זהו פוסט חשוב שיושב לי בבטן כבר תקופה (ועלול להיות קצת ארוך כך שממש לא חייבים לקרוא)
איך אני מגדירה את עצמי:
אישה אהובה עד כלות נשמתו וחזרה / ילדת השמש של אמא (ז"ל) / הבת של אבא גדול / מדריכת צלילה מכורה לים / חולת סרטן הדם CML ברמיסיה.
לפני שש שנים צרפתי אל ההגדרות שלי חולת סרטן . הצורך לצאת אם העיניין החוצה הוא המפגש המרגש שהיה לי לפני כחודש עם חברי עמותת CML , אנשים בדיוק כמוני. על רובם לא תצליחו לזהות מחלה בטח שלא סרטן. גיליתי שחלק ממש מסתירים את העובדה שחולים למרות שזה ממש קשה . ולמרות שלא עשינו דבר רע כדי "לזכות" במתנה הזו שנקראת סרטן הדם.
אז איך זה התחיל ? :) הכי חשוב שתקראו בעין חיובית והרבה הרבה הומור, כך אני מעבירה את חיי מאז ועד אולי לנצח.
"את המחלה גיליתי בפוקס מטורף לאחר לחץ פיזי וריגשי מתון שהפעילה עלי אימי המדהימה באותה תקופה. בדיוק סיימתי חופשת מחלה בתור עבודתי כמדריכת צלילה .
אימי אמרה לי "מורני, לכי לעשות בדיקות כלליות את כבר בת 28 ואולי כדאי לבדוק מה קורה" אני כמובן כמו כל בני גילי הרגשתי במשך שנים שאין מחלה שיכולה להתקרב אלי ולכן התעלמתי לחלוטין מכל בדיקת דם הפשוטה ביותר.
וכך עשיתי הראשון היה גניקולוג השני רופא עור השלישי רופא שיניים (למה לא כבר טיפול שיננית על הדרך:)) והאחרון רופא משפחה לבדיקות דם כימיה וספירה . נכון , מצחיק איך אחרי חמש שנים החלטתי לבקר כמעט אצל כל רופא שהיה קרוב למקום מגורי :). השלושה הראשונים אמרו לי שאני סתם לחוצה והכל בסדר זה שלאמא שלי יש סרטן לא אומר שאני אחלה . ואז הגעתי אל רופא המשפחה . . . שראה ספירה לא נורמאלית בכלל של טסיות הדם . אמר נעשה עוד בדיקה כנראה תקלה טכנית במעבדה ונראה אז. באותם ימים כבר חזרתי לעבודה (קצת שמנמנה אחרי הכל ישבתי בחופשת מחלה כבר חודש וחצי ובה בעיקר אכלתי והרבה:)). אך החלטתי לא להגזים ולהגביל את עומק הצלילות שלי כי נבנה חשש קטן .
הרופא התקשר אחרי יומיים וביקש שאגיע לפגישה.
........................................................
הפגישה אצל הרופא -
הרופא : " גברת מורנו " (כבר מלחיץ "גברת" אני רק בת 28 מה "גברת" עכשיו)
"בדיקת הדם לך היא בעלת סטיה קיצונית בספירת טסיות הדם ( בעברית זה אומר שהדם שלי מאוד מאוד מאוד קריש וזה מאוד מאוד מאוד מסוכן להסתובב ככה).
הדבר הבא שעשה הרופא הסופר "רגיש" לי , זה לצאת מהחדר להוציא רופא מהחדר הסמוך ולשאול אותו על כריתת טחול. כן ! כריתת טחול . אני עוד לא יודעת במה מדובר אבל כנראה שדקות הקרובות כורתים לי את הטחול . שעד לאותו היום נהנתי מהבורות המוחלטת של מיקומו ומאותו יום אנו חברים טובים כמו כל שאר האברים הפנימיים שלי . כן , חולי סרטן הופכים להיות רופאים של עצמם מאוד מהר.
הרופא חוזר לחדר ואני שואלת : דר' יש מצב שאתה מעדכן אותי במה קורה ?
אני לא מוכנה להפרד מהטחול שלי עדיין"
לרופא המשפחה מסתבר אסור להגיד שיש חשש לסרטן מתקדם . אז הוא הפנה אותי להמטולוג (שמאוחר יותר גיליתי שהוא בעצם המטו-אונקולוג) ש"למזלי" מגיע פעם בשבועיים והיום בערב (יום חמישי) הוא מקבל. אין תורים פנויים עבורו אך אם יש צורך שבי וחכי עד למטופל האחרון .
אני אף פעם לא נדחפת בתור ובטח לא בקופת חולים . כי אני כל הזמן חושבת שכולם רוב הסיכויים יותר חולים ממני, אז אני ממתינה תמיד בהמון סבלנות.
את אמא שלי רק עדכנתי שבקשו ממני לפגוש המטולוג . ולא עדכנתי אותה עד אחרי הפגישה ואחרי שחשבתי שהצלחתי להפסיק לבכות .
בפגישה עם ההמטולוג גם הוא לא אמר סרטן או סרטן הדם . רק נפלט לו בטעות *כימותרפיה *(ואני חשבתי שאני משלשלת במכנסיים ). שלח אותי לכמה בדיקות דחופות למחרת (יום שישי) ולהזמנת טיסות דחופה ליום ראשון בו הוא רוצה אותי בקפלן לבדיקת מח עצם(הבדיקה שבה מרגישים שמוצצצים לכם כמו עלוקה את נוזל החיים)
הכנסתי בגוגל את שמות הבדיקות והבנתי שהן כולן לשלילת או אישור סרטן הדם. ראיתי גם את השלבים ומה כל ספירה של טסיות הדם אומרת . אצלי לפי מה שידעתי בינתיים הסרטן היה בשלב מתקדם.
להמטו-אונקולוג אמרתי שאני לא מעשנת כבר שלושה שבועות אז אפשר לכתוב שאני לא מעשנת:) בדיחה:) לא מעשנת אעלק. הוא רשם מעשנת כקופסה ליום.
ונחשו מה עשיתי מהלחץ ברגע שיצאתי מהפגישה . מול קופת החולים יש קיוסק קניתי 3 כן שלוש קופסות סיגריות ואמרתי על הזין שלי כנראה שיש לי סרטן אני רוצה סיגריה . מגיע לי !
חושבת שנרגעתי . . ומתקשרת אל אמא . . . " אמא . . (פורצת בבכי כמו ילדה קטנה שהרביצו לה בבית ספר) אני . . הרופא אמר . . חושבים שיש לי סרטן" וממשיכה להתייפח כמו שלא בכיתי בחיי . גם כשאמא סיפרה שנתיים לפני שלה התגלה סרטן השחלה לא בכיתי כך.
זה לא מגיע לאף אחד ואף אחד לא יידע איך להתמודד עם חדשות שכאלה . אבל אני לקחתי את זה חזק וקשה. ביומיים עד הטיסה למרכז והפגישה בקפלן לא זזתי מהספה . שכבתי ישר בהיתי בתקרה ומצמצתי הרבה בתקווה שאולי בפעם הבאה שאפתח את העיניים לא יהיה סרטן. ו- דבר נוסף שעבר לי בראש זה
"שיט אני לא יכולה להדריך צלילה או לצלול".
אני לא מאמינה שאני לא יכולה לצלול . עזבו בריאות... חיים... ילדים... עתיד . . לצלול!!.(אהבלה:)).
מאז הספקתי להיפרד בצער רב אך הרבה הומור שחור מאימי . שלפני לכתה גם היוותה קבוצת התמיכה בסרטן שלי . כל דבר היה בגלל שיש לנו סרטן :)
אחרי בדיקת מח העצם בקפלן בדרך חזרה אל הבית-
אמא שלי : "מה נעשה ?"
אני : "קודם כל אנו לא מסתפרות ! דבר שני אנו עוצרות במאפיה ומביאות קילו של פחזניות מלאות בקצפת ! ולמה ? כי יש לנו סרטן!!"
אמא שלי : "הולך פחזניות לחולות הסרטן" :)
אני: "לא מעניין אותי דיאטה הרופא אמר לא למנוע מעצמי דבר"
אנו נוסעות יחד ברכב . ולא מצליחות לקלוט את גודל הגזרה שנפלה על שתינו . אצלה הסרטן חזר ממש לפני כחודשיים ואצלי הוא התגלה ממש עכשיו (2011). באיזה עולם הגיוני דבר כזה אמור לקרות ? ועם מי לעזעזל מדברים על השטות הזו . מי יכול לשבת אתנו ולנחם על מר גורלנו.
את הכאב, הכעס והעצב החליף ההומור השחור שקרע אותנו מצחוק. הכל היה בשביל הסרטן או בגלל הסרטן ובעיקר לא שמנו זין על כלום .
הכל היה טוב ויפה (יחסית כמובן) עד שמצבה של אימי התדרדר
ושלי השתפר(יחסית כמובן) . כאילו שהגוף שלי נתן לי הזדמנות לטפל באמא שלי כמו שצריך לאורך כל הסוף. אני הייתי האדם היחידי שהיא הרגישה נוח פיזית בחברתו. אני ידעתי הכל . ואולי, אם תשאלו אותי היום, קצת יותר מידי.
לא בטוחה שזה המצב שהייתי צריכה להיות בו כחולת סרטן לראות את הסוף הכל כך לא מחמיא שיכולה להביא המחלה"שזכיתי" בה גם אני .
אבל . . . אני הבת של יהודית מורנו האגדית . שאם לכתה ציוותה עלי אהבה זוגית מלאה ומטורפת . היא השאירה לי את גילי אהבת חיי . הגבר הכי תומך שקיים בעולם (בעולם שלי הפרטי לפחות. כדי לא לפגוע בכל הגברים התומכים באשר הם)
האהבה שלנו פרחה ופורחת עד היום . מתמודדים עם הפחד להביא ילדים (כי אני עדיין חולת סרטן) .
בינתיים מנהלים את העסק החמדמד והמשפחתי שלנו - בית הספר לצלילה .
ובעיקר עושים הכל בהמון אהבה, ואנרגיה חיובית .
סרטן זה כן נורא ואיום , אבל הוא לא חייב לנהל לכם את החיים . אנחנו בוחרים איך לנהל את החיים . לכו היבדקו בדיקות דם 3-4 פעמים בשנה . אולי תוכלו להציל את עצמכם מתופעות לוואי קשות כמוני .
לא לרחם או להרגיש עצובים בשבילי כי כפי שרובכם רואים ושומעים אני קצת שמנמנה אבל ממש מבסוטית על החיים.
(טיפ :רחמים זה משהו שלחולי סרטן ממש קשה לקבל)
אם אתם חווים משהו דומה צרו עימי קשר באופן פרטי אשמח לקרוע מצחוק גם אתכם/ן :)
אשמח אם תשתפו .אשמח להגיע לעוד שמתמודדים עם נושאי בריאות כבדים.
לעמוד הפייסבוק של מורן
<< בחזרה לדף הראשי