מאת פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
יועץ האגודה למלחמה בסרטן וחבר ועדת העידכון לסרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן.
שנת 2002.
כשהכריז הנשיא קלינטון ב-26 באוגוסט 1996 במסר מאוד מתוקשר לאומה, על הניקוטין כעל סם ממכר לכל דבר, ועל הסיגריה כעל "מיתקן להעברת סם" (drug delivering device), השתררה התחושה שזו אמנם תהיה נקודת מפנה במלחמה בעישון מוצרי טבק. זכורים לי מספר מאמרי מערכת של דוברים בכירים ביותר בתחום הרפואה הציבורית בארה"ב, בעקבות המינשר של קלינטון, שהתנבאו שמשנת 2010 ואילך יתחילו ברחבי העולם בצעדים מגבילים של ממש, עד להוצאתו של עישון מחוץ לחוק "באופן גורף" 10 עד 20 שנה לאחר מכן. אם לשפוט מנתוני העליה המשמעותית בעישון בקרב בני הנוער בעולם, שצברה תאוצה דווקא בשנות ה- 90 נראה ש"הוצאת העישון מחוץ לחוק" כפי שמקובל לגבי "סמים כבדים", עלולה להיתקל בהתנגדות נחרצת של מעשנים ושל יצרני הטבק עתירי הכוח, ולשגשוגו של "שוק שחור" של מוצרי טבק, כפי שהתפתח לגבי משקאות אלכוהוליים בתקופת "חוק היובש" בארה"ב בשנות ה-30.
כמי שבא מתחום הרפואה, ואינו בקיא בפלפולים המשפטיים על העילות או הראיות שיש להביא כדי לשנות הגדרה של פעולה חוקית לבלתי חוקית, אני מבקש להרהר בדבר בקול, יחד איתכם. לפני שנים אחדות סיפר לי עורך הדין הירושלמי עמוס האוזנר, מהלוחמים הנחרצים בעישון, על הקשיים המשפטיים הנערמים בפני אלה שלקו בסרטן הריאה כתוצאה מעישון, והמנסים כעת לתבוע את יצרני הסיגריות על חורבנם הבריאותי. ולא בכדי, שהרי חברות הטבק בארה"ב, כמו גם חברת "דובק" בישראל, שוכרים את שירותיהם של הטובים בעורכי הדין להתגונן בפני קורבנות העישון, או אף בפני קופות החולים בישראל שתביעתם מבוססת על הנזק הכלכלי האדיר שנגרם להם, בגין הטיפול הרפואי בתחלואה הקשה של מבוטחיהם המעשנים.
ועוד גילה את אוזני עו"ד האוזנר, שמשרד עורכי הדין המייצג את חברת "דובק" בהליך המשפטי, ומספק לה הגנה יעילה, אינו אלא משרד עורכי הדין של חיים צדוק מת"א. נדהמתי. הייתכן שאיש זה שהיה משכמו ומעלה, ועשה לו שם כיועץ משפטי לממשלה, וחבר כנסת, ושר משפטים רב חוכמה ותושייה, האם חיים צדוק שהלך לעולמו לאחרונה, ואשר שימש עד לימיו האחרונים בתפקיד ראש מועצת העיתונות, והתבטא בגילו המתקדם בצלילות ובהגינות על נושאי אתיקה...וחוסר אתיקה בחיינו הציבוריים, האם חיים צדוק ששמו משיק לצדק, היה מסוגל להגן משפטית על חברה שמוצריה הורסים את בריאותנו והם הקוטלים היעילים ביותר של חיינו? כתבתי מכתב ארוך ומנומק לחיים צדוק, ובו הבעתי אכזבה וכאב על עצם הקשר בין חיים צדוק ל"דובק". סכמתי במכתב את כל הידוע על מה שמחוללת הסיגריה לבריאות. קנחתי אותו בהבעת תקווה המבוססת על מוסריותו הגבוהה של האיש, שבבואו לראשונה להגן על חברת "דובק" ועל מה שהיא מייצגת, לא היה מודע לאסון הבריאותי שגורמים מוצריה, וכעת כשהוא יודע, שמא יפסיק להגן משפטית על חברת "דובק".
לאחר ימים אחדים החזיר לי עו"ד חיים צדוק מכתב תשובה. מכתב לקוני. מורכב משני משפטים: "פרופ' סלע הנכבד, אני מודה לך על מכתבך הארוך והאינפורמטיבי. כל זמן שעישון הוא הילך חוקי, יימצא עורך-דין שיסכים לייצג את חברת הטבק". כך כתב חיים צדוק ואף לא מילה יותר.
כלומר חיינו, על פי עורכי דין מהצמרת הגבוהה, מתנהלים בין שני קטבים מוגדרים: "מה שחוקי" ו"מה שאינו חוקי". האם היה הדבר יאה לחיים צדוק ז"ל שעסק כל כל הרבה ב"אתיקה", להתעלם מההיבטים הלא-אתיים של עישון, למרות שלא נמצא עד כה המדינאי, או המחוקק, שיעז להוציא עישון אל מחוץ לחוק היבש. האם זה אתי להתעלם מחוסר האתיות של מעשן במקום ציבורי, המרעיל בעשן את נשימתם של לא מעשנים הסולדים מהריח הנורא הזה? האם זה אתי להתעלם מההיבטים הציבוריים של נזקי העישון שעלותם לקופת המדינה כ-6 מיליארדי שקלים בשנה, שאותם צריכים לממן מכיסם 70% מתושבי המדינה שאינם מעשנים, ורק 30% מאלה המעשנים ? האם יש אתיות, או אפילו חוקיות, באי-ציות פומבי של המעשנים לחוק "איסור העישון במקומות ציבוריים" שנחקק בכנסת ישראל בשנת 1983, ומאז הושתו בפועל רק 256 קנסות במרוצת 19 שנות קיום החוק המופר הזה ? האם יש אתיות מצד אישה בהריון המעשנת, כלפי העובר בביטנה הסובל מן הניקוטין, וממרכיבי העשן האחרים, אך הוא מתקשה להתלונן? וכך הלאה וכך הלאה.
פעם העליתי את שאלת החוקיות שבעישון בפני ידיד, שהוא גם עורך דין, ואפילו מעשן בעצמו. הרהר מעט והחזיר לי בשאלה: "אם נוציא עישון אל מחוץ לחוק, האם על פי קו המחשבה של "מזיק לבריאות" נידרש בהמשך להוציא שתיית יין אל מחוץ לחוק, שכן היא עלולה לגרום לשיכרות ולתאונות דרכים, או לפגיעה בריאותית כמו צמקת הכבד (צירוזיס) או פגיעה ברירית המעי? והאם נידרש להוציא אל מחוץ לחוק אכילת סטייקים נוטפי שומן שפגיעתם בלב רעה"? והתשובה היא: לא זה ולא זה! שתיית יין תשמח לבנו לעולם, ואין כל מניעה לשתות כוסית או אפילו שתיים ליום, ויש בשתיית יין אדום למשל יתרונות מוכחים או לפחות מוצעים למחזור הדם, והיא טובה כנראה לכלי הדם, ואפילו ראוייה ללחץ הדם, כל זאת כאשר השתייה היא במידה. ולא תעלה על הדעת החרמת מאכלי בשר שמהם אנו מפיקים חלבונים, ושומנים ואף ויטמינים חיוניים כמו B12 ובריאותו של איש לא תקופח אם ינגוס באומצה במידה, ולא ינהג כגרגרן סמוק-לחיים. אך הסיגריה היא סיפור אחר. אין שום יתרון מוכח לבריאות בעישון סיגריה או שתיים ליום, ומכאן שלא נוכל להמליץ בפני ידידינו על עישון במידה. עישון מקפח את בריאותינו כיון שהרעלים שבעשן הסיגריה ובעיטרן שבו, מצטברים בנו גם אם אנו מעשנים מזדמנים....ממש כזרת.
גלניוס-הרופא הרומי הקדום, אמר: "בריאות טובה היא ערך עליון בחיים, ושמירתה-הדבר המוסרי ביותר". ברומית, הדברים ודאי נשמעו ממש יפה. אך למה להיתלות באילנות גבוהים כגלניוס. אם נשאל כל שומר חוק זוטר איך יש להגדיר את מי שממית בעקביות 10,000 איש מדי שנה בישראל, ופוגע בבריאותם ובאיכות חייהם הנותרים של עוד אלפים רבים, מתוך הקנייה כמו-ידידותית של הנאה, תוך יצירת תחושה של כיף אמיתי והסתלבטות בחברותא. התשובה ודאי תהיה: "מדובר ברוצח המונים ערמומי שיש לשים מיד מאחורי סריג ובריח". אין הרבה רוצחים שקטים ואלגנטיים כעישון סיגריה הפועלים בריש גלי ובראש חוצות, ועדיין נחשבים על פי עורך דין נחשב ואיש אתיקה ידוע "כחוקיים". האם הכרזת העישון כמעשה לא חוקי צפוייה עוד בקדנציה הנוכחית של חיינו, תמהני!