הכליות הן זוג איברים הממוקם בחלקה האחורי של הבטן. תפקידן של הכליות בגוף הוא לסנן את זרם הדם ולסלק עודפי נוזלים ופסולת, המופרשים מחוץ לגוף על ידי השתן.
מחלה זו, הנקראת על שמו של ד"ר מקס וילמס, שתיאר אותה לראשונה, מופיעה בעיקר בילדים מתחת לגיל 5. מחלה זו מתפתחת מתאים מיוחדים הנקראים נפרובלסטים (Nephoroblasts) המסייעים בהתפתחות הכליות של הילד בעת היותו עובר ברחם אימו. לרוב, תאים אלו נעלמים מגוף התינוק עם לידתו, אך אצל ילדים החולים בגידול ע"ש וילמס - תאים אלו מצויים בגוף.
ברוב המקרים הסיבה למחלה זו אינה ידועה. לעתים נדירות מאוד מוצאים אצל ילדים עם גידול ע״ש וילמס מצבים מולדים מסוימים שאינם תורשתיים, כמו היעדר קשתית בעין (אנאירידיה - Aniridia), פגמים באיברי המין, ומצב בו צד אחד של הגוף מעט יותר גדול מהצד השני (המיהיפרטרופיה - Hemihypertrophy).
רוב הילדים אצלם מופיע גידול מסוג זה הם מתחת לגיל 5, לפעמים בני כמה ימים עד חודשים בלבד. סימן המחלה הנפוץ ביותר הוא נפיחות בבטן, אשר בדרך כלל אינה גורמת לכאבים. לעתים, הגידול יכול לדמם מעט ולגרום לגירוי של האזור ואז מופיעים כאבים. ייתכן שיופיעו דם בשתן של הילד או עלייה בלחץ הדם שלו. סימנים אחרים, נדירים, שיכולים להופיע הם חום, כאבי בטן, ירידה במשקל או חוסר תיאבון, עצבנות יתר והקאות. אבחון המחלה: בתהליך האבחון יבוצעו בדיקות דם ושתן, ובדיקות הדמיה: צילומי חזה, אולטרה-סאונד, MRI בטן 1-CT, בכדי לבדוק את היקף ושלב המחלה (Staging).
הטיפול הראשוני הוא ניתוח להוצאת הגידול יחד עם הכליה שנפגעה (נפרקטומיה). בחלק מהמקרים תתבצע ביופסיה מהגידול בכדי לאשר את האבחנה. לאחר הניתוח יינתן טיפול כימי, ולעתים גם טיפול בקרינה. הצורך בטיפול בקרינה ייקבע בהתאם לשלב המחלה.
כאשר מסירים כליה אחת, הכליה שנותרה תתפקד כרגיל, גם עבור הכליה שהוסרה מהגוף. הילד יהיה במעקב רפואי תקופתי צמוד בכדי לוודא שהמחלה אינה חוזרת. שיעור הריפוי מחלה זו עומד על כ-90%. אם המחלה חוזרת, מצב זה מתרחש בדרך כלל בשנתיים הראשונות, וגם אז ניתן לטפל בה עם אפשרות לרפא את הילד ממחלתו.
בלוטת יותרת הכליה, הנמצאת מעל הכליה, מייצרת ומפרישה הורמונים חיוניים ביותר לגדילה ולהתפתחות הגוף (כגון קטכולאמינים, הורמוני מין, וסטרואידים). ילדים המפתחים גידול בבלוטת יותרת הכליה (האדרנל) נמצאים בקבוצת סיכון גבוה לחלות במחלות סרטן נוספות, כגון גידולי מוח, מלנומה וסרקומה. חלק מהמחלות העוברות בתורשה מגבירות את הסיכון להופעת גידולים באדרנל בילדים. לכן, אם ילד חלה בסרטן בבלוטת האדרנל, יש לפנות לייעוץ גנטי.
80% מהילדים מפתחים סימנים של יתר הפרשת הורמונים. אצל חלקם מופיעים כאבי בטן, עייפות, וירידה בתיאבון. לעתים ניתן לחוש בבדיקה גופנית גוש בבטן.
במהלך האבחון יבוצעו בדיקות אולטרה-סאונד 1-CT או MRI בטן, המספקות מידע מדויק על היקף הגידול ומיקומו. בנוסף, תילקח ביופסיה מהגידול בפעולה ניתוחית על ידי מנתח/ת ילדים, ויבוצעו בדיקות דם, בהן ניתן יהיה לבדוק את רמות ההורמונים. אם הגידול הסרטני מתפשט לאזורים נוספים, הוא בדרך כלל יימצא בבלוטות נוספות בחלל הבטן, בכבד ו/או בריאות.
הטיפול היעיל והמקובל במחלה זו הוא ניתוח להסרה מלאה של הגידול, יחד עם בלוטת יותרת הכליה. התפקוד ההורמונלי של הילד יישמר הודות לבלוטת יותרת הכליה השנייה, אשר תתפקד גם עבור הבלוטה שהוסרה בניתוח. אם תבוצע כריתה חלקית (מצב נדיר ביותר) או אם הופיעו גרורות, יומלץ על טיפול כימי. אם מדובר בגידול מקומי שלא התפשט לאזורים נוספים - סיכויי ההחלמה מצוינים. במקרים של מחלה גרורתית יש צורך בטיפול סיסטמי, המגיע לכל מערכות ואיברי הגוף.