לתרומה
חפש
מניעה וגורמי סיכון
המאבק בעישון

הישגים צנועים בלבד במערכה הממושכת נגד העישון

עוד בנושא
מניעה וגורמי סיכון
המאבק בעישון
היום הבינלאומי לקידום המאבק בעישון 2024
שאלות ותשובות על העישון
עישון כפוי (פסיבי)
עישון מיד שלישית
גמילה מעישון
נזקי עישון טבק ומוצריו
עישון בקרב בני נוער וצעירים
השפעת העישון על הסביבה והאקלים
נתונים על עישון
חקיקה בנושאי עישון
סקירת מאמרים בנושא עישון
טופס דיווח על עישון בניגוד לחוק: גלאי - עשן
תחרות למניעת עישון בין בתי ספר
פעילויות האגודה לקידום המאבק בעישון
אמנת המסגרת של ארגון הבריאות העולמי בנושא פיקוח בתחום הטבק
היום הבין-לאומי ללא עישון - 31 במאי 2024
היום הבינלאומי לקידום המאבק בעישון - 31.5.2023
היום הבינלאומי לקידום המאבק בעישון -31/5/22
היום הבינלאומי לקידום המאבק בעישון 31/5/21
סמס-הפסק לחיילים
חכם בשמש
קרינה אלקטרומגנטית
תזונה ומשקל תקין
פעילות גופנית
כללים לחיים בריאים
אלכוהול וסרטן
גנטיקה וסרטן
גורמי סיכון סביבתיים
מניעה ואבחון מוקדם של סרטן השד
מניעת סרטן המעי הגס
מניעת סרטן צוואר הרחם
המלצות המועצה הלאומית לאונקולוגיה למניעת סרטן
הרצאות בנושאי מניעת סרטן

מאת פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

יועץ האגודה למלחמה בסרטן וחבר ועדת העידכון לסרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן.

 

ספטמבר 2005.

 

המצביא הרוסי קוטוזוב שזכה לכינוי הנסיך מסמולנסק על נצחונו בקרב זה כנגד צבא נפוליאון בשנת 1813, ניהל בשנותיו הצעירות סדרת קרבות מתישים נגד התורכים, יריבים מרים של הרוסים במחצית המאה ה-18. כשנשאל קוטוזוב פעם מדוע אין מצליחים לגבור על התורכים, ולהסיר את הסכנה המתמדת מהמערב, ענה:"...אויב חזק, עיקש וערמומי אין מנצחים בקרב אחד: זו מערכה ארוכה וקשה, וצריך להפגין בה סבלנות ונחישות". ולמה לצטט אמירה של גנרל רוסי ששמו הלך לפניו לפני למעלה מ-200 שנה? כי ניתן להשתמש בה כשאנו מנסים להסביר מדוע קשה כל כך לבער את העישון מתוכנו. בימים אלה מלאו 40 שנה למסמך הרפואי הראשון של ה-Surgeon General בארה"ב משנת 1964 על העישון כגורם למחלות קשות וממיתות. ובהערכת הכוחות בשדה המערכה בנקודת זמן זו אין כל סיבה לצהלת ניצחון: בעולם המערבי המתועש עדיין כ-26% מהגברים מעשנים ולידם עושות זאת כ-21% מבין הנשים. בעולם השלישי, באפריקה ואף יותר באסיה, כ-45% מהגברים מעשנים ואחוז קטן בהרבה של נשים, בגלל המבנה הפטריארכלי שם, בנוסח "עישון הוא מעשה של גברים, והנשים מתמוגגות מהריח". ומספרים אלה אינם שונים בהרבה מאלה שהוצגו ע"י ארגון הבריאות העולמי (WHO) בשנת 1999.

 

יש תחושה של הססנות המונעת מממשלות בעולם לגלות נחישות רבה יותר במאבק בעישון. לדוגמא, ביוני 2003 יצא WHO בהכרזה מעוגנת במסמך על עקרונות של מלחמה גלובאלית בעישון. מתוך 192 המדינות החברות בארגון, רק 113 חתמו עליו כתום שנה מלידתו, כלומר 79 מדינות כלל לא משוכנעות שהן מעוניינות, ואולי מסוגלות כממשל, להצטרף למלחמה בטבק. אך מתוך 113 המדינות שחתמו בחגיגיות על מסמך היסוד לפני כשנה, רק 13 מדינות עשו צעד נוסף ואִשְרְרוּ אותו בבתי הנבחרים שלהן, כלומר התחייבו ליישם את התקנות והצעדים האכיפתיים הנדרשים כאשר ארגון בריאות העולמי יכניס את האמנה נגד עישון לתוקף. אגב, מתוך 13 המדינות שגילו דרגת נחישות זו, רק שתיים נחשבות ל"מפותחות", נורבגיה וניו-זינלד, בעוד ש-11 המדינות האחרות המסכימות לעשות "צעדים ממלכתיים" למניעת עישון, הן מדינות "מתפתחות" בהן עונשו הבריאותי של עישון ניכר וקשה ביותר. האם הקושי וההיסוס שמגלות מדינות העולם בבואן לאשרר את האמנה נגד עישון, מקורם בחשש מהצורך לנקוט בצעדים חריפים כ"הוצאת עישון אל מחוץ לחוק", רחמנא ליצלן? בפירוש לא! שלושת עקרונות המפתח של האמנה נגד עישון, בהחלט מתונים: א. איסור פרסום לסיגריות, סיגרים ומוצרי טבק אחרים באמצעי התקשורת הכתובה, האלקטרונית ובשלטי חוצות. ב. חתירה להעלאה משמעותית של המס על מוצרי טבק. ג. הגנה נחושה יותר על הציבור מעישון פסיבי, בהגבלות "אמיתיות" של עישון במקומות ציבור ומקומות עבודה. שלושה סעיפים סבירים, שחלקם אף מיושמים במדינות וערים שונות בעולם בדרגות שונות של תקיפות והחלטיות, ואף-על-פי כן עדיין נרתעות רוב מדינות העולם מלבצע צעד הצהרתי שיפגין "אחריות מדינה לבריאות נתיניה"! אגב, על פי החלטת WHO מיוני 2003, האמנה תקבל תוקף מחייב בינלאומי 90 יום מרגע בו 40 מדינות אִשררו אותה, וכעת מקץ שנה המספר עומד על 13 בלבד, מספר מעט חסר מזל! מבטיחים לנו כי 15 המדינות החברות הוותיקות באיחוד האירופי הצהירו כבר שתחתומנה עליו בטקס חגיגי שייערך באירלנד ביוני 2004, ומצפים (אם כי לא משוכנעים) ש-7 המדינות האירופיות שהצטרפו אך לאחרונה למסגרת איחוד זו, תנהגנה אף הן כך. וגם אם יתאמתו תחזיות מעט ורודות אלה, נגיע במחצית 2004 למספר הצנוע של 35 מדינות בעולם שהביעו לפחות הסכמה לפעול בעתיד יותר להפחתת העישון. עדיין חסרות 5 מדינות להשלמת היעד הנכסף של 40 מדינות שיאשררו אותו, ועד שזה לא יושג, עשן הסיגריות ייתמר כתמיד.

 

נשאלת השאלה כיצד ייתכן שדווקא ארה"ב, מעצמת העל בעולמנו שהכל יישק על פיה, וממנה יצא משך עשרות שנים מרב המידע על נזקי העישון, ובה אף נעשו הצעדים הראשונים של יוזמה וחקיקה להגבלת העישון, דווקא ארה"ב עדיין לא צרפה חתימתה ליוזמת ארגון הבריאות העולמי? אל דאגה! סרבול קל בדרך קבלת חקיקה פדראלית שם, משהה את קבלת האשרור בגבעת הקפיטול, אך האמריקאים כדרכם יובילו את מדינות העולם במערכה להפחתת העישון, למרות התנגדות נואשת של חברות הטבק עתירות הממון ועורכי דינם המתוגמלים היטב. והא הראייה, המגבלות על עישון במקומות ציבור והעלאת מיסוי על סיגריות מיושמים כבר בלמעלה ממחצית המדינות במעצמה זו, ובתוכן קליפורניה וניו-יורק, שתי המדינות הגדולות והמשפיעות ביותר. מדינת הענק במערב ארה"ב התחילה בחקיקה ואכיפה של איסור עישון בפומבי, הגבלת פרסומות והעלאת מסים עוד בשנת1989 , והתחלואה בסרטן הריאות ואף במספר התקפי הלב ירדה בקליפורניה באופן התלול ביותר בהשוואה לכל מדינה אחרת בארה"ב. מדינת ניו-יורק מגלה בשנים האחרונות נחרצות דומה, והשפעת הגבלות קשוחות על עישון במקומות ציבור בנוסף לעלייה תלולה במס על סיגריות, כבר נותנים אותותיהם. בין השנים 2002 ו-2003 חלה בעיר ניו-יורק הירידה התלולה ביותר מאז ומתמיד במספר המעשנים במהלך שנה אחת-11% (!!). בעיר זו בלבד בה היה מספר המעשנים יציב משך עשור שלם, פחת מספר המעשנים בשנה זו ביותר מ-100,000, וסקר מקיף בחמשת הרובעים של העיר הגדולה הזו, מצביע על ירידה באחוז העישון מ-21.6% ל-19.3%, בכל קבוצות הגיל וההרכבים האתניים. אך מעבר לירידה במספר המעשנים בין 2002 ל-2003 חלה ירידה של 13% בצריכת הסיגריות בניו-יורק, שמצביעה על כך שאלה הממשיכים לעשן-מעשנים פחות.

 

יודעי דבר, והגופים המתנגדים לעישון, מאמינים שהירידה הנפח העישון בעיר הגדולה, נובעת בעיקר מהעלייה התלולה במיסוי על סיגריות שנכנסה לתוקף ב-2 ביולי 2002, ואשר העלתה בבת-אחת את ה"מיסוי העירוני" מ-4 סנטים צנועים ל-1.5 דולר לחפיסה (!!). במקביל חלה כמובן באותה שנה החקיקה העירונית הקשוחה, האוסרת חד-משמעית עישון בבארים ובמסעדות, ומערכה ציבורית מתוקשרת ביותר הקוראת להימנע מעישון תוך חלוקה-חינם אין כסף-של דיסקיות ניקוטין להדבקה על העור, כעזרה לגמילה. על פי ד"ר תומס פרידֶן, האחראי על תיק הבריאות בניו-יורק, 35 אלף מתושבי העיר קבלו חינם דיסקיות ניקוטין לטיפול הגמילה המקובל מעישון שנמשך כ-8 שבועות, ומתוך כל אלה 11 אלף (כ-31%) מדווחים בשלב זה על כך שהפסיקו לעשן, אחוז הצלחה העולה על המצופה. אך יש המטילים ספק בנתונים האופטימיים בדבר הירידה המשמעותית בעישון בקרב תושבי העיר הגדולה, ולשם כך מוצג הנתון הבא: ממועד הגדלת המיסוי במחצית 2002, ירדה מכירת הסיגריות בעיר ניו-יורק במהלך השנה הראשונה מ-342 מיליון חפיסות ל-182 מיליון, ירידה תלולה של 47% (!). איך ניתן להסביר את הפער הגדול בין הירידה בכמעט מחצית במספר החפיסות שנמכרו שם, לעומת הנתון של 13% של ירידה בהיקף העישון? מסתבר שרק שני שלישים מהנשאלים הצהירו שהם רוכשים את הסיגריות בחנויות הממכר ומכונות לשרות עצמי (vending machines), והשליש הנותר שאינו משלים עם העלייה התלולה במס, רוכש את הסיגריות בדואר דרך האינטרנט, בייבוא אישי מחוץ לארה"ב, משמורות אינדיאנים בצפון המדינה, או ממדינות שכנות לניו-יורק שמחירי הסיגריות בהן צנועים יותר. ייתכן אם כן, שבמילוי השאלונים על הרגלי העישון, יש נטייה טבעית להצניע רכישה פיראטית של סיגריות ללא מיסוי, ועדיין נתוני הנפילה במכירות ובעישון בעיר ניו-יורק מרשימים ביותר.

 

אכן מי שמבקר בימים אלה בניו-יורק, ונכנס בשעות הערב לאחד הפאבים ההומים-מאדם בשדרה השנייה, אינו יכול שלא לחוש מייד בשינוי המרענן בהשוואה למה שהיינו מורגלים בו בפאבים אלה מימים-ימימה. האוויר נקי יותר, וניתן לנשום ביתר קלות ולהבחין באפלולית החדר ביתר בהירות בפרצופי האנשים שלא בתוך מסך עשן כבעבר. ומי שמברך יותר מכל על איסור העישון בפאבים, אינם אלא המלצרים והבּרמֶנים הצטיירו מאז ומתמיד כאלה המציתים סיגריה למתיישב "על הבּר", וקולטים מלוא ריאותיהם את עננת העשן באדיבות לוגמי הוויסקי והמקנחים בסיגריה בעת ובעונה אחת. ואכן נתוני מחקר ב-Imperial College בלונדון, הראו שאנשי הצוות במסעדות ופאבים נחשפים פי-3 יותר לעשן סיגריות מהמעשן הפסיבי הממוצע הנחשף לעשן ברחוב, במקום העבודה או בביתו. למרות שחוקי איסור העישון נכנסו לתוקף בבריטניה בשנת 1996, חלה רק עלייה של 10% במספר העובדים הזוכים שם לאוויר נקי לחלוטין מעשן סיגריות במקום העבודה, מ-40% ל-50%. אך לדאבון ליבם של מלצרים וברמנים, מסעדות ופאבים שעבורם הם מקום עבודה, נחשבים בעיני המבלים בהם כמקומות בילוי, שראוי לעשן בהם. סקר של המכון הסטטיסטי הלאומי בבריטניה, מצביע על כך ש-81% מבין המבקרים התכופים במסעדות, תומך בהפיכתן לאתרים נקים מעישון. אך מרחיק-לכת הממצא בסקר מצוטט זה, לפיו 70% מהמעשנים בבריטניה הצהירו על כך שהיו מבכרים שלא לעשן, לוּ רק היה הדבר ניתן. רק 30% הצהירו על היותם מאוּשרים מהיותם מעשנים, ומבקשים להמשיך במנהגם. כשנשאלו הבריטים מה תהיה תגובתם למראה שלט בחזית המסעדה או הפאב בו מוכרז אתר הבילוי כאסור בהחלט לעישון, 8% בלבד הצהירו שהדבר עלול למנוע אותם מלהיכנס למרות האיסור, לעומת 17% שהצהירו שמודעה כזו דווקא תמריץ אותם להיכנס.

 

אך האנגלים, בניגוד לבני בריתם הנצחיים מעבר לאוקיינוס, מעט פחות נחושים באכיפת חוקים ציבוריים מחשש שיש בהם דרקוניות מסוימת. וכך יש אמנם אכיפה מוחלטת של איסור עישון ב-12 אלף מסעדות מק'דונלדס ברחבי בריטניה, כמו גם ברשת הפיצריות Pizza Hut. אך כשמדובר בפאבים, המעוז וגן העדן הקטן של הבריטי הממוצע, לכאן לא יעזו חוקים ותקנות לחדור. ואמנם, מתוך 56 אלף פאבים ברחבי אנגליה, שהתבקשו על ידי משרד הבריאות שם, לאסור עישון "בהתנדבות" ולא על פי חוק, נותרו רק 26 (עשרים ושישה) "נקיים מעישון". יש פעולות שגם הבריטים לא ששים לבצע "בהתנדבות".