ספר אותו כתב תומר הס בשנת 2004. מחלים מלימפומה.
את הספר הזה אני מקדיש לאחים שלי: איתי, יובל ונוגה שהיו נחמדים אלי בזמן שהייתי חולה; להורים שלי, לסבים וסבתות שלי, לדודים שלי ולבני-הדודים.לאודי ויפה ולכל מי שבא לבקר אותי כשהייתי מאושפז. לסוני, למורות שלי ולילדים בכתה שבאו לבקר אותי בבית וכל הזמן התקשרו לשאול מה שלומי. אני גם מודה לכל הרופאים והאחיות שטיפלו בי בבית-החולים ועזרו לי להתגבר על המחלה.
שלום שמי תומר הס.
אני בן 11.5 לומד בכיתה ה.1 בבית-ספר נוף צורים בצור יגאל.
פרק 1: התרומה של אבא
לפני 4.5 שנים כשהייתי בן 7 שתלו לי כליה, כי נולדתי עם כליות לא מפותחות.
את הכליה ששתלו לי תרם אבא שלי. כדי לשמור על הכליה אני מקבל תרופות קבוע ועושה בדיקות דם.
פרק 2: התחלת הסרטן
לפני מספר חודשים היו לי כאבים ברגל שמאל בשוק, הכאבים נמשכו הרבה זמן והחמירו.
פרק 3: חיפוש אחר מקור הכאבים
אחרי כמה צילומים החליטו הרופאים לעשות לי ביופסיות (דגימות של תאים), אחת ברגל ואחת בצלע.
פרק 4: גילוי המחלה
בביופסיה התגלתה דלקת ברגל. הוחלט לעשות לי צילום שנקרא MRI, לאזור עמוד השדרה התחתון. בצילום גילו גוש ענקי. התברר שיש לי לימפומה שזה סוג של סרטן.
פרק 5: התחלת הטיפולים
כדי להעלים את הגוש הוחלט על סדרות של שני סוגי טיפולים: נוגדנים וכימותרפיה.
לפני הטיפול הראשון שאלו אותנו מה אנחנו רוצים צנתר פורט (צינור המושתל מתחת לעור)
או צנתר היקמן (צינור חיצוני). אנחנו ביקשנו פורט ועשו לי ניתוח להשתלת הצנתר.
פרק 6: האשפוז באונקולוגית
אחרי הניתוח עשו לנו סיור במחלקת אשפוז לילה. הכירו לנו את הרופאים וגם את האחיות. לאחר הסיור התחילו לתת לי שני סוגים של טיפולים. הרופאים חשבו שלאחר שני הטיפולים עלי להבריא מהמחלה.
איתי, נוגה, תומר ויובל באילת
פרק 7: חברים חדשים במחלקה האונקולוגית
כשהתחלתי את שני הטיפולים, פגשתי הרבה חברים: אחד בן 18 ששמו יאיר שחלה בסרטן.
מירי שהכרתי אותה מהסרט בטלוויזיה ועוד ילד חמוד ששכב על ידי באשפוז הראשון ומאז נעשינו חברים. שמו מאהר הוא מדבר ערבית והוא אוהב לשחק במחשב כמוני.
פרק 8: החברים שלי בכיתה
הכל התחיל בחופש הגדול. כשהגיע התאריך 1.9.03 והילדים באו לכיתה, לא ידעו למה אני לא הייתי בכתה. אחרי כמה ימים, באתי לכתה וסיפרתי להם מה יש לי. אחרי שהם שמעו את המילה סרטן הם עשו קול של בהלה: האאאאאאא!!!! אני צחקתי ועניתי להם על השאלות החכמות ששאלו. אחרי שהפסקתי להגיע לכיתה הרבה חברים ממשיכים לבוא אלי ומביאים לי שיעורי-בית. אנחנו גם משחקים ביחד. בתחילת השנה באו צוות מבית החולים "שניידר": אחות, עובדת סוציאלית ומורה, והסבירו לכתה מה זה בדיוק סרטן. הילדים שאלו שאלות ואני עניתי להם ובסוף הם מחאו לי כפיים. באותו יום הזמנתי לכתה גם את איתי ויובל (האחים שלי) וגם את עודד ועמית (בני-דודים שלי).
תומר וילדי כיתה ה1 בבי"ס נוף-צורים
פרק 9: יותר ויותר טוב
כשקיבלתי את שני הטיפולים מיד הפסיקו לי הכאבים ברגל וגם יכולתי ללכת. אבל, כשהלכתי צלעתי בגלל העצב שנפגע כשהיו לי הכאבים ברגל.
פרק 10: כמעט סוף המחלה
אחרי שקיבלתי כמה טיפולים עשו לי MRI וראו שהגוש יותר קטן. אמרו לנו שאחרי כל טיפול אני צריך לנוח שלושה שבועות.
פרק 11: כואב לי הראש
אחרי שקיבלתי את שני הטיפולים התחלתי להרגיש לא טוב עם כאבי ראש חזקים. עשו לי בדיקת MRI וגם בדיקת לחץ ולא מצאו כלום. הפסקתי ללכת לבית הספר.
פרק 12: המתח הגדול
לפני חודשיים כשגמרתי את הטיפולים, הרופאים אמרו שאולי המחלה הסתלקה! אבל זה לא בטוח, אולי נשארו לי עוד תאים של סרטן בעמוד השדרה התחתון. אני צריך לעשות כמה צילומים: אחד שנקרא PET.C.T והשני M.R.I. ככל שאני מתרחק יותר מהטיפולים אני מרגיש שאני מתחיל לחזור אל עצמי וגם להתחזק מאוד. יש לי יותר תאבון ואני כבר לא רזה כמו שהייתי פעם. האם אתם זוכרים שהייתי רזה?
פרק 13: חדשות טובות
בחודש האחרון עברתי את שתי הבדיקות שהרופאים הימליצו עליהן. הם גם רצו לעשות לי נתוח בעמוד השדרה כדי לבדוק האם הגוש נשאר שם. בסוף הוחלט שאני לא צריך. אחרי מספר ימים הרופאים בדקו בשתי בדיקות האם יש זכר לגידול לבסוף הגיעו הרופאים להחלטה שאין.אני עוד לא בטוח שזה נעלם לגמרי.
פרק 14: הוצאת הפורט
אחרי מספר חודשים כשסיימתי את הטיפולים אמרו הרופאים: O.K, זה הזמן לדבר עם האונקולוגים האם אפשר להוציא את הפורט. התשובה היתה שאפשר להוציא את הפורט כי אין יותר סרטן. כדי להוציא את הפורט צריך לעבור ניתוח. הרגשתי מאוד מפוחד לפני הניתוח אבל עברתי אותו בקלות. כשנכנסתי לחדר ניתוח ביקשתי מאחד המרדימים שאחרי הניתוח ישמור על הפורט כי רציתי לקחת אותו הביתה למזכרת. כשהחלמתי מהניתוח הראיתי לכל החברים שלי ולסבא וסבתא את הפורט. אפשר להגיד שהניצחון הגיע.
יששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!
דף הסופר:
תומר נולד לפני 12 שנים.
זהו הספר הראשון של תומר.
תומר אוהב להאזין למוסיקה, לאחרונה התחיל ללמוד לנגן על אורגנית.
תומר הולך לחוג ג'ודו וגם לחוג שחיה.
אבל הכי הרבה אוהב תומר לשחק במחשב ולראות סרטים בטלוויזיה.
לתומר יש כליה מושתלת, וגם בעיה בראיה.
לפעמים קשה לו לבצע פעולות שכרוכות ביכולות מוטוריות.
תומר אהוב מאוד על חבריו ובעיקר על כל בני משפחתו.
<< בחזרה לדף הראשי