אני ניצחתי עם הסרטן.
לא ניצחתי את הסרטן, וגם לא הפסדתי לו. לקחתי את הסרטן כעוד חוויה, שחוויתי במהלך החיים. כשהרופא הסביר לי, שמדובר בגידול סרטני, ושאין גרורות, היה לי ברור, שגם בנפש שלי לא יישארו גרורות. אחרי, שגמרו להוציא את כל הגידול החוצה, אין לו יותר שום סימן. כשהתקשרו אלי לשאול אותי מה יש לי, ומה פתאום אני בבית חולים, אמרתי להם, שבאופן זמני עברתי לקרוא בהורוסקופ את מזל סרטן. הצחקוקים ליד המיטה שלי, כאילו אמרו לי, ששוב פעם, אני לא מבין את מה שקורה סביבי, ובמקום להיאבק מול הבעיות, אני עוקף אותן מסביב. הם כל כך צודקים. ככה הבעיות לא מצליחות להיכנס אלי פנימה, ונשארות בחוץ.
בהתחלה ניגשתי אל הרופא עם בעיה מטרידה, שלא הצליחה להיעלם כבר הרבה זמן. כמו תמיד, חשבתי, שזה ייעלם מעצמו, אבל זה לא קרה. כשסיפרתי לאהובתי על הבעיה, היא לחצה עלי ללכת לרופא. לא רציתי ללכת, כי לא רציתי להתחיל לקחת כדורים. אף פעם לא לקחתי תרופות, והפתרון הכי טוב שלי לבעיות היה לעשות טיול אופניים ארוך. הלכתי לרופא, ותוך פחות משבוע הייתי בבית חולים. הרופא לא הבין איך עוד לא התמוטטתי עד עכשיו. בבית החולים היה כיף. כל מיני בדיקות מעצבנות אבל המון תשומת לב. מישהו בא לקחת אותי לאחת הבדיקות עם כסא גלגלים. הסברתי לו, שאני משתמש רק במדרגות, ולא במעלית. עשינו פשרה, וירדנו במעלית, כשכולנו עומדים על הרגליים. למחרת נכנסו אלי פנימה, והוציאו חלק מהגידול. אני ישנתי, כשעשו לי את זה. במקום שיר ערש, קיבלתי מנות דם, אינפוזיה, חוקן, זריקת הרגעה וחומר מרדים. כשהתעוררתי אהובתי היתה לידי, והלכה לקרוא לאחיות כל פעם, שכאב לי. בסוף הם הציעו לה להיות אחות בעצמה.
לאט לאט, זה השתפר, והם שלחו אותי הביתה. הם הבטיחו לשלוח אלי הזמנה בדואר ברגע, שהם יידעו בדיוק מה בדיוק גדל אצלי. כדי לחסוך להם בול, הגעתי אליהם בחזרה אחרי יומיים. לא יכולתי לעמוד בכאבים החדשים. אהובתי הסיעה אותי לבית החולים, וכך חגגנו את יום הנישואין שלנו. אחרי יומיים הוציאו את כל הגידול החוצה. הפעם זה גם כאב פחות. יכול להיות, שפשוט התרגלתי לכאב. יכול להיות, שכבר ידעתי, שהנורא מכל מאחורי. אחרי כמה ימים שחררו אותי הביתה. הבטחתי להם להמשיך לבוא לבדיקות תקופתיות, לאכול בריא, לא לעשן, לחכות קצת עד שאחזור לעבוד ולחכות הרבה עד שאחזור לאופניים.
אחרי שחזרתי שמעתי מכל אחד את המשפט הבא "העיקר הבריאות" עניתי להם, שהם טועים, ושהעיקר זה אהבה. הסברתי להם, שבזכות האהבה הגדולה שלי אל אהובתי, למדתי לאהוב את החיים. בזכות האהבה שלי אל החיים הצלחתי לקבל אותם בחזרה, אחרי שהשאלתי אותם לסרטן לזמן קצר. הסרטן ראה, שאני אוהב את החיים, אז הוא החליט לוותר לי, ולא להילחם נגדי אלא איתי. וככה ניצחתי ביחד עם הסרטן.
מוקדש באהבה למחלקה האורולוגית של בית החולים בו טופלתי ולאהובתי האחת והיחידה.
ניתן לפנות ליוסי בדואר אלקטרוני: sagol13@bezeqint.net
<< בחזרה לדף הראשי