18/2/15 לפני כשנה... נוסעת עם בעלי רעואל למכון מירב בתל השומר, מרכז לבריאות האישה. השמיים אפרוריים משהו אבל מנסה להתעלם. בשנים האחרונות מרבה לצלם מים ושמיים. והפעם בוחרת שלא לשלוף את הטלפון ולצלם אבל בתוך תוכי מהרהרת באפור הזה שבמרום ומה משמעותו...
כבר שנים שעושה אולטראסאונד וממוגרפיה ותמיד הכל טוב! לאחותי היה סרטן שד לפני כ-12 שנים בגיל 32!!! אין לנו היסטוריה משפחתית והיא עשתה בדיקות גנטיות שהתוצאות שלהן היו שזה לא גנטי!!!
ליובל בני יש בקרוב בר מצווה ואחרי הממוגרפיה תכננו יום כיף בתל אביב ואף להיכנס לאיקאה לקנות מסגרות לתמונות. בקיצור, יש הרבה להספיק היום ובכלל ותל השומר זו רק תחנה בדרך.
מגיעים לתל השומר, שעת בוקר, מבוך גדול של חנייה, הליכה בין פרוזדורים, מעליות והגעה למכון. שקט ורגוע פה, אנשים לא יוצרים קשר עין, כל אחד בעולמו. רעואל פותח מחשב ועובד ואני ממתינה לתורי אחרי מילוי הניירת. מתבקשת לכתוב לאיזה רופא להעביר את הממצאים של הבדיקה ורושמת את שמו של הרופא שהפנה אותי, דר׳ איילון.
מגיע תורי ואחות מזריקה לי חומר ניגוד, יוד. ממוגרפיה בשילוב הזרקת חומר ניגוד היא טכנולוגיה חדשה יחסית שמסייעת בהגדלת יכולת האבחון. נפלא! מה אפשר לבקש עוד?!
ואכן על פניה של טכנאית הרנטגן עושה רושם שהיא רואה משהו וכנראה לא ממש מלבב, אך לא אומרת דבר וקוראת לדר׳ גוטליב... רופא עם פנים נעימות, משדר רגיעה ודובר אנגלית. הוא מבקש ממני להצטרף אליו לחדר של האולטראסאונד. ואני כמובן לא יכולה לסרב לבקשתו!!! בראשי כבר מתרוצצות מחשבות ובלבי מריצה סרטים....
לפני שנכנסת לאולטראסאונד מספיקה לקרוא לרעואל, בעלי, שיושב לו בנחת ועובד על המחשב... מחייכת קלות ומזמינה אותו לשבת על הספסל לידי ובלי הכנה מוקדמת מסבירה לו שככל הנראה גילו סרטן ורעואל כהרגלו מרגיע ואומר שצריך לחכות לתשובות סופיות ומבקש ממני להיות אופטימית...כמה פשוט...
אם את הממוגרפיה עושים בעמידה הרי שטוב שאת האולטראסאונד עושים בשכיבה... בשכבי על המיטה כשהרופא עם הסטיק ביד והוא עובר וממשש את שדי הימני הוא עוצר לרגע ואומר באנגלית בקול מרגיע ונעים its look malignancy, ואני עם חיוך קטן על הפנים מנסה לעכל את ששומעות אזני והרופא ממשיך בהתנצלות קלה באנגלית ואומר סליחה שאני אומר לך את זה ככה ואני שמתחילה להבין עונה לו if you say it's cancer so I guess it is, הוא אמנם לא קרא לזה סרטן והשתמש במילה ממאיר אבל רציתי להיות בטוחה שאני לא מתקשה בהבנת החומר... ושאנחנו מדברים באותה שפה. וכשאני שואלת לגבי גודלו של הגידול הרופא מוסיף אל תדאגי, את תהיי בסדר, גודלו כ-7-8 מ״מ.
הוא מנסה למשש בידו את הגידול ולא מצליח בגלל מיקומו הפנימי ואומר שירצה לקחת ביופסיה עוד היום. אני מתלבשת ומרגישה כבדות, יוצאת מהחדר בדרכי למשרד להסדרת עניין הביופסיה...
הפקידה בטון ענייני אומרת שתיתן לי תור כבר לשבוע הבא ואני במין תחושת ניצחון אומרת לה שדר׳ גוטליב רוצה לעשות את זה כבר היום! גם בסיטואציה הזו שליטה בעניינים יוצרת הרגשה טובה. היא מסתכלת עלי ואומרת לי מיד להיכנס. מסתבר שיש רגעים בחיים שבירוקרטיות, ניירת ונהלים לא משחקים תפקיד, כולם מבינים מה העיקר ומשתפים פעולה! ואני עד כמה שזה נשמע מופרך מרוצה, כי ממש לא רואה את עצמי הולכת הביתה מבלי לעשות ביופסיה היום, מה היום? מיד!
נכנסת לביופסיה. תחושה של חדר ניתוח, קולו המתנגן של דר׳ גוטליב די מרגיע, מסביר על הפרוצדורה הלא ארוכה ועושה מה שצריך.
תשובות הביופסיה יגיעו בעוד שבועיים ובינתיים טורח הרופא להרגיע שוב ואומר שהגידול קטן ושאני אהיה בסדר. ברור! מה יש אופציה אחרת?!
מתנהלת שיחה נעימה ומחויכת, מציאות הזויה. ואני יוצאת עם מסמך רפואי ביד שלסיכום כתוב בו שהממצא בשד הימני הוא גוש בלתי סדיר בקוטר 0.7 ס"מ וחשד גבוה לממאירות. ועכשיו כל שנותר הוא להמתין לממצאי הביופסיה.
הגענו בבוקר והנה כבר צהריים! הזמן עובר מהר כשנהנים ובעלי שואל מה אני רוצה לעשות? ואני מיד מתעשתת ואומרת שחייבים לקנות סטנדים לבר המצווה של יובל שיונחו על השולחנות ובהן יהיה כתוב תודה לאורחים שבאו ורעואל מנסה לומר שלא חייבים היום ואני אומרת שאין יום אחר כי אין לי מושג איך הולכים להיראות חיי בתקופה הקרובה.
ושוב הליכה בפרוזדורים, מעליות ואנחנו בחנייה, נכנסים לאוטו ונוסעים ואין הרבה מה לומר. מביטה בשמיים והם בהירים ונזכרת שבבוקר היו אפרוריים. וגם במוחי המחשבות מתחילות להתבהר ומנסה לצייר לי את הדרך שהולכת לעבור. יודעת שנכנסת למציאות חדשה ושונה ומנסה לקבל זאת ברגיעה. מנסה לנשום עמוק ולא לשקוע לאיזו תהום. רעואל לא אוהב את ההתעסקות בנושא ומעדיף להיות אופטימי ולקוות שזו טעות והגידול אינו ממאיר. מציע לחכות לתשובת הביופסיה ואני בקול מסכימה אך בלבי כבר יודעת מה שהוא עוד לא רוצה לקבל.
מגיעים לאיקאה וקונים מסגרות ועוד אי אלו פריטים כי ככה זה באיקאה ואני מפוקסת במטרה ואז מגיעה הודעת הווטססאפ מאחותי שידעה על הבדיקות. שואלת מה קורה ואני כותבת לה שאני כבר אחרי ממוגרפיה, אולטראסאונד וביופסיה... והיא שלא מאמינה שואלת מה??? ואני מתקשרת אליה והיא מסרבת להאמין שזה המצב. הרי לה כבר היה סרטן ולא יתכן שהסטטיסטיקה תכה שנית... כל שנותר זה להמתין שבועיים לתוצאות הביופסיה... ומאוד לא פשוט לחכות...
יהודית רביץ
מילים: לאה גולדברג
לחן: יהודית רביץ
הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר
והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום - עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר.
ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל
לחשוב מול הרוח
ומאוד לא פשוט לחכות
הסערה נוגעת בריסים,
ומשתבר כל רגע לרסיסים
אך הירוק היום ירוק מאוד.
<< בחזרה לדף הראשי