מחקר שפורסם לאחרונה קובע כי, לירידה במשקל השפעה מובהקת על היווצרות כלי דם המזינים את הרקמות, תהליך שעשוי להיות המפתח לקשר בין השמנת יתר לסיכון גבוה לחלות בסרטן.
אנגיוגנזה הוא תהליך טבעי בגוף בו נוצרים כלי דם חדשים מכלי דם קיימים, ומספקים לרקמה חמצן ומזון. בכך הריקמה יכולה להתפתח באופן מבוקר ונשלט. לתהליך זה תפקיד חשוב בהשמנת יתר, מאחר ורקמת החיבור מאוד אלסטית ודורשת ריבוי של כלי דם. בגידול סרטני האנגיוגנזה נוצרת ביתר ובאופן לא מבוקר וכך מאפשרת את התפתחות והתפשטות הגידול:
המחקר, שנערך במרכז לחקר הסרטן בסיאטל, ארה"ב, התמקד בשלושה חלבונים ספציפיים (הסמנים (ביומרקרים) - VEGF, PAI-1, PEDF), שנחקרו בעבר בהקשר של השמנת יתר, ונמצאו קשורים גם להתפתחות גידולים סרטניים במחקרים אפידמיולוגיים ובמודלים של בעלי חיים.
המחקר נערך במשך 12 חודשים וכלל 439 נשים בריאות הסובלות ממשקל עודף או השמנת יתר (BMI גבוה מ-25), בגילאי 50-75, וכלל ארבע זרועות מחקר: קבוצה שעשתה דיאטת ההרזיה (המטרה - להוריד 10% ממשקל הגוף); קבוצה שביצעה פעילות אירובית (225 דקות בשבוע של פעילות מתונה עד מאומצת); קבוצה ששילבה דיאטת הרזיה עם פעילות גופנית וקבוצת ביקורת. בתחילת הניסוי נבדקו נוכחות של סמנים (ביומרקרים) המעידים על אנגיוגנזה (VEGF, PAI-1, PEDF) ולאחר 12 חודשים בוצעה בדיקות דם.
המשתתפות מקבוצת הדיאטה + פעילות גופנית הראו ירידה משמעותית של 19.3% בנוכחות הביומרקר PAI-1 לאחר 12 חודשים לעומת קבוצת הביקורת, בה נראתה עליה של 3.5% בביומרקר זה. משתתפות מקבוצת הדיאטה ומקבוצת הדיאטה + פעילות גופנית הראו ירידה של כ-10% בנוכחות PEDF לעומת קבוצת הביקורת וירידה של בין 8.5%-10% בביומרקר VEGF לעומת קבוצת הביקורת. לא נמצא הבדל בנוכחות הביומרקרים הללו בין משתתפי קבוצת הפעילות הגופנית בלבד לבין משתתפי קבוצת הביקורת.
מהמחקר עולה כי ירידה במשקל קשורה בקשר מובהק לירידה בנוכחות ביומרקרים המעידים על אנגיוגנזה. ייתכן כי טמון כאן אחד ההסברים לעובדה לפיה נשים בגיל המעבר הסובלות מעודף משקל או השמנת יתר, יכולות להפחית את הסיכון שלהן לחלות בסרטן על ידי ירידה במשקל.
המחקר פורסם בכתב העת Cancer Research במהדורת יולי, 2016
קישור לתקציר המחקר באנגלית
עלה לאתר: פברואר 2017