חוקרים מה-Mayo Clinic בארה"ב השוו בין טיפול בכריתה רדיקלית של הערמונית לבין טיפול בקרינה חיצונית בקרב חולי סרטן ערמונית בסיכון גבוה. הם בדקו את ההישרדות לטווח ארוך של 1,208 חולים שעברו כריתה רדיקלית לעומת ההישרדות של 344 חולים שעברו קרינה חיצונית וטיפול הורמונלי ו-265 חולים שעברו קרינה חיצונית בלבד. החולים עברו את הטיפולים בין השנים 1998 ו-2004 ולאחר מכן נמצאו במעקב לתקופת חציון של עשר שנים, 6 שנים ו-7 שנים, לאחר כריתה, קרינה וטיפול הורמונלי וקרינה בלבד, בהתאמה.
ההישרדות הספציפית לסרטן לאחר עשר שנים עמדה על 92% בקרב החולים שעברו כריתה, 92% בקרב החולים שעברו קרינה וטיפול הורמונלי ו-88% בקרב החולים שעברו קרינה בלבד. לא נמצאו הבדלים בעלי מובהקות ביחס לסיכון להתקדמות מערכתית של המחלה או מוות כתוצאה ממנה בין החולים שעברו כריתה לחולים שעברו קרינה וטיפול הורמונלי. עם זאת, הסיכון למוות כתוצאה מכל סיבה שהיא היה גבוה ב-60% בקרב החולים שעברו קרינה וטיפול הורמונלי לעומת החולים שעברו כריתה. החוקרים מסיקים, כי כריתה רדיקלית של הערמונית לבדה וטיפול בקרינה חיצונית יחד עם טיפול הורמונלי מספקים פיקוח דומה לטווח הארוך על המחלה בקרב חולי סרטן ערמונית בסיכון גבוה. יש להמשיך ולחקור את ההשפעה השונה של הטיפולים על איכות החיים ומוות שלא כתוצאה מהסרטן על מנת לקבוע מהי גישת הטיפול האופטימלית עבור חולים אלה.
המחקר פורסם באופן מקוון ב-10.1.11 בכתב העת Cancer.
עלה לאתר: יולי 2011.
בחזרה לרשימת המאמרים בנושא סרטן במערכת המין הגברית >>