מבוא
סוגי סרטן הכליה
הגורמים לסרטן הכליה
מהם התסמינים?
כיצד מתבצעת האבחנה?
קביעת שלב ודירוג המחלה
הטיפול בסרטן הכליה
ניתוח
טיפולים נוספים
טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)
אימונותרפיה
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
מעקב
מידע על סרטן השופכן ואגן הכליה
רפואה משלימה ומשולבת
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן הכליה, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. באופן תקין, תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
גידול שפיר הוא גידול שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני (שניוני) או גרורה.
למחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים מעל 100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.
מערכת הלימפה מסייעת בהגנה על הגוף מפני זיהומים ומחלות. כמו כן, היא אחראית על ניקוז נוזל לימפטי מרקמות הגוף לפני השבתו לזרם הדם. מערכת הלימפה מורכבת מצינוריות דקות המכונות כלי לימפה, המקשרות בין צברים של בלוטות לימפה לאורך הגוף. בלוטות לימפה מסננות חיידקים ומחלות מנוזל הלימפה, ובעת זיהום הן נלחמות בו ולעיתים קרובות מתנפחות. לעיתים סרטן הכליה עלול להתפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות לכליה.
לאדם יש שתי כליות, הממוקמות בחלק האחורי של הגוף, אחת בכל צד, מתחת לקשת הצלעות. הן האחראיות לסינון הדם במטרה לסלק ממנו את תוצרי הפסולת. תוצרי פסולת אלה הופכים בכליות לשתן, שנישא מהכליה אל שלפוחית השתן באמצעות צינוריות (שופכנים, מובילי השתן).
סרטן הכליה נפוץ יותר בגברים מאשר בנשים, ולרוב משפיע על כליה אחת בלבד. במקרים נדירים שתי הכליות ייפגעו. כ-90% מסוגי סרטן הכליה הם מסוג סרטן תאי הכליה (Renal Cell Cancer, RCC). ישנם תתי-סוגים שונים של RCC, הנפוץ ביותר (85%) הוא סרטן הנקרא סרטן תאים בהירים. סוגים אחרים כוללים סרטן מסוג פפילרי, כרומופוב וסרטן כליה של הצינור המאסף.
לא ידוע הגורם הספציפי לסרטן הכליה, אבל ידועים מספר גורמים המגבירים את הסיכון לחלות בסרטן מסוג זה:
מחלת סרטן הכליה לא תמיד גורמת להופעת תסמינים. במקרים רבים מאובחנת המחלה באופן מקרי, בזמן בדיקות כמו אולטרה-סאונד בטני המתקיימות מסיבות אחרות. גידולי סרטן שמתגלים בדרך זאת הם בדרך כלל קטנים, ולכן אינם גורמים לתסמינים. אם מופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול:
לרוב, תסמינים אלו אינם מעידים על סרטן כליה. מצבים אחרים, שכיחים יותר, כגון זיהום או אבנים בשלפוחית השתן או בכליות, הם לעיתים קרובות הסיבה לכך. למרות זאת, אם הבחנת באחד או יותר מתסמינים אלה והוא אינו חולף, יש לגשת מיד לבדיקת רופא.
לעיתים קרובות אנשים מאובחנים בסרטן הכליה במקרה, לאחר שעברו בדיקות מסיבות אחרות. חלק מהאנשים מגיעים לרופא המשפחה עם תסמינים כמו דם בשתן. הרופא יבקש לעשות בדיקת שתן ואולי גם בדיקות דם והדמיה. על פי תוצאות בדיקות אלו הוא יפנה אותך לבית החולים, או לרופא מומחה לקבלת ייעוץ וטיפול.
בבית החולים הרופא ישאל על התסמינים ועל מצב הבריאות הכללית. הוא גם ישאל אם יש בעיות רפואיות נוספות. הרופא יבדוק אותך בדיקה גופנית וישלח אותך לכמה מהבדיקות הבאות:
בדיקה יעילה ביותר לאבחון סרטן הכליה. סריקת אולטרה-סאונד מתבצעת במחלקת ההדמיה, ומשתמשת בגלי קול על מנת לבחון איברים פנימיים, כולל את הכליות. הבדיקה אינה מכאיבה, אינה כרוכה בקרינה ונמשכת מספר דקות בלבד.
לאחר שתשכב על גבך, ימרחו ג'ל על בטנך. מכשיר קטן דמוי מיקרופון המפיק גלי קול יועבר על פני האזור. גלי הקול המוחזרים למכשיר יהפכו לתמונה באמצעות מחשב. סריקת אולטרה-סאונד בודקת אם חל שינוי במבנה הכליות, דבר שעשוי להצביע על ציסטה או על גידול. הסריקה מאפשרת גם למדוד את היקף הגידול הסרטני ומיקומו.
סדרה של צילומי רנטגן המרכיבים תמונה תלת-ממדית של איברי הגוף הפנימיים. הסריקה אינה מכאיבה, והיא נמשכת בין 10 ל-30 דקות, ומצריכה שכיבה ללא תזוזה. בסריקה יחפשו שינויים בכליות, וינסו לזהות את המיקום המדויק של הגידול, או לבדוק אפשרות של התפשטות המחלה. תתבקש להימנע מאכילה ומשתייה ארבע שעות לפחות לפני הבדיקה. בסריקות CT נעשה שימוש בכמות קטנה של קרינה, והסבירות שייגרם נזק לך או לאדם אחר מבדיקה בודדת היא נמוכה ביותר. על פי רוב, ניתן משקה או זריקה של חומר בעל צבע המכיל יוד שיאפשר לראות אזורים מסוימים באופן ברור יותר בצילום. הדבר עשוי לגרום תחושה של גל חום בכל הגוף למשך מספר דקות. אם אתה אלרגי ליוד, או סובל מאסטמה, אתה עלול לסבול מתגובה חמורה יותר לזריקה, לכן חשוב שתדווח על כך לרופא מראש. ייתכן כי תתבקש לעבור הכנה מוקדמת עם סטרואידים, שתאפשר ביצוע הבדיקה. קרוב לוודאי שתוכל ללכת הביתה מיד בתום הסריקה. חולי סוכרת המטופלים בתרופות עשויים להתבקש להימנע מנטילתם לתקופה קצרה. לעיתים, כאשר תפקוד הכליות ירוד, לא מתבצעות הזרקות יוד.
ייתכן שתתבקש לעבור סריקת MRI במקום סריקת CT או בנוסף לה. בדיקה זו דומה לסריקת CT, אך עושה שימוש בשדה מגנטי במקום בקרני רנטגן, על מנת לבנות תמונות חתך רוחביות של הגוף. ייתכן שתקבל זריקה של חומר ניגוד לווריד הזרוע על מנת לשפר את ההדמיה. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטה בתוך גליל גדול למשך כ-30 דקות. אם אתה חושש מחללים סגורים (קלאוסטרופוביה), כדאי שתיידע את הרופא שלך מבעוד מועד. במקרה כזה תוכל לקבל זריקת טשטוש שתרגיע אותך ותגרום לך לנמנום קל. תהליך הסריקה אינו מכאיב, אך הוא מרעיש. על מנת לסייע לך להתמודד עם הרעש, תקבל אטמי אוזניים או אוזניות. בדרך כלל אדם נוסף יוכל לארח לך לחברה בתוך חדר הבדיקה. הגליל הוא מגנט חזק ביותר, ועל כן לפני הכניסה לחדר עליך להסיר את כל חפצי המתכת שעל גופך, כגון תכשיטים, שעון, משקפיים ומכשיר שמיעה. אנשים שבגופם מושתל מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של אטבים כירורגיים, לא יכולים לעבור סריקת MRI בשל השדות המגנטיים.
אבחנת גידול כלייתי נעשית על פי רוב בהתבסס על תוצאות בדיקות ההדמיה השונות, אך לעיתים תתבקש לעבור בדיקת ביופסיה - דגימת רקמה מגוש כלייתי שטיבו לא ברור. הרופא משתמש במכשירי אולטרה-סאונד או CT על מנת שהם ינחו אותו לאזור המדויק בכליה שממנו תילקח הביופסיה. בדיקה זו נקראת ביופסיה מונחית אולטרה-סאונד או CT. לפני הסריקה תינתן הרדמה מקומית באמצעות זריקה על מנת להרדים את האזור מעל הכליה. לאחר מכן הכליה נסרקת על מנת לקבל תמונה שלמה של האיבר על גבי המסך. דבר זה עוזר לרופא להנחות את המחט באופן מדויק דרך העור ולתוך הכליה. הרופא מוציא דגימה קטנה של רקמה באמצעות מחט. דגימה זו תישלח למעבדה ותיבדק מתחת למיקרוסקופ. ייתכן שתצטרך לשהות בבית החולים למשך כמה שעות (או לילה) לאחר הליך זה. אם אתה מטופל בחומרים נוגדי קרישה או באספירין, עליך ליידע את הרופא לפני שנקבעת לך הבדיקה.
בעזרת בדיקות דם יוכל הצוות הרפואי להעריך את תפקודי הכבד והכליה, רמת הסידן וספירת הדם.
בדרך כלל נעשה צילום רנטגן על מנת לבדוק את הלב והריאות טרם הביופסיה. ייתכן שתתבקש לבצע CT חזה.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבל את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיע לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחרר לביתך. תקופת ההמתנה הזו עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
השלב (stage) שבו נמצא הגידול מתאר את גודלו ומידת התפשטותו. ברגע שהרופאים ידעו באיזה שלב נמצאת מחלת הסרטן, הם יוכלו להחליט על הטיפול המתאים ביותר עבורך.
שיטת TNM
שיטת קביעת השלב הנפוצה ביותר שבה משתמשים עבור סרטן הכליה מכונה שיטת ה-TNM:
Tumor) T) - מתייחס לגודל הגידול
Nodes) N) - מתייחס למצב בלוטות (קשריות) הלימפה.
Metastases) M) - מתייחס למצב התפשטות הגידול הסרטני - האם הוא התפשט לאיברים אחרים בגוף.
גודל הגידול (T)
T1a - הגידול קטן מ-4 ס"מ ומוגבל לכליה.
T1b - היקף הגידול נע בין 4 ס"מ ל-7 ס"מ, והוא מוגבל לכליה.
T2 - הגידול גדול מ-7 ס"מ אבל הוא עדיין מוגבל לכליה.
T3 - הגידול מתפתח לתוך השומן הנמצא מסביב לכליה או לתוך כלי הדם הגדולים הקרובים לכליה (וריד הכליה), או להסתעפויות, הכוללות שריר. הגידול אינו חודר את מעטפת הכליה.
T4 - הגידול התפשט אל מחוץ למעטפת הסיבית של הרקמה (s fascia׳Gerota) המקיפה את הכליה. הוא עלול לחדור לבלוטת יותרת הכליה.
קשריות (בלוטות) הלימפה (N)
N0 - לא נמצאו תאים סרטניים באף אחת מקשריות הלימפה.
N1 - נמצאו תאים סרטניים בבלוטת לימפה אחת או יותר.
כאשר תאים סרטניים התפשטו לקשריות הלימפה, מגדירים את המצב כ"קשריות חיוביות".
גרורות (M)
M0 - התאים הסרטניים לא התפשטו ולא נמצאו גרורות באיברים אחרים.
M1 - תאים סרטניים התפשטו לחלקים מרוחקים בגוף כמו העצמות, הריאות, הכבד או המוח. כאשר הגידול התפשט הוא מכונה סרטן כליה שניוני או גרורתי.
שלבי ה-TNM מצטרפים לתיאור שלב המחלה הכללי מ- 1 עד 4:
שלב 1 - הגידול קטן מ-7 ס"מ ומוגבל לכליה. אין התפשטות לקשריות הלימפה או לאיברים אחרים. מצב זה שווה ערך ל-M0, T1, N0.
שלב 2 - הגידול גדול מ-7 ס״מ אבל הוא עדיין מוגבל לכליה. אין התפשטות לקשריות הלימפה או לאיברים מרוחקים (T2, N0, M0).
שלב 3 - הגידול החל להתפשט אל מחוץ לכליה. ייתכן שהוא התפשט לאחד מכלי הדם הגדולים הקרובים לכליה (וריד הכליה או הווריד החלול) או לתוך השומן שמקיף את הכליה או לקשריות הלימפה האזוריות, אך לא יצא ממעטפת הכליה (T3, N0, M0).
שלב 4 - הגידול התפתח דרך הרקמה הסיבית אל מחוץ לכליה, ו/או התפשט אל יותרת הכליה. הגידול עשוי היה להתפשט לקשריות הלימפה אך הוא לא התפשט לאיברים מרוחקים (T4, M0 ולכל N על פי מדרג ה-TNM). או שהסרטן התפשט לאיברים מרוחקים, הוא עלול להיות בכל גודל, לחדור את בלוטת יותרת הכליה ולהתפשט לקשריות הלימפה (M1, T1-T4 ולכל N במדרג ה-TNM).
הדירוג (Grade) מתייחס למראה התאים הסרטניים במיקרוסקופ. הדירוג מאפשר להבין את התנהגותו של הגידול. מערכת פורמן (Fuhrman) היא המערכת השכיחה ביותר לדירוג סרטן הכליה. הדירוג נע בין 1 ל-4: ככל שהמספר גבוה יותר, כך התאים הסרטניים נראים תקינים פחות. גידול סרטני בדירוג 1 גדל בדרך כלל באיטיות, ויש סיכוי קטן יותר שיתפשט מאשר גידול סרטני בדירוג גבוה יותר, כגון גידול בדרגה 4.
אם במהלך הבירור הרדיולוגי נמצאה עדות למחלה גרורתית, קיימת חלוקה לשלוש קבוצות, המנבאת את התקדמות המחלה והתגובה לטיפול לפי ממצאים מעבדתיים, קליניים (מצב תפקודי) ופרק הזמן שחלף מאבחון הגידול הראשוני ועד לאבחון הגרורות.
תכנון הטיפול הניתוחי בסרטן הכליה נעשה תוך התחשבות בגודל הגידול ואם הוא התפשט, בבריאותך הכללית ובהעדפותיך.
סרטן כליה מוקדם שלא התפשט מחוץ לכליה (T1 N0 M0 או T2 N0 M0), מטופל לרוב באמצעות ניתוח. אם הגידול קטן, לרוב ניתן להסיר רק את החלק בכליה בו הוא ממוקם. אם הגידול גדול, לעיתים יש להסיר את כל הכליה. נכון להיום, הסרת הכליה נעשית לרוב בניתוח זעיר פולשני, מסוג 'חור המנעול' (פרטים בהמשך).
במקרים מסוימים ניתן לטפל בגידולים קטנים בכליה באמצעות טיפולים המשמידים את התאים הסרטניים בשימוש בטמפרטורה גבוהה מאוד או נמוכה מאוד. טיפול זה מחליף ניתוח ונקרא 'טיפול ממוקד'.
חלק מהגידולים הסרטניים בכליה גדלים לאט, ולעיתים נדירות יתפשטו מחוץ לכליה. במקרים מסוימים, של גידולים קטנים מ-3 ס"מ, בעיקר בקרב קשישים וחולים במחלות קשות נוספות, לא נדרש טיפול כלשהו. במקום זאת המטופל יימצא במעקב תקופתי. גישה זו נקראת 'מעקב פעיל' (Active surveillance).
אם הסרטן גדול יותר או התפשט לקשריות הלימפה ו/או לווריד נבוב תחתון אך לא לחלקים אחרים בגוף, ניתוח הוא לרוב הטיפול העיקרי. במחקרים קליניים בודקים אם טיפולים מכווננים (ממוקדי מטרה) או אימונותרפיה יכולים להקטין את הסיכון לחזרת הסרטן לאחר ניתוח. לאחרונה אושר טיפול משלים חיסוני לאחר ניתוח של סרטן מתקדם מקומי בכליה. במקביל נבדקים טיפולים משלימים אפשריים נוספים לאחר הניתוח.
במצבים מסוימים למרות שהסרטן התפשט לאזורים אחרים בגוף מחוץ לכליה, ייתכן שההמלצה תהיה בכל זאת לעבור ניתוח להסרת הכליה בשילוב עם טיפול נוסף, כמו טיפול מכוונן או חיסוני. לעיתים רחוקות ניתוח נוסף נועד להסרת נגע גרורתי בודד (בריאה).
טיפולים מכווננים או חיסוניים )אימונותרפיה) הם הטיפול העיקרי לסרטן כליה גרורתי - הם מכווצים את הגידול ושולטים בתסמינים. יכול להיות שעל מנת להקל תסמינים של סרטן כליה מתקדם, יציעו לך לקבל טיפולי קרינה.
תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי, שכולל אורולוג (מנתח המתמחה בטיפול בגידולים סרטניים), אונקולוג (מומחה בטיפולי סרטן למחלה גרורתית), רדיולוג (שעוזר לנתח סריקות וצילומי רנטגן) ולעיתים גם פתולוג (המייעץ בנושא סוג הגידול ומידת התפתחותו). כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך. בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים.
הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם אתה צריך לבחור טיפול, ודא שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכל להחליט איזו מהן מתאימה לך. אל תחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט על תופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפולים ניתנים מסיבות שונות והיתרונות משתנים מחולה לחולה בהתאם למצבו.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר ככל הנראה. אבל גם במצב זה תצטרך לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. אם אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט או לעצור את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו או לא. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. אם אתה בוחר שלא לקבל טיפול למחלתך, עדיין ניתן לתת לך טיפול אשר ישלוט בתסמינים. הטיפול שניתן במצב זה נקרא טיפול תומך או פליאטיבי.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך, ולפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי. אם אינך מבין את כל הפרטים שהוסברו לך, ספר זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכל לקבל הסבר נוסף. מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולבקש זמן נוסף כדי להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכל להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית אם תבחר שלא לקבל את הטיפול כדי שהם יוכלו לתעד את החלטתך בתיק הרפואי.
למרות שצוות רב-תחומי של מומחים יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין מראש רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שבפגישה תדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
לעיתים קרובות ניתוח הוא הטיפול היחיד שנדרש, ובעקבותיו צפויה הבראה מלאה. סוג הניתוח שייקבע כמתאים ביותר למצבך יהיה תלוי בהיקף הגידול הסרטני, מידת ההתפשטות לאיברים אחרים, גילך ומצב בריאותך הכללית. חשוב לדון על הניתוח עם המנתח.
במקום להסיר את כל הכליה, בניתוח זה המנתח מסיר את הגידול בלבד ואת חלק הכליה שבקרבתו. ניתוח זה נקרא 'כריתה חלקית של הכליה' (Partial nephrectomy) או 'ניתוח משמר נפרון' (Nephron-sparing surgery). הליך זה אפשרי בדרך כלל כשהגידול קטן מ-4 ס"מ, אך לעיתים ניתן ליישם אותו גם בגידולי כליה גדולים יותר. כריתה חלקית של הכליה מתאפשרת במקרים בהם יש חשיבות לנסות לשמור על הכליה הפגועה. לדוגמה, במקרה שיש כליה אחת בלבד או מחלת כליות, ניתן לבצע ניתוח כריתה חלקית של הכליה גם אם מדובר בסרטן כליה מהסוג שעובר בתורשה, אשר מגדיל את הסיכון להופעת גידול סרטני גם בכליה השנייה.
בניתוח כריתת כליה (Nephrectomy) המנתח מסיר את כל הכליה הנגועה, בנוסף למעט רקמה הסובבת אותה. ניתוח זה מתבצע בדרך כלל בגישה לפרוסקופית (פירוט בהמשך). כאשר מדובר בגידול גדול במיוחד, הניתוח מתבצע דרך חתך שנעשה בין הצלעות התחתונות שנמצאות בצד הגידול. המנתח עשוי להסיר גם חלק מקשריות הלימפה הקרובות לכליה או את כולן, על מנת לבדוק אם הן מכילות תאים סרטניים.
ניתן לחיות חיים רגילים לחלוטין עם כליה אחת בלבד. כליה אחת מסוגלת לתפקד כמעט כמו שתי כליות. עם זאת, הסרת כליה היא ניתוח מורכב, ועל החולה להיות במצב מתאים לכך.
אם הסרטן התפשט לאיברים אחרים, ניתוח להסרת הכליה לרוב לא ירפא את המחלה, אך הוא עשוי לסייע ביעילותם של טיפולים אחרים ולהקל את הסימפטומים. יתרונות אלו צריכים להישקל מול ההשפעות שיש לניתוח גדול. ההחלטה אם לבחור בניתוח בנסיבות אלו יכולה להיות קשה ומורכבת, וחייבת להיקבע בייעוץ רב-כוללני, לכן חשוב לדון על כך עם הרופא המטפל.
קיימות מספר דרכים לבצע ניתוח בכליה:
ניתוח פתוח - המנתח מבצע חתך אחד באורך של עד 30 ס״מ, ממש מתחת לצלע התחתונה או בין שתי הצלעות התחתונות.
ניתוח זעיר-פולשני (לפרוסקופיה) - מכונה לעתים גם ניתוח 'חור המנעול' (Keyhole). בניתוח מסוג זה, המנתח מבצע 3-2 חתכים קטנים וחתך נוסף מעט גדול יותר ומשתמש במכשיר מיוחד הנקרא לפרוסקופ, על מנת לראות דרכו בתוך חלל הבטן. הלפרוסקופ הוא צינור דק שבצדו האחד עינית, ובצדו האחר, המוחדר לבטן דרך חתך קטן בעור, מקור אור ועדשות מגדילות. החתך הגדול יותר נעשה בדרך כלל קרוב לטבור והוא משמש להסרת הכליה.
קיימים גם ניתוחים בסיוע רובוטי, שבו אל הלפרוסקופ מחוברים כלים המסייעים למנתח לשלוט במהלך הניתוח ולבצע אותו באופן מדויק יותר.
לאחר ניתוח לפרוסקופי נותר פצע קטן, וההחלמה מהירה יותר לעומת ניתוח פתוח.
לעיתים נדירות יבוצע ניתוח להסרת גידול שניוני (סרטן כליה שהתפשט לאיבר אחר בגוף). ניתוח כזה אפשרי בדרך כלל רק אם הסרטן התפשט לאזור מוגבל ותלוי בדרגת החומרה של המחלה. כמו כן, עליך להיות במצב גופני טוב מספיק שיאפשר לך להחלים מניתוח זה. בנוסף, הניתוח דוחה את הטיפול בגרורות בחודש ימים לערך, שכן תרופות אלו, המעכבות התפתחות כלי דם, עלולות לפגום בהחלמה מהניתוח. הסרת גידול סרטני שניוני יכולה לסייע בשליטה על מחלת הסרטן, ולעיתים רחוקות יותר - לריפוי מהמחלה.
אם אתה מעשן, יש להפחית ככל האפשר את העישון לפני הניתוח, וכך לסייע בהקטנת הסיכון לסיבוכים בחזה, כמו זיהום, ולהחלמה מהירה יותר של חתכי הניתוח.
לרוב תאושפז ביום הניתוח, וייערכו לך בדיקות דם, לחץ דם ובדיקת אק"ג. תתבקש לגרוב גרביים אלסטיים במהלך הניתוח (מסוג TED), שיסייעו במניעה של היווצרות קרישי דם ברגליים.
לאחר הניתוח תחובר לך אינפוזיה (שקית עירוי) של נוזלים ומלחים לווריד, עד שתהיה מסוגל לאכול ולשתות כרגיל. כנראה יחוברו גם צינורות ניקוז מהפצע החוצה, כדי לאפשר ניקוז נוזלים שיעזור לפצע להירפא. בדרך כלל תחובר גם צינורית קטנה (צנתר, קתטר) שתנקז את השתן משלפוחית השתן לתוך שקית איסוף. דבר זה יחסוך ממך את הצורך לקום מהמיטה. הצנתר בדרך כלל מוסר לאחר יום-יומיים.
אתה עלול לחוש בחילה במהלך היממה שלאחר הניתוח, והצוות הרפואי יוכל לספק לך כמוסות או זריקות נגד בחילות.
כדי לשלוט בתחושת הכאב יינתנו לך משככי כאבים. אם הכאבים נמשכים, חשוב ליידע את אחות המחלקה. הצוות יוכל לשנות את סוג משכך הכאבים או את המינון, כך שיהיה יעיל יותר עבורך.
מומלץ לנוע על מנת לזרז את ההתאוששות ולהפחית את הסיכון לסיבוכים שלאחר הניתוח. ביצוע תרגילי רגליים ונשימות יכול לסייע בהפחתת הסיכון לזיהומים בחזה ולקרישי דם. ייתכן שתקבל תרופה הנוגדת קרישת דם באמצעות זריקה לבטן.
משך האשפוז לאחר הניתוח תלוי בסוג הניתוח שעברת. טווח הזמן יכול לנוע בין 4-3 ל-7 ימים, ומושפע מסוג הניתוח וממצב הכושר הגופני והבריאות הכללית שלך.
לפני שתעזוב את בית החולים, ייקבע לך תור לבדיקה במרפאת חוץ כ-6 שבועות לאחר הניתוח. אם הניתוח נעשה בעקבות מחלה גרורתית, יש להקדים את הביקורת הרפואית.
רוב החולים שואלים כמה זמן יחלוף עד שיוכלו לשוב לשגרת החיים, לעבודה, לספורט וכו׳. התשובה לכך משתנה מחולה לחולה בהתאם לסוג הניתוח שעבר. מומלץ לשוחח על כך עם הרופא המטפל.
לרוב ההתאוששות מהניתוח נמשכת כ-12-8 שבועות עד להחלמה מלאה.
טיפול המשמיד את הגידול, ולעיתים משמש לטיפול בגידולים סרטניים קטנים מ-4 ס"מ (T1a, NO, MO) במקום ניתוח. טיפול זה משמר חלק גדול יותר מהכליה לעומת ניתוח כריתה חלקית, ולכן הוא יכול להתאים לאנשים בעלי כליה אחת, לאנשים עם צורה תורשתית של סרטן כליה המייצר ריבוי גידולים או לאנשים עם סרטן בשתי הכליות. טיפול זה גורם לפחות תופעות לוואי, ומאפשר החלמה מהירה יותר מניתוחים סטנדרטיים אחרים לסרטן כליה. עם זאת, קיים סיכון גבוה יותר שיוותרו שאריות של גידול סרטני בכליה. הרופא שלך ישקול עמך את היתרונות מול החסרונות שטיפול זה מציע.
קיימות מספר שיטות לטיפול ממוקד. שתי הנפוצות ביותר הן:
שיטות אחרות לטיפול ממוקד עשויות לשמש במחקרים קליניים, לרבות בטיפולים ממוקדים בגלי מיקרוגל, באמצעות לייזר ובאולטרה־סאונד ממוקד בעוצמה גבוהה )HIFU).
כיצד מתבצע טיפול ממוקד?
ייתכן שיידרשו כמה טיפולים. לפני הטיפול יינתנו לך טשטוש והרדמה מקומית כדי שלא תסבול כאב באזור הטיפול בכליה. חלק מהחולים עוברים את הטיפול בהרדמה מלאה. במהלך הטיפול ייעזר הרופא בהנחיית אולטרה-סאונד או CT. טיפול זה מבוצע במכון הרנטגן או באמצעות ניתוח "חור המנעול". הרופא יחדיר דרך העור מחט אחת או יותר הדומות לאלקטרודות למרכז הגידול הסרטני, וזרם חשמלי מועבר מהמחטים לגידול, והוא מחמם או מקפיא את התאים הסרטניים ומשמידם. הרופא ישמיד גם כ-1 ס״מ של רקמה בריאה סביב הגידול, על מנת לוודא כי לא נותרו תאים סרטניים מיקרוסקופיים בכליה. תופעות לוואי של טיפול זה כוללות כאבים באזור הכליה, דימום וזיהום. בחלק קטן מהמקרים הטיפול עלול לגרום לחסימת הצינור המחבר בין הכליה לשלפוחית השתן וכן לפגיעה בקיבה.
יש להישאר במיטה 6-4 שעות לאחר הטיפול, ואולי תזדקק למשככי כאבים ולנוגדי בחילה. רוב האנשים משתחררים לביתם למחרת הטיפול, ואם הם חשים בטוב הם יכולים לשוב לפעילות רגילה בתוך מספר ימים.
בהמשך תעבור בדיקות שגרתיות על מנת לוודא כי הגידול הסרטני לא חוזר.
תסחוף (או אמבוליזציה) הוא טיפול בו נחסמת אספקת הדם לגידול. סרטן הכליה עשיר בכלי דם, ולכן עלול לדמם בניתוח. התסחוף יכול לסייע בכיווץ הגידול ובשליטה בתסמינים, כמו דימומים. לעיתים רחוקות ייתכן שיציעו לך טיפול זה אם מצבך הבריאותי הכללי אינו מאפשר ניתוח.
בטיפול זה, הרופא מחדיר צינור דק (צנתר) לתוך כלי דם במפשעה. לאחר מכן, בעזרת הדמיית רנטגן לצורך הנחיה, הרופא משחיל את הצנתר כלפי מעלה עד שהוא מגיע לעורק המוביל דם לכליה. בשלב זה חומר מוזרק דרך הצנתר לתוך הכליה, אשר חוסם את אספקת הדם לכליה ומפסיק את אספקת החמצן והחומרים המזינים לגידול הסרטני. טיפול זה עלול לגרום לכאב או לעליית חום הגוף, ולכן לעיתים נדרש אשפוז למספר ימים.
לעיתים מתבצעת כריתת גרורה בודדת )ריאות, מוח, כבד, לבלב). ניתן גם לשלב טיפול ממוקד לגרורה בודדת. כאשר מתבצע ניתוח כזה, לעיתים מקדים לו טיפול בתסחוף, כדי להפחית את הדימום בעת הניתוח.
חלק מסוגי סרטן הכליה יכולים להתפתח לאט מאוד. מעקב (ניטור) יכול להתאים לחולים עם גידול בדרגה נמוכה וקטן מ-3 ס"מ, הסובלים מבעיות בריאות שעלולות לסכן אותם בניתוח. כך ניתן לדחות את הטיפול עד שהוא נחוץ בוודאות. ניתן לנטר גם אנשים שיש להם סרטן בכליה שהתפשט לאיברים אחרים בגוף אך עדיין לא הופיעו אצלם תסמינים, עד לתחילת טיפול מכוונן. במצבי מחלה מסוימים בה נראה ששיעור המחלה הגרורתית הוא נמוך וקצב התפתחות המחלה הוא איטי, ניתן לעקוב אחר החולה גם בנוכחות מחלה גרורתית.
טיפול מכוונן הוא טיפול קו ראשון עיקרי נגד סרטן כליה שהתפשט לאזורים אחרים בגוף (סרטן כליה מתקדם-גרורתי). מטרת הטיפול היא לשלוט במחלה לפרק זמן ארוך ככל הניתן. טיפול מכוונן מפריע לאותות המעודדים את התאים הסרטניים להמשיך לגדול ומונעים מהסרטן לייצר כלי דם חדשים. לרוב הטיפול ניתן בטבליות, אך לעיתים גם כעירוי לווריד.
תרופות מכווננות הנמצאות כיום בשימוש בסרטן הכליה:
סוניטיניב - Sunitinib (סוטנט® - ®Sutent)*
תרופה ממשפחת מעכבי האנזים קינאז, החוסמת את האותות המעודדים התרבות תאים ומעכבת צמיחה של כלי דם חדשים אל הגידול. התרופה מיועדת לחולי סרטן כליה מקומי או גרורתי, והיא ניטלת מדי יום, במחזורים של ארבעה שבועות טיפול, ושבועיים הפסקה בין מחזורי הטיפול. לעיתים ניתן הטיפול לפרק זמן של שבועיים עם שבוע הפסקה. תופעות לוואי שכיחות: עייפות, שינויים בעור, השיער עלול להפוך דק יותר ולהלבין, כאבים ואודם בכפות הידיים והרגליים, פצעים בפה, יתר לחץ דם ושינויים בהרגלי היציאות.
פאזופניב - Pazopanib (ווטריאנט® - ®Votrient)*
תרופה ממשפחת מעכבי האנזים קינאז, החוסמת את האותות המעודדים התרבות תאים ומעכבת צמיחה של כלי דם חדשים אל הגידול. התרופה ניתנת לטיפול בסרטן כליה מתקדם או גרורתי. תופעות לוואי אפשריות שכיחות: שלשולים, יתר לחץ דם, בחילות, הקאות וחוסר תיאבון.
אקסיטיניב - Axitinib (אינלייטה® - ®Inlyta)*
תרופה מקבוצת מעכבי קינאז המעכבת התפתחות כלי דם, הניתנת לחולי סרטן כליה מתקדם או גרורתי, כטיפול מקו שני. תופעות הלוואי האפשריות: יתר לחץ דם, שלשולים, בחילות, חוסר תיאבון ועייפות.
קבוזנטיניב - Cabozantinib (קבומטיקס® - ®Cabometyx)*
תרופה ממשפחת מעכבי טירוזין קינאז. קינאזות הם חלבונים המווסתים את התפתחותם וצמיחתם של התאים. קבוזנטיניב חוסמת את פעילותם של חלבונים שונים, ביניהם VEGF, MET ,ROS-1 ,RET, AXL, המאיצים את הגדילה והחלוקה של התאים הסרטניים וכך גורמת למותם.
לנבטיניב - Lenvatinib (לנבימה® - ®Lenvima)*
תרופה מעכבת טירוזין קינאז, הפועלת בשני תהליכים לחסימת צמיחת התאים הסרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים: שיבוש פעילותו של חלבון המקדם את חלוקת התא הסרטני להאטת קצב התפתחות הגידול וחסימת חלבון אחר (קולטן VEGF) האחראי על אספקת הדם לתא הסרטני, להסרת מקור ההזנה לו זקוק הגידול.סוראפניב - Sorafenib (נקסבר® - ®Nexavar)*
תרופה מעכבת האנזים קינאז, החוסמת את צמיחת כלי הדם סביב הגידול וכך מעכבת את שגשוגו וצמיחתו של הגידול הסרטני. התרופה ניתנת לחולי סרטן כליה מתקדם או גרורתי, פעמיים ביום ברציפות. תופעות הלוואי האפשריות השכיחות: פריחה, אדמומיות ותגובות בעור (תסמונת כף יד-רגל), לחץ דם גבוה, שלשולים ועייפות.
אברולימוס - Everolimus (אפיניטור® - ®Afinitor)*
תרופה הניתנת לחולי סרטן כליה מתקדם או גרורתי כטיפול מקו שני, לאחר שניסו טיפול ראשון במעכב גדילה. התרופה ניתנת בטבליות. תופעות הלוואי כוללות: דלקות, תשישות וקוצר נשימה, חבלות ופצעים בפה.
טמסירולימוס - Temsirolimus (טוריסל® - Torisel)*
תרופה זו, המיועדת לטיפול במחלה מתקדמת או גרורתית, ניתנת על ידי עירוי לווריד. תופעת הלוואי של תרופה זו דומות לתופעות הלוואי של אברולימוס.
בווציזומאב - Bevacizumab (אווסטין® - ®Avastin)*
תרופה זו, הנקראת נוגדן חד-שבטי, גם היא פועלת על ידי עיכוב התפתחותם של כלי דם חדשים בגידול הסרטני. תרופה זו ניתנת בשילוב אינטרפרון לחולי סרטן כליה, כקו טיפול ראשון בשלב מתקדם. נכון להיום, תרופה זו אינה נכללת בסל הבריאות הישראלי להתוויה זו.
איפילימומאב - Ipilimumab (יירבוי® - ®Yervoy)*
נוגדן חד-שבטי (monoclonal antibody) הנצמד לתאי המערכת החיסונית הבריאים, משנה את אופן פעילותם ומסייע למערכת החיסונית להרוס תאים סרטניים. נוגדנים חד-שבטיים מכונים לעיתים 'טיפולים מכווני מטרה' מפני שהם פועלים על ידי התמקדות בחלבונים (קולטנים) מסוימים המצויים על שטח התאים הסרטניים.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
תרופות אימונותרפיות מעודדות את מערכת החיסון של הגוף להילחם בתאים הסרטניים. לעיתים קרובות טיפולים מסוג זה משמשים לטיפול בסרטן הכליה. קיימים מחקרים קליניים רבים (פירוט בפרק 'מחקרים קליניים' בהמשך) הבוחנים את יעילותן של תרופות אימונותרפיות לטיפול עתידי בסרטן הכליה.
ניבולומב - Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)*
תרופה הגורמת לשפעול תאים חיסוניים מסוג תאי T ומאפשרת להם לזהות את הגידול ולהשמידו. משך התגובה ממושך. מכיוון שהמערכת החיסונית המשופעלת יכולה לפעול נגד כל איבר בגוף, טווח הרעילות הוא רחב, ואין איבר שאינו נפגע. לרוב, הרעילות קלה ואינה רבה, אך עלולה להיות מסוכנת ביותר בהיעדר טיפול מיידי. חשוב לפנות לרופא המטפל בכל שינוי.
אלדסלויקין - Aldesleukin (פרולאוקין® - ®Proleukin)*
גרסה מלאכותית של חלבון שנמצא באופן טבעי בגוף. התרופה ניתנת כעירוי לווריד, בבית החולים. תופעות לוואי נפוצות הן תסמינים דמויי שפעת, תחושת בחילה או איבוד תיאבון. כמו כן, עלולות להיות תופעות לוואי חמורות ללב ולריאות, ולכן יש צורך במעקב רפואי צמוד. תרופה זאת ניתנת היום במקרים נדירים ביותר.
פמברוליזומאב - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)*
תרופה אימונותרפית הרותמת את מערכת החיסון של הגוף להילחם בגידול הסרטני. התרופה פועלת על ידי חסימת חלבון 1-PD המצוי על פני תאים מסוג T של מערכת החיסון, ובכך משיבה לתאי ה-T את היכולת לזהות את התאים הסרטניים ולהשמידם.
אבלומאב - Avelumab (בוונציו® - ®Bavencio)*
תרופה אימונותרפית הרותמת את מערכת החיסון של הגוף להילחם בגידול הסרטני. התרופה פועלת על ידי חסימת חלבון 1-PDL המצוי על פני תאים מסוג T של מערכת החיסון, ובכך משיבה לתאי ה-ר את היכולת לזהות את התאים הסרטניים ולהשמידם.
הטיפול כיום מבוסס על שילובי תרופות. השילובים המקובלים כיום הם:
שילוב של תרופה מכווננת מעכבת כלי דם עם תרופה חיסונית:
שילוב של שתי תרופות חיסוניות:
ניבולומאב עם איפילימומאב.
שילוב של תרופות מכווננות מעכבות כלי דם ותרופות מכווננות מעכבות M-Tor:
לנבטיניב עם אברולימוס.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
האונקולוג המטפל בך יבצע בדיקות להערכת היקף המחלה. ההחלטה תיקבע לאחר קבלת מידע על הממצאים הפתולוגיים של הגידול וסיווג הגידול לאחת משלוש דרגות החומרה (נמוכה, בינונית, מתקדמת). כיום ניתן לטפל בארבעה קווי טיפול שונים. שילובים שלהם וסדר הטיפולים עשויים להשתנות בהתאם לפרסום של מחקרים שנעשים בנושא:
תרופות הקו הראשון: נמצא כי שילוב של תרופה מכווננת מעכבת כלי דם עם תרופה חיסונית, או שילוב של שתי תרופות חיסוניות, עדיף על פני מתן תרופה בודדת בדרגת מחלה בינונית וחמורה. בדרגת מחלה טובה, ניתנת אפשרות בחירה בין שילוב תרופה מכווננת מעכבת כלי דם עם תרופה חיסונית או תרופה מכווננת מעכבת כלי דם בודדת. לא נמצא יתרון משמעותי סטטיסטי במתן שילוב תרופתי לעומת תרופה בודדת במקרים אלו.
תרופות בקווי טיפול שני-רביעי: בחירת הטיפול בקווים שני עד רביעי תיקבע בהתאם לבחירת קו הטיפול הראשון. ניתן להשתמש בכל אחת מהתרופות הבודדות, או תשלובת של לנבטיניב עם אברולימוס, בהתאם לרישום בארץ, במידה ולא ניתנו קודם.
עבור התרופות הללו בוטלה מגבלת מספר קווי הטיפול להם זכאי החולה בסרטן כליה מתקדם: אקסיטיניב, קבוזנטיניב, אברולימוס, לנווטיניב, ניבולומאב, איפילימומאב, פזופניב, סוראפניב, סוניטיניב, טמסירולימוס.
טיפול זה משתמש בקרניים באנרגיה גבוהה המשמידות תאים סרטניים, וגורמות נזק מועט ככל האפשר לתאים בריאים. השימוש בקרינה בסוג זה של סרטן הוא מועט יחסית. לעתים משתמשים בטיפול בקרינה כדי לנסות ולצמצם את היקף הגידול הסרטני אם הוא גורם לכאב, או כדי לטפל בגידול סרטני שהתפשט למוח או לעצמות.
הטיפול ניתן בבית החולים ביחידת הקרינה ללא צורך באשפוז. ההקרנות ניתנות לעתים קרובות במנות מדויקות. כאשר משתמשים בהן כדי להקל את התסמינים, ההקרנות בדרך כלל ניתנות למשך כמה דקות בכל יום למשך כמה ימים. הרופא ישוחח איתך על סוג ואופן הטיפול המתאים לך.
הטיפול במחלה גרורתית בדרך כלל עוצר או מקטין את הגידול. שיעור היעלמות המחלה הוא נמוך ביותר, לכן הטיפול הוא רציף. אולם במצבים מסוימים ניתן לשקול להפסיק את הטיפול. לאחר שהטיפול הסתיים, תמשיך לעבור בדיקות שגרתיות לצורך מעקב במשך מספר שנים. ככל ששלב המחלה טרם הטיפול היה מתקדם יותר כך המעקב יהיה צמוד וממושך יותר. ביקורים אלה הם הזדמנות טובה לשוחח על דאגות או בעיות שהתעוררו. אם בין הביקורים השגרתיים אצל הרופא תבחין בתסמינים חדשים הנמשכים למעלה משבוע ושאינם מראים שיפור, פנה מיידית לרופא.
קיימים מקרים בהם סרטן הכליה עלול לחזור לאחר הטיפול. הוא עלול לחזור באותו אזור שבו הוא התחיל (הישנות מקומית) או להתפתח בחלק אחר של הגוף (גרורה או סרטן שניוני). במצב כזה הרופא יסביר לך כיצד יתנהל הטיפול. הידיעה שמחלתך חזרה יכולה להיות קשה עבורך ועבור בני משפחתך. מומלץ לקרוא בהמשך את הפרק שעוסק בהתמודדות הרגשית עם מחלת הסרטן.
המידע המובא כאן אינו עוסק בסרטן הכליה, אלא בסרטן ראשוני של השופכן או של אגן הכליה. השופכנים נושאים את השתן מהכליות אל שלפוחית השתן. אגן הכליה הוא החלק התחתון של הכליה שמתחבר לשופכן.
גידולים שמשפיעים על השופכן ועל אגן הכליה הם נדירים יחסית. גידול זה נוטה להשפיע יותר על גברים מאשר על נשים, והוא נדיר מתחת לגיל 65. הסוג העיקרי המשפיע על השופכן ואגן הכליה נקרא קרצינומה בתאי מעבר (TCC - Transitional Cell Carcinoma), שמקורו בתאי מעבר המצפים את שלפוחית השתן, השופכנים ואגן הכליה. גידול מסוג זה מופיע בדרך כלל בשופכן אחד או באגן כליה אחד בלבד.
לעיתים נדירות מאוד סוגים אחרים של סרטן עלולים להופיע בשופכן או באגן הכליה, בהם לימפומה (סרטן המתפתח בתאי מערכת הלימפה) וסרקומה (סרטן המתפתח בתאי התמיכה של איברי הגוף, כגון שרירים או סחוס). גידול המופיע בשופכן או באגן הכליה נקרא 'סרטן ראשוני'. כאשר המחלה מתפשטת מחלק אחר של הגוף אל השופכן היא נקראת ‘סרטן שניוני׳ או ‘גרורתי׳ בשופכן או באגן הכליה.
הגורמים לסרטן השופכן ואגן הכליה אינם ידועים. עישון הוא גורם סיכון, ומחקרים נערכים במטרה לברר גורמים נוספים. לעיתים הגידול מופיע במסגרת תסמונת גנטית המלווה בגידולים נוספים במעי, ברחם ובשלפוחית השתן.
תסמיני סרטן השופכן ואגן הכליה יכולים לכלול דם בשתן (המטוריה), כאבי גב או התכווצויות, מעבר קרישי דם בשתן, איבוד משקל בלתי מוסבר, השתנה לעיתים תכופות, כאבים בעת מתן שתן, עייפות ואנמיה (תופעה נדירה שמופיעה כאשר מופיע דם בשתן כבר זמן מה). לפעמים השופכן עשוי להיחסם על ידי תאים סרטניים או קרישי דם, דבר הגורם לאגירת השתן בכליה ובשופכן. אם מצב זה קורה, התסמינים עלולים להתפתח במהירות גדולה יותר, להיות חמורים יותר ולעיתים להיות מלווים בחום גבוה.
חשוב לציין שתסמינים אלו יכולים להיגרם מסיבות אחרות ולא רק בשל סרטן השופכן או אגן הכליה. אך אם הם חמורים, מחמירים או נמשכים מספר שבועות, יש לפנות רופא.
רופא המשפחה יבדוק אותך וישלח אותך לביצוע בדיקות שתן ודם. דגימת השתן תישלח למעבדה לבדיקה תחת מיקרוסקופ למציאת תאים סרטניים. בנוסף, יילקחו דגימות דם לבדיקת בריאותך הכללית, מספר התאים בדם (ספירת דם) ויעילות תפקודי הכבד והכליות. הרופא יפנה אותך לאורולוג (רופא מתמחה במחלות מערכת השתן) אם יהיה צורך בביצוע בדיקות נוספות. בדיקות אלה יעזרו לרופאים לאבחן את המחלה, ואם תאובחן כחולה בסרטן, ניתן יהיה לדעת עד כמה, אם בכלל, המחלה התפשטה.
ציטוסקופיה וביופסיה
טלסקופ קטן וגמיש העשוי סיב אופטי (ציטוסקופ) מועבר במעלה השופכה על מנת לאפשר לאורולוג להתבונן בשלפוחית השתן. הרופא יכול להשתמש בטלסקופ דומה, צר וארוך יותר, להסתכלות במעלה השופכן. הליך זה המכונה אורטרוסקופיה (Ureteroscopy), יכול להתבצע בהרדמה מקומית או מלאה. אם נצפתה אי-תקינות שעלולה להעיד על מחלת סרטן, היא צריכה להיבדק בזמן הרדמה מלאה. האורולוג ייקח דגימה (ביופסיה) מהתאים שאינם תקינים, ואלה ייבדקו במיקרוסקופ על ידי פתולוג.
ייתכן שיופיע דימום בשתן במשך מספר ימים לאחר הבדיקה או שתחוש בכאב קל בעת מתן שתן, או באזור הבטן או הגב ליום או יומיים. אם התופעות האלו אינן חולפות ומתלווה אליהן חום, יש לפנות לרופא המטפל על מנת לשלול זיהומים.
CT אורונרפיה (טומוגרפיה ממוחשבת)
סוג של סריקת CT הבודק את הכליות, השופכנים ושלפוחית השתן. בבדיקה זו מבוצעת סדרת צילומי רנטגן המאפשרת תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הסריקה אינה מכאיבה ונמשכת כשעה. תתבקש להימנע מאכילה ומשתייה במשך כמה שעות לפני הבדיקה. רוב האנשים שעוברים סריקת CT מקבלים לפני כן משקה או זריקת צבע. דבר זה מסייע לרופא לראות אזורים מסוימים באופן ברור יותר. אנשים הרגישים ליוד או הסובלים מאסטמה (קוצר נשימה), עלולים להיות בעלי סיכון גבוה יותר לפתח רגישות לצבע, לכן יש לדווח על כך לרופא ולטכנאי הרנטגן לפני שאתה מקבל את הזריקה או את המשקה. לאחר קבלת הזריקה ייתכן שתרגיש תחושת חום וסומק למשך מספר דקות. קרוב לוודאי שתוכל לחזור לביתך מיד עם תום הסריקה.
פיאלוגרפיה נסיגתית (Retrograde Pyelography)
בדיקת רנטגן מיוחדת הכוללת החדרת צנתר (צינורית) לתוך השופכן בזמן האורטרוסקופיה. חומר צבע מועבר בצנתר על מנת להדגיש את השופכן ואת אגן הכליה.
סריקת MRI (הדמיית תהודה מגנטית)
סריקה לא פולשנית של האיברים הפנימיים באמצעות תהודה מגנטית. הבדיקה יוצרת תמונות חתך רוחביות של הגוף. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה, על מיטה בתוך גליל גדול, למשך כ-30 דקות. הבדיקה אינה מכאיבה, אך יכולה להיות לא נעימה, ויש אנשים שחשים במהלכה בקלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים). תהליך הסריקה מרעיש ביותר, אולם תקבל אטמי אוזניים או אוזניות שיסייעו לך.
כל הבדיקות יסייעו לרופא לקבוע את שלב המחלה ודרגתה, ומהו הטיפול המתאים ביותר עבורך.
שלב המחלה
המונח 'שלב המחלה' (stage) מתייחס להיקף הגידול הסרטני ואם הוא התפשט מעבר לשופכן או לאגן הכליה. השלבים הם:
שלב 0 - שלב זה נקרא גם קרצינומה פפילרית לא פולשנית. הגידול גדל במעטפת הפנימית (המוקוזה) של אגן הכליה או השופכן, אבל לא חדר דרכה.
שלב 1 - הגידול התפשט דרך המוקוזה (הרירית).
שלב 2 - הגידול התפשט לשכבת השריר של השופכן או אגן הכליה.
שלב 3 - בסרטן אגן הכליה: הגידול התפשט מהשריר אל רקמה נוספת או אל השומן התוך כלייתי, בסרטן השופכן: הגידול התפשט דרך השריר לשומן המקיף את השופכן.
שלב 4 - הסרטן התפשט לשכבת השומן המקיפה את הכליה, לאיברים סמוכים, לבלוטת לימפה אחת או יותר או לאיברים אחרים בגוף.
שיטת דירוג אחרת היא:
מקומי - הגידול נמצא באזור שבו החל, ולא התפשט לכליה או לשופכן.
אזורי - הגידול התפשט לרקמה שעוטפת את הכליה.
גרורתי - הגידול התפשט לאיברים אחרים בגוף.
דירוג המחלה
קביעת דרגת התמיינות התאים (grade) נעשית באמצעות התבוננות בתאי הגידול במיקרוסקופ. קביעת הדרגה מסייעת בהערכת קצב צמיחת הגידול. דרגה נמוכה משמעה כי התאים דומים לתאים בריאים (הם בדרך כלל גדלים בקצב איטי). גידולים בדרגה גבוהה מכילים תאים הנראים חריגים, והם צפויים לגדול בקצב מהיר יותר ולהתפשט.
אופן הטיפול יהיה תלוי במספר גורמים, כגון גיל ומצב הבריאות הכללית, וכן סוג הגידול הסרטני, השלב והדרגה שלו. ניתוח הוא הטיפול הנפוץ ביותר לסרטן השופכן ואגן הכליה. היקף הניתוח יהיה תלוי בגורמים רבים, כגון השלב והדרגה של הגידול. יש המקדימים טיפול כימי לפני הניתוח. לאחר הניתוח, ייתכן שימליצו לך על טיפול נוסף, כגון כימותרפיה, הנקרא טיפול משלים (אדג'ובנטי). מטרת הטיפול היא להיפטר משאריות התאים הסרטניים ולהפחית את הסיכון להישנות המחלה. יעילות הטיפול לסרטן של השופכן ואגן הכליה אינה ידועה. אם אין אפשרות לעשות ניתוח, טיפולים אחרים עשויים להיות מתאימים יותר, כגון טיפול כימי וטיפול בקרינה. מטרתם להפחית את היקף הגידול הסרטני ולעזור לשלוט בתסמיני המחלה.
ניתוח יכול להיות פתוח או בשיטה זעיר פולשנית - לפרוסקופיה (חור המנעול).
כריתת הכליה והשופכן (Nephro-ureterectomy)
הסרה של הכליה, של השופכן ושל החלק העליון של שלפוחית השתן. לעיתים מסירים גם את בלוטות הלימפה הקרובות, את השומן ואת הרקמה.
ניתוח להסרה חלקית של השופכן (Segmental ureterectomy resection)
הסרת החלק הנגוע של השופכן. החלקים הנותרים מחוברים לאחר מכן. הליך זה מתאפשר בדרך כלל רק אם הגידול קטן, בדרגה נמוכה ונמצא בתוך השופכן. לעיתים שוקלים ניתוח זה כאשר כריתת הכליה עלולה לפגוע בתפקוד הכליה ולא תאפשר מתן טיפול כימי יעיל.
חיבור מחדש של השופכן (Ureterocystostomy or Ureteral Reimplantation)
הסרת החלק התחתון של השופכן, ולפעמים גם של חלק קטן משלפוחית השתן. החלק הנותר של השופכן מחובר לאחר מכן לשלפוחית השתן. דבר זה נעשה בדרך כלל אם הגידול נמצא בחלק התחתון של השופכן.
טיפול בלייזר (Laser therapy) או ניתוח בעזרת חשמל (Electrosurgery)
כאשר הגידול עשוי להשפיע רק על פני השטח של השופכן ניתן לעיתים להסירו בשיטות אלה. בניתוח זה קרן צרה של לייזר מרוכז מועברת דרך שלפוחית השתן לתוך השופכן על מנת להרוס את הגידול. בניתוח בעזרת חשמל משתמשים בזרם חשמלי על מנת להרוס את הגידול.
טיפול בקרינה
שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה המשמידות תאים סרטניים ומצמצמות את היקף הגידול הסרטני תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים.
טיפול כימי (כימותרפיה)
שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטו-טוקסיות), המשמידות תאים סרטניים. התרופות מפריעות להתפתחותם ולגדילתם של התאים הסרטניים. הן יכולות להינתן בהזרקה לווריד.
תרופות המבוססות על פלטינום
תרופות כימיות עטופות בנוגדנים
תרופות שעל ידי היקשרות לקולטן ספציפי בתא הגידולי מחדירות לתאי הגידול את הטיפול הכימי שהן עוטפות
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.אימונותרפיה
אימונותרפיה בשילוב עם כימותרפיה
בחולים שמחלתם לא הוחמרה לאחר טיפול כימי מבוסס פלטינום, מתן התרופה אבלומאב (Avelumab) האריך באופן משמעותי את תוחלת החיים. נכון לכתיבת מידע זה, זהו קו הטיפול הראשון במחלה הגרורתית.
אימונותרפיה כתרופה בודדת
ניתן להשתמש בתרופה חיסונית בודדת באמצעות פמברוליזומאב (Pembrolizumab) כקו טיפול ראשון, אם המחלה לא ניתנת לטיפול בציספלטין ובדיקת הגידול מראה ביטוי של קולטן המנבא תגובה לטיפול חיסוני (PDL1), או במקרה והחולה אינו מסוגל לקבל כל תרופה השייכת למשפחת תרופות הפלטינום, ללא בדיקת הגידול.
פמברוליזומאב וניבולומאב (Nivolumab) יכולות להינתן כקו טיפול שני לאחר טיפול מבוסס על פלטינום.
בגידולים המבטאים שינוי בקולטן לגורם גדילה פיברובלסטי (Fibroblast Growth Factor 2,3 - PGFR2,3) ניתן לטפל בתרופה ארדפיטיניב - Erdafitinib (בלורסה® - ®Balversa)*.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
לאחר השלמת הטיפול, תמשיך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות המתעוררים ולקבל מענה על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא תסבול מבעיות כלשהן או תבחין בתסמינים חדשים, דווח על כך לרופא שלך או פנה אל בית החולים בהקדם האפשרי.
המונח 'רפואה משלימה' (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
באתר האגודה ניתן להיכנס ל'פורום רפואה משלימה ומשולבת' ולהתייעץ עם מומחה בתחום.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן