באמצע שירת חיי, בגיל 45, משלבת נאמנה בין קריירה ומשפחה, אם לארבעה ילדים - חליתי בסרטן השד. למרות היותי בת לאם שנפטרה מהמחלה, נדרשתי לשחק במגרש משחקים לא מוכר. בחרתי לחלוק תובנות שיכולות להיות בעלות ערך לנשים אחרות ובדרך זו להפיק משמעות ושליחות ממחלתי.
התמודדות יעילה עם המחלה והשלכותיה דורשת ממך יכולות שאינן בארגז הכלים הטבעי שלך. זה הזמן לגלות נכונות לרכישת מיומנויות חדשות. היכולת לרכוש אותן מותנית לא מעט במידת הגמישות והפתיחות אותן תהיי מוכנה לגלות. לשבור תפיסות עצמיות שגויות לגבי מה את מסוגלת לעשות ואיך הסביבה תופסת את המסוגלות שלך. עליך לנהל את המחלה ולא שהמחלה תנהל אותך. עליך לפתח "מיקוד שליטה פנימי" ולא "מיקוד שליטה חיצוני", מה שיחזק את היכולת שלך לשלוט בכאוס שילווה אותך בחודשים הקרובים. עליך להפנים שהכוח הוא בתוכך. בעיקר, עליך למשוך בחוטים ולא להיות בובת חוטים.
השווי את ניהול המחלה לניהול פרויקט. ברוכים הבאים, את עומדת לנהל את הפרויקט של חייך. עליך לגייס כלים ותהליכים מהעולם של ניהול פרויקטים. כך למשל, לדעת שפרויקטים נכשלים לא פעם מהעדר סינכרוניזציה ואינטגרציה. אל תצפי שמשהו יעשה זאת עבורך, בדרך כלל זה לא קורה. זה התפקיד שלך. עליך לחבר את כל הקצוות, לערוך את ההקשרים, לראות את התמונה הרחבה. אל תסמכי על הרופא שקרא את כל התוצאות, וודאי שהוא עשה זאת. כל הזמן שאלי שאלות, אל תקבלי דברים כמובן מאליו. המובן מאליו הוא האויב שלך. משהו צריך לדאוג שגלגלי השיניים יהיו מתוזמנים וזה התפקיד שלך.
החיפזון מהשטן, הדרך הקצרה הופכת לארוכה וזה לא נאמר כקלישאה. היזהרי מקבלת החלטות בלחץ של זמן, המחירים לכך עלולים להיות בלתי הפיכים. הכיני לעצמך "רשימת קניות" וודאי שסימנת וי ליד כל פריט. האם עשית את כל הבדיקות הנדרשות לפני הניתוח, האם ראית בעיניים שלך כל הממצאים, האם הם בהלימה אחד עם השני, האם יש רציונל בדרך הפעולה שנבחרה, האם יש פערים לא ברורים, האם יש הסכמה בין הרופאים וכו'. בני לעצמך תרשים זרימה של התהליך על מנת שתוכלי לוודא שכל הקצוות סגורים. זכרי, זה בדיוק המקום עליו מצביעים המחקרים שבו פרויקטים עסקיים נכשלים. את עכשיו מנהלת פרויקט עסקי שאין לו מחיר. כל דבר נתון להטלת הספק עד שלא הוכח אחרת.
במשחק שאת עומדת לשחק אין חוקים מוגדרים ואין נכון ולא נכון. אף אחד לא נמצא במקום שלך ולא יכול לשפוט אותך. לכן, עליך להיות קשובה לעצמך ולמסרים הפנימיים שלך. הפעילי את האינטואיציות שלך, סמכי על שיקול דעתך והיכולת שלך לקבל החלטות. האמיני בעצמך, החוסן בא ממקומות פנימיים ונפשיים ואין להיכנע לחולשה הפיזית הזמנית שאת חווה בזמן נתון.
איסוף מידע מהווה סוג של כוח ויכול לאפשר לך לנווט את עצמך בבטחה. הפעילי את כל הערוצים האפשריים ובעיקר בחרי מה הם הערוצים הנכונים עבורך. לכל החלטה, כמו בחיים בכלל, יש מחירים ורווחים. כך למשל, מידע רב מעניק תחושת שליטה, אך עלול לבלבל ולעורר חרדות מיותרות. שאלי את עצמך מה נכון לך, מה יעניק לך את חווית הביטחון האופטימאלית בזמן נתון.
בכל זמן נתון שאלי את עצמך את השאלות הרלוונטיות לאותו אירוע. אל תפעלי באוטומט והימנעי מקבלת החלטות המושפעת מעמדותיהם של אחרים. כל שלב ושלב בתהליך דורש התמודדות מחדש. כך למשל, שאלי את עצמך האם זה המקום בו תרצי לגלח את שערות ראשך ביום בו תדרשי לכך, האם זה המקום בו תרצי להיות מטופלת והאם זה הרופא אותו תרצי לפגוש בשנתיים הקרובות. זכרי, מה שנכון לאחת לא בהכרח נכון לאחרת. על מנת להיות מסוגלת להתמודד במישורים הרגשיים יש להסיר את הרעשים הנלווים.
יש משמעות רבה ל"שופינג", לבחינת החלופות. תוך כדי התהליך של הבחינה את אוספת מידע. בחני את האפשרויות לפני קבלת החלטה. בדקי מספר סביבות ארגוניות לטיפולים ונתחי יתרונות וחסרונות של כל אחת מהן. עשי סימולציה על ספת הטיפולים ושאלי את עצמך האם את רואה את עצמך עושה זאת שם לאורך זמן. בחני מספר אפשרויות של רופאים מלווים, למרות שכולם "נחשבים", לא תמיד הם הבחירה הנכונה עבורך. יש זו שזקוקה לדמות האמפטית והמכילה, יש זו שזקוקה למוביל המקצועי בתחום ויש כזו שזקוקה לזה שמשלב בין השניים. תמיד זכרי, מה שנכון עבור האחת לא בהכרח נכון עבור האחרת. חשוב לאסוף המלצות אבל לא לקבל אותן כאקסיומות. אפשרי לעצמך להיות הפוסקת האחרונה.
ככל שתכבדי את עצמך בתהליך, כך הסביבה תכבד אותך. הימנעי מתפיסת העולם שהרופא הוא אלוהים או הכי קרוב אליו. הרופא אומנם אחראי זמני על מדד הבריאות שלך, אבל הוא גם נותן השירות שלך. עמדי על זכויותיך, היי אסרטיבית בדרישותייך. העבירי את המסר שאת יודעת לדרוש את שמגיע לך והסביבה תתייחס אליך בהתאם. התנהלי בסבלנות מול מערכת הבריאות, אך זכותך למשב אותה אם את חווה חוסר שביעות רצון, לרבות בערוץ של הרפואה הפרטית. זכרי, האופן שבו את מוכרת את עצמך מעצב את הדימוי שלך בעיני הסביבה. עם זאת, יש להבין את המגבלות של הרפואה הפרטית והציבורית בארץ ולדעת לנווט בהן בחוכמה. מחד, לקבל את המגיע, מאידך לא לעורר התנגדות. יש לרכוש מיומנויות תמרון ואיפוק. בחרי את המלחמות שלך באופן חכם, יש מקומות ששווה לוותר בהם, למול עקרונות המהות והעוגן.
הגדירי לעצמך מערכי תמיכה ומה התפקיד של כל שחקן. אנשים רוצים לעזור לך, זה מחזק אותם והעולם הוא עגול. היום הם מציעים את עצמם ומחר הם יהיו זקוקים לך. למדי לקבל את העזרה הזו ונהלי אותה בתבונה. מפי לעצמך את ערוצי העזרה להם את זקוקה ומי השחקן שמתאים לאייש את המשבצת הריקה. חשבי מחוץ לקופסא, את מי אפשר לגייס למשימה. זה הזמן לבחון את מארגי הקשרים שיש לך. קשרים זה כוח. זה הזמן לפתיחות חברתית ולא לסגירות. שמירת הסוד גוזלת כוחות חשובים וחבל. קשרים מקדמים תהליכים, חוסכים השקעת משאבים חשובים להם את זקוקה. הקשרים שלך הם הנכס שלך. זכית בהם ביושר. כעת, את קוצרת את פירות נתינתך לעולם עד כה. היום, העולם שמח להחזיר לך כגמולך.
הכיני את גופך להתמודדות עם תקופת הטיפולים בדומה ל"הכן רכבך לחורף". יש לבדוק את בריאות השיניים והחניכיים, לעבור ביקורת אצל רופא העור לנגעים טרום סרטניים אותם יש להסיר בטרם יהפכו לסרטניים, להיפגש עם תזונאית שתאפשר לך להיכנס למסגרת מסודרת של אכילה ובקרה, להיבדק אצל רופא הנשים וכו'. יש לזכור שקיים חיבור הדוק והדדי בין הגוף לנפש.
החודשים שמחכים לך הם חודשים קשים, אי אפשר לספר את הסיפור הזה אחרת. התקופה מדמה נסיעה מטורפת ברכבת הרים. מומלץ לאמץ את המשפט של רוכבי האופניים "אם את מרגישה שקשה זה סימן שאת בעלייה"...במקביל לכל אותם דברים נוספים שאת מרגישה שעושים לך טוב. עליך לגלות ולהגדיר מה נכון עבורך וזכרי תמיד שאף אחד לא יכול לעשות זאת עבורך, כמו שאף אחד אחר לא יכול לחיות במקומך את מחלתך....ובעיקר אף אחד לא יזכה במקומך בכל אותם רווחים משניים של התמודדות עם אתגרים מעצימים מסוג זה, המספקים על החיים תובנות ומאפשרים לך לגלות על עצמך נפלאות...
בתהליך ההתמודדות שלי עם סרטן השד, מצאתי את עצמי מאמצת את תאוריית הגשטלט על פרשנויותיה. תאוריה זו מדגישה את החוויה הסובייקטיבית של היחיד ותהליך צמיחתו, תוך יחסי גומלין מתמידים עם הסביבה ומזוהה כזו שהטמיעה את המשפט שבכותרת. תורת הסינרגיה אימצה אף היא משפט זה, המדגיש ששלמות של דבר תגיע משיתוף פעולה נכון ועבודת צוות ולא מחלקים נפרדים אשר יבצעו עבודתם בנפרד למען אותה תוצאה סופית.
תוך כדי התהליך הגעתי לתובנות, אותן בחרתי לחלוק עם מי שימצא בכך עניין.
הרפואה המודרנית מונחית על מנת לתת מענה לכשל מקומי של הגוף. בזכות המחקר, הקדמה והמידע הרב שנצבר לאורך השנים, התפתחו פתרונות הולמים למטרה יחידנית זו. יחד עם זאת, ככל שאני מתקדמת במסעי, אני מסיקה שאותה רפואה לוקה ביכולתה להסתכל על האדם כשלם. לא מופנים מספיק משאבים בראיית יחסי הגומלין שבין המערכות, כך שאולי ימוגר הסרטן, אך לאורך זמן תפגענה מערכות הגוף האחרות. היכולת להגיע אכן ל"רפואה שלמה" מותנית במודעות והתייחסות לסוגיה זו.
היכולת להתמודד עם האתגרים והקשיים בתקופה זו, מותנית לא מעט בחוויה הסובייקטיבית שלי כיחיד. אין פתרונות בית ספר, אין שחור ולבן, אין אקסיומות. נקודת המוצא שכל דבר הוא אפשרי וייחודי לאדם באשר הוא. בכל כלל יש יוצא מהכלל והסטטיסטיקה חסרת חשיבות. גם אחוזי הסתברות הנמוכים, עלולים להפוך בנקל למאת האחוזים. לכן, כל שאלה היא לגיטימית, כל סוגיה היא נושא לברור והעמקה. אין ליחיד אלא לסמוך על עצמו בחיבור של השלם.
לסביבה של היחיד יש השפעה מכרעת על תהליך ההתמודדות וההחלמה שלו. יחסי הגומלין הם מורכבים ומותנים במאפייני אישיותו וצרכיו הייחודיים. יחד עם זאת, ליכולת שלו למפות את עצמו ואת סביבתו, יש חשיבות עליונה במיצוי הפוטנציאל הטמון במערכות תמיכה אלו. אין לאחד את היכולת להתמודד לבד. עליו לנהל בתבונה את המשאבים האישיים והרגשיים העומדים לרשותו. יחד עם זאת, יש כאן הזדמנות לגיטימית להגדיר את החוקים. האומץ לקחת את המקום הזה, הינו חלק ממערך כוחות פנימי שיש לכל אחד מאתנו, אך הוא ממעט לעשות בו שימוש בשגרת היומיום. יש לזכור כי בזמן מחלה השגרה הופרה, זו ההזדמנות לאמץ התנהלות שונה ומעיזה.
מחלה של אדם קרוב הינה אירוע מורכב וטעון עבור הסביבה עמה הוא מקיים יחסי גומלין. יש קושי עצום לתרגם את עוצמת הרגשות שאדם חווה, גם אם אינו החולה. הקושי הינו סובייקטיבי וההתמודדות של כל אחד היא השלכתית. אני למשל, כבת לאם שנפטרה מהמחלה, חייתי מחדש את מחלתה של אמי, תוך שאני עסוקה בשחזור ילדותי ודרך ההתמודדות שלה. אל לנו לשפוט את אלו שלידנו ואת עצמינו. לכן, היכולת להרפות ולזרום מהווה מקור כוח בתהליך ההתמודדות. הנכונות לראות את השלם הסביבתי במקביל לעיסוק הלגיטימי בעצמי, מעצימה ומחזקת.
סביבת היומיום שהאדם בנה לעצמו לאורך החיים, מספקת כוח בתהליך הריפוי וההתמודדות שלו. כל אחד הינו חלק משלם המהווה עבורו את המסגרת הזו. עליו לעצור ולשאול את עצמו מה הם המרכיבים אותם הוא אוהב במכלול הזה. אין הרבה הזדמנויות בחיים לעשות זאת ויותר מכך, לגיטימציה. יש לשזור אותם בשגרה, גם אם זו עדיין לא חזרה. צריך לשאול שאלות ולתת להן תשובות. האם אנחנו אוהבים את היומיום שלנו? האם אנחנו רוצים לחזור לעבודתנו? למה אנחנו הכי מתגעגעים? מה יעורר מחדש את חדוות החיים עבורנו?
החיים בכלל וההתמודדות עם המחלה בפרט מורכבים מהרבה מאוד בחירות שיש לעשות. מצרף הבחירות האלו מרכיב עבורנו בסופו של דבר את השלם. יחד עם זאת, תהליך ההתמודדות לימד אותי שהשלם הזה אינו מושלם. בדרך יש הרבה מאוד צמתים של קבלת החלטות, להן יש השלכות ארוכות טווח. יחד עם זאת, הכוח מגיע מלקיחת האחריות והלגיטימיות של החלטת היחיד. ביכולת להיות פרו-אקטיבי ולא רה-אקטיבי ולהבין שבכל החלטה יש מחירים ורווחים ושעבודת צוות תביא לפתרון הטוב ביותר. יש מקום לחבר גישות טיפוליות שונות העונות על צרכים שונים, להתנהל במקביל ולא בטור ותמיד להישאר קשוב לאינטואיציה הפנימית.
המחלה מעוררת רגשות של דכדוך לנוכח השלכותיה על מעגל החיים ובכלל. החרדות רבות ובנקל ניתן לשקוע לתהומות. כל שלב של התמודדות מלווה בקשיים ייחודיים ובעיקר קשה היא התובנה, כי הדרך ארוכה. למעשה, אט אט מתחזקת לה ההפנמה שלחיים נוסף קו גבול של לפני ואחרי. רק היכולת לבחון את השלם של החיים, הרב מסך חלקיו, מעניקה את הכוח להתמודד ולשמר אופטימיות לאורך זמן. האופטימיות הזו מהווה נדבך קריטי בדרך לניצחון וההחלמה המלאה.
נכתב על ידי בתיה אמיתי, פסיכולוגית תעסוקתית בהכשרתה
<< בחזרה לדף הראשי