זה קרה בדיוק לפני 10 שנים, שגילו אצלי משהו ששינה לי את כל החיים, מחלה ארורה שכולם קוראים לה סרטן אבל אני קוראת לה ״השטן״.
כשמו כן הוא, אלים, אכזרי, תובעני ורצחני.
אנשים ששומעים שהייתה לי את המחלה קוראים לי מיד ״גיבורה״ בגלל שהתגברתי ועברתי.
כן, נכון אולי הם צודקים אבל מה שהם לא יודעים שלשכוח לא שכחתי.
איך אפשר בכלל?
זה לא משהו שעובר לידךזה משהו שלנצח ילווה אותך.
הצלקות שנחרטו בלב ובנפש,החוויות הקשות כל יום וכל שניה,והסיוטים שמעירים אותך משינה.
לא, לא שכחתי, גם לא שכחתי את היום הנורא בו אמרו לי שיש לי את המחלה,הגעתי וכולי ילדה קטנה, מפוחדת, רועדת ותמימה וברגע שאמרו לי את המילה ״סרטן״ הרגשתי שבלעה אותי האדמה.
כן זה היה לא קל בכלל,זה היה קשה מאוד, אבל לא יכולתי לתת לזה לשבור אותי עוד ועוד, כי יש משפט שאומר:
״מה שלא הורג אותך, מחשל אותך״
וזה לא סתם משפט קלישאה-אם אתה רוצה אתה יכול לתת לזה עומק ומשמעות עצומה.
מאז אותה תקופה אימצתי לעצמי כלי נשק ידידותי לסביבה - חיוך וצחוק ללא הפסקה.
בכל נפילה,ברגע של משבר ורגע של שבירה אני משתדלת להילחם ולחייך בחזרה.
בינינו - זה לא תמיד מצליח,אבל אני משתדלת כי אני מזכירה לעצמי שעברתי כברת דרך ועכשיו זה ממש לא הזמן להרים ידיים ולסגת.
<< בחזרה לדף הראשי
יוני 2015