שמי חגית פיירסטון, בת 18 ובימים אלו ממש סיימתי כיתה י"ב. עובדה פשוטה זו נראית לכאורה ברורה, אך בעבורי הייתה זו משימה לא קלה שבסופה אני יכולה לומר שלקחתם חלק נכבד ולא פשוט כלל בהצלחה שלי ועל כך רציתי להודות לכם מקרב לב.
באוקטובר 2001, בהיותי בכיתה ט', חליתי בסרטן העצמות. לאחר שברוך ה' החלמתי מהמחלה המשכתי לעבור מספר ניתוחים כתוצאה מהמחלה וכך נוצר מצב שלא למדתי כמעט שנתיים שלמות שכללו את כיתות ט' וי'.
במהלך חודשי המחלה הרבים משתבשת שגרת החיים הנורמאלית והרגילה. הרצון לשוב לחיות את אותה שגרת חיים הוא אדיר אך לא פשוט כלל, יש דברים רבים שצריך להשלים, לשחזר ובעצם לשוב ולסגל לעצמנו חיים נורמאליים שמשך זמן רב אבדו לנו.
אכן היה בי רצון גדול לסיים את הלימודים עם תעודת בגרות מלאה ולהשלים את הפער למרות הכול. להוכיח, בעיקר לעצמי שאני מסוגלת, לשוב ולפתוח דף חדש באותה הנקודה שבה נמצאים חבריי.
מדינת ישראל והגופים המופעלים על ידיה, לא תמיד מוצאים לנכון ללוות אותנו בתהליך זה, לצערי הרב. שמחתי לגלות שיש באגודה למלחמה בסרטן מי שאכן מוכן ורוצה לסייע גם אחרי שהסערה חלפה, הרי אין זה אומר שהסירה כבר הגיעה לחוף מבטחים....
תודה רבה שעזרתם לי לממש את הרצון שעוד היה טמון אי שם.
תודה מיוחדת לעובדת הסוציאלית, אורית שפירא, שעזרה וסייעה בכל עת, ביעילות ובמסירות רבה ובכך הקלה עליי מאד.
בבריאות ובשמחה תמיד,
חגית פיירסטון
יישוב שבי שומרון, 44838
<< בחזרה לדף הראשי