שלום, אני גיא תבורי, בן 26, בארבע השנים האחרונות התמודדתי עם לימפומה מסוג הודג'קינס.
סרטן 1:
לפני כמה שנים גיליתי לראשונה על הסרטן (אוקטובר 2006), זה היה לאחר קצת יותר משנה של כאבים עמומים בכתף. בתקופה זו גרתי באמסטרדם אליה הגעתי מיד אחרי השחרור מהצבא. פניתי לאורטופדים מכל הסוגים, עד שאחד מהם הפנה אותי לCT שם התברר שיש לי סרטן מסוג הודג'קינס. פחדתי, הרגשתי שהרצפה נשמטת מתחת לרגליי. הרבה אנשים אמרו לי מה לעשות או לא לעשות.
גיליתי שהרוב הגדול של האנשים, כששמעו על המחלה שלי הגיבו באחת משתי דרכים:
1. מספרים לי על הסבתא הגוססת מסרטן (וממשיכים לעדכן אותי בשלבי גסיסתה) מכיוון שאנחנו באותו החוג.
2. ממליצים לי על גורו/רופא/קוסם שיעלים לי את הסרטן כהרף עין, (פטריות מקולומביה היו ההמלצה האחרונה ששמעת עלייה).
שבוע לפני תחילת הטיפולים השתתפתי בסדנא שבה זיהיתי וראיתי את מקור הכח שלי, הגישה שלי לסרטן ולטיפולים התהפכה במאה שמונים מעלות, היה לי ברור לחלוטין מה ואיך לעשות, הסרטן הפך מלהיות "פיל" בחיי, ל"פירור". עברתי שניים עשר טיפולי כימותרפיה "קלה" פעם בשבועיים, ועוד חודש הקרנות לקינוח, בתקופת הטיפולים התחלתי קשר זוגי ובמקביל הוכשרתי למשרת נציג חברה בהולנד. סיימתי את ההקרנות ושבועיים לאחר מכן עברתי להולנד עם החברה (אוקטובר 07),
סרטן 2:
כל שלושה חודשים "קפצתי" לארץ לעשות PET CT על מנת לוודא שהכל בסדר. בבדיקה הראשונה נמצא "משהו" שהפרופ' אמר שזה בסדר, וחזרתי להולנד. בבדיקה השנייה אותו "משהו" גדל מעט, עדיין קטן, "תחזור עוד חודשיים ונראה". אי הודאות הייתה מאוד קשה בשבילי, לא הצלחתי לצאת מהפחד, הייתי עסוק בו רוב הזמן. בבדיקה השלישית ה"משהו" גדל עוד יותר ואותר כסרטן, הפחד נעלם, כבר לא היה יותר ממה לפחד, יש לי סרטן. עברתי שוב לארץ (אוגוסט 08), הפעם בידיעה שזו חזרה זמנית לסיים את הטיפולים, ועוד פעם להולנד. עברתי פעמיים אישפוז של ארבעה ימים כימותרפיה, איסוף תאי אב, והשתלת מח עצם עצמית ב"אשר"ם רמב"ם" , כולל שמונה עשרה ימי בידוד. חודש אחרי ההשתלה חזרתי לעבודתי בהולנד (נובמבר 08).
סרטן 3:
באפריל קפצתי לארץ לצורך הביקורת, לוודא שהכל בסדר, הפרופסור רצה לבדוק בלוטה בצאוור, עשיתי ביופסיה, נקייה, וחזרתי להולנד, ביוני הגעתי שוב לבדיקה, הפעם ראו שוב משהו באזור החזה, הרופאה אמרה שצריך להתחיל שוב טיפול, ואולי השתלה מתורם. השאלה הראשונה שלי הייתה- "כימו קל או קשה"? היא אמרה שכמה סדרות של כימותרפיה די קלה, "מצוין, אז אני אעשה את הטיפולים באמסטרדם". עברתי כימותרפיות באמסטרדם, ארבע סדרות של ארבעה טיפולים כ"א. היות ובעבודתי השתמשתי בעיקר במחשב ובטלפון, לא הייתה לי בעיה להמשיך לעבוד תוך כדי טיפולים. בנובמבר 2009 עברתי השתלת מח עצם מתורם, שבוע אישפוז, ותקופת התאקלמות. מאז ההשתלה לקחתי כל יום חמישה עשר כדורים בערך, פעם בשבוע בדיקת דם, אישפוזים כשצריך, מנות דם כשצריך. במאי 2010 עברתי PET CT שאישר שאני נקי לחלוטין.
את כל טיפולי סרטן 3 עשיתי באמסטרדם, לכימותרפיה הראשונה ההורים הגיעו מהארץ, בחלק מהטיפולים חברים באו איתי, חלק מהפעמים נסעתי לבד, בדרך מהעבודה או לעבודה.
אני עובד תוך כדי עירוי דם. את כל המסלול שעברתי עד היום אפשר לסכם במלה אחת- "פשטות". הבנתי שבהרבה מצבים בחיי חיפשתי את הפתרון הקל: "שלא יהיה קשה", הבנתי שכשאני מפחד אני עסוק בדבר הלא רלוונטי: הפחד עצמו. לפעמים אני כן מפחד, וכשאני מפחד אני פשוט מביט בפחד ונותן לו לעבור, הדברים מסתבכים כשאני מתנגד לפחד, מפחד ממנו, או מדחיק אותו.
לשמחתי כפי שכבר תיארתי, החיים העמידו בפני קשיים שונים. הבנתי שאפשר להסתכל על הדברים בדרך אחרת, שאפשר להסתכל על דברים "כפי שהם". הבנתי שאני יכול לקבל את חוסר השליטה עליהם וליהנות מהדרך, במידה ואתם תוהים האם זה מפחיד? התשובה היא כן, ולפעמים מאוד, נדרש ממני אומץ כדי לכתוב את המכתב הזה. הפחד קיים, הוא פשוט לא מנהל את חיי. אני משתמש במה שקורה בחיי כמנוף לצמיחה.
בין אם זכיתם בסרטן או לא, בין אם יש לכם שאלה, דעה, או כל דבר אחר, אתם יותר ממוזמנים לכתוב או להתקשר.
גיא תבורי, 052-3231970, guytavori@gmail.com
עודכן בתאריך: 2/6/10
הועלה לראשונה לאתר בתאריך: 2.11.09
<< בחזרה לדף הראשי