מבוא
סוגי סרטן שלפוחית השתן
הגורמים לסרטן שלפוחית השתן
תסמיני המחלה
תהליך האבחון
קביעת דירוג ושלב המחלה
הטיפול בסרטן שלפוחית השתן
ניתוחים
טיפול כימי (כימותרפיה)
אימונותרפיה
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
הטיפול בסרטן שלפוחית השתן לפי שלבים
מעקב
הישנות מחלה
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
מידע זה נכתב כדי לסייע לך ולבני משפחתך לדעת יותר על סרטן שלפוחית השתן, ואנו מקווים שהיא תענה על השאלות בנוגע לאבחנה ולטיפול. עם זאת, איננו יכולים לייעץ לך מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך מכיוון שרק הרופא המטפל בך מכיר היטב את הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך ויכול לייעץ לך בעניין.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. כאשר התהליך תקין תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה בשל סיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים (סרטניים).
גידול שפיר הוא גידול מקומי שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר (סרטני) מורכב מתאים בעלי יכולת פלישה והתפשטות. ללא טיפול גידול כזה עלול לפלוש לרקמות ולאיברים סמוכים ולפגוע גם בהם. לעיתים תאים ניתקים מהגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה, ושם הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים פיזור משני או גרורה.
קיימים יותר מ-100 סוגי סרטן באיברי הגוף השונים, ולכל אחד מהם שם, מהלך מחלה וטיפול הייחודיים לו.
שלפוחית השתן ממוקמת בחלק התחתון של הבטן. זהו איבר שרירי וחלול, דמוי בלון, האוסף ואוגר את השתן.
השתן נוצר בכליות, משם הוא נישא בצינוריות, הנקראות שופכנים, אל השלפוחית. כאשר השלפוחית מתמלאת, אותות עצביים נשלחים אל המוח. אותות אלו גורמים לשריר השלפוחית להתכווץ ולדחוף את השתן דרך צינור השופכה אל מחוץ לגוף וכך מתבצעת הטלת השתן.
שלפוחית השתן, כמו חלקים אחרים של מערכת השתן, מצופה בחלקה הפנימי בקרום לא חדיר, המכונה אורותל (Urothelium). קרום זה מורכב מתאים המכונים תאי מעבר (Transitional Cells) או תאי אורותל (Urothelial Cells). שכבת תאים זו מופרדת משרירי דופן שלפוחית השתן על ידי שכבה סיבית דקה הנקראת שכבת תת-רירית (Lamina Propria).
יציאת השתן מהשלפוחית נעשית דרך צינור השופכה. באישה השופכה היא צינורית קצרה מאוד וישרה, הנמצאת בדיוק מעל לנרתיק. בגבר הצינורית ארוכה יותר, מפותלת ועוברת דרך בלוטת הערמונית והפין.
הרוב המכריע של מקרי סרטן שלפוחית השתן (כ-90%) מתחילים בשכבת תאי המעבר, וגידולים אלה מוכרים בשם סרטן תאי המעבר (Transitional cell carcinoma - TCC) או סרטן תאי אורותל (Urothelial cell carcinoma - UCC).
בהתאם לעומק חדירת בסיס הגידול לדופן השלפוחית, מחלקים את הגידולים לשתי קבוצות:
סוגים נפוצים פחות כוללים סרטן של התאים הקשקשיים (כ-4% מן המקרים) ואדנוקרצינומה (כ-2%). שני הסוגים הללו כמעט תמיד חודרניים.
לגידול בשלפוחית השתן מופעים שונים:
חשוב לציין שחלק קטן מהגידולים הבלתי חודרניים יכולים להפוך לגידולים חודרניים, ומכאן חשיבות המעקב.
סרטן שלפוחית השתן שכיח יותר בקרב גברים מאשר בנשים, ושכיחותו עולה מגיל 60. לעיתים רחוקות בלבד אדם מתחת לגיל 40 יחלה בסרטן שלפוחית השתן. סרטן שלפוחית השתן אינו מידבק ואינו עובר מאדם לאדם. הגורמים הבאים יכולים להעלות את הסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן:
עישון מוצרי טבק אחראי לכמחצית ממקרי סרטן שלפוחית השתן. מעשנים נמצאים בסיכון גבוה פי 4 עד 7 לחלות מאנשים שאינם מעשנים.
החומרים הכימיים שבעשן הסיגריות נכנסים למחזור הדם ומגיעים לשלפוחית השתן לאחר שעברו תהליך פירוק על ידי הכליות, והם גורמים לגירוי תאי השכבה הפנימית של שלפוחית השתן. גירוי זה יכול לשבש את חלוקת התאים ולהפוך אותם לממאירים.
גורם סיכון נוסף ומרכזי הוא חשיפה לחומרים כימיים מסוימים במקומות עבודה. חומרים אלו קיימים במפעלי יוד, גומי, גז, פלסטיק וצבע וכן בתעשיות כימיות אחרות. השפעת חומרים אלו אינה מיידית, והנזק עלול להתבטא גם 25 שנים לאחר החשיפה.
סרטן שלפוחית השתן שכיח הרבה יותר בגברים מאשר בנשים.
זיהומים חוזרים בדרכי השתן, וכן אבנים בשלפוחית השתן שאינן מטופלות, יכולים לגרום לסרטן שלפוחית שתן נדיר יותר, המכונה סרטן של תאים קשקשיים. אנשים הסובלים משיתוק בשל פגיעה בעמוד השדרה ושבגופם מותקן קתטר (צנתר) קבוע עלולים לסבול יותר מזיהומים בדרכי השתן, ונמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שלפוחית השתן.
טיפול בקרינה לאזור האגן וטיפול כימי (כימותרפיה) באמצעות תרופה הנקראת ציקלופוספאמיד - Cyclophosphamide (אנדוקסן®- ®Endoxan)* יכולים להעלות גם כן את הסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן.
נטילת התרופה פיוגליטזון - Pioglitazone (אקטוס®- ®Actos)* לסוכרת, בייחוד במינון גבוה, נמצאה כמעלה את הסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים
הסיכון של קרובי משפחה של אדם שחלה בסרטן שלפוחית השתן גבוה מעט יותר משל האוכלוסייה הרגילה, ככל הנראה בגלל גורמי סיכון דומים, כמו עישון.
לעיתים נדירות גן תורשתי עלול לגרום לסרטן שלפוחית השתן, לרבות:
התסמין הנפוץ ביותר לסרטן שלפוחית השתן הוא דם המופיע בפתאומיות בשתן, או מופיע לסירוגין. לרוב תסמין זה אינו מלווה בכאב. לעיתים הדם אינו נראה בעין ומתגלה רק בבדיקת שתן מיקרוסקופית. אם הבחנת בדם בשתן יש לפנות מיידית לרופא המשפחה לצורך בירור רפואי. יש לזכור שהיקף הדימום אינו מעיד על חומרת המחלה.
תסמין נוסף הוא הפרעות בהטלת שתן, היכולות להתבטא בצריבה בעת הטלת שתן או צורך להטיל שתן לעיתים תכופות יותר, בייחוד בלילה, או תחושת קושי לרוקן את השלפוחית.
תסמינים אלו לרוב אינם מעידים על סרטן שלפוחית השתן. לעיתים קרובות מדובר בגורמים אחרים, כגון הגדלה שפירה של הערמונית, אבנים בשלפוחית השתן או בכליות. עם זאת, אם הופיע אחד או יותר מהתסמינים חשוב ביותר לפנות לבדיקת רופא ולקבל טיפול. אם התסמינים אינם חולפים לאחר טיפול תרופתי, יש לבצע בדיקות נוספות.
כאבים הם תסמין נדיר יותר, אך עלולים לעיתים להופיע.
תסמינים של סרטן שלפוחית השתן מתקדם שהתפשט לאיברים אחרים כוללים קושי להטיל שתן, כאב גב תחתון בצד אחד בלבד, אובדן תיאבון וירידה במשקל, חולשה ועייפות, נפיחות בכפות הרגליים וכאבי עצמות.
גם במקרים אלה רבים מהתסמינים יכולים להיגרם על ידי מצב אחר מלבד סרטן שלפוחית השתן, אבל חשוב לפנות לבירור רפואי.
האבחון מתחיל בדרך כלל בביקור אצל רופא המשפחה. הבדיקה הראשונית כוללת מתן דגימת שתן לבדיקת הימצאות דם בשתן ולשלילת זיהום בדרכי השתן. ייתכן שהרופא המטפל יבצע לאחר מכן בדיקה פנימית של הרקטום (בגברים) ושל הנרתיק (בנשים). איברים אלו סמוכים מאוד לשלפוחית השתן, ובאמצעותם יכול הרופא לחוש בשינויים בשלפוחית.
ייתכן שרופא המשפחה יפנה אותך לבדיקות נוספות, לצילומי רנטגן ולקבלת חוות דעת וטיפול מאורולוג מומחה (רופא המתמחה בבעיות בדרכי השתן). האורולוג ישאל על התסמינים, גורמי סיכון ועל מצב הבריאות הכללית. הרופא ימשש את הבטן התחתונה וייתכן שיבוצעו בדיקות פנימיות נוספות. לאחר מכן ייערכו הבדיקות הבאות:
יינטלו דגימות דם כדי לבדוק ספירת דם (מספר תאי הדם), תפקוד מערכת קרישת הדם ותפקודי הכליות והכבד, וכן בדיקות שיתנו מידע על מצב הבריאות הכללי.
דגימת שתן תישלח לבדיקה מיקרוסקופית על מנת לבחון אם יש בה תאים סרטניים (בדיקת שתן לציטולוגיה). חלק מהאנשים יופנו לבדיקה מולקולרית לאיתור חומרים בשתן המעידים על קיום סרטן בשלפוחית השתן.
הבדיקה העיקרית לאבחון סרטן שלפוחית השתן נקראת ציסטוסקופיה (Cystoscopy). במהלך הבדיקה הרופא משתמש בצינורית גמישה ודקה )ציסטוסקופ( בעלת סיב אופטי עם מקור תאורה חיצוני, ובאמצעותה מתבונן לתוך שלפוחית השתן. על פי רוב הבדיקה מבוצעת בהרדמה מקומית אך ניתן לבצעה גם בטשטוש בלבד.
ג'ל המכיל חומר הרדמה מוחדר לתוך פתח יציאת השתן (קצה הפין בגברים או מעל פתח הנרתיק בנשים). לאחר כמה דקות תחל השפעתו של חומר ההרדמה, והרופא יחדיר את הציסטוסקופ דרך הפתח. הבדיקה מאפשרת לרופא להתבונן בכל שכבת הציפוי הפנימית של שלפוחית השתן, וכן בפתחי יציאת השתן מהשופכנים. הבדיקה נמשכת דקות אחדות ואינה כרוכה באשפוז. תיתכן תחושת כאב קלה או רגישות בעת מתן שתן, או הופעת דם בשתן במשך כמה ימים. לרוב אין תופעות אחרות.
ראוי להדגיש שברוב המקרים המידע על קיום נגע בדופן השלפוחית מתקבל מבדיקת ההדמיה, ובמקרה כזה אין צורך בביצוע ציסטוסקופיה אבחנתית נפרדת, והיא מהווה חלק מפעולת הסרת הנגע.
אם בבדיקה מתגלים אזורים החשודים כגידול סרטני, תתבצע ציסטוסקופיה קשיחה בהרדמה כללית ונטילת ביופסיה (הסרה של חלק או כל הרקמה הלא תקינה).
כאשר ההערכה הראשונית מגלה נגע בדופן השלפוחית מתבצעת פעולה ניתוחית להסרת הנגע או הנגעים שהתגלו. הליך הסרת הנגע נקרא Trans urethral resection of bladder tumor - TUR-BT.
הליך זה מבוצע בהרדמה כללית או אזורית (בדרך כלל יש עדיפות להרדמה כללית), ועל פי רוב יש צורך להישאר לאחריו להשגחה בבית החולים. הצוות הרפואי יסביר לך כיצד להתכונן לבדיקה. בזמן ההרדמה הרופא יכול לבחון מקרוב את פנים שלפוחית השתן ולקחת דגימות מכל אזור הנראה לו בלתי תקין. אם במהלך הבדיקה מתגלים נגעים הנראים סרטניים, הם יוסרו בעזרת מכשיר חיתוך אנדוסקופי. אם אפשר מסירים את כל הנגעים שנראים חשודים. דגימות הרקמה יישלחו לבדיקת פתולוג (מומחה בזיהוי מחלות באמצעות התבוננות בתאים) אשר יבדוק אותם במיקרוסקופ. בדיקת הפתולוג תקבע אם מדובר בגידול סרטני, מהו סוג הגידול, מהי דרגת ממאירות המחלה ואם התאים הסרטניים חדרו לשריר או נשארו מוגבלים לרירית ולסביבתה.
אם בבדיקות מתגלה סרטן בשלפוחית השתן, יפנה אותך האורולוג לבדיקות נוספות על מנת לגלות אם הסרטן התפשט אל מעבר לשלפוחית ואם הוא מערב גם את המערכות העליונות (כליות ושופכנים). בדיקות אלו יסייעו לרופא גם להחליט מהו סוג הטיפול הטוב ביותר עבורך.
סריקת CT urography - CTU שופכנים (טומוגרפיה ממוחשבת)
סריקה היוצרת תמונה תלת-ממדית של איברי הגוף באמצעות סדרה של צילומי רנטגן, על מנת לבחון את מידת התפשטות המחלה, כולל באזור שמחוץ לדרכי השתן, וכן לשלול מעורבות של הכליות והשופכנים. הסריקה אינה מכאיבה, אך כרוכה בשכיבה ללא תנועה במשך כ-30-10 דקות. מטרת הבדיקה היא לאתר במדויק את מיקום הגידול ולראות אם הוא התפשט לאיברים נוספים בגוף. יש להימנע מאכילה ומשתייה שעתיים לפני ביצוע הבדיקה. לעיתים יש לבצע את הבדיקה עם חומר ניגוד - באמצעות נוזל לשתייה או זריקה. החומר עובר בדרכי העיכול או במחזור הדם אל הכליות ומאפשר לראות בצילום אזורים מסוימים באופן ברור. הזריקה עלולה לגרום לתחושת גל חום בגוף למשך כמה דקות. חשוב לעדכן את הצוות הרפואי אם קיימת אלרגיה ליוד או מחלת אסטמה, שכן במקרים אלה עלולה להיות תגובה חמורה לחומר הניגוד. ברוב המקרים ניתן להשתחרר הביתה מיד עם תום הסריקה.
הדמיית תהודה מגנטית (סריקת MRI)
בדיקה הדומה לסריקת CT אך משתמשת בתהודה מגנטית כדי לבנות תמונות חתך רוחביות של הגוף. הבדיקה נועדה לבדוק את מידת מעורבות דרכי השתן העליונות במחלה או את פיזור המחלה מחוץ לדרכי השתן. בעת הבדיקה שוכבים בגליל ארוך במשך כ-30 דקות. במקרה שקיים חשש מחללים סגורים, חשוב ליידע על כך את הרופא. הבדיקה עצמה יוצרת רעש חזק, אולם לפני תחילתה הטכנאי ייתן לך אטמי אוזניים או אוזניות להפחתת הרעש.
סריקת אולטרה-סאונד
סריקה המשתמשת בגלי קול כדי לבחון את איברי מערכת השתן ואיברים פנימיים אחרים בגופך, כגון הכבד וקשרי הלימפה (בלוטות לימפה) באגן ובחלל הבטן. הסריקה נערכת במכון אולטרה- סאונד בקהילה או בבית החולים.
לפני ביצוע הבדיקה חשוב להקפיד על שתיית נוזלים כדי שיהיה ניתן לראות את שלפוחית השתן בבירור. ג'ל שקוף יימרח על גבי עור הבטן, ומכשיר קטן הנקרא מתמר יועבר על גבי האזור. גלי הקול המועברים מהמכשיר הופכים לתמונה באמצעות מחשב. הסריקה אינה גורמת כאב ונמשכת בין 15 ל-20 דקות. בתום הבדיקה ניתן להתפנות לשירותים ולרוקן את השלפוחית.
מיפוי עצמות
אם בדיקות הדם מראות שייתכן כי הסרטן התפשט לעצמות או אם יש כאבים בעצמות, הרופא אולי יחליט להפנות אותך למיפוי עצמות. בבדיקה זו כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי ברמה נמוכה מוזרקת לווריד. החומר מתרכז באזורים פגועים בעצם, כגון אזורים שנפגעו מסרטן, והם נראים בבירור במצלמה מיוחדת.
CT PET FDG
כדי לשלול פיזור של המחלה בעצמות או באיברים אחרים, ניתן להשתמש גם בבדיקת CT PET FDG שהיא בדיקה המשלבת CT סטנדרטי עם מיפוי באמצעות חומר רדיואקטיבי המדגים בין היתר גידולים שמקורם בשלפוחית השתן.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שמקבלים את כל תוצאות הבדיקות ועד שמגיעים לפגישת מעקב (היא תיקבע לפני שחרור הביתה). תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים היכולים לתמוך ולסייע.
הדרגה (grade) של המחלה נקבעת בהתאם למראה התאים הסרטניים במיקרוסקופ, למידת השוני בין התא התקין לתא הסרטני ולקצב התפתחות התאים הסרטניים. מערכת הדירוג השכיחה ביותר מגדירה שלוש רמות:
דרגה 1 - רמת ממאירות נמוכה.
דרגה 2 - רמת ממאירות בינונית-מתונה.
דרגה 3 - רמת ממאירות גבוהה.
בדרגה הנמוכה התאים הסרטניים נראים ומתפקדים בדומה מאוד לתאים בריאים. הם בדרך כלל מתפתחים באיטיות, ובעלי סבירות נמוכה לחדור לשריר ולהתפשט לאזורים אחרים. דרגה גבוהה פירושה שהתאים הסרטניים נראים בלתי תקינים, וסביר כי יתפתחו במהירות ועלולים להתפשט לאזורים אחרים בגוף.
שלב המחלה (stage) הוא מונח המתאר את היקף המחלה, את מידת החדירה לדופן השלפוחית ואת ההתפשטות בגוף. לאחר שהרופאים קובעים מהו שלב המחלה, הם יכולים להחליט מהו הטיפול המתאים ביותר. שיטת הגדרת השלבים הנפוצה ביותר קרויה TNM. שיטה זו נקבעת על פי שלושה מדדים:
Tumor) T) - מידת חדירת הגידול לדופן השלפוחית
שלבי חדירת הגידול לדופן השלפוחית נחלקים לשתי קטגוריות: גידולים לא חודרניים )80-75%( וגידולים חודרניים (25-20%).
גידולים לא חודרניים:
CIS/Tis - קרצינומה אין-סיטו (Carcinoma In Situ) - הכוונה היא למחלת סרטן בה התאים הממאירים מוגבלים לשכבת הרירית ואין להם מרכיב הבולט לחלל כיס השתן. סוג זה נוטה להתפתח במהירות, והוא בעל נטייה גבוהה להתפשט לשכבה העמוקה יותר של שלפוחית השתן, אלא אם כן יטופל ביעילות.
Ta - הגידול ממוקם באזור קטן, רק בשכבת הציפוי הפנימי של שלפוחית השתן ויש לו מרכיב הבולט לחלל השלפוחית.
T1 - הגידול החל להתפשט לשכבת רקמת החיבור הנמצאת בין הציפוי הפנימי לשכבת השריר.
גידולים חודרניים:
T2, T3, T4 - סרטן שלפוחית השתן חודרני. הגידול התפשט אל שכבת השריר של דופן השלפוחית ועלול להתפשט לאיברים נוספים.
N0 - לא נמצאו תאים סרטניים בבלוטות הלימפה.
N1 - נמצא צבר תאים סרטניים בבלוטה אחת באגן.
N2 - נמצא צבר תאים סרטניים בשתיים או יותר בלוטות באגן.
N3 - נמצא צבר תאים סרטניים בבלוטת לימפה של עורק הכסל.
כשהתאים הסרטניים מתפשטים לבלוטות הלימפה, מגדירים את בלוטות הלימפה 'חיוביות'.
M0 - התאים הסרטניים לא התפשטו מעבר לשלפוחית השתן.
M1 - התאים הסרטניים התפשטו לאזורים אחרים בגוף.
אם המחלה מתפשטת, היא נקראת 'סרטן שלפוחית שתן גרורתי' או 'סרטן שלפוחית שתן מפושט'. לרוב, אם סרטן שלפוחית השתן מתפשט, הוא מתפשט לעצמות, לריאות ולכבד, אך הוא יכול גם להתפשט לאיברים אחרים.
על פי שילוב של המאפיינים T,N ,M ניתן לקבוע את שלב הגידול. ניתן לחלק את סרטן שלפוחית השתן לשלושה שלבים עיקריים: גידול ממוקם שלא חדר לשריר, גידול ממוקם שחדר לשריר וגידול מפושט.
תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי, שכולל מנתחים, רדיולוגים, פתולוגים ואונקולוגים. במרכז הרפואי יש אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, בסוג מחלתך, בשלב ובדרגה שלה.
הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או יציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם צריך להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר, יש לוודא שכל אפשרויות הטיפול והשפעותיו ידועות וברורות לך. אין צורך לחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש ונוכחות של חבר קרוב או בן משפחה בפגישה עם הרופא עוזרות לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
סוגי הטיפול בסרטן שלפוחית השתן כוללים ניתוח, כימותרפיה, קרינה (רדיותרפיה), אימונותרפיה וטיפול ביולוגי (ממוקד מטרה). קביעת סוג הטיפול נעשית בהתאם לקטגוריה של הגידול (ממוקם או מפושט), מצב הבריאות הכללי והעדפות המטופל/ת.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן בשל תופעות הלוואי האפשריות, אבל לרוב ניתן לשלוט בתופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם שחלה, והוא משתנה בהתאם למחלתו הראשונית ולמצבו הכללי.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר, ככל הנראה. עם זאת יש לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. אם אין אפשרות ריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט את התקדמות המחלה או לעצור אותה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו. בנסיבות כאלו קבלת ההחלטות הנוגעות לטיפול היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. גם אם בוחרים שלא לקבל טיפול, אפשר לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. טיפול זה נקרא טיפול תומך או טיפול פליאטיבי.
אומנם צוות רב־תחומי של מומחים יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, אבל אפשר לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו הזכות המלאה של כל אדם על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: ״מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו״. אם בחרת לקבל חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו.
לפני קבלת כל טיפול שהוא, יסביר לך הרופא על סוג הטיפול והיקפו, על מטרותיו, על יתרונותיו וחסרונותיו, על סיכונים ותופעות לוואי ועל טיפולים אפשריים אחרים. לאחר מכן הוא יבקש ממך לחתום על טופס הסכמה מדעת - הצהרה שבה מסכימים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
הטיפול העיקרי בסרטן שלפוחית השתן בשלב מוקדם לא חודרני לשריר של דופן השלפוחית, נקרא 'הסרת גידול בשלפוחית השתן דרך השופכה' (Trans Urethral Resection of a Bladder Tumor - TUR-BT). זהו הטיפול הראשון הניתן לכל חולים שאובחנו עם נגע בשלפוחית השתן. לפני הניתוח ייערכו מספר בדיקות לבירור מצב בריאותך הכללית, כדי לוודא שההרדמה והניתוח לא יסכנו אותך. לאחר אשפוז במחלקה האורולוגית הרופא המרדים ישוחח איתך על הניתוח ויבקש ממך לחתום על טופס הסכמה להרדמה, והאורולוג יחתימך על טופס הסכמה לניתוח. במהלך הניתוח המנתח יחדיר ציסטוסקופ (צינורית דקה) לשלפוחית השתן, שדרכו הוא יעביר מכשירים שבעזרתם יסיר את הגידול או הגידולים. הגידול ייחתך בבסיסו והאזור ייצרב בעזרת זרם חשמלי חלש, כדי להפחית את הדימום. במידת הצורך ניתן לטפל בהליך זה במספר גידולים בשלפוחית. הניתוח נמשך בדרך כלל 20 דקות עד שעה. מיד לאחריו ייתכן שיינתן טיפול כימי (כימותרפיה) לתוך שלפוחית השתן. בתום הניתוח מוחדר קתטר מיוחד המאפשר שטיפה מתמדת של כיס השתן כדי למנוע יצירת קרישי דם שיחסמו את יציאת השתן מהקתטר.
סיכונים אפשריים של הניתוח
הסרת גידולים בגישה אנדוסקופית משלפוחית השתן היא הליך פשוט ובטוח יחסית. עם זאת, ישנם כמה סיכונים:
זיהום בשתן - לעיתים עלול להתפתח זיהום בשתן במהלך השהות בבית החולים או לאחר השחרור ממנו. זיהום יכול להתבטא בצריבה מתמשכת ותכיפות בהטלת השתן; תחושות חום או קור; רעידות או הזעה; תחושה כללית של מחלה; ריח רע מהשתן או שתן עכור.
דימום - אם מופיע דימום הנמשך 14-10 ימים, ייתכן שיהיה צורך בקבלת עירוי דם. אם הדימום אינו פוסק מעצמו, ייתכן שיהיה צורך בניתוח נוסף, בהרדמה, כדי לצרוב את האזור המדמם.
נזק לשלפוחית השתן - בזמן הניתוח קיים סיכון קטן מאוד להיווצרות נקב בדופן השלפוחית. במקרה כזה ייתכן שישאירו את הצנתר בשלפוחית עד 10 ימים, כדי לנקז את השתן ולאפשר לנקב להירפא. אם הנקב לא נרפא בזמן זה, ייתכן שיהיה צורך בניתוח מתקן, הכולל חתך בבטן. הרופא או האחות יסבירו לך על ההליך, במידת הצורך.
לאחר הניתוח
בזמן הניתוח תותקן בתוך השלפוחית צינורית דקה וגמישה (צנתר), והיא תנקז את השתן לשקית. הצינורית עלולה לגרום לגירוי ותחושה של צורך להטיל שתן. בהתחלה יופיע דם בשתן, ולכן תתבצע שטיפה רציפה של השלפוחית באמצעות שקיות נוזלים, כדי למנוע היווצרות קרישי דם שיכולים לחסום את הצנתר.
עם החזרה לשתייה רגילה ולמתן שתן צלול, יוציאו במחלקה את הצנתר. הליך זה אינו מכאיב, אם כי עלול לגרום מעט אי-נוחות. לאחר הטלת שתן רגילה ניתן להשתחרר הביתה, בדרך כלל יומיים-שלושה לאחר הניתוח. דימום קל וצריבה בשתן יכולים להימשך עד ימים אחדים לאחר השחרור.
מעקב לאחר הניתוח
לאחר הניתוח יש לבצע באופן סדיר בדיקות ציסטוסקופיה לצורך מעקב, מכיוון שהסיכון לחזרת הגידול עומד על 70-50%. תחילה מתבצעות בדיקות המעקב מדי כמה חודשים, ובהמשך התדירות יורדת. מרביתן מתבצעות במרפאת חוץ, בהרדמה מקומית. כאמור, לפי מאפייני הגידול חלק מהמטופלים מקבלים גם טיפול כימי או BCG ישירות לתוך שלפוחית השתן (פירוט בהמשך).
אם במהלך המעקב המחלה מופיעה שוב בשלפוחית, ניתן בדרך כלל לנתח ולהסיר את הגידולים באותה דרך.
אם הגידול הסרטני חדר לתוך השריר או שממדיו גדולים מדי ולא ניתן להסירו בכריתה אנדוסקופית, או במקרים שבהם למרות טיפול תוך-שלפוחיתי הגידול חזר, לרוב יהיה צורך להסיר את כל השלפוחית או חלק ממנה. פעולה זו נקראת ציסטקטומיה.
גם במקרה של סרטן שלפוחית שתן מוקדם שאינו חודרני, בעל סיכון גבוה, החוזר ונשנה, ייתכן שהרופאים ימליצו על ניתוח ציסטקטומיה. לרוב לפני ביצוע כריתת שלפוחית השתן ניתן טיפול מקדים (כימותרפיה או אימונותרפיה).
אם שלפוחית השתן מוסרת, יתבצע מעקף על מנת לאפשר מתן שתן בצורה אחרת (פירוט בסעיף 'הסרה מלאה של שלפוחית השתן').
הסרה חלקית של שלפוחית השתן
אם הגידול פלש לשכבת השרירים של דופן השלפוחית אך הוא אינו גדול וממוקם באתר אחד בלבד, ניתן לעיתים נדירות להסירו יחד עם חלק מדופן השלפוחית בלי להסיר את כל השלפוחית. במקרה כזה ניתן להמשיך להטיל שתן כרגיל, אולם השלפוחית תהיה קטנה יותר וקיימת אפשרות שיהיה צורך לרוקן את השלפוחית לעיתים קרובות יותר. כמו כן, בניתוח מסוג זה קיים סיכון לחזרת המחלה במיקום אחר בדופן השלפוחית. בכל מקרה, הניתוח מתאים רק לחלק קטן מן החולים עם גידול שחדר לשריר.
הסרה מלאה של שלפוחית השתן
ניתוח שבו מסירים את כל שלפוחית השתן. בגברים מסירים גם את בלוטת הערמונית, שלפוחיות הזרע, חלק מהשופכה ואת בלוטות הלימפה באגן. קיימות שיטות ניתוח שבהן מנסים לשמר את העצבים ולמנוע פגיעה בתפקוד המיני. שיטה נוספת היא כריתת שלפוחית השתן בלבד, ללא כריתת הערמונית.
בנשים מסירים בדרך כלל בנוסף לשלפוחית את הרחם, צוואר הרחם, השחלות, חלק מהדופן הקדמי של הנרתיק, בלוטות לימפה סמוכות וחלק מהשופכה.
לאחר הסרת השלפוחית ניתן להטות את השתן לפתח ניקוז שעושים בדופן הבטן ואליו מצמידים שקית שיש לרוקן כמה פעמים ביום. פתח זה נקרא 'אורוסטומיה'. שיטה נוספת היא להעביר את השתן לכיס קטן שיוצר הרופא בתוך הבטן, ושאותו יש לנקז כמה פעמים ביום בעזרת צנתר. לחלופין, ניתן לשחזר כיס שתן מחלקי מעי שונים ולחברו לשופכה, מצב המאפשר הטלת שתן בדרך טבעית.
אורוסטומיה - השיטה המקובלת להטיה של השתן נקראת אורוסטומיה (Urostomy). הרופא מסיר חלק מהמעי הדק ויוצר ממנו צינור להובלת השתן. קצה אחד של הצינור הוא מחבר לשני השופכנים, ואת הקצה האחר הוא מוציא אל מחוץ לדופן הבטן. כך נוצר מוביל אילאלי (Ileal Conduit), הנקרא כך משום שחלק מהמעי הדק (אילאום) פועל כתעלה להובלת שתן מהשופכנים אל מחוץ לגוף. הפתח הקטן בבטן דרכו עובר השתן אל מחוץ לגוף נקרא בעברית 'פיום' (Stoma). הליך זה מתבצע בהמשך לכריתת השלפוחית, בהרדמה כללית. לאחר התקנת הפיום תחובר אליו שקית שטוחה ואטומה לאיסוף השתן. השקית תוצמד למקומה באמצעות התקן מיוחד פשוט לתפעול. בדומה לשלפוחית השתן, השקית מתמלאת ויש לרוקן אותה על פי הצורך.
שחזור השלפוחית - בשנים האחרונות פותחה חלופה לאורוסטומיה, והיא אצירת השתן באמצעות יצירת כיס שתן משוחזר שאינו מתנקז באופן קבוע (Continent Urinary Diversion). בדומה לאורוסטומיה, השתן יוצא מהגוף דרך פיום בבטן, אך בהליך זה אין צורך בשקית פיום. במהלך הניתוח משתמש הרופא בחלק מהמעי על מנת ליצור כיס קטן לאגירת השתן בתוך הבטן. כדי לנקז את השתן מחדירים אל הכיס דרך הפיום (הפתח בעור) צינורית פלסטיק קטנה (צנתר) 4 או 5 פעמים ביום. הליך זה נקרא צנתור עצמי (Self-Catheterization). עם מעט הכשרה ואימון, רוב האנשים לומדים לבצע את ההליך בכוחות עצמם. עם זאת, שיטה זו אינה מתאימה לכל אחד. רצוי לשוחח עם האורולוג המטפל בך על הנושא, כדי להכיר את כל האפשרויות ולבחור מהי המתאימה ביותר עבורך.
בניית שלפוחית חדשה - דרך אחרת ליצור מקום לאחסון השתן היא להשתמש בחלק מהמעי הדק או הגס כדי לבנות שלפוחית חדשה. במהלך שחזור השלפוחית מסיר הרופא חלק מהמעי, יוצר ממנו כיס דמוי בלון ומחבר אותו לחלק העליון של השופכה. לאחר מכן הוא מחבר את קצות השופכנים לשלפוחית החדשה, כך שהשתן יתנקז ישירות אליה מהכליות. כך מופרש השתן בדרך הרגילה, דרך השופכה, ואין צורך להשתמש בשקית פיום או בצנתר. ריקון שלפוחית השתן החדשה נעשה באמצעות כיווץ שרירי הבטן, אך בהיעדר אותות עצביים המורים על הצורך לרוקן את השלפוחית, יש לזכור לבצע פעולת ריקון יזומה כמה פעמים במהלך היום.
היעדר תחושה בשלפוחית וחולשה יחסית בשרירים של הסוגר השופכתי, עלולים לגרום לחוסר שליטה בשלפוחית, בעיקר בזמן השינה. בגברים, חשוב לציין כי ניתוח שחזור השלפוחית אין משמעותו בהכרח פגיעה בעצבים הדרושים לקיום זקפה. עם זאת, במסגרת שחזור השלפוחית יש להסיר את בלוטת הערמונית, ופעולה זו גורמת להפסקת ייצור הזרע ובחלק מהמקרים גם לפגיעה בזקפה. בשל כך לא ניתן יהיה להביא ילדים לעולם בדרך הטבעית לאחר הניתוח. הליך שחזור השלפוחית אינו מתאים לכל מטופל ומומלץ לשוחח עם האורולוג על הנושא.
מידע מפורט לגברים ולנשים בנושא פוריות ומיניות, וכן מידע מותאם למגזר הדתי, ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן.
כמו כן, ניתן לקבל ללא תשלום חוברות מודפסות בנושא ומידע נוסף בפנייה ל'טלמידע' של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
בתום תקופת השגחה של כמה שעות בחדר ההתאוששות, יעבירו אותך למחלקה האורולוגית. בשלב זה יותקן לך עירוי נוזלים לווריד בזרוע, בחלק מהמקרים הפרשות הקיבה ינוקזו בעזרת צינורית היוצאת מהאף (זונדה), וכן יהיו בגופך מספר צינוריות ניקוז להפרשות המצטברות באזור הניתוח, כולל צנתרים (צינוריות) מהשלפוחית, במקרה שבוצע שחזור. על פי רוב יהיה חתך ניתוחי אחד, אך ייתכן שיהיו כמה חתכים, בהתאם לסוג הניתוח שעברת. במרכזים עם ניסיון ניתן לבצע את כריתת השלפוחית והשחזור בסיוע רובוט. עד כה לא הוכח שיש יתרון משמעותי לשיטה אחת על פני האחרת.
לאחר הניתוח סביר שיהיו כאבים או אי-נוחות שיפחתו בהדרגה, אך הם יכולים להימשך גם שבועות אחדים, בעיקר בזמן הליכה או פעילות מאומצת. מומלץ לעדכן את צוות המחלקה אם יש כאבים, משום שניתן להקל עליהם בעזרת משככי כאבים.
קרוב לוודאי שישחררו אותך לביתך כשבוע-שבועיים לאחר הניתוח. עם זאת, זמן ההחלמה לאחר הניתוח יכול להיות ממושך. אם יופיעו בעיות כלשהן - חשוב לפנות לרופא בהקדם.
תופעות לוואי של הניתוח
תופעות לוואי אפשריות של הניתוח כוללות זיהומים בפצע הניתוח, בדרכי השתן או באיברים אחרים, דימום או קרישי דם, נזקים לאיברים סמוכים כגון מעיים או כלי דם, חסימת מעיים, היצרות באזורי ההשקה (החיבור), חולשה בדופן הבטן עם יצירת בקע, דליפת לימפה מכלי לימפה שנחשפו בעת הניתוח ודליפת שתן במקרה של שחזור.
השפעת הניתוח על מראה הגוף והדימוי העצמי
ייתכן שיהיה חשש מההסתגלות לשינויים במראה גופך ומהדימוי העצמי שלך לאחר הניתוח. זוהי תגובה טבעית ומובנת. גם אם איננו מרוצים לגמרי מגופנו ומהדימוי שלנו, מרבית האנשים רגילים לאופן שבו הם רואים את עצמם. שינוי בתמונה זו כתוצאה מניתוח יכול לגרום חששות, בייחוד אם התקינו לך פיום (סטומה).
ייתכן שיעלו גם חששות מההשפעה האפשרית של הניתוח על מערכות היחסים הבין-אישיות ועל אורח חייך. ייתכן חשש מדחייה, מהמשך קיום יחסי מין עם בת/בן הזוג הנוכחי/ת, או מהתחלה של מערכת יחסים חדשה.
אנשים רבים מגלים שחששותיהם התפוגגו לאחר שמצאו את האומץ לשוחח עליהם עם בני/ בנות זוגם. באמצעות שיחה כנה וגלויה על רגשות אפשר להבהיר את החששות ולהסביר לאחרים על תחושות שעולות בעקבות השינוי. שיחה עם הרופא או עם האחות על החששות תוכל אף היא להעניק לך תמיכה ומידע.
לחיות עם אורוסטומיה
חלק מהחולים בסרטן שלפוחית השתן זקוקים להסרה מלאה של השלפוחית, המלווה בהתקנת אורוסטומיה. הדבר יכול לעורר חששות בהתחלה, אולם ניתן ללמוד לטפל באורוסטומיה, ובדומה לכל דבר חדש - עם הזמן והניסיון הטיפול נעשה קל יותר.
'חיים עם סטומה' הוא פרויקט של האגודה למלחמה בסרטן, המציע סיוע ותמיכה לבעלי סטומה וליווי של מתנדבים שעברו ניתוח דומה. לפרטים ניתן לפנות בטל. 03-5721618, או בדוא"ל: stoma@cancer.org.il
לפני הניתוח, הרופא או האחות יתכננו בקפידה את מיקום הסטומה, כך שהשקית תישאר במקומה במצב מנוחה ופעילות. בדרך כלל מתקינים את הסטומה על הבטן, מימין לטבור, אולם ישנם שיקולים רבים שבהם יש להתחשב בעת ביצוע הליך זה. יש להימנע מקמטים, צלקות או מעצמות בולטות, מכיוון שמיקום הסטומה בסמוך להם יכול לגרום לדליפה. לעיתים ניתן להתאים את הסטומה לצרכים המיוחדים של המטופל, אם הוא מעדיף למשל את הסטומה בצדו השמאלי או הימני.
בימים הראשונים שלאחר הניתוח האחות תטפל באורוסטומיה ותחליף את השקית לפי הצורך. בהתחלה הסטומה תהיה נפוחה מעט וייתכן שיחלפו כמה שבועות עד שהנפיחות תפחת והיא תגיע לגודלה הרגיל. הסטומה יכולה גם להפריש ריר (חומר לבן צמיגי). בהתאם לקצב ההתאוששות שלך, האחות תראה לך כיצד לנקות אותה ולהחליף שקיות. מומלץ שקרוב משפחה או חבר קרוב ילמד גם הוא לטפל בסטומה כדי לסייע לך בבית. ישנם סוגים שונים של שקיות, והאחות תעזור לך לבחור את זו שמתאימה לך ביותר. מומלץ להקדיש זמן להחלפת השקית ולעשות זאת במקום בו יש פרטיות, כדי לבצע את הפעולה בקצב שלך, ללא הפרעות.
לפני השחרור מבית החולים יציידו אותך בשקיות אורוסטומיה להמשך הטיפול בבית, ובהמשך אפשר לרכוש את כל הציוד בבתי המרקחת. לא כל בתי המרקחת מחזיקים מבחר גדול, כך שמומלץ לבצע את ההזמנה מראש. לעיתים עדיף לקנות את הציוד ישירות מהספק. גם לאחר החזרה הביתה אפשר להתקשר לאחות הסטומה בבית החולים, או לפנות לאחיות סטומה הפועלות בקופות החולים. בדרך כלל לאחר בחירת ציוד הסטומה מעבירים את הפרטים לקופת החולים כדי שיוכלו להזמין את הציוד טרם ההגעה הביתה.
מתן ציוד מתכלה לניקוז של סטומה ניתן ללא תשלום במסגרת סל הבריאות.
בשירות 'חיים עם סטומה' של האגודה למלחמה בסרטן ניתן לקבל רשימה עדכנית של חברות ציוד לסטומה ברחבי הארץ וכן רשימת אחיות סטומה בבתי החולים ובקופות החולים. ניתן לפנות בטל. 03-5721618 או בדוא"ל: stoma@cancer.org.il, או באתר האינטרנט של האגודה.
השפעת הניתוח על הפוריות וחיי המין
נשים שעברו ניתוח להסרה מלאה של שלפוחית השתן ואיברי הרבייה אינן מסוגלות להרות.
מלבד ההסתגלות הפסיכולוגית, הניתוח עלול לגרום לשינויים גופניים שיכולים לעורר בעיות בקיום יחסי מין. ייתכן שבניתוח ייקטעו עצבים באזור האגן, למרות שייעשה מאמץ למנוע נזק זה. במקרה של נזק עצבי, גברים עלולים לסבול מבעיות בזקפה (חוסר יכולת להשיג זקפה או לשמור עליה), ונשים עלולות לחוש שינוי בתחושות בזמן קיום יחסי מין, מכיוון שהנרתיק נעשה בדרך כלל צר יותר.
גברים
ישנן מספר אפשרויות שיכולות לסייע לגברים הסובלים מבעיות בהשגת זקפה או בשמירה על זקפה. עדיף במקרים אלה לפנות למרפאה אורולוגית המתמחה בטיפול באין אונות כדי לדעת מה מגוון הטיפולים הקיים ולבחור את המתאים ביותר.
נשים
לעיתים, בעקבות הניתוח, הנרתיק מתקצר או נעשה צר יותר, אם כי הרופא ינסה להשאיר חלק גדול ככל האפשר מהנרתיק ללא פגע. בשל כך עלולים להתעורר בתחילה קשיים או אי-נוחות בעת קיום יחסי מין.
חלק מהנשים חשות בתחושות שונות מאלה שחשו בעבר בזמן יחסי מין. ייתכן שיהיה קושי להגיע לאורגזמה. שיחה עם הרופא או האחות בנוגע לבעיות אלו יכולה לסייע לך להתמודד עם השינויים. ניתן גם להשתמש במרחיבי נרתיק (מאמנים נרתיקיים). האחות או הרופא יוכלו להסביר לך מהם וכיצד להשתמש בהם.
אנשים רבים חשים מבוכה לשוחח על בעיות במיניות, אולם מרבית הרופאים מגלים הבנה, וגם אם אינם מסוגלים לסייע הם יכולים להפנות אותך לרופא או למטפל שמתמחה בבעיות מיניות. מומחים אלו מציעים תמיכה רגשית וייעוץ בנוגע להתמודדות עם אין-אונות ובעיות דומות. ניתן גם להגיע לייעוץ זוגי.
כימותרפיה פועלת להריסת התאים הסרטניים בעזרת שימוש בתרופות כימיות )ציטוטוקסיות(. ישנם שני סוגים של כימותרפיה לטיפול בסרטן שלפוחית השתן: כימותרפיה הניתנת ישירות לשלפוחית )כימותרפיה אינטרה-וזיקולארית( וכימותרפיה הניתנת בעירוי לווריד.
כאשר כימותרפיה ניתנת ישירות לשלפוחית, התרופות יוצרות מגע ישיר עם התאים הסרטניים המצויים בדופן השלפוחית. היות והתרופות ניתנות ישירות לשלפוחית ולא דרך צינורית המחוברת למחזור הדם, לא צפויות תופעות לוואי כמו נשירת שיער, בחילות והקאות. לעיתים נדירות התרופות נספגות במחזור הדם, ולכן הסבירות שהטיפול ישפיע על שאר חלקי גופך הוא נמוך. סוג זה של כימותרפיה משמש לטיפול רק בגידול שאינו חודר שריר, כיוון שהוא אינו יכול להגיע לתאים סרטניים שהתפשטו לאזורים או לאיברים אחרים.
חולים רבים בסרטן שלפוחית השתן בשלב מוקדם יקבלו טיפול חד-פעמי של כימותרפיה לשלפוחית, שניתן בדרך כלל כמה שעות לאחר ביצוע ניתוח TUR-BT להסרת הגידול הסרטני. חולי סרטן שלפוחית השתן בשלב מוקדם ובדרגת סיכון נמוכה לא יזדקקו בדרך כלל לטיפול נוסף. חולים אחרים נזקקים לעיתים למספר רב יותר של טיפולים.
כיצד ניתן הטיפול?
כמה שעות לאחר הניתוח תחובר צינורית ישירות לשלפוחית השתן )קתטר( ודרכה יינתנו התרופות. אם ישנו דם רב בשתן, הטיפול יכול להידחות.
לרוב, התרופה שבה משתמשים היא מיטומיצין MitomycinC - C. לעיתים יינתן גמציטבין - Gemcitabine (גמזר® - ®Gemzar)*.
במקרים נדירים יינתנו דוסטאקסל - Docetaxel (טאקסוטר® - ®Taxotere)* ואפירוביצין - Epirubicin (פארמורוביצין® - ®Pharmorubicin)*.
לאחר מתן הכימותרפיה לשלפוחית מוציאים את הקתטר. יש להימנע ממתן שתן במשך לפחות שעה, כדי לאפשר לתרופות לפעול נגד הגידול הסרטני בשלפוחית. אפשר לנוע בחופשיות בזמן הטיפול. לאחר סיום הטיפול אפשר להתפנות בשירותים.
לאחר הטיפול יש לנקוט אמצעי זהירות כדי להגן עליך ועל הסובבים אותך מפני מגע עם התרופות הכימיות. מומלץ להטיל שתן בישיבה כדי להימנע מהתזת שתן על האסלה, וחשוב לשטוף את האזור עם מים וסבון כדי לוודא שלא נשארו שאריות של תרופות כימיות על עורך. חשוב מאוד להקפיד גם לשטוף ידיים. הרופא או האחות יסבירו לך על חשיבות העניין.
*או תרופות במכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.תופעות הלוואי של הכימותרפיה
תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול הכימי לשלפוחית הן בדרך כלל תופעות מקומיות, הכוללות תכיפות במתן שתן, צריבה או כאב בעת מתן שתן ודימום בשתן. מרבית תופעות הלוואי נגרמות עקב המגע של התכשיר עם רירית השלפוחית. תופעות אלו בדרך כלל יחלפו בתוך כמה ימים. שתייה מרובה תקל את תחושת הצריבה והגירוי. אפשר ליטול משככי כאבים, לפי הצורך. לעיתים מופיעה פריחה על הידיים או הרגליים. חשוב לדווח על כך לרופא או לאחות. אם תופעות הלוואי אינן חולפות, חום גופך עולה ו/או ריח חריף נודף מהשתן - יש ליצור קשר מידי עם הרופא המטפל.
קיום יחסי מין לאחר הטיפול הכימי
על גברים להשתמש בקונדום בעת קיום יחסים במשך 48 השעות הראשונות לאחר הכימותרפיה, ועל נשים המקבלות טיפול לוודא שבן זוגן משתמש בקונדום כדי למנוע היריון, מכיוון שהתרופה הכימית עלולה להזיק לעובר.
כימותרפיה (טיפול כימי) לווריד ניתנת גם לפני ניתוח או לפני טיפול בקרינה במטרה לצמצם את היקף הגידול הסרטני ולשפר את יעילות הטיפולים האחרים. כמו כן, כימותרפיה ניתנת גם לאחר ניתוח, כאשר קיים סיכון גבוה לחזרתה של המחלה או כאשר הבדיקות מראות שהמחלה התפשטה לאיברים אחרים בגוף.
בטיפול כימי נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות), המשמידות תאים סרטניים. אם הגידול התפשט מחוץ לשלפוחית, או אם הוא שב והופיע לאחר הטיפול הראשוני, הטיפול העיקרי הניתן הוא טיפול כימי ישירות לווריד, כדי שהתרופות ינועו במחזור הדם ויגיעו לתאים הסרטניים הפזורים בגוף.
הטיפול ניתן כל כמה שבועות, במשך חודשים אחדים. התרופות הנפוצות ביותר הניתנות לווריד הן:
ציספלטין - Cisplatin (אביפלטין® - ®Abiplatin)*
קרבופלטין - Carboplatin (פאראפלאטין® - ®Paraplatin)*
גמציטאבין - Gemcitabine (גמזר® - ®Gemzar)*
דוקסורוביצין HCL - Doxorubicin - HCL (אדריאמיצין® - ®Adriamycin)*
MVAC - שילוב של מטוטרקסט (Methotrexate), וינבלסטין Vinblastine (בלסטובין® - ®Blastovin), דוקסורוביצין (Doxorubicin) (אדריאמיצין® - ®Adriamycin), וציספלטין - Cisplatin, (אביפלטין® - ®Abiplatin)**או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
לטיפול הכימי הניתן במצב זה יכולת להגביר את השליטה במחלה, להאריך את תוחלת החיים של המטופל ולהעניק לו איכות חיים טובה יותר. אם הבעת רצון שלא לקבל את הטיפול, הצוות הרפואי יוכל להציע לך תרופות ודרכים אחרות לשליטה בתסמיני המחלה.
ביום הטיפול יש להגביל את כמות שתיית הנוזלים, כדי להפחית תחושות של אי-נוחות בשלפוחית. שתייה מועטה גורמת לכך שריכוז הכימותרפיה בשלפוחית יהיה גבוה. במקרה של נטילת תרופות המשפיעות על מתן השתן (משתנים, תרופות המגבירות הטלת שתן) יש ליטול אותן לאחר סיום הטיפול, ולדווח לרופא על כל התרופות שבשימושך. הטיפול הכימי לא יינתן כאשר המטופל אינו חש בטוב או כשיש דלקת בדרכי השתן. הרופא והאחות ידריכו אותך בנוגע לטיפול המתאים עבורך.
תופעות לוואי
טיפול כימי עלול לגרום לתופעות לוואי, אם כי ניתן לשלוט עליהן בדרך כלל באמצעות טיפול תרופתי. כימותרפיה משפיעה על אנשים שונים בדרכים שונות. חלק מהחולים מגלים שהם מסוגלים לנהל אורח חיים רגיל למדי במהלך הטיפול, ואילו אחרים חשים עייפות רבה ונאלצים להאט את קצב חייהם. חשוב להיות קשוב לגוף וליכולותיו. תופעות הלוואי יחלפו בהדרגה עם תום הטיפול.
מידע מפורט על הטיפול הכימי ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן. כמו כן, ניתן לקבל ללא תשלום חוברת מודפסת בנושא ומידע נוסף בפנייה ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
טיפול המשלב חימום מקומי של דופן שלפוחית השתן ושטיפה מחזורית בתרופה כימותרפית דרך צנתר המוחדר לשופכה. החימום המקומי של דופן השלפוחית מתבצע באמצעות סינרגו - טכנולוגיה טיפולית חדשה יחסית המשלבת הקרנת דופן השלפוחית בגלי רדיו, והחדרת תמיסה כימית (Mitomycin C). הטיפול ניתן באמצעות צנתר ייחודי המוחדר לשלפוחית ומצויד באנטנה זעירה ודקיקה המעבירה גלי רדיו המחממים את דופן השלפוחית וגורמים לשיפור יעילות התרופה הניתנת במקביל לתוך שלפוחית השתן.
טיפול זה ניתן למטופלים לאחר כישלון טיפול קודם ב-BCG (פירוט בהמשך) או למי שאינם יכולים לקבל תכשיר זה בשל תופעות לוואי או סיבה אחרת. גם חולים שאינם מעוניינים או אינם יכולים לעבור ניתוח בגלל שמצבם הבריאותי לא מאפשר זאת יכולים להיעזר בטכנולוגיה זו.
אינדיקציה נוספת לטיפול בסינרגו היא במקרים שבהם נפח הגידול או מיקומו אינו מאפשר הסרה מלאה או אם תדירות החזרה גבוהה מאוד.
שיטה נוספת למתן כימותרפיה לשלפוחית השתן היא על ידי חימום התרופה הכימותרפית לפני החדרתה לשלפוחית והחדרת התרופה המחוממת באמצעות צנתר.
ניתן לתת את התרופה הכימית מיטומיצין לשלפוחית בטכניקה של גירוי אלקטרומניע. זרם אלקטרוני הניתן לשלפוחית מאפשר לתאים לספוג כמות רבה יותר של התרופה. לעתים טיפול זה ניתן במשולב עם BCG.
אימונותרפיה היא שיטת טיפול נגד מחלת הסרטן אשר מסייעת למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים. טיפול אימונותרפי הוא חלק מקבוצת טיפולים הנקראים 'טיפול מכוונן לסרטן' (Targeted Therapy, או 'טיפול ממוקד מטרה' או 'ביולוגי'). בניגוד לתרופות כימיות, הפועלות על כל תאי הגוף אשר מתחלקים בקצב מהיר, בין שהם ממאירים ובין שלא, תרופות אימונותרפיות פועלות על מולקולות ספציפיות בתא שקשורות למחלת הסרטן. טיפול אימונותרפי יכול להינתן באופן מקומי או לכלל הגוף (סיסטמי).
ניתן להחדיר לשלפוחית השתן תכשיר שנקרא BCG. מדובר בחיידקי שחפת מוחלשים, שמשמשים גם כטיפול יעיל לחלק מהגידולים השטחיים (לא חודרניים) בשלפוחית השתן. BCG ניתן ישירות לתוך שלפוחית השתן דרך צנתר.
מתן BCG נעשה בדרך כלל במרפאת חוץ אורולוגית, פעם בשבוע, במשך שישה שבועות, ובהמשך במתכונת תחזוקה שתיקבע על ידי הרופא המטפל.
אין להטיל שתן במשך שעה עד שעתיים לאחר ההחדרה, כדי לאפשר מגע בין החומר הפעיל לתאי הגידול בדופן שלפוחית השתן. בשש השעות הבאות יש להטיל שתן בישיבה ולא בעמידה, כדי להימנע מהתזה שעלולה לגרום לזיהום. כמו כן, יש להימנע ממגע הידיים בשתן. חשוב לנקות את האסלה באקונומיקה כדי להשמיד שאריות כלשהן של החיסון החי. הצוות הרפואי ינחה אותך כיצד לנהוג.
תופעות הלוואי האפשריות כוללות דם בשתן, חום וצמרמורות, צורך לתת שתן לעיתים קרובות יותר, כאב במפרקים, בחילות והקאות, כאב בעת מתן שתן, שיעול, פריחה על העור ותחושת עייפות קיצונית. תופעות אלה כמעט תמיד חולפות מעצמן. עם זאת, חשוב לדווח עליהן לרופא או לאחות. אם הן מתמשכות יהיה צורך לשקול טיפול אנטי-שחפתי למשך כמה חודשים.
במקרה של כאבי מפרקים חשוב להודיע על כך לרופא בהקדם האפשרי, וייתכן שיהיה צורך להפסיק את הטיפול. כמו כן חשוב ליידע את הרופא על כל תרופה אחרת שבשימושך, מכיוון שתרופות שמדכאות את מערכת החיסון עלולות לפגוע ביעילות של BCG כטיפול בסרטן שלפוחית השתן.
קיום יחסי מין לאחר טיפול 3-BCG
במהלך השבוע הראשון שלאחר הטיפול יש להשתמש בקונדומים בעת קיום יחסי מין כדי להגן על בת/בן הזוג משאריות של החיידקים שעשויות להימצא בנוזל הזרע או בנרתיק. מומלץ שלא להרות במהלך קבלת BCG, מאחר והשפעתו על העובר עדיין אינה ידועה. אפשר לשוחח על כך עם הרופא או עם האחות.
קיימות תרופות אימונותרפיות הרותמות את מערכת החיסון של הגוף להילחם בגידול הסרטני באמצעות אתרי קישור מיוחדים על התא הגידולי או על התא החיסוני. תרופות אלה נמצאו יעילות בגידולים שונים, לרבות גידול חודרני של שלפוחית השתן:
אטזוליזומאב - Atezolizumab (טיסנטריק® - ®Tecentriq)*;
אבלומאב - Avelumab (באוונציו® - ®Bavencio)*;
ניבולומאב - Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)*;
פמברוליזומאב - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
סוגים שונים של אימונותרפיה יכולים לגרום לתופעות לוואי שונות. תופעות הלוואי השכיחות כוללות עייפות, תגובות עוריות, תסמינים דמויי שפעת, שינויים בתפקוד בלוטת התריס, שינויים הורמונליים, שינויים במשקל, שלשול ודלקות בריאות, בכבד או במעי.
המחקר הרפואי המתקדם הביא לידי אפיון מנגנונים מולקולריים רבים האחראיים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים האלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים ביולוגיים, וכל אחד מהם פועל באופן שונה.
ארדפיטיניב - Erdafitinib - (בלוורסה® - ®Balversa)* -
ארדפיטיניב היא תרופה מסוג 'מעכבי טירוזין קינאז' הפועלת נגד חלבונים מסוג FGFR הנמצאים על גבי תאי הסרטן. התרופה חוסמת את פעילות החלבונים שמאיצים את הגדילה והחלוקה של התאים הסרטניים וגורמת למותם. איתור נוכחותם של שינויים גנטיים מסוימים בגן FGFR הוא תנאי לטיפול בתרופה, שכן התרופה יעילה רק במצבים אלו.
תופעות הלוואי השכיחות של ארדפיטיניב כוללות עלייה ברמת הפוספט, פצעים בפה, עייפות, בחילות, שלשול, יובש בפה/עור, ציפורניים הנפרדות ממיטת הציפורן או יצירת ציפורניים לקויה, ושינוי בתיאבון ובטעם. התרופה גם עלולה לגרום לבעיות עיניים נדירות אך חמורות, ונדרשים מעקב והערכה תקופתית של רופא עיניים מומחה בזמן הטיפול בה.
אנפורטומאב ודוטין - Enfortumab vedotin (פאדסב® - ®Padcev)*
תרופה היוצרת צימוד בין נוגדן לחלבון שאליו קשורות מולקולות של התרופה המשתחררת בתא הסרטני ובכך מביאה למותו. תרופה זו נועדה לחולים בסרטן דרכי השתן בשלב מתקדם-מקומי או גרורתי, אשר מחלתם התקדמה לאחר טיפול קודם עם כימותרפיה מבוססת פלטינום ו/או אימונותרפיה, או לחולים שאינם יכולים לקבל כימותרפיה מבוססת ציספלטין. הטיפול ניתן לווריד, ותופעות הלוואי השכיחות ביותר דומות לאלו הנלוות לטיפול כימי. מחקרים הראו שהתרופה מסייעת בשמירה על איכות החיים במהלך הטיפול. התרופה אינה נמצאת בסל הבריאות 2023, אך ייתכן שהיא תיכנס בעתיד.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
בטיפול בקרינה משתמשים בקרני רנטגן בעוצמה גבוהה, המשמידות את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים בריאים.
טיפול בקרינה אינו משמש בדרך כלל כטיפול ראשוני יחיד בסרטן שלפוחית השתן, אלא ניתן לרוב בשילוב עם כימותרפיה מערכתית. האנשים שאינם יכולים לקבל כימותרפיה עשויים לקבל טיפול קרינתי בלבד. הטיפול בקרינה יכול להינתן גם לאחר ניתוח TUR-BT כדי למנוע את הצורך בניתוח לכריתת שלפוחית השתן. כמו כן, טיפולי קרינה ניתנים כדי להקל תסמינים הנגרמים על ידי הגידול, כגון כאב, דימום או חסימה.
תכנון הטיפול בקרינה הוא חשוב ביותר, ומטרתו להבטיח יעילות מרבית של הטיפול. לכן התכנון קפדני ביותר ויכול להתפרס על פני כמה ביקורים ביחידת הקרינה.
נמשך בדרך כלל 7-4 שבועות. כל טיפול נמשך 15-10 דקות. הרופא ישוחח אתך על הטיפול ועל תופעות הלוואי האפשריות.
בתחילת כל מפגש ימקם אותך הטכנאי על המיטה ויוודא שנוח לך. הטכנאי יצא מחדר הטיפול, אולם תוכל לשוחח עמו מהחדר הסמוך. טיפול בקרינה אינו גורם כאב, אך יש לשכב ללא תזוזה במשך כמה דקות בזמן קבלת הטיפול.
טיפול בקרינה אינו גורם לגופך לפלוט קרינה, ואין חשש לשהות ליד אנשים, לרבות ילדים, בתקופת הטיפולים.
טיפול בקרינה לאזור שלפוחית השתן יכול לגרום לגירוי של המעי, המלווה בשלשול וכאב מסביב לפי הטבעת. הוא יכול לגרום גם לדלקת קלה בשלפוחית השתן, ולכן לתכיפות רבה יותר או לתחושת צריבה במתן שתן. ניתן להקל תופעות אלה בעזרת תרופות, והן צפויות לחלוף בהדרגה כמה שבועות לאחר סיום הטיפול. אלה התופעות האפשריות:
תופעות לוואי אפשריות בטווח הארוך
הטיפול עלול לפגוע במעי או בשלפוחית השתן. במקרה כזה, היציאות יהיו תכופות יותר, ייתכן שלשול שיימשך זמן רב, וייתכן שתכיפות מתן השתן תהיה רבה יותר מבעבר. טיפול בקרינה יכול לגרום לכלי הדם במעי ובשלפוחית להיות שבירים יותר, וכתוצאה מכך תיתכן הופעת דם בשתן או בצואה. תופעות אלו עלולות להופיע לאחר חודשים ואף לאחר שנים רבות מתום הטיפול בקרינה. חשוב להודיע על תופעות אלה לרופא כדי שיהיה ניתן לבצע בדיקות ולהציע לך טיפול מתאים.
אובדן פוריות - טיפול בקרינה לאזור האגן עלול לגרום לאובדן פוריות בגברים ובנשים.
לאחר הטיפול בקרינה תעבור בדיקות שתן, בדיקות הדמיה וציסטוסקופיות באופן סדיר, כדי לבדוק את מצב הדופן הפנימית של השלפוחית ולזהות הישנות אפשרית של המחלה.
שלב מוקדם זה של סרטן שלפוחית השתן מטופל לרוב באמצעות ניתוח TUR-BT ולאחריו טיפול אינטרה-וזיקולארי. לעיתים לא יהיה צורך בטיפול נוסף, אלא רק במעקב קפדני באמצעות ציסטוסקופיה כל מספר חודשים, כדי לעקוב אחר סימנים להישנות המחלה.
במקרה של גידול בשלב זה בסיכון גבוה יותר להישנות הגידול יינתן טיפול משלים (אדג'ובנטי) לאחר הניתוח, המורכב מכימותרפיה ו/או אימונותרפיה, לרוב מסוג BCG, המועברים ישירות לשלפוחית השתן דרך השופכה (טיפול אינטרה-וזיקולארי).
רק לעיתים נדירות יש צורך לטפל בסרטן שלפוחית השתן בשלב זה בניתוח נרחב יותר של כריתת שלפוחית השתן - חלקית או מלאה. ניתוח זה נדרש רק כאשר ישנם גידולים שטחיים רבים או כאשר הסרטן ממשיך לגדול למרות הטיפול.
בשלב זה הגידול חדר לשריר דופן שלפוחית השתן. ניתוח TUR-BT יבוצע בתחילה כחלק מתהליך האבחון, ואילו הטיפול הסטנדרטי הוא ניתוח להסרה מלאה של השלפוחית. חלק מן המטופלים יקבלו כימותרפיה לפני הניתוח במטרה לשפר את התוצאות האונקולוגיות של הטיפול המשולב.
במקרים בסיכון גבוה לחזרת המחלה, לעיתים תינתן אימונותרפיה לאחר ניתוח הכריתה.
במקרים מתאימים, כחלופה לניתוח כריתה מלאה, ניתן לבצע ניתוח TUR-BT ולאחר מכן לתת טיפול משולב של כימותרפיה והקרנות. אולם במקרים אלה אם בציסטוסקופיה שתתבצע לאחר מכן כחלק מהמעקב תהיה עדות לגידול, ייתכן שבכל זאת יהיה צורך בהמשך בכריתת השלפוחית.
בשלב הגרורתי ניתן להשתמש בשילוב של טיפולים כדי לסייע בניהול המחלה. מטרות הטיפול הן להאט את התפשטות הסרטן, לעכב את צמיחתו, לכווץ את הגידול ולהאריך תוחלת החיים. טיפול פליאטיבי (תומך) חשוב גם כדי להקל את תסמיני המחלה ואת תופעות הלוואי של הטיפול.
אם הגידול התפשט מחוץ לשלפוחית, או אם הוא שב והופיע לאחר הטיפול הראשוני, הטיפול העיקרי הניתן הוא טיפול כימי ישירות לווריד. לטיפול הכימי הניתן במצב זה יכולת להגביר את השליטה במחלה ולהאריך את תוחלת החיים של המטופל, ולהעניק לו איכות חיים טובה יותר. מטופל שיחליט לא לקבל את הטיפול, יוכל להיעזר בתרופות ודרכים אחרות לשליטה בתסמיני המחלה. הרופא יוכל לדון איתך באפשרויות השונות.
בנוסף לתרופות הכימיות הניתנות לווריד, קיימות תרופות אימונותרפיות שנכנסו לאחרונה לשימוש בטיפול בסרטן שלפוחית שתן חודרני ובשלב מתקדם.
בתום הטיפול, תתבקש להגיע למעקב שגרתי. לאחר TUR-BT, הסרה חלקית של השלפוחית או טיפול בקרינה, המעקב יכלול לרוב בדיקות מעבדה, בדיקת שתן לציטולוגיה, בדיקת הדמיה וציסטוסקופיות באופן סדיר. ביקורים אלו יתקיימו כל כמה חודשים ויימשכו כמה שנים. אנשים שחלו בסרטן שלפוחית השתן נמצאים בסיכון גבוה לחזרת המחלה, לכן חשוב מאוד להקפיד על שגרת המעקב שנקבעה.
אם צצות בעיות כלשהן, כגון תסמינים חדשים, חשוב לפנות בהקדם האפשרי לרופא.
סרטן שלפוחית השתן עלול לחזור באותו המקום )נקרא הישנות מקומית(, או באיבר אחר בגוף (נקרא הישנות מרוחקת, גרורות). לחולים עם אבחנה של סרטן שלפוחית השתן לא חודרני צפויות חזרות תכופות של סרטן במהלך חייהם.
באופן כללי, סרטן שלפוחית השתן שאינו חודר לשרירים ושחוזר באותו מיקום כמו הגידול המקורי או במקום אחר בשלפוחית השתן, עשוי להיות מטופל באופן דומה לסרטן הראשוני. על כן, חלק מהחולים יעברו ניתוחי TUR-BT חוזרים.
עם זאת, אם הסרטן חוזר פעם נוספת לאחר הטיפול, ייתכן שיהיה צורך בכריתה רדיקלית של השלפוחית. סרטן שלפוחית השתן שחוזר מחוץ לשלפוחית השתן מטופל בתרופות סיסטמיות כימיות או אימונותרפיות, טיפול בקרינה או בשניהם.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת.
אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 2-1) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר.
כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לפחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
להמשך
למידע על מערך המידע של האגודה למלחמה בסרטן
התכנים המופיעים כאן נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.