סיפור ההתמודדות של סיון עם לוקמיה

נכתב ב-17.1.12:

היי, שמי סיון, בת 22, ואני מתמודדת כרגע עם מחלת הסרטן,לוקמיה.

החלטתי לכתוב דווקא עכשיו-תוך כדי ההתמודדות הטרייה שלי, למען אלו שלצערי אך כמוני מנסים ללקט כל פיסת מידע אפשרית.
כמובן שאני אכתוב גם על ההתמודדות בלשון עבר כשאנצח, ואין לי ספק, וזו אבן היסוד הראשונה בדרך להחלמה (התקווה!), אבל גם עכשיו אני מתמודדת וחשוב לי לזרוע שביבי תקווה באלו שעוברים כרגע, כמוני, את המחלה.

חליתי באוקטובר2011.כנראה שחליתי מספר שבועות לפני אך ללא ידיעתי.
הדימומים מגילוח הרגליים והצמרמורות בגוף לא החשידו אותי עד אותו היום שהתעלפתי.
עם חום 39.3 הגעתי למיון. שם לקחו בדיקות דם. פעמיים. הבדיקה האחרונה לאשר את האבחנה הייתה בדיקת מח עצם.

Aml-apl, אמר הרופא האהוב שלי, לי ולאמי. התחלנו לבכות. הוא ביקש בנימוס שנבכה אחר כך ונהיה מפוקסות. מאז אני רק מחייכת. כזו אני גם לפני והמחלה בטח שלא תיקח את החיוך היפה ממני.
היום כששואלים אותי "מה את מחייכת?" אני עונה ש"כבר בכיתי". כמה אפשר..?!

שאלות על למה דווקא לי-לא שואלת. להפך, רק התחזקה האמונה.

מרגע הגילוי זה היה מרוץ נגד הזמן-כבר בבוקר השני של האשפוז התחלתי כימו כדי להשיג מצב של הפוגה. 33 יום בבידוד, כלום זמן לעומת השבי של גלעד שליט שצפיתי בשחרורו המרגש מהחדר בבידוד. גם יומולדת 22 חגגתי בבידוד. וכן. חגגתי. התמיכה, העידוד והחיזוק שקיבלתי מכולם - לא השאירו אותי רגע אחד לבד וזה כל כך חשוב. עם כמה שקיטרתי שאני רוצה קצת זמן לעצמי הנוכחות שלהם חייבה אותי להחזיק את עצמי וכך היה. עם מחויבות לאופטימיות ותקווה יצאתי לדרך חדשה. דרך לא מוכרת אך מוכוונת מטרה.

לפעמים כשהיו אומרים לי "כל הכבוד איך שאת מתמודדת" לא הבנתי למה הכוונה. לא מרגישה גיבורה. העובדת הסוציאלית שמלווה אותי בחמימות אמרה לי שהתמודדות זה לאו דווקא מעשי גבורה הרואיים. והיא צדקה.
עצם זה שקמתי כל בוקר מהמיטה, שחייכתי, שלא עשיתי עניין מדקירה, כל אלו הן התמודדויות. קטנות אמנם, קשות בחלקן, אבל אפשריות!
יצאתי למשימה לא פשוטה אבל אפשרית!
מהעבודה פוטרתי, את הלימודים שתכננתי להתחיל השנה נאלצתי לדחות.
על פניו נראה שהכל התפקשש.

אבל דווקא מהמקום הזה עלתה השאלה מה החלום שלי ומה הצעד הבא?

אני כותבת בעודי בבידוד. כן, שוב. אני בטיפול הכימו השלישי. נשאר עוד טיפול אחד. אני כבר מריחה את הסוף. אני גם מריחה את האוכל בבי"ח שעושה לי בחילה ומכך יצא שרזיתי10קילו-דבר שמצא חן בעיניי, בעיניי אבא והחבר קצת פחות, אבל כל זה שטויות.
הבחילות, הסחרחורות, הדקירות, הבידוד. הרופא שלי אמר שאני בחורה צעירה וכל החיים (שהם נלחמים עליהם עכשיו) לפניי-מה זה כמה ימים, שבועות, חודשים, מכל החיים?!
בכל יום שעובר אני יוצאת מחוזקת יותר!

נכתב ב-5.11.12

היי,
היום אנחנו בנקודת זמן של שנה מאז הגילוי ואני שמחה ונרגשת לגלות ולספר שאני כבר אחרי!!
כן. ניצחתי. ניצחנו. ניצחנו בלשון רבים כי זה לא היה מאבק רק שלי אלא של כל מי שליווה אותי לאורך התקופה.
עדיין אין לי מילה אחת להגדיר את התקופה הזו. קשה? מוזרה? עמוסה? עצובה?
כי היא הכילה בתוכה גם הרבה רגעי צחוק ושמחה. הרבה רגעי התמודדות והארה!

אני לא יודעת למה לא פרסמתי את שכתבתי כבר במהלך המחלה .אך אני גאה לפרסם זאת עכשיו, כי אם מטרתי קודם הייתה ועודנה לזרוע בחולים תקווה, הרי שאני הוכחה חיה {תרתי משמע;}.

שולחת ברכת רפואה שלמה לכל החולים, ואני פה לשאלות, שיתופים או סתם פטפוטים

Silvi_love@walla.co.il

שלכם לכל מטרה,
סיון.