18/9/11
סוזי בעצם נפטרה בשיבה טובה. אבל כשמדובר באדם שאתה מעריץ ובמיוחד אוהב, זה תמיד מוקדם מדי.
סוזי הייתה אישה אצילה עם חיוך שובבי, בעלת חזון, אבל גם יכולת ליישם אותו הלכה למעשה. בציבור בדרך כלל הוזכרה כ"אשתו של", ולא מספיק לטעמי בזכות עצמה. בצניעותה הרבה, אפילו בספרה הביוגרפי, התמקדה בעיקר בחייה בצילו, ורק פרק אחד הקדישה למפעל חייה - מינוף האגודה למלחמה בסרטן לארגון לאומי פעיל ויעיל.
מאז שהצטרפה לעמוד בראש האגודה כנשיאה ב- 1960, הפכה האגודה למלחמה בסרטן מארגון קטן וחסר -משאבים למימוש חזונו ויעדיו, לארגון מוביל בעל מוניטין ברמה הלאומית והבינלאומית.
השנה אנו מציינים יובל למבצע "הקש בדלת". מבצע עממי שסוזי יישמה בישראל, על בסיס רעיון אוסטרלי. אבל סוזי, כמו סוזי, הובילה אותו להפוך לאבן דרך בחינוך להתרמה ונתינה, וגייסה בנחישות את הצבא, והמשטרה וגם מנשיא המדינה דאז, לא הייתה מוכנה לקבל סירוב לבקשתה.
ואכן, מאז שגויס על ידה הנשיא חיים וייצמן ז"ל לשמש כפטרון האגודה, כל נשיאי ישראל בתוקף תפקידם זה, פותחים מדי שנה במשכנם את המבצע.
סוזי הייתה גם בין הראשונים בארץ שהבינו את הפוטנציאל בגיוס תרומות בחו"ל ונעזרה בקשריו של אבא אבן כשגריר ושר-חוץ, לא כדי לקדם את עצמה, אלא כדי לסייע לאגודה. כך למשל, מבנה האבן היוקרתי הראשון בשיבא, היה המכון האונקולוגי שעבר לשם מצריף רעוע ולא ממוזג, בזכות תרומות שגייסה.
קצרה היריעה לספר על כל פעילויותיה ויוזמותיה הברוכות של סוזי, אבל כאמור, ההשפעה שלהן מכרעת וניכרת עד היום.
נבצר ממני לצערי הרב לחלוק יחד אתכם היום כבוד אחרון לסוזי. יצאתי בשליחות לאסיפה הכללית באו"ם שתעסוק בפעם הראשונה במחלות לא-מדבקות, ובכללן סרטן. התכוונתי כפי שנהגתי לעשות פעמים רבות לאחר שובי לספר לך סוזי מה ואיך היה, זה תמיד עניין אותך. לצערי, זה כבר לא יקרה.
זכיתי להכיר מקרוב אישה מופלאה, צנועה, בעלת חוש הומור, גישה פוזיטיבית וחוכמת חיים מדהימה.
סוזי, פעילות האגודה למלחמה בסרטן תמשיך לפעול תמיד תחת השראתך, אגף השיקום וההדרכה שעל שמך ובכללו אולם סוזי, ימשיכו לקיים מדי שנה מאות פעילויות לחולים, מחלימים ולאנשי-מקצוע, למען החולים ונגד המחלה.
ואני, אנצור אותך בליבי תמיד.
יהי זכרך ברוך.