כשבעלי ג'רמי אובחן כחולה בסרטן קיבה מדרגה 4, שלושת ילדינו היו אז בני 6 חודשים עד 6 שנים. עד אותו הרגע הרגשנו שאנחנו חיים את "החלום הישראלי" - עלינו לארץ בתחילת שנות העשרים שלנו (ג'רמי עלה מאנגליה ואני עליתי מארה"ב), למדנו באוניברסיטת תל-אביב והשתלבנו בתעשיית ההייטק הישראלית. נהנו לגדל את שלושת ילדינו הקטנים - זואי הרגועה והבוגרת, ליאו כדור האנרגיה שלנו וגיל התינוק שצחק המון, כאילו כדי להוכיח שבחרנו בשם הנכון עבורו.
חיינו התהפכו כשהתבשרנו על מחלתו של ג'רמי. תוך זמן קצר ג'רמי נכנס לניתוח, ובשל סיבוכים, נשאר בבית החולים כמעט חודש. אני נשארתי לידו יום ולילה. "קפצתי" הביתה רק לכמה שעות אחר הצהריים כדי להיות עם הילדים, להניק כשעוד יכולתי (החלב שלי התייבש מהר) ולהתקלח, בזמן שהורי לקחו פיקוד על הבית. כל אחד מהילדים שלנו התייחס אחרת למצב, לגיל התינוק היה הכי קשה, כשהוא לא הבין מדוע הוריו נעלמו. ליאו היה משוכנע שג'רמי נלחם בסרטן ים אמיתי בבטן. וזואי, שהבינה יותר, חיכתה בסבלנות להביע את הדאגה והצורך שלה.
לאחר תקופת האשפוז הראשונה, ג'רמי חזר הביתה ונכנסנו לשגרה חדשה של טיפולי כימותרפיה ו-TPN. בתקופה זו הצטרפתי לקבוצת תמיכה עבור בני משפחה מטפלים במרכז של האגודה למלחמה בסרטן בגבעתיים. זואי ביקשה ממני להצטרף אלי ובאישור כל המשתתפים, היא הגיעה לאחד המפגשים. בעקבות המפגש, הסברתי לזואי שכמו שאני לא האישה היחידה בעולם שמטפלת בבעל חולה, יש עוד ילדות כמוה עם אב חולה בסרטן. היא ביקשה ממני להוכיח לה זאת. לקח לי מספר חודשים אבל הצלחתי למצוא ילדה בת 6 שאביה חלה בסרטן וקבענו מפגש של הבנות. האמא השנייה ואני ממש יכולנו לראות את הכתפיים של הבנות נרגעות בהקלה כשהן נפגשו. ההוכחה שהם לא לבד הייתה מנחמת להפליא. שנים אחרי אותו מפגש, זואי כתבה איך המפגש הזה השפיע עליה.
לשמור על תחושת נורמליות עבור הילדים
אין שום דבר נורמלי בהתמודדות עם טיפולי מחלת הסרטן, ובמקרה שלנו, עם אבחנה סופנית. אבל עבור הילדים שלנו, המציאות הזו היתה עבורם הדבר הרגיל ומה שהם הכירו. אמנם לפני האבחון, בילינו לעתים קרובות את סופי השבוע שלנו יחד עם החברים של ג'רמי מתנועת הנוער מאנגליה, יצאנו לטיולים ביחד, עשינו ברביקיו או נפגשנו לארוחות חג טעימות. אבל הטיפולים והבירוקרטיה הנלוות מילאו את היומיום של ג'רמי ושלי והיינו עייפים מכדי לצאת בסופי השבוע. הרגשנו ברי מזל שהחברים שלנו לקחו את הילדים שלנו בסופי שבוע לפעילות שהם עשו עם ילדיהם. הדבר הזה עזר לילדים שלנו לשמור על תחושת נורמליות. הם יצאו מהבית (התרחקו מהמסכים) והיה להם זמן ליהנות כמו ילדים בריאים, להשתחרר מהדאגות ומהלחץ בבית. לנו זה נתן שקט כשידענו שהם מבלים ויכולנו לטעון מצברים לקראת עוד שבוע מאתגר.
לתמוך בילדים הגדלים בצל מחלת הסרטן
כל זה קרה לפני כ- 15 שנים, ג'רמי נפטר ב-8 ביולי 2008. לאחר מותו, ביחד עם אחיותיו של ג'רמי וחבריו הקרובים הקמנו את העמותה על שמו - "המעגל של ג'רמי", התומכת בילדים ובני נוער צעירים אשר חיים וגדלים במשפחות המתמודדות עם מחלת הסרטן. כיום הקהילה שלנו מונה כ- 1000 משפחות מנהריה ועד באר שבע. לאורך השנה אנחנו מקיימים ימי כיף לילדים, לנוער ולמשפחותיהם ברחבי הארץ וההשתתפות היא ללא תשלום. אנחנו מבינים את החשיבות ליהנות מיום בילוי מאורגן עבורך. אנחנו מבינים שכאשר משפחה מתמודדת עם בן משפחה חולה בבית באופן טבעי המשאבים הרגשיים, הפיזיים והפיננסיים מופנים לטיפול בו. לכן אנחנו דואגים לכל הסידורים בימי הכיף - כולל כיבוד ושתייה וכן הסעות במידת הצורך.
האירועים האחרונים שארגנו עבור הקהילה כוללים מתחמי "נינג'ה", סיורים במוזיאונים, סיורים בשמורות טבע, פארקי שעשועים, מתחמי טרמפולינה וסדנאות מקוונות. אנחנו לא מדברים על מחלת הסרטן באירועים שלנו - אנחנו מעניקים לילדים ולמשפחתם רגעי שקט מקשיי היומיום של ההתמודדות עם מחלת הסרטן, באמצעות פעילויות של הנאה וכיף, וכן היכרות ושיח עם ילדים שנמצאים במצב דומה. אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו! מוזמנים להרשם לניוזלטר של המעגל של ג'רמי ולהתעדכן בפעילויות הקרובות.
לינק לסרטון של המעגל של ג'רמי