סיפור ההתמודדות של נועה עם סרטן המעי הגס

שמי נועה ואני בת 37, נשואה ואם לשני ילדים קטנים.

אני מקדישה את הסיפור שלי בעיקר לאלה שהבשורה על הסרטן בגופם עדיין טרייה, ומחפשים, כפי שאני חיפשתי רק לפני חודש, סיפורים אופטימיים להיאחז בהם.

ב - 18.8.09, לפני חודש בדיוק, עברתי בדיקת קולונוסקופיה. חייבת להודות שלא היו יותר מידי סימנים מקדימים, קצת כאבי בטן - אבל מי מתייחס? בדיקות דם שמעידות על אנמיה (רמת המוגלובין 10.6 - לא משהו קיצוני..), ובעיקר רופא משפחה (שהציל את חיי - ד"ר משה פסטינר) שהתעקש לנסות לברר את מקור האנמיה. תחקר אותי קצת, סיפרתי על כאבי הבטן, ושכנע אותי לעבור קולונוסקופיה בדחיפות.

מאותו הרגע הכל קרה מאד מהר וזכור לי במעורפל כי הייתי בהכחשה מוחלטת. הרופא הסביר לי שנמצא גידול בגובה 30 ס"מ אשר לא אפשר השלמת הבדיקה. כנראה רמז לי שזהו גידול סרטני, אני בחרתי להבין שיש סיכוי טוב שהגידול שפיר... כעבור יומיים כבר עברתי בדיקת סי טי ונפגשתי עם הרופא המנתח, שהסביר לי שאין טעם לעצור נשימה עד לקבלת תוצאות הביופסיה. מדובר בגידול סרטני. הרופא קבע לי ניתוח דחוף ל 6 ימים לאחר מכן. וכאן חשוב לי לתת את הטיפ שבעיניי הוא המשמעותי ביותר - ממליצה בכל לב על ניתוח בשיטה לפרוסקופית. התהליך פחות טראומטי לגוף, ההחלמה מהירה יחסית לניתוח המסורתי, עבורי תהליך ההחלמה לא היה קשה יותר מתהליך החלמה מניתוח קיסרי (ועברתי שניים..). בנוסף, יתרון שהוא לא פחות חשוב - הפן האסתטי. אני 3 שבועות אחרי הניתוח, וכבר כמעט שלא רואים כלום על הבטן - אם מסתכלים טוב רואים 4 פצעים קטנים, ואפשר אפילו ללבוש ביקיני...

את 5 הימים שנותרו לי עד לניתוח בחרתי לבלות בחופשה משפחתית, הרופא אישר לי חופשה במקום קרוב, בשל החשש לחסימת המעי. התארגנו מהיום למחר, לקחנו את הילדים לבית מלון קרוב לשפת הים, הייתי נחושה למצות כל רגע בחופשה הזו ולהתנתק מהמחלה, והים תמיד היווה עבורי מקור תרפיה לנפש. הייתה חופשה כייפית שמילאה אותי בהמון אנרגיה וכוח לקראת הניתוח.

ב - 26.8.09 בצהרים, יום ד', עברתי את הניתוח. ב - 30.8.09, יום א' בבוקר, כבר שוחררתי מביה"ח. למזלי הרב, ובזכות משפחתי היקרה ובעלי המסור שלא מש ממיטתי, תהליך ההחלמה שלי היה מהיר מאד, וגם כאן יש לי כמה עצות: קודם כל, עד כמה שזה נשמע קשה בשלב כזה, מאד חשוב לשמור על גישה חיובית ואופטימית. למילה 'סרטן' קונוטציה נוראית, אבל יש ספקטרום רחב מאד של דרגות שונות של המחלה, וכל עוד יש תקווה חשוב להיאחז בה. שנית - אחרי ניתוח כזה, חשוב כמה שיותר מהר להתגבר על הכאב, לקום מהמיטה, ולהסתובב. מערכות הגוף חוזרות לתפקד מהר יותר.

חשוב לציין שבמקרה שלי הרופא המליץ לכרות את מרבית המעי הגס - ונשארתי עם 30 ס"מ מעי גס. הגוף עדיין לומד, אט אט, להסתגל למצב החדש. החיסרון הוא שזהו תהליך מתמשך, צריך סבלנות, ואני עדיין סובלת מכאבי בטן וצרבות, אבל זה הולך ומשתפר, ויש גם צד חיובי - דיאטת אינסטנט...

שלב ההמתנה לתוצאות הבדיקה הפתולוגית יכול להיות קשה ומורט עצבים. אני החלטתי, בשלב זה, לא לקרוא יותר מידי סיפורים באינטרנט, ולא לדבר עם כאלה שעברו את זה, יש הרבה סיפורים קשים, ורציתי לדעת קודם כל מהו מצבי. חשוב להתמודד עם כל שלב בנפרד. בשלב זה התמודדתי עם ההחלמה מהניתוח. מה שעזר לי מאד בכל התקופה הזו היה מעגל האהבה והתמיכה שהקיף אותי. המשפחה היקרה שלי, הורי ואחותי, נרתמו באופן טוטאלי, וממש חיו אצלנו בבית, טיפלו בילדים, בישלו ודאגו לפנק ולשמח אותי כל הזמן, הילדים שלי שגילו רגישות מדהימה למרות גילם הצעיר, והם מקור האושר שלי, מעגל החברים והשכנים שדאגו ועזרו, קולגות ומנהלים שהבינו ותמכו, וכמובן בעלי האהוב, בעל יכולת הכלה מדהימה, ובעל היכולת המופלאה לראות את הטוב בכל דבר, ליווה, תמך, עטף אותי באהבה, הצליח להשאיר אותי אופטימית ורגועה וכן, אפילו ישנתי טוב בלילות..וזו הזדמנות להגיד להם תודה. תודה ענקית ואינסוף אהבה.

ב9.9.09, תאריך בלתי נשכח, הגיעו תוצאות הבדיקה הפתולוגית שלי. הגידול עבר את דופן המעי, אך כל בלוטות הלימפה נקיות. סרטן דרגה 2. בשורות מדהימות. במקרה של סרטן המעי הגס בדרגה 2, אם הבדיקה הפתולוגית מראה על גורמי סיכון כלשהם - ממליצים על טיפול כימותרפי מניעתי. אם לא - משאירים את ההחלטה בידי החולה. חשוב לציין שזהו טיפול עם מעט תופעות לוואי יחסית לטיפולים כימותרפיים אחרים. וכאן מגיע טיפ נוסף - להיפגש עם 2 אונקולוגים, חשוב מאד לקבל חוות דעת שנייה, וחשוב להיפגש עם אונקולוגים המתמחים בסרטן המעי הגס. בנושא זה התייעצתי גם עם האגודה למלחמה בסרטן, שדאגו לתת לי את כל המידע הדרוש, בנכונות, ברגישות וברצון טוב, ושלחו לי חוברות מידע בנושא סרטן המעי הגס, זכויות החולה, ואפילו חוברת המסבירה איך לבשר לילדים על המחלה. על כך המון תודה. מאד עוזר ומרגיע שיש כתובת לפנות אליה בכל רגע ועם כל בעיה.

בשורה התחתונה, מעבר להמלצות הרופאים, אני מתחילה בטיפול מניעתי משלי, אורח חיים בריא. אמנם עסקתי גם קודם בפעילות גופנית, אבל עישנתי, והיום אני רואה בסיגריה את האויב הכי גדול שלי. קשה לי להסתכל על אנשים מעשנים. אני רואה בעיני רוחי איך הם מחדירים לעצמם סרטן לגוף. בנוסף, נפגשת עם נטורופת המתמחה בנושא לבניית דיאטה מבוססת ירקות ופירות שהוכחה כיעילה למניעת הישנות המחלה.

היום, ה 20.9.09, חודש בלבד אחרי שהכול התחיל, החודש המטלטל בחיי, אני בוחרת לראות בכל מה שקרה איזושהי מתנה משמים. אנשים חיים חיים שלמים מבלי להעריך אותם. זו הזדמנות, הזדמנות לשנות סדרי עדיפויות, להתחיל לחיות בריא, להגשים חלומות שדחינו.

אז מה המסר שלי? אני בוחרת להעביר אותו דרך ציטוט של "תפילת ההתמסרות" שכתב רודולף שטיינר:

"את אשר יבוא בשעה הבאה, ביום הבא,

אינני יכול לשנות בפחדיי.

אני מצפה לכך בשלוות נפש פנימית,

בשקט ים רוגע של פנימיותי.

בגלי הפחד והחרדה אנו דוחקים מנפשנו

את אשר רוצה לבוא אליה מהעתיד

ההתמסרות למה שמכונה 'החכמה האלוהית במאורעות העולם' היא הביטחון בכך

שמה שיביא העתיד מוכרח להיות

ושבדרך זו או אחרת

הוא יפעל את פעולתו המיטיבה.

הקריאה ברוח זו בתחושה וברעיונות