עם סיום האבחון, יהיה צורך להתחיל בטיפול - מוקדם ככל האפשר, ובהתאם להנחיות הצוות המטפל. ייתכן שהטיפול בילד יכלול שיטות שונות, חלקו ייעשה באשפוז מלא, חלקו יתבצע באשפוז-יום וחלקו יימשך במסגרת הביתית. כיום יש מגוון אפשרויות טיפוליות בילדים חולי סרטן, ומחקרים לפיתוח שיטות וטכנולוגיות חדשות מתקיימים כל העת.
אפשרויות הטיפול העיקריות הן:
תכנית הטיפול המתאימה ביותר לילד ולמצבו הרפואי האישי תיקבע בהתייעצות של צוות רב-תחומי לאחר סיכום כל תוצאות בדיקות האבחון. כל תכניות הטיפול מותאמות לסוג ולשלב המחלה ולתגובת הגוף לטיפול.
לטיפול במחלות סרטן בילדים שני שלבים עיקריים:
השלב הראשון - השגת הפוגה במחלה, מצב בו הושמדו כל התאים הסרטניים שאותרו.
אם שלב זה עולה יפה, השלב השני הוא שמירת ההפוגה, בו נעשים מאמצים להגיע אל תאים סרטניים שאינם נראים.
הניסיון מראה שלעתים, ייתכנו בגוף מספר תאים סרטניים שלא הושמדו בשלב הראשון. השלב הראשון מושג על ידי ניתוח, טיפולים בקרינה או כימותרפיה. טיפול לשמירת ההפוגה בתרופות כימיות עשוי להימשך ממספר חודשים ועד לתקופה ארוכה יותר. בנוסף למסגרת הטיפול הרפואי החולה ובני משפחתו מקבלים תמיכה נפשית וליווי לכל התקופה על ידי צוות בית החולים, כמו גם אנשי הצוות המקצועי באגודה למלחמה בסרטן.
החיפוש אחר תרופות חדשות יותר לטיפול במחלת הסרטן הוא תמידי ובלתי פוסק. תרופות ושיטות טיפול חדשות נמצאות בפיתוח ממושך בכדי לגלות אם הן אכן בטוחות ויעילות לשימוש בבני אדם יותר מהטיפול המקובל. דיווחים בעיתונים ובכתבי עת המבשרים על "פריצות דרך" בטיפול במחלת הסרטן עלולים להטעות ולעורר תקוות שווא. לעתים קרובות מסתבר ש"תרופת פלא" נמצאה כלא יעילה, כמוגבלת לשלב מסוים בלבד של מחלת סרטן ספציפית או בעלת מאפיינים ייחודיים. כיום ניתנים טיפולים שתפקידם להקל על התאוששות מח העצם לאחר הטיפול הכימי (כימותרפיה), ולהפחית את הסיכון לחשיפה לזיהומים ולאשפוזים רבים. הצוות הרפואי קשור למאגרי מידע ממוחשבים בינלאומיים, מתעדכן באמצעותם בחידושים בתחום הטיפול בסרטן, וכל מרכז רפואי מחליט על שימוש בתרופות וטיפולים חדשים בהתאם לניסיון ולתוצאות שנצפו בעולם. לקבלת מידע על טיפולים חדשניים כגון אימונותרפיה, טיפולים מכווננים (ביולוגיים) או טיפולים הנמצאים בשלבי מחקר ופיתוח - פנו לרופא המטפל בכם בבית החולים.
מדי שבוע אנו קוראים על גילויים של סמנים (מרקרים) חדשים בדם המעידים על התפתחות גידול סרטני, מוטציות גנטיות חדשות שאופיינו, וטיפולים חדשים שנמצאו מתאימים לסוג כזה או אחר של מחלת סרטן. כיום קיימת אפשרות לביצוע בדיקות גנטיות שונות ברקמת הגידול הנלקחת מהחולה. בדיקות אלו מאבחנות שינויים גנטיים העשויים להשפיע על התפתחותו של הגידול, מאפייניו, יכולת החלוקה שלו, הסיכון להופעת גרורות מרוחקות, ותגובתם של תאי הגידול לטיפולים השונים. לאור זאת, בדיקות מותאמות אישית נועדו להתאים את הטיפול לחולה ולגידול הספציפי שלו, על בסיס הגנטיקה האישית שלו. טיפולים אלו נכנסו לשימוש כנגד מספר גידולים סרטניים במבוגרים. אופיין של מחלות הסרטן בילדים ובמתבגרים שונה מאוד משל אלה המופיעים במבוגרים, ועדיין אין מידע מספק על יעילותן של בדיקות מותאמות אישית עבור ילדים ומתבגרים חולי סרטן. למרות ההתקדמות המבטיחה, והפוטנציאל הרב העומד בבסיס הרפואה המותאמת אישית, עדיין ישנם מספר קשיים המונעים התרחבות מהירה יותר של שיטות אלו ברפואה היומיומית: עדיין חסר מידע רב על הקשר בין גנים שונים ושינויים בהם לבין המשמעות הרפואית המעשית של שינויים אלו.
כיום בחלק מהמקרים, בעיקר כאשר המחלה עמידה לטיפול או חזרה, נשלחת דגימה של הגידול לריצוף גנטי, ולאחר קבלת התשובה נערך דיון רב-צוותי לחיפוש טיפול מתאים לחולה על סמך תוצאות הבדיקה.
התקווה היא כי בעתיד, כל אדם שיחלה בסרטן יעבור בדיקה מקיפה, שתאפשר לצוות הרפואי
להתאים לו את שילוב הטיפולים האידיאלי נגד הגידול הסרטני שירפא אותו ממחלתו, או יסייע בשליטה עליה, כך שהילד יהיה במעקב ויעבור בדיקות תקופתיות בלבד.
ניתוח הוא הטיפול הראשוני היעיל ביותר במרבית מחלות הסרטן. כאשר מדובר במחלת סרטן בהיקף נרחב יחסית, במקרים רבים, יינתנו טיפול קרינתי או כימי לפני הניתוח במטרה לצמצם את היקף המחלה. כל ילד העומד לפני ניתוח מרגיש פחד וחרדה. בכדי לסייע בהפגת המתח והפחדים, בתי חולים רבים מתירים למועמדים לפני ניתוח לבקר בחדרי הניתוח וההתאוששות, לפגוש את אנשי הצוות הרפואי שישתתפו בניתוח אותו הם עומדים לעבור ולשוחח איתם. אנשי הצוות הרפואי יסבירו לילד מה הם עתידים לבצע, יראו לו, למשל, את מסכת ההרדמה ויניחו אותה על פניו להדגמה. הכנה מוקדמת תסייע בהרגעת הפחדים, תפיג את החשש מפני השהייה בחדר הניתוח הסטרילי, והפחד מפני הציוד המשונה והצוות לבוש המדים והמסכות. מומלץ לנהל דיון פתוח עם הילד העומד בפני ניתוח ולעודד אותו לשתף ברגשותיו ובפחדיו. בדרך כלל, ילדים חוששים מהרדמה, תוהים אם יכאב להם בניתוח ולאחריו, איך ייראה גופם לאחר הניתוח, האם הוריהם יהיו לידם כשיתעוררו. עודדו את הילד לשאול שאלות ביחס לניתוח, והשיבו לו בכנות ככל האפשר. אם המציאות לא תתאים למה שסופר לו קודם לכן - הוא עלול להרגיש מרומה. ניתן לבקש מהצוות הרפואי המכיר את הילד ואת מצבו לארגן פגישה ושיחה עם ילד אחר, שעבר את אותו ניתוח, התאושש והחלים. ברוב המקרים, לאחר הניתוח, הילד יוחזר למחלקה הכירורגית להתאוששות והמשך טיפול.
לעתים, ניתוח מבוצע כחלק מתהליך אבחון המחלה, בהזדמנות זו ייתכן שיתבצעו בדיקות נוספות, כגון: בדיקת מח עצם, בדיקת ניקור מותני, או הכנסת צנתר מרכזי בהרדמה מלאה, כדי לחסוך כאבים מהילד.
במקרים של גידולי עצמות, כגון סרקומה ע"ש יואינג ואוסטיאוסרקומה, מתבצע ניתוח להסרת העצם הנגועה. במקרים בהם הגידול מערב את המפרק, ייתכן שהרופא המנתח יחליף את המפרק במפרק מלאכותי (מידע נוסף על ניתוח זה בפרק המתייחס לגידולי מערכת התנועה).
בטיפול כימי נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטו-טוקסיות) הניתנות בבליעה, בזריקה לשריר, בהזרקה תת-עורית, בעירוי או בצנתר לווריד מרכזי. אפשרות נוספת היא מתן טיפול כימי לנוזל המוח וחוט השדרה (טיפול הנקרא ’כימותרפיה תוך-תיקית׳), בה נעשה שימוש כחלק מהטיפול בגידולי מוח, בלוקמיה ובלימפומה - במטרה למנוע מתאים סרטניים לנדוד למערכת העצבים המרכזית.
בעת מתן הטיפול הכימי, חדירת המחט לווריד עלולה להכאיב לילד, והתרופות עלולות לגרום לו לתחושת צריבה לא נעימה. אם התרופה הכימית דולפת מהווריד - היא עלולה לגרום לכוויות עור, ולכן הרופאים מעדיפים לעתים להשתמש בצנתר מרכזי (התקן הנשאר בגוף למשך כל תקופת הטיפולים במחלה).
מטרת הטיפול הכימי היא לפגוע בתאים הסרטניים המצויים בחלקים שונים של הגוף, למנוע את התפתחותם ואת התפשטותם לאזורים שונים בגוף. הטיפול הכימי פוגע גם בתאים בריאים המתחדשים בתדירות גבוהה, כגון תאי מח העצם, תאי מערכת העיכול (קיבה ומעיים), ותאי זקיקי השיער, לכן הטיפול עלול לגרום לנשירת שיער זמנית. חשוב לזכור שלרוב, תופעות הלוואי של הטיפול הכימי זמניות בלבד, ועם סיומו, תאי הגוף משתקמים ומתחדשים. כמו כן, חשוב לזכור שבתקופת הטיפול הכימי - אין להיחשף לשמש.
לטיפולים כימיים בילדים אחוזי הצלחה גבוהים ביותר. לכל תרופה תופעות לוואי אופייניות, המשתנות בחומרתן מילד לילד - בהתאם לסוג הטיפול, מצבו הגופני של הילד ותגובתו לטיפול. לחלק מהתרופות תופעות לוואי לטווח הארוך, יותר מאשר לתרופות אחרות, ולכן ילדים אשר יקבלו תרופות אלו יהיו במעקב לתקופה ממושכת יותר. כיום, ישנן תרופות רבות המסייעות בהקלה ובהתמודדות יעילה עם תופעות הלוואי, וניתן למנוע חלק מהן.
צנתר מרכזי: צנתר מרכזי (קתטר) מאפשר גישה נוחה ללקיחת דגימות דם, למתן תרופות ולטיפולים שונים. ישנם שלושה סוגי צנתרים מרכזיים:
שיקולים רבים משפיעים על ההחלטה להחדרת הצנתר המרכזי, שחלקם מצריך טיפול קבוע בתמיסת הפרין למניעת קרישת הדם בצנתר, ולכן הבחירה בסוג הצנתר מתבצעת על ידי הצוות הרפואי המטפל, בהתאם לילד, לשלב מחלתו ולאופי הטיפול המתכונן עבורו.
השתלת מח עצם: כאמור, הטיפול הכימי פוגע בתאים המתחלקים במהירות גדולה, לא רק תאים סרטניים נפגעים כתוצאה ממנו, אלא גם תאים בריאים, כולל תאי מח העצם, מהם נוצרים תאי הדם השונים. במקרים בהם מינון הכימותרפיה שנקבע אינו מספיק להשמדת התאים הסרטניים - ניתן להעלות את מינון התרופות, אך מינון גבוה עלול לפגוע במח העצם. בכדי למנוע פגיעה במח העצם לאחר טיפול כימי במינון גבוה - יינתן לחולה מח עצם שנשאב מתורם מתאים, או מח עצם שנשאב מהחולה עצמו קודם לטיפול הכימי (השתלה עצמית). אם מח העצם של החולה היה נגוע במחלה - ניתן לנקותו מתאים סרטניים במעבדה. כיום, רוב השתלות מח העצם מתבצעות מאיסוף תאי אב שנלקח מהדם ההיקפי של החולה (Peripheral stem cell).
כיום, ברוב המקרים, איסוף התאים להשתלה מהחולה מתבצע במכשיר מיוחד, המתחבר לווריד או לצנתר המרכזי של החולה, ללא צורך בהרדמה או אשפוז, ואינו מכאיב.
במקרים מסוימים או אם לא ניתן לאסוף תאי אב מדם פריפרי, ניתן לבצע שאיבת מח עצם. השאיבה נעשית מתוך עצמות האגן, בהרדמה מלאה. החזרת מח העצם לאחר הטיפול מתבצעת בעירוי לווריד. עד שמח העצם יתאושש ויתחיל לייצר את רכיבי הדם השונים כראוי יחלפו מספר שבועות. בתקופה זו החולה יהיה חשוף לסיבוכים שונים, בעיקר לזיהומים, לכן יינתנו לו עירויי דם, הוא יימצא בהשגחה צמודה.
טיפול בקרינה הורס תאים סרטניים באופן ממוקד באמצעות קרני אנרגיה בעוצמה גבוהה. הקרינה פוגעת בחומר התורשתי של התא (DNA), התפתחותו נעצרת, הוא נפגע ומת. בטיפול בקרינה פוגעים בעיקר בתאים הסרטניים המצויים כל הזמן בחלוקה, בעוד שהתאים הבריאים אינם נפגעים. הטיפול הקרינתי דומה בעיקרו לצילום רנטגן רגיל, אך שונה ממנו בעוצמה ובסוג של הקרינה. סוג הקרינה ייקבע על ידי האונקולוג והמקרין בהתאם לסוג המחלה ומיקום הגידול. האזור המיועד לקרינה ייקבע ויסומן על ידי רופא מומחה להקרנות, אשר יקבע את תכנית הטיפול ומספר הטיפולים הנדרשים לאחר קבלת תוצאות כל הבדיקות, בהתאם לסוג המחלה ומידת חומרתה. בנוסף, הרופא המומחה להקרנות יחליט אם הטיפול ינתן ע"י מכשיר פוטון או פרוטון שאינו קיים כיום בישראל והטיפולים באמצעותו מתקיימים בחו"ל (במימון קופות החולים).