חוקרים מאוניברסיטת אטלנטה בארצות הברית ביקשו לבדוק את הקשר בין דפוסי חשיבה פסיכולוגיים על עישון, והכוונות להפסיק לעשן, בקרב מחלימי סרטן מעשנים, לעומת מחלימי סרטן שלא מעשנים.
למרות שעישון עלול להגביר את הסיכון לתמותה מסרטן, ו/או לגרום לבעיות בריאות שונות בקרב מחלימים מסרטן, חלק מהמחלימים עדיין ממשיכים לעשן גם תקופה ארוכה לאחר אבחון סרטן.
במחקר השתתפו 2,938 מחלימים מ-10 מחלות סרטן שונות, כ-9 שנים בממוצע לאחר אבחון הסרטן, בגיל ממוצע 65, אשר נבחרו באופן אקראי מתוך רישומי סרטן בארצות הברית. כל המשתתפים השתתפו במחקר נרחב על מחלימי סרטן והסכימו, לצורך מחקר זה, לדווח על הרגלי עישון: 272 משתתפים ציינו כי הם מעשנים, 1,209 מהמשתתפים הפסיקו לעשן לפני או אחרי אבחון המחלה, ו-1,457 מעולם לא עישנו.
המשתתפים התבקשו למלא שאלון לגבי תפישותיהם את הסיכון הבריאותי של עישון, חסמים פסיכולוגיים להפסקת עישון (למשל, המשתתפים התבקשו לדרג עד כמה הם מאמינים במשפט הבא: "עישון עוזר לי להתמודד טוב יותר עם מחלת הסרטן"), שאלות בנוגע ללחץ סביבתי להפסקת עישון, ואמונה עצמית לגבי היכולת להפסיק לעשן. שאלות נוספות התייחסו לכמות עישון סיגריות (יומית, שבועית), חשיפה לעישון פסיבי בסביבה הקרובה, וכוונות להפסקת עישון.
מניתוח תוצאות המחקר עולה, כי מחלימים מעשנים, תפשו את נזקי העישון כפחות חמורים, לעומת מחלימים אשר הפסיקו לעשן. בנוסף, מחלימים מעשנים ראו פחות יתרונות בהפסקת עישון; ציינו יותר חסמים בהפסקת עישון ודיווחו על חשיפה גבוהה יותר למעשנים בסביבתם, לעומת מחלימים שדיווחו כי הפסיקו לעשן. מעשנים אשר ציינו כי בכוונתם להפסיק לעשן, תפשו את נזקי העישון באופן חמור יותר, ראו פחות יתרונות לעישון, ודיווחו על לחץ חברתי גבוה להפסקת עישון, לעומת אילו שציינו כי אין בכוונתם להפסיק לעשן. בנוסף לכך, מחלימים אשר אינם מעשנים על בסיס יומיומי, דיווחו על אמונה אישית גבוהה יותר ביכולת להפסיק לעשן, וחשיפה נמוכה יותר למעשנים אחרים, לעומת מחלימים אשר דיווחו על עישון יומיומי.
לסיכום - החוקרים מציינים כי תוצאות אלו עשויות לעזור לפתח תכניות התערבות להפסקת עישון בקרב מחלימים, וממליצים כי תשומת לב מיוחדת חשוב שתוקדש למחלימים אשר חשופים לעישון פסיבי בסביבתם.
המחקר פורסם בחודש יולי, 2015 בכתב העת: Psycho-Oncology
בחזרה לרשימת המאמרים בנושא עישון >>