מחקר ישראלי חדש שנערך במרכז הרפואי שיבא התפרסם בכתב העת הבין לאומי היוקרתי Lancet Oncology – כתב העת המוביל בעולם בתחום הסרטן. את המחקר הוביל ד"ר יעקב לורנס, מנהל מכון הקרינה במרכז לרפואת הסרטן ע"ש חוסידמן בשיבא, והוא עוסק בשיטת טיפול חדשה להקלת כאב בקרב חולי סרטן הלבלב באמצעות קרינה ממוקדת. המחקר הבין לאומי התאפשר הודות לתמיכה של גוף המחקר האמריקאי Gateway for Cancer research והאגודה למלחמה בסרטן.
כאבים עזים הם אחד מהמאפיינים של סרטן הלבלב, זאת משום שהלבלב נמצא מאוד סמוך לעצב מרכזי בשם צליאק פלקסוס, ולגידולים בלבלב יש נטייה ללחוץ או לחדור לעצב הזה, מה שגורם לכאבים מאוד קשים. מדובר בכאבים שמסבים סבל רב למטופלים ופוגעים בתפקוד ובאיכות החיים שלהם.
עד כה, הטיפולים המקובלים לכאבים הללו היו באמצעות תרופות נגד כאבים או במקרים קשים שבהם הכאבים עמידים לתרופות – טיפול פולשני - הזרקה של חומרי הרדמה ישירות לעצב הצליאק פלקסוס והשבתתו (Celiac Block) .
המחקר של ד"ר לורנס למעשה בחן שיטת טיפול שונה – הקרנה חד פעמית באמצעות קרני רנטגן (קרני X) ישירות אל העצב (ולא אל הגידול). את שיטת הטיפול הזאת פיתחו במכון הקרינה בשיבא ד"ר לורנס, הפיזיקאי הראשי במכון ד"ר מעוז בן איון ופרופ' צבי סיימון. השיטה נבחנה תחילה במחקר קטן יחסית, שנערך בשיבא לפני כשש שנים. במחקר נבדקה ההשפעה של הקרנה חד פעמית במינון קרינה יחסית גבוה אל העצב. בעקבות התוצאות המבטיחות של המחקר הראשוני, קיבלו ד"ר לורנס ושותפיו מענק לבצע ניסוי קליני גדול ובין לאומי. המחקר בהובלת חוקרי שיבא החל לפני כחמש שנים ונערך ב-8 בתי חולים מחמש מדינות: ארה"ב, קנדה, פולין פורטוגל וישראל. בישראל נערך המחקר בשלושה מרכזים רפואיים: שיבא הוא המרכז הרפואי הראשי הגלובלי במחקר, ובשני מרכזים משניים: באסותא רמת החייל ובאיכילוב.
ד"ר יעקב לורנס, מנהל מכון הקרינה בשיבא ומי שעמד בראש המחקר מסביר: "כרופאים, אנחנו מטפלים קודם כל באדם, לא רק במחלה. סוגיית הכאב שמקורו בעצב הצליאק פלקסוס היא אחד מהדברים שמסבים הכי הרבה סבל לחולי סרטן הלבלב. אלה כאבים עזים שמטרידים מאוד את החולים ופוגעים בתפקוד היום יומי שלהם ובאיכות החיים שלהם. במקרים שבהם הכאבים מתעצמים וגורמים לחולים להזדקק למינונים גבוהים של תרופות ממשפחת המורפיום שלהן תופעות לוואי קשות, הפתרון היה עד כה פרוצדורה פולשנית שמשביתה את העצב על ידי הזרקה עמוקה. לנו היה רעיון חדשני, לנסות גישה טיפולית שונה – להשתמש בקרינה חיצונית שממוקדת בעצב עצמו, ולא בגידול בצורה לא חדרנית".
במחקר הבין לאומי השתתפו 125 מטופלים שקיבלו טיפול חד פעמי של קרינה במינון גבוה לעצב הצליאק פלקסוס. 53% מהם דיווחו על ירידה משמעותית בכאב כתוצאה מהטיפול ועל שיפור ניכר באיכות חייהם. תופעות הלוואי של הטיפול כפי שעולות מן המחקר, הן מעטות ולא חמורות (בעיקר, עייפות ובחילה קלה ביום הטיפול).
משה בר חיים, מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן, הוסיף כי "אנו מקווים שהמחקר החדש יאפשר יישום מידי בארץ ובעולם לטובת הקלה על סבלם של החולים בסרטן הלבלב ואולי גם סוגי סרטן נוספים. חשוב להדגיש כי הודות לתרומות הציבור ולקרנות המיועדות, ועדת המחקר של האגודה מעניקה מדי שנה מימון לחוקרים ורופאים ישראלים. למחקר אין גבולות טריטוריאליים, כך שכל הישג כאן בישראל, הוא הישג של העולם כולו. שכן מתוך מחקרים אלו פותחו שיטות חדשות לאבחון ולטיפול בחולי בסרטן".
המחקר רשם הישג חשוב נוסף – שיטת הטיפול שנבדקה בו נכנסה להנחיות האמריקאיות לטיפול בסרטן הלבלב של ארגון National Comprehensive Cancer Network (NCCN). המשמעות היא שמדובר בהמלצה טיפולית שנלקחת בחשבון ברחבי העולם המערבי כולו, וזמינה לרוב החולים בארה"ב. בשיבא, הטיפול זמין ומבוצע במטופלים מזה מספר שנים.
"פרסום המאמר בכתב עת מוביל הוא כבוד גדול לרפואה הישראלית בכלל ולשיבא בפרט, ומהווה עדות נוספת לאיכות המחקר והטיפולים בתחום הסרטן בישראל". משתף ד"ר לורנס. "אני מודה לשותפים שלנו בתוך שיבא שתרמו להפיכתו למחקר איכותי וברמה בין לאומית ולגופים הבין לאומיים והמקומיים שתמכו בנו. וכמובן, תודה גדולה למטופלים שנרתמו להשתתף במחקר ולבני משפחותיהם".
למחקר היו שותפים בשיבא פרופ' טליה גולן שהקימה את המרכז לסרטן הלבלב בשיבא וסייעה רבות בגיוס מטופלים למחקר, ד"ר מעוז בן איון, פיזיקאי ראשי וסגן מנהל מכון הקרינה, שתכנן את הטיפולים והדריך פיזיקאים אחרים בעולם כיצד יש לבצע את הטיפול, פרופ' צבי סיימון, לשעבר מנהל מכון הקרינה שתמך בפרויקט לכל אורך הדרך, פרופ' דרור חרץ, ראש רשות המחקר בשיבא, שניהלה את המחקר הבין לאומי ברמה האדמיניסטרטיבית, העמותה הישראלית למחקרי לב וכלי דם (ICCR) בניהולו של פרופ' רוברט קלמפנר, שניהלה לוגיסטית את הדאטה במחקר, ד"ר דוד האוזנר, מנהל היחידה לטיפול תומך במרכז הרפואי שיבא שתיכנן את המחקר המקורי, ופרופ' לורנס פרידמן וד"ר רונן פלוס ממכון גרטנר שניהלו את הפן הביו-סטטיסטי של המחקר.