את סרטן השד שלי קיבלתי במתנה.
"האבחנה שלך היא הפנטזיה של כל רופא אונקולוג", אמרו לי. ולא הייתי צריכה לשאול למה, כי הסרטן שקיבלתי, הוא הקל ביותר, זה לא דורש מאבק על החיים, זה שאין תופעות לוואי בעקבות טיפול כימיו-תרפי או אחר. זה שלא מדברים עליו. סרטן פשוט, גושונצ'יק.
ובכל זאת... אני דור שלישי בשושלת מפוארת של סרטן שד.
ובכל זאת... נכנסתי לסטטיסטיקה.
ואני גם אם חד-הורית לילד בן שלוש וחצי. לא פחדתי מכלום, עוד לפני שהבנתי את קטנות האירוע, היה לי ברור שמהסיבוב הזה אני יוצאת ללא פגע. אבל הכי פחדתי משיבוש השיגרה. הכי פחדתי שלא אצליח להיות מספיק נוכחת עבור הילד שלי, שלא אוכל להיות, לראות, ללוות, להוציא מהגן, להאכיל, לקלח, לספר סיפור לפני השינה...
ואז קרה שהסיפור לפני השינה הוא הדבר הכי משמעותי שקרה לנו בתקופה ההיא. כי כשהרופאה האונקולוגית אמרה לי לספר לבן שלי שיש לי סרטן, צחקתי איתה שאצלו סרטן יש רק בים. והיא התעקשה.
ואז באותו לילה ממש סיפרתי לו "סיפור מהראש" על אימא פילה שיש לה גולה ברגל והולכת להיבדק והמומחה לגולות של פילים נראה מודאג אבל אופטימי כי הגולה קטנה ואיזה מזל שאימא פילה גילתה אותה בזמן וצריך להוציא אותה בניתוח ולשלוח אותה לבדיקה ופילון דואג ומפחד ושואל אותה כל מיני שאלות על מה עושים כשקשה ו...
אוף!! הרגע הזה שאני רוצה להסביר לבן שלי, גוזל בן שלוש וחצי, שהשיגרה שלנו הולכת להשתבש, ושאני לא אהיה בבית כמה ימים ושכשאחזור לא יוכל לקפוץ עליי ולא נוכל לעשות מלחמת דגדוגים או מגלשה ברגליים או להשתולל ביחד במיטה...
ואיזה מזל שאימא פילה ופילון באו לעזרתנו, כי באמצעות הסיפור שלהם, יכולנו להתמודד עם הסיפור שלנו.
וכך, ביום שנסעתי לביה"ח הוא אמר לי" "נכון שאת הולכת להוציא את הסרטן מהרגל?" (ולא, שלי היה בשד... אבל מה זה חשוב. הילד שלי בעניינים!!)
ולמרות שקיבלתי סרטן בקטנה, הוא סימן אותי ואני מודה בכל יום לאלוהי הטמוקסיפן על שבשנים הקרובות אני אזכור בכל בוקר שזה מה שקיבלתי.
וחוץ מזה, הסיפור מהראש נכתב, עבר ידיים, הגיע לאימהות חולות בסרטן שחיפשו דרך "לדבר על זה" עם הילדים הקטנים במשפחה. וכולנו הסכמנו שכשאימא פילה ופילון נמצאים בסביבה, זה הרבה יותר פשוט!
ועכשיו, שנתיים וקצת אחרי, אני רוצה שהסיפור יהפוך לספר כדי שיגיע לכל אימא ואבא שצריכים לספר לילדים שלהם על מחלת הסרטן.
ובשביל שזה יקרה, פתחתי פרוייקט לגיוס המונים, וכך בעזרת הרבה אנשים שתומכים בפרוייקט, הספר הזה יגיע לכל מקום שהוא צריך להיות בו, ולא יישאר במחשב שלי בלבד!
היכנסו לקישור הנ"ל, תתמכו בו כדי שהסיפור יהפוך לספר ואז יגיע לכל מי שזקוק לו!! ואז תעבירו הלאה לכל מי שאתם מכירים, כדי שכמה שיותר אנשים יידעו עליו ויתמכו בו.
סיפור ההתמודדות שלי יהיה בעל ערך אמיתי כשאדע שיכולתי לעזור לעוד מישהו, עם מה שעזר לי.
תודה לכן שקראתן אותי!!
בריאות לכולן!!
סינטיה
<< בחזרה לדף הראשי