא רק בשל סרטן השופכן או אגן הכליה. אם מופיע דם שתן, כאבים באזור האגן או הבטן תחתונה, עצירת שתן עם או בלי חום גבוה או ירידה לא מוסברת במשקל, יש לפנות רופא.
רופא המשפחה יבדוק אותך וישלח אותך לביצוע בדיקות דם ושתן. דגימת השתן תישלח למעבדה לבדיקת אפיון התאים תחת מיקרוסקופ (בדיקת שתן לציטולוגיה). בנוסף, יילקחו דגימות דם לבדיקת בריאותך הכללית, מספר התאים בדם (ספירת דם), ויעילות תפקודי הכבד והכליות. הרופא יפנה אותך לאורולוג (רופא מתמחה במחלות מערכת השתן) אם יהיה צורך בביצוע בדיקות נוספות. בדיקות אלה יעזרו לרופאים לאבחן את המחלה.
הבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל כחלק מאבחון סרטן (למידע מפורט: דף בדיקות אבחון):
אנדוסקופיה משמשת להסתכלות ישירה פנימה אל תוך חללי גוף שונים. במהלך הבדיקה מוחדרת לגוף צינורית ארוכה וגמישה העשויה מסיבים אופטיים אשר מקרינים אור ומעבירים תמונות באמצעות מצלמת וידאו אל צג שבו מתבונן הרופא המבצע את הבדיקה. אנדוסקופיה של דרכי השתן מתבצעת באמצעות ציסטוסקופ (Cystoscope) המועבר במעלה השופכה ומאפשר התבוננות בשלפוחית השתן. בדיקה זו מתבצעת בהרדמה מקומית או בטשטוש. הרופא יכול להשתמש בטלסקופ דומה, צר וארוך יותר, להסתכלות במעלה השופכן ועד לאגן הכליה. הליך זה נקרא אורטרוסקופיה (Ureteroscopy), ומתבצע בדרך כלל בהרדמה מלאה.
אם נצפו ממצאים שאינם תקינים ומתעורר חשד לממאירות ניתן לקחת מהמקום דגימת רקמה (ביופסיה) בעת ביצוע בדיקת האנדוסקופיה. הרופא ייטול דגימה מהתאים שאינם נראים תקינים, ואלה ייבדקו במעבדה תחת מיקרוסקופ על ידי פתולוג.
ייתכן שיופיע דימום בשתן במשך כמה ימים לאחר הבדיקה או תחושת כאב קל בעת מתן שתן, או באזור הבטן או הגב ליום או יומיים. אם התופעות האלו אינן חולפות ומתלווה אליהן חום, יש לפנות לרופא המטפל כדי לשלול זיהום.
הדמיית CT הבודקת את הכליות, השופכנים ושלפוחית השתן. בבדיקה זו מבוצעת סדרת צילומי רנטגן המייצרת תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הסריקה אינה מכאיבה ונמשכת כ-20-15 דקות. יש להימנע מאכילה ומשתייה במשך כמה שעות לפני הבדיקה. הבדיקה מתבצעת עם חומר ניגוד (בדרך כלל יוד) אשר צובע את דרכי השתן ובכך מאפשר זיהוי אזורים לא תקינים. אנשים הרגישים ליוד או הסובלים מאסטמה (קוצר נשימה), עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח רגישות לחומר הניגוד, לכן יש לדווח על כך לרופא ולטכנאי הרנטגן לפני קבלת הזריקה. לאחר קבלת הזריקה תיתכן תחושת חום בגוף למשך כמה דקות. לרוב אפשר לחזור הביתה מיד בתום הסריקה. בדיקה זו אינה מומלצת לאנשים עם פגיעה בתפקוד הכלייתי.
בדיקת רנטגן מיוחדת זו כוללת החדרת צנתר (צינורית) לתוך פתח השופכן בזמן האנדוסקופיה. חומר ניגוד מועבר בצנתר כדי להדגים את השופכן ואת אגן הכליה במטרה לגלות אי סדירות או פגמים במילוי אגן הכליה בשתן. ניתן לנצל את הבדיקה לדגימת שתן לציטולוגיה לצורך הערכת מראה התאים. בדיקה זו מבוצעת לרוב כאשר לא ניתן לבצע בדיקת CTU מכל סיבה שהיא.
סריקה לא פולשנית של האיברים הפנימיים באמצעות תהודה מגנטית. הבדיקה יוצרת תמונות חתך של הגוף במישורים שונים. במהלך הבדיקה יש לשכב ללא תזוזה על מיטה בתוך גליל גדול, למשך כ-30 דקות. הבדיקה אינה גורמת כאב, אך יכולה להיות לא נעימה, ויש אנשים שחשים במהלכה בקלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים). תהליך הסריקה מרעיש ביותר, אולם אטמי אוזניים או אוזניות יסייעו לך. יעילות הבדיקה באבחון גידולי כליה ושופכן יעילה כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT), ומשתמשים בה במקרים שבהם לא ניתן להזריק יוד מכל סיבה שהיא.
בתום הבדיקות מתבצעת הערכה של נתוני הגידול. בדיקת הדגימה שהוסרה ונשלחה לבדיקה מיקרוסקופית נועדה להגדיר את מצב הגידול ולהחליט על הטיפול הנדרש. בבדיקה נבדק אם מדובר בנגע שפיר או ממאיר, ואם נקבע כי הוא ממאיר נבדק מהו סוג הגידול ומהי דרגת הממאירות שלו. כמו כן נבדק אם הגידול ממוקם בשכבת הרירית או חדר לעומק הרקמה (שלב המחלה).
הבדיקות גם מאפשרות לדעת אם מדובר בגידול בודד או רב-מוקדי, היכן הגידול או הגידולים ממוקמים בתוך מערכת השתן, אם המחלה היא חד או דו-צדדית ומהם ממדי הנגעים.
חשוב גם לדעת אם המחלה ממוקמת בדרכי השתן בלבד או כבר התפשטה לאיברים אחרים (פיזור גרורתי).
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.
שיטת קביעת השלב הנפוצה ביותר שבה משתמשים עבור סרטן הכליה מכונה שיטת TNM:
Tis גידול הממוקם בשכבת הרירית.
Ta גידול פפילרי לא פולשני.
T1 גידול פולש לרקמת חיבור תת-אפיתליאלית.
T2 גידול פולש לרקמת השריר.
T3 גידול פולש אל מעבר לרקמת השריר לתוך רקמת השומן סביב אגן הכליה או סביב השופכן.
T4 גידול פולש לאיברים סמוכים או דרך הכליה לשומן סביב הכליה.
NX: לא ניתן להעריך את בלוטות הלימפה האזוריות.
N0 (N אפס): הסרטן לא התפשט לבלוטות הלימפה האזוריות.
N1: בלוטה בודדת עם חשד למעורבות בסרטן ושגודלה עד 2 סנטימטרים (ס"מ)
N2: הסרטן גדול מ-2 ס"מ בבלוטת לימפה בודדת, או שהוא התפשט ליותר מבלוטת לימפה אחת.
M0 (M אפס): אין עדות לפיזור גרורתי.
M1: יש גרורות.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה:
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
אופן הטיפול תלוי בכמה גורמים, כגון גיל ומצב הבריאות הכללית, וכן סוג הגידול הסרטני, ממדיו, השלב ודרגת הממאירות שלו. ניתוח הוא הטיפול הנפוץ ביותר לסרטן השופכן ואגן הכליה. יש המקדימים טיפול כימי לפני הניתוח (נקרא טיפול נאו-אדג'ובנטי), בעיקר במקרים שבהם הגידול חדר אל מתחת לרירית. לאחר הניתוח ייתכן שימליצו לך על טיפול נוסף, כגון כימותרפיה או אימונותרפיה. טיפול זה נקרא "טיפול משלים" (אדג'ובנטי). מטרת הטיפול המשלים היא להשמיד תאי גידול הנמצאים בקרבת אזור הניתוח ולא נכרתו או מוקדי גידול זעירים שהתפשטו ובכך להפחית את הסיכון להישנות המחלה. יעילות הטיפול המשלים לסרטן של השופכן ואגן הכליה אינה ידועה. אם אין אפשרות לעשות ניתוח, טיפולים אחרים עשויים להיות מתאימים יותר, כגון טיפול כימי וטיפול בקרינה. מטרתם להפחית את היקף הגידול הסרטני ולעזור לשלוט בתסמיני המחלה.
הטיפול הניתוחי המסורתי כלל בעבר הוצאה של כל הכליה והשופכן עם קטע קטן מדופן השלפוחית באזור החיבור של השופכן. בשנים האחרונות בזכות השיפור באמצעים הטכנולוגיים התפתחה שיטה זעיר פולשנית המאפשרת לטפל במוקדי הגידול בדרך אנדוסקופית ומאפשרת לשמר את הכליה והשופכן.
כריתה רדיקלית של הכליה והשופכן היא הניתוח הנפוץ ביותר שנעשה לסרטן זה. במהלך הניתוח מסירים את הכליה, השופכן והחלק העליון של שלפוחית השתן. בחלק מהמקרים מסירים גם את בלוטות הלימפה הקרובות לאזור הניתוח וכן את רקמת השומן שמסביב.
הסרת החלק הנגוע של השופכן וחיבור של הקצוות שנשארו. הליך זה מתאפשר בדרך כלל רק אם הגידול קטן, בדרגה נמוכה ונמצא בתוך השופכן (לא באגן הכליה). לעיתים שוקלים ניתוח זה כאשר כריתת כל הכליה עלולה לפגוע בתפקוד הכלייתי ולא תאפשר מתן טיפול כימי יעיל לאחר הניתוח.
כאשר הגידול ממוקם בחלק התחתון של השופכן בסמוך לשלפוחית השתן ניתן לכרות את הקטע התחתון במלואו ולחבר את קצה השופכן לשלפוחית (Ureteral re-implantation).
כל הניתוחים הנזכרים יכולים להתבצע באמצעות חתך אחד גדול בבטן או בשיטת ניתוח זעיר פולשנית, באמצעות לפרוסקופ או רובוט, שבה מבצעים מספר חתכים קטנים ומחדירים דרכם מצלמה עם תאורה וכן מכשירים זעירים אחרים המאפשרים למנתח להסיר את הגידול או האיברים. ההחלמה מניתוח לפרוסקופי/רובוטי היא לרוב מהירה יותר. הניתוח בשתי השיטות מתבצע בהרדמה מלאה.
ניתוחים אלה מבוצעים כדי לשמר את הרקמה הכלייתית המתפקדת ומתבצעים מתוך מערכת השתן. הם מיועדים לגידולים ברמת סיכון נמוכה, המוגדרת על ידי המדדים הבאים: מחלה חד-מוקדית או עם מספר קטן של מוקדים, גודל מקסימלי עד 2 ס"מ, בבדיקה ציטולוגית או בביופסיה אין עדות לממאירות בדרגה גבוהה ולפי הדמיית CT אין רמז לגידול חודרני.
לעיתים, בהתאם לשיקול דעתו של הרופא המטפל, לאחר ניתוח אנדוסקופי ניתן להזליף ג'ל המכיל חומר כימי מיטומיצין-סי (מיטומיצין) - Mitomycin-C (JELMYTO) אל האזור שבו היה הגידול כדי למנוע סכנה של חזרה מקומית.
ניתוח לסרטן של אגן הכליה או השופכן עלול לגרום לתופעות לוואי, בהן כאב, דימום, זיהום, פגיעה באיברים סמוכים, סימני גירוי בעת הטלת השתן וכן דליפת שתן מאזור חיבור השופכן לשלפוחית. בניתוחים אנדוסקופיים תיתכן התנקבות של המערכת המאספת (מערכת השתן), היצרות ו/או חסימה מוחלטת של השופכנים.
שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה המשמידות תאים סרטניים ומצמצמות את היקף הגידול הסרטני תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים הבריאים. תופעות לוואי של הקרינה כוללות עייפות, בעיות בשלפוחית השתן, ועוד.
שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות), המשמידות תאים סרטניים. התרופות מפריעות להתפתחותם ולגדילתם של התאים הסרטניים. הן ניתנות הזרקה לווריד.
כימותרפיה יכולה להינתן לאחר ניתוח (כטיפול משלים, אדג'ובנטי), במקרים שבהם הגידול התפשט לשריר או עמוק יותר או שהתפשט לבלוטות לימפה. מטרת הטיפול הכימי לאחר ניתוח היא למנוע חזרה של המחלה.
הטיפול הכימי השכיח בסרטן השופכן ואגן הכליה הוא אחד משני השילובים:
גֶמְצִיטָאבִּין - Gemcitabine (גמזר® - ®Gemzar)* + ציספלטין – Cisplatin*
גמציטאבין + *קרבופלטין - Carboplatin (פאראפלאטין® - ®Paraplatin)*
תופעות לוואי של כימותרפיה כוללות עייפות, בחילות, הקאות, פגיעה בספירת דם ועוד.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
אימונותרפיה היא שיטת טיפול נגד מחלת הסרטן אשר מסייעת למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים.
לתרופות האימונותרפיות תפקיד חשוב בטיפול במחלה מתקדמת מקומית או גרורתית של השופכן ואגן הכליה. בארץ ישנן כמה תרופות המאושרות בסל הבריאות לטיפול בגידולים בדרכי השתן לחולים המבטאים קולטן PD-L1.
בעת כתיבת מידע זה התרופות האלה רשומות כטיפול קו שני או כטיפול קו ראשון לחולים שאינם מתאימים לקבל טיפול כימי:
אטזוליזומאב - Atezolizumab (טצנטריק - Tecentriq)*
פֶּמְבְּרוֹלִיזוּמָאבּ - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)*
אָבֶלוּמָאבּ - Avelumab (בּאוֶונְציוֹ® - ®Bavencio)*
נִיבוֹלוּמָאבּ - Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)*
דורבלומאב - Durvalumab (אימפינזי® - ®Imfinzi)*
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, תשישות, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר ניתוח כריתה רדיקלית, הישנות הסרטן המקורי אינה שכיחה אך הגידול עלול להישנות בחלקים אחרים של מערכת השתן, כגון בשלפוחית השתן. על כן ישנה חשיבות לקיום מעקב סדיר שגרתי אצל הרופא.
המעקב יכלול בדרך כלל בדיקה גופנית ומתן דגימות שתן או דם. יתבצעו גם בדיקות ציטוסקופיה שגרתיות כדי לגלות שינויים כלשהם בשופכן, כמו כן הדמיה לכליה או לכליות כדי לעקוב אחר הישנויות. אם בין המפגשים צצות בעיות או חששות, או אם אתה מבחין בתסמינים חדשים, יש לדווח על כך לרופא בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ראו כאן
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שחלו.להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן