רק רציתי לפתוח ולומר שבזכות האתר הזה פניתי למישהי שפרסמה פה את ההתמודדות שלה והיא עזרה לי המון המון בכל התהליך.
***
שלום קוראים לי שרון גרינולד ולפני כמה חודשים בגיל 15 וחצי חליתי בסרטן מסוג לימפומה הודג'קינס, הכל התחיל שהרגשתי שמעל עצם הבריח נפוח לי יותר מהצד השני, ישר חשדתי ונלחצתי אך גם הדחקתי, חשבתי לעצמי שדבר כזה ממש לא יכול לקרות לי, הרי אני בריאה, אין מצב שזה יקרה לי, ניסיתי להדחיק אבל המחשבות והחששות ניצחו.
אחרי המון בדיקות, וביופסיה אחת שהראתה שאכן, החששות שלי צדקו, בישרו לי שאני חולת סרטן.
אני לא יכולה אפילו להסביר כמה בכיתי, וכמה פחדתי, תמיד פחדתי מהמחלה הזאת, פחדתי שירחמו עליי, זה היה הדבר האחרון שרציתי שיקרה ושיסתכלו עליי מוזר פחדתי במיוחד מהמחלה הזאת ומהמילה "סרטן":
פחדתי מהקרחת, מההקאות ומכל התהליך, ועכשיו אני אמורה לעבור את כל זה, ילדה בת 16 כמעט שיוצאת לחופש הגדול יוצאת במקום לבית החולים, נערה שרק חושבת על השגרה שלה ועל החברים שלה, אמורה עכשיו להתחיל שגרה חדשה, שגרה של בית חולים.
שכנעתי את עצמי שאני צריכה להודות, שמה שיש לי יחסית קל למחלות האחרות, ושאני צריכה להעריך כל דבר בחיים שלי.
מאז עברתי ארבעה חודשים מסיביים, בכי, כעס, צחוק, ריגושים, כימותרפיה, הקאות, בחילות, נשירת השיער ועוד תופעות לוואי.
הדבר הראשון ששאלתי שאמרו לי שזה סרטן, זה אם ינשור לי השיער, היום אני מתביישת ששאלתי את זה, היום אני מתעסקת בבריאות ומנסה כמה שיותר למחוק את הבושה מהשיער, אני צריכה להתגאות בזה, לא להתבייש במה שעברתי, הכרחתי את עצמי לחשוב חיובי- ושהזמן עושה את שלו ושככל שיעבור הזמן, ככה יהיה יותר טוב, וככה גם המשפחה עודדה אותי ובלעדיהם ובלי החברות המדהימות שעזרו לי? אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעבור את זה.
מכל הרע אני חושבת שיצא גם דברים טובים, יש עמותות מדהימות שעוזרות לי להרגיש הכי טוב שאפשר והכי כיף שיש ושולחות אותי ליהנות בחו''ל, אני חושבת גם שהשתנתי המון בזכות המחלה, הגישה שלי לחיים השתנתה ואני חושבת שלטובה, אני משתדלת להעריך כל דבר, להסתכל על דברים בעין שונה, אני חושבת שהמחלה ביגרה אותי הרבה מהחברים בגילי, למדתי שאני מסוגלת ושאני לוחמת ושלא אכפת לי איך אחרים מסתכלים עליי.
אחרי 4 חודשים בישרו לי שאני נקייה, אני יותר לא חולה!
ניצחתי, ניצחתי את הסרטן.
אני חושבת שמה שמשותף לכל החולים זה הפחד, אך בעזרת המון כוח רצון ומחשבות חיוביות אפילו את הפחד אפשר לנצח, למדתי שאם אני רוצה אני יכולה, ושלהתבאס מהמחלה לא יעזור אלא רק יעשה נזק, לכן נלחמתי.
אני זוכרת שלפני המחלה קצת פחדתי מחולי סרטן ונרתעתי, ואולי דווקא בגלל זה חליתי, כי הבנתי שאלה הילדים הכי מלאכים שיש.
אני רוצה להגיד לכל מי שחולה במחלה הזאת שיילחם הכי חזק שיכול, שיחייך אפילו אם קשה ויבין שלבכות לא יעזור אלא רק יעשה נזק, שצריך ללמוד ולהבין שהזמן עושה את שלו.
נכון אני בכיתי המון במחלה, אך עכשיו שאני מבטיחה לאחור, אני גם חושבת על דברים מצחיקים שחוויתי.
אז אני שרון גרינולד, ואני ניצחתי את הסרטן.
ליצירת קשר:
sharongr98@walla.com