מטרתם של מרבית הטיפולים במחלת הסרטן מכוונים נגד הגידול עצמו. עם זאת, גורם התמותה בקרב חולי סרטן אינו תמיד הגידול הממאיר עצמו, ומקורו לעיתים בתופעות הנגרמות באיברים מרוחקים מהגידול. מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שפורסם בכתב העת Developmental Cell ב-7 בספטמבר 2021, מצביע על אסטרטגיית טיפול משלימה לעצירת התקדמות התאים הממאירים.
החוקרים חקרו גידולי סרטן בזבובי פירות ומצאו כי חומר כימי המשתחרר על ידי גידולים אלה, ציטוקין הנקרא אינטרלוקין 6 (IL-6), מסכן את מנגנון ההגנה הקיים בין מערכת הדם למוח (מחסום דם-מוח) והופך אותו לחדיר לחומרים מזיקים. החוקרים בדקו גם גידולי סרטן בעכברים, ומצאו כי גם גידולים אלה משחררים אינטרלוקין 6, וכי גם במקרה זה נחצה מחסום הדם-מוח כתוצאה מכך. התערבות החוקרים בניסויי המעבדה בתהליך פתיחת המחסום דם-מוח על ידי עצירת ההשפעה המזיקה של הציטוקין על המחסום, מבלי לנגוע בגידול עצמו הצליחה להאריך באופן משמעותי את ההישרדות הן של הזבובים והן של העכברים עם הגידולים הסרטניים, גם כשהגידול המשיך לצמוח. החוקרים ציינו כי בטיפול המתמקד בהשפעות הגידול על רקמות מרוחקות קיים פוטנציאל להפחית או אפילו להימנע מהרעילות המלווה לרוב את הטיפולים המכוונים נגד הגידול עצמו, הפוגעים לא רק בגידול אלא גם ברקמות הבריאות הסמוכות לו.
החוקרים מציינים כי ידוע זה 20 שנה שזבובי פירות מפתחים גידולים סרטניים הדומים לאלו של בני האדם, אלא שעתה מתברר כי גם תגובת המאכסן (החולה) שלהם דומה, למשל בנוגע לתגובה לציטוקינים או לקכקסיה, תופעה בה מתרחשת ירידה בלתי רצונית מהירה ומשמעותית של מסת שומן ושריר בגוף, ממנה סובלים חולי סרטן רבים, והקשורה בין השאר לעמידות לאינסולין. היות וקכקסיה קשורה בין השאר לעמידות לאינסולין, אחד ההסברים לתופעה זו ניתן בממצאי מחקר קודם של אותם החוקרים, לפיו חלבונים המיוצרים על ידי גידולים סרטניים בזבובי פירות, משבשים את מנגנון השפעת האינסולין. תקוות החוקרים כי הממצאים יובילו למחקרים נוספים בתחום. בהתבסס על הממצאים, החוקרים מציעים אפשרות לגישת טיפול בחולי סרטן המתמקדת יותר בתאי החולה המתאפיינים ביציבות גנומית (מכלול החומר התורשתי), ותלויה פחות בגישה הנהוגה היום, המתבססת על צמיחת הגידול
קישור לתקציר המאמר באנגלית