מחלת סרטן מתפתחת כאשר תאים לא תקינים בגוף מתחלקים ומתרבים בצורה לא מבוקרת. סרטן שמתפתח לראשונה באיבר או ברקמה מסוימת בגוף נקרא "סרטן ראשוני".
המונח "סרטן מתקדם" מתייחס לגידול שהתפשט מעבר לרקמה הראשונית שבה הוא צמח. הצוות הרפואי עשוי להשתמש במונחים שונים כדי לתאר את רמת ההתפשטות: "סרטן מתקדם מקומי" הוא גידול אשר התפשט אל מעבר לאיבר המקורי או שהתפשט אל קשריות (בלוטות) הלימפה הסמוכות אך אין עדות לפיזור מעבר לכך.
גרורות הן תאים סרטניים שמתנתקים מהמקום שבו נוצרו לראשונה (סרטן ראשוני), עוברים דרך מערכת הדם או מערכת הלימפה וגדלים בחלקים אחרים של הגוף (גידולים שניוניים). היכולת של הגרורות לצמוח ולשגשג באיבר החדש תלויה בסוג הסרטן הראשוני וברקמה שאליה הגידול התפשט. לכן, סוגי סרטן מסוימים נוטים לשלוח גרורות לאיברים מסוימים יותר מאשר לאיברים אחרים. הגידול הגרורתי הוא מאותו סוג כמו הגידול הראשוני, והטיפול בו יהיה בהתאם לסוג הסרטן הראשוני ולא בהתאם לאיבר שאליו הוא התפשט. למשל, גידול שהתגלה בריאה והתברר כי הוא גרורה של סרטן השד, יטופל כפי שמטופל סרטן השד.
סרטן גרורתי (metastatic) הוא סרטן שהתפשט מהגידול הראשוני ושלח גרורות אל איברים אחרים בגוף או אל קשריות לימפה מרוחקות.
הישנות (recurrence) היא מקרה שבו אותו סוג סרטן חוזר לאחר סיום הטיפולים. הסרטן יכול לחזור באותו איבר, אבל הוא יכול גם לחזור במקום אחר בגוף. סרטן שחזר במקום אחר בגוף מהסרטן הראשוני נקרא "הישנות גרורתית".
בגלל הסיכון להישנות מחלה או להתפתחות גרורות, קיימת חשיבות גבוהה להקפיד על ביצוע מעקב לאחר סיום הטיפולים, בהתאם להמלצות הרופא/ה האונקולוג.
סרטן שניוני (secondary) הוא סרטן מסוג שונה מהסרטן הראשוני, ושעלול להתפתח כתוצאה מהטיפול בסרטן הראשוני, כעבור שנים. מצב זה עלול לקרות למשל במבוגרים שהיו חולים בסרטן בגיל הילדות, או סרטן ריאות שמתפתח כעבור שנים באישה שקיבלה טיפול בקרינה לבית החזה בשל סרטן שד. לעיתים נדירות לא ניתן לאתר את מקור הגידול המקורי, תופעה הנקראת "סרטן ראשוני ממקור לא ידוע". הטיפול בו יהיה לפי המלצות הצוות המטפל, כל מקרה לגופו.
בעת האבחון של מחלת סרטן יתבצעו בדיקות שונות כדי לגלות עד כמה הסרטן מתקדם ואם הוא התפשט לאיברים אחרים בגוף. בהתאם לכך ייקבע שלב המחלה.
שלב מחלת הסרטן בעת האבחון וקצב התקדמותו הצפוי עשויים להיות שונים מאדם לאדם. ככל שהגידול מתגלה בשלב מוקדם יותר, הסיכוי לריפוי המחלה הוא גבוה יותר והטיפול עשוי להיות קל יותר.
בנוסף לקשריות הלימפה, סוגי סרטן שונים נוטים לשלוח גרורות לאיברים שונים:
באבחון, כאשר מתגלה ממצא חשוד, מתחיל בירור הכולל ביופסיה (נטילת דגימה) ובדיקות דימות (כגון אולטרה-סאונד, CT, MRI או PET-CT). על פי הביופסיה אפשר לדעת אם מדובר בגידול ממאיר (סרטני) ומהו המקור הראשוני שלו. מטרתן של בדיקות הדימות לתת מידע אם הגידול התפשט ועד כמה. תהליך זה נקרא "קביעת שלב המחלה" (staging).
במהלך הטיפול יתבצעו שוב בדיקות דם ודימות כדי להעריך את התגובה לטיפול שניתן וכדי להבין אם הגידול נמצא בשליטה או ממשיך להתפשט. אם הגידול ממשיך להתפשט, הרופאים ישנו את הטיפול.
לאחר סיום הטיפולים יתקיים מעקב במשך חודשים ואף שנים, לפי סוג הסרטן והמלצת הצוות המטפל. המעקב כולל בדיקות דם ודימות או בדיקות אחרות בהתאם להמלצות.
לפעמים יכולים להופיע תסמינים (סימפטומים) שעשויים לגרום לחשד כי המחלה התפשטה, כגון כאב, עייפות יוצאת דופן, ירידה במשקל, קוצר נשימה, נפיחות של בלוטות לימפה. סימפטומים נוספים עלולים להופיע בהתאם לסוג הסרטן ולמקום שאליו הוא התפשט.
מטרות הטיפול בסרטן מתקדם או גרורתי תלויות בסוג הסרטן הראשוני, במידת ההתפשטות שלו ובנתונים האישיים של כל מטופל, והן עשויות להיות ריפוי, השגת שליטה במחלה והארכת תוחלת חיים או טיפול להקלת התסמינים.
בסרטן שהוא מתקדם מקומי אפשרויות הטיפול כוללות ניתוח ו/או טיפולי קרינה ולעיתים קרובות מוסיפים טיפולים סיסטמיים, אשר מטפלים בכל אתרי המחלה במקביל, כגון טיפול כימותרפי, ביולוגי, הורמונלי או אימונותרפי, אשר נועדו לכווץ את הגידול ולהוריד את הסיכון להופעה של גרורות מרוחקות.
בסרטן גרורתי עיקר הטיפולים הם טיפולים סיסטמיים, כגון טיפול כימותרפי, הורמונלי, ביולוגי או אימונותרפי. ההחלטה על סוג הטיפול נעשית לפי סוג הגידול הראשוני, שהוא מקור הגרורות. למשל, אם הגרורות בשלד הן ממקור סרטן שד, בחירת הטיפול תהיה לפי סוג הטיפול שאליו מגיב הגידול הספציפי בשד. לעיתים נעזרים בטיפולי קרינה, למשל במקרה של גרורה אשר גורמת לסימפטומים, כמו כאב. במקרים חריגים מומלץ יהיה לשקול ניתוח של גרורה, למשל במקרה של גרורה אשר עלולה לגרום לשבר בעצם.
לטיפול בסימפטומים שגורמת המחלה, כגון כאב, תשישות ועייפות, חוסר תיאבון, הקאות וכד' קיימות אפשרויות טיפול שונות, תרופתיות ואחרות, הנקראות באופן כללי "טיפול תומך" או "טיפול פליאטיבי". ניתן להיעזר בהן במידת הצורך, במקביל לטיפולים האונקולוגיים האחרים.
סרטן מתקדם יכול להשפיע על החיים באופן שונה מאוד אצל כל אדם. חשוב לתאם זמן לשיחה עם הצוות המטפל כדי לדבר על החששות ולשאול שאלות על הטיפול והשלכותיו.
שאלות שניתן לשאול:
אבחון סרטן בשלב מתקדם, חזרת המחלה או התפתחות של גרורות משפיעים על ההחלטות הטיפוליות, שיכולות להיות לא פשוטות. לאחר קבלת כל המידע מהצוות הרפואי, ייתכן כי שיחה עם בני משפחה, עם אנשים קרובים או עם איש מקצוע, כגון עובדת סוציאלית, תוכל לסייע בקבלת החלטה.
עבור אנשים מסוימים, סרטן מתקדם יכול להיות מטופל כמחלה כרונית. עם גישה זו, ניתן לשלוט בסרטן ובסימפטומים למשך תקופה ארוכה. טיפול פליאטיבי יכול להינתן במקביל כדי לשלוט בסימפטומים של הסרטן והטיפול.
אחרים יכולים לבחור שלא לקבל טיפול למחלה עצמה, ולהתמקד בטיפול הפליאטיבי לצורך שמירה על איכות חיים מיטבית במצב זה. טיפול פליאטיבי יכול להועיל בניהול התסמינים, ובהתמודדות הרגשית עם התחושות לגבי הסרטן וסוף החיים.
קבלת אבחנה של סרטן בשלב מתקדם או גרורתי עשויה להיות מלווה בחששות ופחדים לגבי עתיד המטופל עצמו ועתיד משפחתו. חשוב לפנות לייעוץ מקצועי לצורך קבלת הכוונה ותמיכה לצורך ההתמודדות.