בבדיקת ממוגרפיה שגרתית אותה הקפדתי לעשות מידי שנתיים, נתגלה גידול שאתי (שפירושו גידול ממאיר). באחת נזרקתי למקום אחר: בדיקות, ביופסיה, רופאים, עד להחלטה על ניתוח, כריתה חלקית.
כנראה, אין לדעת מהן תעצומות הנפש עד שנגיע למקומן.ק יבלתי את הבשורה הקשה באמונה רבה ובהשלמה. בתוכי פנימה פתחתי את "מגירות ציפור הנפש": שקט נפשי, חוש הומור וציניות. בהתנהגותי זו הקלתי רבות על משפחתי הקטנה וסביבתי הקרובה. שוחחתי על הכל בפתיחות ולא היה צורך לדבר מאחורי הגב. בכל אלה הצלחתי לעבור תקופה לא קלה זו.
מעבר לחוסן הנפשי האישי, אין ספק שהחיבוק החם והמעודד של בני משפחתי הקרובה, חברי מזה עשרות בשנים וידידי תרמו אף הם להרגשה טובה ומחזקת.
כ
היו רגעים שלא יכולתי להתמודד עם קושיות ה"קלוץ קעשס", אשר וודאי נאמרו בכוונה טובה, אבל למי יש סבלנות בזמן שכזה. כדי שנצחק יחדיו הרי כמה דוגמאות: "מה אומר בעלך על כך?", ברצינות עניתי כי הוא יוצא במחול מחניים מידי ערב, ומאחר וחלק לא הבין את דברי, הוספתי כי הוא גם משתכר כל ערב. או למשל "אל תאשימי את אלוהים במה שקרה" וכי מי אומר שאני בכלל מאשימה מישהו. את הסיפורים אודות השכנה ובת-הדודה ועוד כל מיני מכרות שעברו אף בהן תהליך דומה - הפסקתי מידית. ממש בשלב זה של המחלה - לא עניינו אותי "סיפורי סבתא".
ברצוני להלל ולשבח את המערכת הרפואית של קופת-חולים בה אני חברה שנים רבות. מהרגע הראשון של גילוי המחלה נתקלתי ביחס ענייני, אנושי ואפילו חם בכל אשר פניתי. פקידות הקבלה, המזכירות הרפואיות, המעבדות,הרופאים למיניהם:כולם בסבלנות הסבירו את התהליכים העומדים בפני. למנתח המוכשר הודעתי כי סבתי עליה השלום הורתה לי לומר לו שהוא חייב להיות "שליח לטוב" ואכן כך היה.
להעלאת המורל עשיתי כל אשר ניתן. יומיים לפני הניתוח ביקרתי במספרה וגם קיבלתי טיפול מרגיע ומרענן מהקוסמטיקאית. כדי להיות מטופחת גם בחדר הניתוח! גם מהבית לא החסרתי, קישטתי את הבית בסידור פרחי-העונה, כלניות, רקפות ונרקיסים, כדי שיקדמוני בשובי הביתה לאחר הניתוח בניחוחם ויופיים.
עתה כחודש וחצי לאחר הניתוח, אני יכולה להגיד "הייתי חולה" הגידול הוצא והבדיקות הפתולוגיות הוכיחו כי אין התפשטות של המחלה, השבח לאל. יחד עם זאת אני בהמתנה... מחכה לפני תקופה לא קלה של טיפול מונע. טיפול יומיומי בבית-החולים במשך שבועות ארוכים. כמובן שהשיגרה הברוכה השתבשה, הפעילויות השונות הופסקו, אבל האור בוקע מקצה המנהרה והכל ממתין לי שם...
שיתפתי את קוראינו בחוויותי האישיות, כדי להעביר מסר והיה וחלילה תתגלה מחלה, כדאי לפתוח את מגירות ציפור הנפש ולמצוא בהן את הכוח של הקבלה והמאבק. המערכת הרפואית מגלה רצינות רבה במקרה של מחלה ממארת ומקלה במהלך הטיפולי והשיקום. חשוב מאוד להקפיד על בדיקות שיגרה קבועות. לדעתי, הפתיחות והשיחות על המחלקה מקלות על החולה וגורמות אף לסובבים אותו להתנהג בטבעיות.
והעיקר שנהיה בריאים... והשיגרה המבורכת תימשך!
בחזרה לדף ראשי >>