מבוא
מהו סרטן האשכים?
גורמי סיכון
תסמיני המחלה
אבחון
קביעת שלב המחלה
הטיפול בסרטן האשכים
ניתוח
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
מיניות ופוריות
מעקב
הישנות המחלה
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך הסיוע, המידע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן האשכים, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיות שונים זה מזה בתפקוד ובמראה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי )הראשוני( ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני )שניוני( או גרורה. חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים כ-100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.
האשכים הם שני איברים קטנים, דמויי ביצה, הממוקמים בתוך שק עור המכונה "כיס האשכים". הם חלק ממערכת הרבייה הזכרית, ובגיל ההתבגרות התאים המצפים את צינוריות האשכים מתחילים לייצר זרע.
הצינוריות מתחברות לצינורית מרכזית הנקראת "חבל הזרע" (Vas deferens), שסיומה בפתח המגיע לחלקה האחורי של השופכה. את הצינורית ניתן לחוש במישוש, מאחורי האשך ומעליו. תפקיד נוסף של האשכים הוא ייצור הורמונים גבריים (אנדרוגניים) כמו ההורמון טסטוסטרון. הורמון זה אחראי לדחף המיני (ליבידו) בקרב גברים, והוא הגורם העיקרי להתפתחות סימני המין הגבריים, כגון קול עמוק, צמיחת זקן, התפתחות שרירים ויכולת הזקפה.
סרטן האשכים הוא מסוגי הסרטן הנפוצים פחות, אך הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בגברים בגילים 40-20. מרבית גידולי האשך הם גידולים של תאי נבט (Germ cell tumors), התאים שמייצרים את הזרע. מקובל לחלק גידולים אלה לשתי קבוצות עיקריות, שעל פיהן נקבע סוג הטיפול:
כ-45% ממקרי סרטן האשכים הם מסוג זה. גידולים אלו מתגלים בגברים בגילים 50-20. סמינומות נוטות לגדול ולהתפשט לאט יותר מסוג הסרטן שנקרא "לא-סמינומה", והן מגיבות לטיפול בקרינה. חלק מהסמינומות יכולות להתבטא ברמות גבוהות של הורמון שנקרא גונדוטרופין כוריוני אנושי (HCG), שנחשב סמן גידול (marker) בסוגים מסוימים של סרטן האשכים. בבדיקת דם פשוטה אפשר לבדוק אם יש עלייה ברמת ההורמון. תוצאות הבדיקה ישפיעו על האבחון ועל בחינת התגובה של המטופל לטיפול. את הסמינומות אפשר לחלק לשני סוגים:
גידולים שאינם סמינומה נפוצים בקרב גברים צעירים בגילים 40-15, ושיעורם דומה לשיעור המטופלים המאובחנים בסמינומה. סרטן מסוג זה מטופל בניתוח לכריתת הגידול הראשוני ובכימותרפיה אם המחלה גרורתית. קבוצה זו כוללת מספר תתי-סוגים:
מקורו של הגידול יכול להיות בסוג מסוים של רקמה, אך לרוב הגידולים מכילים מספר תתי- סוגים שונים (mixed germ cell tumor). אף שקיימים הבדלים קטנים בין הסוגים השונים, כולם מטופלים בדרך דומה. אם גידול מכיל מרכיב של סמינומה ומרכיב נוסף, הוא יוגדר כגידול מסוג שאינו סמינומה.
הגורם לסרטן זה אינו ידוע, אבל יש קבוצות אוכלוסייה שנמצאות בסיכון להתפתחות המחלה:
חשוב לציין, כי לא נמצא קשר בין פציעות ובין סרטן האשכים, אף שאמונה כזו רווחת בציבור. גם אמבטיות חמות וניתוח לקשירת צינורית הזרע לא נמצאו כפעולות שמעלות את הסיכון לחלות בסרטן האשכים.
אשך בריא הוא אשך אליפטי, רך וחלק, כזה שניתן לחוש מאחוריו את יותרת האשך (אפידידימס) במבנה נפרד.
התסמין הנפוץ ביותר של סרטן האשכים הוא נפיחות או גוש נוקשה ולא כואב בשק האשכים. בשלב מוקדם גודלו של הגוש יכול להיות כגודל אפון או כדור קטן. ייתכנו גם תסמינים נוספים כמו כאב מקומי או תחושה לא נוחה/כבדות באשך. נפיחות שפירה ובלתי מזיקה ביותרת האשך, או ציסטה, הן תופעות די שכיחות. במקרים נדירים ביותר עשויים להיות גושים שפירים באשכים עצמם. אם מורגש שינוי כלשהו כשכיס האשכים רפוי, כדאי לפנות לבדיקת אורולוג בהקדם. חשוב לציין, שהופעת התסמינים שפורטו לעיל אינה מעידה בהכרח על סרטן האשכים, עם זאת בכל מקרה של נפיחות, רגישות, תחושות או תסמינים כלשהם באשך, חשוב לפנות לרופא לשם בדיקה.
במקרים נדירים שבהם המחלה התפשטה לאזורים אחרים בגוף, ייתכן שיופיעו כאבי גב, כאבי בטן, שיעול וקוצר נשימה. לעיתים רחוקות, בשל הורמון המיוצר על ידי סוגים מסוימים של סרטן אשכים, הפטמות עשויות להיות רגישות עד לכדי מצב של הפרשת חלב.
סרטן האשכים מתגלה בדרך כלל בעקבות תסמינים, כגון נפיחות או ממצא נוקשה באשך, או בשל בדיקות אחרות שנעשו, למשל כחלק מבירור פריון. האבחנה מתחילה בדרך כלל בבדיקה של רופא המשפחה, שיפנה לאורולוג מומחה במקרה הצורך. האורולוג יתעד את ההיסטוריה הרפואית שלך, יבצע בדיקה גופנית ויפנה אותך לבדיקות דם ולבדיקות דימות.
אם יש חשד לסרטן האשכים, תתבקש לבצע בדיקת אולטרה-סאונד לאחר הבדיקה הידנית אצל הרופא. בדיקה זו נמשכת כמה דקות ואינה כרוכה בכאב. לאחר שתשכב בנוח על גבך, הטכנאי ימרח ג'ל על שק האשכים ויסרוק אותו באמצעות מכשיר קטן הקרוי 'מתמר'. גלי הקול של המתמר הופכים באמצעות המחשב לתמונה, שאותה הרופא יכול לבחון כדי להבין את גודלו, את מיקומו ואת מידת המוצקות של הממצא. אם הבדיקה תדגים גוש מוצק (סולידי, solid) בתוך האשך, יעלה חשד שמדובר בגידול סרטני. במקרה זה הרופא ימליץ על בדיקות נוספות, או אף יפנה ישירות למיון כדי להחיש את הבירור.
חלק מהגידולים של סרטן האשכים מייצרים רמות גבוהות של חלבונים ושל אנזימים הידועים בשם "סמנים" או "מרקרים". סמנים אלו מגיעים אל זרם הדם וניתנים לכימות בבדיקת דם. רוב הגידולים מסוג לא-סמינומה וחלק מהגידולים מסוג סמינומה מייצרים סמנים שונים:
סמנים של הגידול יכולים לעזור לאבחן את המחלה, לסייע בהבנה לגבי התפשטות הגידול או חזרתו ולאפשר בקרה על הטיפול.
אם לאחר הבדיקות הראשוניות נמצאו תאים סרטניים, ייתכן שייערכו בדיקות נוספות כדי לקבוע אם המחלה התפשטה ובאיזו מידה. בין השאר ייתכן שיתבצעו בדיקות הדמיה של הבטן, של האגן ושל החזה. בדיקות אלו יכולות לכלול בדיקת רנטגן, בדיקת CT, PET או MRI.
בדיקת CT נעשית כדי לבדוק אם התאים הסרטניים התפשטו מהאשך לאיברים אחרים. בשלב הראשון גידול מהאשך מתפשט בדרך כלל לבלוטות הלימפה בחלל האחור-צפקי (Retro-Peritoneum). בדיקת CT בטן נעשית על מנת לבדוק אם בלוטות הלימפה מוגדלות, אם יש גוש בבלוטות או אם הגידול התפשט לאיברים אחרים, כמו הריאות והכבד.
בדיקות PET-CT- MRI אינן משמשות בדרך כלל לאבחון של סרטן האשכים.
במקרה של סרטן האשכים, האבחנה והטיפול הראשוני מתבצעים בו-זמנית באמצעות כריתה כירורגית מלאה של האשך, וזאת מכיוון שלקיחת ביופסיה (דוגמית רקמה מהאשך הנגוע) עלולה להגביר את הסיכון להתפשטות הגידול הסרטני (פירוט לגבי מהלך הניתוח בהמשך).
כריתת האשך מתבצעת רק לאחר שבדיקת האולטרה-סאונד מראה כי קיימת סבירות גבוהה שהממצא באשך הוא ממאיר. לאחר ההסרה תישלח רקמת האשך לבדיקה פתולוגית, כדי לבדוק אם הממצא הוא ממאיר או שפיר.
המונח 'שלב המחלה' (Stage) מתאר את היקף המחלה ואת מידת התפשטותה. הקביעה מתבססת על בדיקה גופנית, בדיקות סמני הגידול בדם, בדיקות דימות והבדיקה הפתולוגית של הממצא שהוצא בניתוח. רמת סמני הגידול בדם היא מרכיב חשוב בקביעת שלב המחלה. רמה גבוהה של סמני הגידול בדם לאחר הסרת האשך מעידה על קיום מחלה גרורתית, גם אם כל בדיקות ההדמיה תקינות.
שלב 0: גידולים של תאי נבט תוך-צינוריים באשכים (germ cell neoplasia in situ). זהו מצב שבו יש בצינורות האשך תאים שאינם תקינים, אך הם לא התפשטו לחלקים אחרים של האשך. גידול מסוג זה אינו נחשב סרטן ואינו גורם לתסמינים, אך הוא עלול להפוך בהמשך לסרטני.
שלב 1: השלב המוקדם ביותר של סרטן האשכים. הגידול נמצא רק באשך ולא התפשט לבלוטות לימפה סמוכות או לאיברים אחרים.
שלב 2: התאים הסרטניים התפשטו מהאשך אל בלוטות הלימפה הקרובות הנמצאות בבטן.
שלב 3: הגידול התפשט לבלוטות לימפה אחרות או לאיברים מרוחקים.
לטיפול בסרטן האשכים יש שיעורי הצלחה גבוהים מאוד. מרבית החולים מחלימים ממנו לגמרי, אפילו במקרים שבהם הסרטן התפשט ושלח גרורות. הגישה הטיפולית נקבעת לפי סוג הגידול ומידת התפשטותו.
הטיפול נקבע במשותף על ידי צוות רב-תחומי של רופאים מהמחלקה האורולוגית והאונקולוגית. בצוות משתתפים גם עובד סוציאלי, אח ולעיתים גם פסיכולוג.
הטיפול הראשון בסרטן האשכים הוא בדרך כלל ניתוח להסרת האשך. לעיתים רחוקות, אם בעת האבחנה הסרטן כבר התפשט מעבר לאשך, תינתן כימותרפיה תחילה. לאחר הניתוח ייתכן שתקבל כימותרפיה או טיפול בקרינה.
לאנשים המאובחנים עם סרטן האשכים יש בדרך כלל חששות לגבי השפעת הטיפול על בריאותם המינית, על הפוריות ועל איכות חייהם. מומלץ לדון בנושאים אלה עם הרופא לפני תחילת הטיפול.
אם יש לך שאלות כלשהן לגבי הטיפול, אל תהסס להפנות אותן לצוות הרפואי המלווה אותך בתקופת הטיפול. רצוי שתכין רשימת שאלות טרם הפגישה, ומומלץ שחבר או קרוב משפחה יתלווה אליך.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות, אך כיום ניתן על פי רוב לטפל בתופעות הלוואי. חשוב לזכור שסרטן אשכים היא מחלה הניתנת לריפוי גם כשהיא גרורתית, אך היא מחייבת טיפול. הטיפול חיוני להצלת החיים. בכל מקרה, כדאי לדבר על החששות באופן גלוי עם הצוות המטפל.
צוות רב־תחומי של מומחים יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, אבל בהחלט אפשר לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו הזכות המלאה של כל אדם על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
אם בחרת לקבל חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו.
לפני קבלת טיפול כלשהו יסביר לך הרופא על סוג הטיפול והיקפו, על מטרותיו, על יתרונותיו וחסרונותיו, על סיכונים ותופעות לוואי ועל טיפולים אפשריים אחרים. לאחר מכן הוא יבקש ממך לחתום על טופס הסכמה מדעת - מסמך הצהרה שבו מביעים הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
כפי שנכתב בפרק 'אבחון של סרטן האשכים', הדרך לאבחון מדויק של ממצא באשך כוללת הסרת מלאה של האשך, ובמרבית המקרים זהו גם השלב הראשון בטיפול בסרטן האשכים. אם הסרטן לא התפשט מחוץ לאשך וקיים סיכון נמוך להישנות המחלה, ייתכן שהניתוח הוא הטיפול היחיד שתזדקק לו.
לעיתים רחוקות, אם נמצא בזמן האבחנה שהסרטן התפשט מחוץ לאשך, ייתכן שתינתן כימותרפיה לפני הניתוח.
במהלך הניתוח ניתן להחדיר אשך מלאכותי (פרוטזה) לשק האשכים. הרופא המטפל ישוחח איתך על כך. ניתן להחדיר את הפרוטזה גם בשלב מאוחר יותר, אם אינך מעוניין בכך בשלב זה. חשוב שתשתף את הצוות הרפואי שמטפל בך בשאלות או בחששות שיש לך לגבי הניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה. לאחריו תוכל לאכול ולשתות, והצוות הרפואי יעודד אותך לקום מהמיטה בהקדם האפשרי. ייתכן שתוכל להשתחרר מבית החולים כבר למחרת, בהתאם להרגשתך ובהתאם לתוצאות הבדיקות הרפואיות.
סביר להניח כי תרגיש אי-נוחות או נפיחות באזור המנותח למשך כמה שבועות. ניתן להיעזר במשככי כאבים. לבישת תחתונים תומכים ומכנסיים רפויים יכולה להקל. כמו כן, ייתכן שהאזור המנותח יהיה חסר תחושה, אך לרוב תופעה זו צפויה לחלוף עם הזמן.
בהתאם למאפיינים הפתולוגיים בניתוח, הרופא ייחשב מה הם הסיכויים לחזרת המחלה. אם הסיכון נמוך, הרופא יכול להמליץ על מעקב בלבד. במקרה זה לא תצטרך לקבל טיפול משלים (אדג'ובנטי) לניתוח.
אם נותרו תאים סרטניים בגוף לאחר הניתוח או שהסרטן התפשט לאיברים נוספים, תקבל טיפול בקרינה (רדיותרפיה) או בכימותרפיה.
טבעי שתחוש חרדה לפני הניתוח, ותוכל לשוחח על כך עם הצוות המטפל. כריתה של אשך אחד לא תפגע בחיי המין שלך, ביכולת להשיג זקפה או בפוריות - כל עוד האשך השני מתפקד באופן תקין.
הסרת אשך אחד אינה משפיעה בדרך כלל על רמת הטסטוסטרון, אם יש אשך נוסף והוא בגודל תקין. במצב של רמת טסטוסטרון מופחתת, התסמינים עשויים לכלול דיכאון או שינויים אחרים במצב הרוח, עייפות, ירידה בחשק המיני, חוסר יכולת להשיג זקפה תקינה וגלי חום, כמו גם אובדן מסת שריר ועצם בטווח הארוך. אנשים שסובלים מרמות טסטוסטרון נמוכות לאחר הניתוח יכולים לקבל טיפול באמצעות טסטוסטרון משלים.
אפשר לשוב לפעילות מינית מלאה לאחר שהפצע מהניתוח יחלים. ייתכן שלא תרצה לקיים יחסי מין למשך זמן מה לאחר הניתוח עקב אי-נוחות או חרדה. חלק מהגברים מדווחים על חשש לגבי המראה לאחר הסרת האשך. כפי שנכתב לעיל, ניתן להכניס פרוטזה כדי לשחזר את המראה הטבעי. בקרב רוב הגברים החששות נעלמים עם הזמן. אם אתה ממשיך לחוש קושי רגשי או פיזי, מומלץ לפנות לגורם מקצועי.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה שירות לייעוץ בנושא דימוי גוף ומיניות על ידי מטפלת במיניות. השירות ניתן ללא תשלום וללא צורך בהפניה רפואית. למידע נוסף ולקביעת תור ניתן לפנות בטל': 03-5721643 או בדוא"ל: miniut@cancer.org.il
לאחר ניתוח להסרת אשך לא צפויה פגיעה משמעותית בפוריות או בזרע, אם האשך השני מתפקד בצורה תקינה. עם זאת, רצוי מאוד לשוחח עם הרופא על אפשרויות שימור פוריות עוד לפני הניתוח (מידע מפורט בהמשך) ולבצע הליך לשימור הפוריות במידת הצורך.
אם בבדיקת CT נמצאו בלוטות לימפה מוגדלות בחלק האחורי של הבטן (דבר העלול להעיד כי הן נגועות בסרטן), ייתכן שיהיה צורך להסיר אותן בניתוח נוסף. בניתוח מסירים את הבלוטות בלי לפגוע בכלי דם סמוכים, ועורכים בדיקה פתולוגית לרקמה של הבלוטות, כדי לראות אם יש בה תאים סרטניים. מדובר בניתוח פתוח המתבצע באמצעות חתך בבטן.
להסרת הבלוטות עלולות להיות תופעות לוואי זמניות, כגון חסימת מעיים או זיהום, אך הניתוח אינו אמור להשפיע על היכולת להשיג זקפה, אורגזמה או לקיים יחסי מין. עם זאת, הוא עלול לגרום לאי-פריון, מכיוון שקיים סיכון לפגיעה בעצבים השולטים בשפיכה. אם אלו נפגעים נוצר מצב שבו הזרע אינו יוצא דרך השופכה, אלא חוזר אחורה לתוך שלפוחית השתן. תופעה זו נקראת "שפיכה לאחור", והיא יכולה לפגום ביכולת הפריון הספונטני. חשוב להדגיש כי במצב כזה תאי הזרע אינם פגומים, כך שישנה אפשרות לבצע הפריה מלאכותית.
ניתן להפחית את הסיכון ל'שפיכה לאחור" באמצעות ניתוח בלוטות לימפה רטרופריטונאלי הנקרא "ניתוח חוסך עצבי". בכל מקרה, לפני ניתוח RPLND מכל סוג, רצוי לדבר עם הרופא על שימור פוריות, לגברים המעוניינים בכך.
כימותרפיה עושה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (הקרויות "תרופות ציטוטוקסיות") להשמדת תאים סרטניים. כשהגידול מוגבל לאשך לא משתמשים בכימותרפיה. אלה המקרים שבהם יינתן טיפול כימי:
התרופות הנפוצות ביותר לטיפול ראשוני בסרטן האשכים הן:
הטיפול הכימי בסרטן האשכים ניתן לרוב כשילוב של כמה תרופות (משלב תרופות). אלה חלק מהמשלבים הכימיים המשמשים לטיפול ראשון בסרטן האשכים:
BEP - התרופות בלאומיצין, אטופוסיד וציספלטין ניתנות בהזלפה ורידית במחזוריות של שלושה שבועות. הטיפול ניתן במסגרת אשפוז יום או אשפוז בבית החולים. משך הטיפול נקבע על פי היקף המחלה ועל פי הדירוג לפי קבוצות סיכון. במקרים שבהם מדובר בטיפול משלים/מונע (אדג'ובנטי), תינתן סדרת טיפולים אחת או שתיים. במקרים שבהם הטיפול ניתן בשל מחלה גרורתית, יינתנו שלוש-ארבע סדרות, לפי דרגת הסיכון של המחלה.
EP - שילוב של התרופות אוטופוסיד וציספלטין.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
קיימים מצבים שבהם לאחר סדרה של טיפולים כימיים סמני הגידול אומנם חוזרים לערכים תקינים, אך נותרת "שארית" רקמה, שנראית בבדיקת דימות. מכיוון שטיבה של שארית הרקמה הזו אינו ידוע, לא ניתן לומר בוודאות אם היא מכילה גידול פעיל או לא.
הגישה הטיפולית לגבי שארית הגידול שונה בין גידולי סמינומה לגידולים ללא סמינומה:
אם הגידול התפשט מחוץ לאשך או חזר בתקופת המעקב, ייתכן שתקבל שלושה או ארבעה מחזורים של משלב כימותרפי BEP. לעיתים הטיפול ניתן ללא התרופה בלאומיצין, במשלב המכונה EP, שכן תרופה זו עלולה לגרום לקשיי נשימה בגברים עם מחלות נשימה או במעשנים. ברוב המקרים, הטיפול הכימי ניתן במסגרת אשפוז יום.
אם הגידול אינו מגיב 7-BEP או אם הגידול חזר שוב, תקבל לרוב כימותרפיה אגרסיבית יותר.
ייתכן טיפול באחד המשלבים הבאים:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
תרופות כימותרפיות יכולות לרפא את המחלה, כי הן תוקפות תאים שמתחלקים במהירות, כמו תאים סרטניים. אולם גם תאים אחרים בגוף - כמו תאי מח העצם (שמייצרים תאי דם חדשים), רירית הפה והמעיים וזקיקי השיער, המתחלקים גם הם במהירות - עלולים להיות מושפעים מהתרופות. מסיבה זו הטיפול עלול לגרום לתופעות לוואי, שרובן ניתנות לשליטה ולהתמודדות. חשוב לזכור כי רוב התופעות חולפות עם סיום הטיפולים. מומלץ לדווח לצוות הרפואי אם אתה סובל מתופעה כלשהי, כדי שאפשר יהיה לסייע לך.
תופעות לוואי אפשרויות של הטיפול הכימי כוללות פגיעה זמנית במערכת החיסון וחשש לזיהומים, דלקת ריאות וקשיי נשימה, סיכון לקריש דם, חבלות ודימומים, בחילות והקאות, שלשולים או עצירות, עייפות, כאבים וכיבים בפה וחוסר תאבון, נשירת שיער, שינויים בשמיעה או צלצולים באוזניים, תחושת נימול, עקצוץ או חוסר תחושה בידיים ובכפות הרגליים, שינויים בתפקוד הכליות, דם בשתן.
תופעות לוואי מאוחרות
רוב תופעות הלוואי של כימותרפיה חולפות לאחר סיום הטיפול, אך חלקן עלולות להימשך זמן רב יותר. תופעות מאוחרות של כימותרפיה לסרטן האשכים כוללות עייפות מתמשכת, טנטון (צלצולים באוזניים), נוירופתיה (כאבים או הפרעות תחושתיות בידיים וברגליים), עלייה קלה בסיכון למחלות לב ועלייה קלה בסיכון לסרטן נוסף.
מאחר שתרופות כימיות עלולות לפגוע בהתפתחות העובר, יש להקפיד להשתמש באמצעי מניעה חוסם (כגון קונדומים) במהלך קיום יחסי מין בזמן קבלת הטיפול ובפרק זמן שלאחר סיומו בהתאם להוראות הרופא, כדי להגן על בת/בן הזוג משאריות התרופות הכימיות העלולות להימצא בנוזל בזמן קבלת הטיפול. בכל שאלה בנושא תוכל להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל בך.
ברוב המקרים, כימותרפיה לסרטן האשך פוגעת בפוריות בזמן הטיפול ולאחריו. לרוב, הפגיעה בפוריות היא זמנית, אולם ככל הנראה ימליץ לך הרופא לבצע שימור פוריות טרם תחילת הטיפול. כמו כן, תיתכן פגיעה בספירת הזרע, אך היא צפויה לחזור למצבה הרגיל כשנה וחצי לאחר הטיפול.
במקרה של כימותרפיה במינון גבוה בתמיכת תאי גזע (ראה בהמשך), הפגיעה בפוריות עלולה להיות לצמיתות.
במקרים שבהם טיפול כימי סטנדרטי נכשל, או במקרה של הישנות המחלה, ניתן פעמים רבות להשיג ריפוי באמצעות טיפול כימי במינון גבוה בשילוב השתלת מח עצם עצמית (כלומר, מהחולה עצמו). הליך זה כרוך באיסוף תאי גזע מזרם הדם והקפאתם. מאחר שכימותרפיה פוגעת במח העצם, במיוחד כשהיא ניתנת במינון גבוה, תאי הגזע מוחזרים לחולה כמה שעות לאחר מתן הכימותרפיה בעירוי דם פשוט. תאים אלה ייקלטו על ידי מח העצם ויחלו לייצר תאי דם חדשים, שישמשו להתאוששות ולהחלמה של מח העצם. הליך זה נקרא "תמיכת תאי גזע".
רדיותרפיה היא טיפול במחלת הסרטן הניתן באמצעות קרני אנרגיה בעוצמה גבוהה. מדובר בטיפול מקומי-אזורי, ועל כן לפני התחלת הטיפול יש לעבור תהליך הקרוי "תכנון קרינה" או "סימולציה" (ראה פירוט בהמשך). כיום תכנון הקרינה הוא מדויק ביותר והטיפול מתבצע כמעט אך ורק לאזורים הנגועים.
ברוב המקרים מדובר בטיפולים יומיים קצרים. כל טיפול נמשך 15-10 דקות. בדרך כלל מטפלים בסרטן האשכים בקרינה בעוצמה נמוכה מזו הניתנת בשאר סוגי הסרטן, דבר המקטין את הסיכוי לתופעות לוואי מיידיות או מאוחרות. הרופא ישוחח איתך על הטיפול הקרינתי ועל תופעות הלוואי האפשריות.
חשוב לציין כי מרבית החולים כיום (85%) אינם זקוקים לטיפול קרינתי. בעת הצורך, טיפול בקרינה ניתן לחולים עם גידול מסוג סמינומה, שרגישה מאוד לקרינה, במצבים אלה:
טיפול בקרינה חיצונית אינו גורם לך לפלוט קרינה. אפשר לשהות בחברת אנשים, כולל ילדים, גם מיד לאחר קבלת הטיפול.
טיפול בקרינה לאזור הבטן עלול לגרום לתופעות לוואי, בדרגה קלה עד בינונית, אך לרוב הן דועכות לאחר סיום הטיפול. תופעות הלוואי העיקריות של טיפולי קרינה כוללות שינויים בעור, בחילות והקאות, שלשולים, עייפות ותשישות.
חשוב להדגיש כי תכנון ראוי של טיפול בקרינה מקטין את הפגיעה האפשרית בפוריות. בזמן מתן הקרינה, האשך הבריא נותר מחוץ לשדה הקרינה, ואף מוגן באמצעות כיסוי מיוחד, מתקן עופרת דמוי צדפה. ולמרות זאת, מנה קטנה של קרינה עלולה להגיע אליו.
הטיפול בקרינה בסרטן אשכים בגידול מקבוצת סמינומה אינו פוגע באונות המינית. עד היום לא נמצאה הוכחה לכך שקרינה משפיעה על עוברים, שנוצרו מזרע של גבר לאחר קבלת טיפול בקרינה. עם זאת, מומלץ להשתמש באמצעי מניעה למשך חודשיים מסיום הטיפול.
כל אחד מהטיפולים עלול לגרום לעייפות ולהשפיע על המיניות. אובדן החשק המיני אינו ייחודי לחולי סרטן בלבד, אלא אופייני גם לחולים במחלות אחרות. תופעה זו עלולה להדאיג אותך, אולם היא זמנית. ככל הנראה לאחר סיום הטיפול ישוב גופך לתפקוד מלא ועימו יחזור החשק המיני.
אף שחשוב מאוד לדבר על הקשיים במיניות, רבים מתקשים לדבר על כך. אם תצליח לאזור אומץ ולשוחח על הנושא עם בת או בן זוגך, תגלה כי השיחה יכולה לסייע ולחזק. חולים רבים מביעים חשש שידביקו את בנות או את בני זוגם בסרטן במהלך קיום יחסי מין. פחדים אלו אינם מבוססים; סרטן אינו מחלה מידבקת ואין חשש לקיים יחסי מין. תוכל לפנות גם אל הצוות הרפואי המטפל בך, או אל חבר קרוב, כדי לשוחח על נושאים אלה ועל חששותיך. בחלק מבתי החולים קיימים צוותים שעברו הכשרה מיוחדת כדי לסייע בבעיות מיניות.
כ-25% מהאנשים שמאובחנים אינם פוריים עוד לפני שאובחנו כחולי סרטן. עם זאת, נראה שהסרטן עצמו ו/או הגורם שבגללו הסרטן התפתח עלולים לגרום לאובדן פוריות בחלק מהחולים. ספירת הזרע משתפרת לעיתים לאחר כריתת האשך שבו נמצא הגידול.
אם אתה מעוניין בהקמת משפחה או הרחבתה בעתיד, מומלץ לפני הטיפולים לברר על שימור זרע, שיוכל לשמש בעתיד לצורך הפריה אם יתברר כי חלה פגיעה בפריון הספונטני. שמירת הזרע מתבצעת באמצעות הקפאתו באחד מהמכונים להקפאת זרע המצויים ברוב בתי החולים בארץ. כשתרצה, ניתן יהיה להפשיר את הזרע ולהשתמש בו בהפריה מלאכותית.
למרבה הצער, לא כל זרע ניתן להקפאה. מנת זרע חייבת להכיל כמות מסוימת של תאי זרע באיכות ראויה, כדי שניתן יהיה להפרות עימה ביצית. עם זאת, קיימות כיום טכנולוגיות חדישות המאפשרות להשתמש במנת זרע גם כשכמות הזרע קטנה ואיכותו ירודה. אם אתה מעוניין בהקפאת זרע, דבר על כך עם הרופא המטפל בך והוא יפנה אותך למכון המתאים.
עבור חולי סרטן, קופות החולים מממנות את הקפאת הזרע ואת אחסנתו למשך חמש שנים.
עם סיום הטיפול תתבקש לבצע בדיקות מעקב, כדי לזהות תופעות לוואי שעלולות להתפתח לאחר הטיפולים, כמו גם הישנות המחלה בשלבים מוקדמים. בדיקות אלה ייערכו בתחילה בתדירות גבוהה, אולם בהדרגה תדירותן תפחת. הרופא ישאל על הרגשתך הכללית, יבדוק אותך ואת האשך (הבריא) הנותר, ויפנה אותך לבדיקות דם. מפעם לפעם תידרש לעבור בדיקות CT, צילום רנטגן או בדיקת אולטרה-סאונד.
אם אינך חש בטוב, או שהופיעה בעיה כלשהי בין בדיקות המעקב, עליך לדווח לרופא המשפחה או לאונקולוג המטפל בך.
חשוב מאוד להקפיד על מעקב קבוע. בחלוף הזמן, ככל שהסיכון לחזרת המחלה הולך ופוחת, תדירות המעקב תלך ותקטן.
אם סרטן האשכים יחזור, יתקיים סבב חדש של בדיקות כדי ללמוד על אופי ההישנות וכדי לקבוע תוכנית טיפול. לעיתים קרובות תוכנית הטיפול תכלול את הטיפולים שתוארו לעיל כגון ניתוח, כימותרפיה וקרינה, אך ניתן יהיה להשתמש בהם בשילוב אחר או בסדר שונה.
חשוב לזכור שטיפול בדרך כלל יכול לרפא את הסרטן, גם אם הוא התפשט לחלק אחר של הגוף שלך. אם הסרטן אכן יחזור, סביר להניח שזה יהיה שנתיים-שלוש לאחר סיום הטיפול, וקרוב לוודאי שלא מאוחר מחמש שנים לאחר סיום הטיפול. הישנות סרטן אשכים מאוחרת יותר היא נדירה ומתרחשת רק בכ-3-2% מהחולים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם לפי מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 2-1) נמצא כי טיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר.
כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, והוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה המחקר עוסק, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן