כיום חיות בישראל 19,493 נשים שאובחנו עם סרטן השד, שהחלימו, או שעדיין מתמודדות עם המחלה.
בשנת 2010 אובחנו בישראל 4,036 חולות חדשות עם סרטן שד חודרני, מהן 3,540 יהודיות (88%), 307 (8% ) ערביות, ו-189 חולות נוצריות שאינן ערביות או ללא סיווג דת ("אחרות").
בחמש השנים האחרונות 2006-2010, שיעורי ההיארעות יציבים הן ביהודיות והן בערביות.
המגמות העיתיות במהלך 30 השנים , 1980-2010מורות על עלייה בשיעורים בקרב יהודיות, שבולטת יותר בתחילת שנות ה-90, עם השקתה של התכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן השד על ידי האגודה למלחמה בסרטן ומשרד הבריאות. מאז תחילת שנות ה-2000 ניכרת ירידה בהיארעות והתייצבות בשיעורים. בקרב ערביות נצפתה עלייה מונוטונית בשיעורי ההיארעות לאורך השנים, עם מגמת התייצבות בשלוש השנים האחרונות.
בשנת 2010 אובחנו 451 חולות חדשות עם סרטן שד ממוקד, מהן 406 יהודיות, 26 ערביות ו-19 חולות נוצריות, שאינן ערביות, או ללא סיווג דת ("אחר").
בחמש השנים האחרונות, 2006-2010, שיעורי ההיארעות של סרטן השד הממוקד נמצאים במגמת עלייה, הן ביהודיות והן בערביות.
המגמות העיתיות במהלך 30 השנים 1980-2009 מורות על עלייה בשיעורים בקרב יהודיות, שבולטת יותר בתחילת שנות ה-90, עם השקתה של התכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן השד על ידי האגודה למלחמה בסרטן ומשרד הבריאות. גם בקרב ערביות נצפית עלייה בשיעורים לאורך השנים, עם האצה מאמצע שנות ה-90, והתמתנות לאחרונה.
בקרב החולות עבורן קיים המידע, עלה בשנים האחרונות אחוז הנשים שמאובחנות עם מחלה בשלב מוקדם (ממוקד, או בשלב ראשון של מחלה חודרנית) ל- 62% מכלל החולות החדשות.
גם בשנת 2010 , עיקר התחלואה בסרטן חודרני של השד, נצפה בנשים מעל גיל 50 ביהודיות ובערביות (79% ו-55% בהתאמה).
בהשוואה ליהודיות, לערביות שיעורי היארעות דומים לאלה של היהודיות בקבוצות הגיל הצעירות מאוד (עד גיל 34), אבל נמוכים יותר משל היהודיות בכל שאר קבוצות הגיל.
השיעור הגבוה ביותר נצפה בילידות ישראל (94.6 למאה אלף), והשיעור הנמוך ביותר היה בילידות אפריקה (69.8 למאה אלף).
קיימת מגמה עיתית של עלייה בשיעור ההישרדות היחסי מסרטן השד, וכיום שיעור ההישרדות היחסי ל-5 שנים הוא מעל 87% בנשים יהודיות וכמעט 79% בנשים ערביות.
בשנת 2010 נפטרו בישראל 963 נשים מסרטן חודרני של השד, מהן 867 (90%) יהודיות, 63 (6.5%) ערביות ו-33 (3.5%) "אחרות".
בעשור האחרון, 2001-2010, שיעורי התמותה מסרטן השד נמצאים במגמת ירידה, הן ביהודיות והן בערביות.
מבחינת ההיארעות, ישראל ממוקמת מעל ממוצע מדינות ה-OECD, במקום הרביעי מלמעלה, מתחת לבלגיה, צרפת והולנד (שמציגות שיעורים גבוהים יותר). בהתאמה גם מבחינת שיעורי התמותה מהמחלה, ישראל ממוקמת מעל ממוצע מדינות ה-OECD, אבל במקום החמישי מלמעלה, מתחת לדנמרק, בלגיה, אירלנד והונגריה (שמציגות שיעורים גבוהים יותר).
חשוב לזכור, כאשר מחלה שכיחה יותר באוכלוסייה, גם שיעורי התמותה ממנה גבוהים יותר. עם זאת, ראוי לציין כי בישראל, כמו גם במדינות ה-OECD האחרות, כאשר מושווים שיעורי התמותה מסרטן השד בין 2000 ל-2009, ניכרת ירידה משמעותית.
לחצו כאן למידע מפורט
מאז הפעלת התוכנית ועד היום נוטרו ע"י התוכנית למעלה מ 5.8 מיליון בדיקות הדמיית שד (!) בלמעלה ממיליון נשים - שונות. בשנת 2012 בוצעו 493,301 בדיקות. 73% מהנשים שנבדקו ב-2010 נבדקו כבר בעבר, כלומר מדובר בנבדקות חוזרות כנדרש.
פערים בהיענות לסריקה שזוהו בעבר בין תת אוכלוסיות בישראל צומצמו מאד. שיעור ההיענות שנמדד כעת באוכלוסייה היהודית הוא כ- 69% והוא נמוך מעט יותר באוכלוסיית העולות (מי שהגיעו לארץ לאחר 1989)- 67% ובאוכלוסיית החרדיות- 61%. באוכלוסייה הערבית נמדדו השנה שיעורי היענות גבוהים יותר מבעבר ואפילו גבוהים מעט יותר מבאוכלוסייה היהודית 70%.
בשנת 2011 זוהו דרך מקורות המידע של התוכנית הלאומית 4,162 מקרים של סרטן השד (ובכללם חזרת מחלה בשד בנשים שחלו בעבר), מספר זה דומה למספר בשנים קודמות ומבטא התייצבות של שיעורי התחלואה. 73% מהנשים אובחנו בשלב הראשון של המחלה.
השנה נצפית ירידה מבורכת במספר הנשים הנבדקות שלהן ממליצים בדיקות נוספות לאחר בדיקת הממוגרפיה השגרתית (9.4% לעומת 12.9% ב-2010). במקביל, יש לציין, שיעורי הגילוי המוקדם גבוהים אפילו מהיעד.
למאמר המלא לחצו כאן
מחקר במסגרת עבודת דוקטורט של ד"ר דורית איזק, בהנחייתה של פרופ' סיגל סדצקי, שמטרתו לבחון הבדלים אפשריים בשכיחות סרטן השד ובתוצאי המחלה בקרב קבוצות אוכלוסייה הנבדלות באורח חייהן מבחינה דתית.
במחקר זה, נבחנו הבדלים בהיבטים שונים של מחלת סרטן השד, בין נשים יהודיות בישראל, עפ"י קבוצת השתייכותן הדתית (חילוניות, מסורתיות, דתיות-לאומיות וחרדיות). קבוצת המחקר התבססה על נתוני תחלואה ארציים וכן על מדגם של כ- 1,500 חולות שאובחנו בין השנים 2006-7.
ממצאי העבודה העיקריים הראו כי:
בהשוואת מהלך המחלה, בין חולות חילוניות לחולות מהמגזר החרדי, נצפה מהלך חמור יותר בקרב החולות החרדיות, שהתבטא בשיעורי הישנות גבוהים יותר של המחלה ובשיעורי הישרדות נמוכים יותר. ניתוח מעמיק של הנתונים הדגים הבדל מובהק בין שתי האוכלוסיות בשלב המחלה בעת האבחנה, במאפיינים מסוימים של הגידול וכן במאפיינים הקשורים באורח חיים (פעילות גופנית ומשקל). גורמים אלו משפיעים על סיכויי ההחלמה מסרטן השד ויכולים להסביר את ההבדלים שנצפו בין שתי האוכלוסיות.
(נערכו שלושה סקרים ייעודים בקרב נשים גילאי 40+, 200 מרואיינות מכל מגזר)
מודעת גבוהה מאד וידיעה כמעט מלאה בכל המגזרים, לעובדה שגילוי מוקדם יכול להציל חיים. בקרב הערביות הצעירות יותר המודעות גבוהה במיוחד (92% מהצעירות הסכימו עם האמירה המתייחסת לחשיבות האבחון המוקדם, בהשוואה ל-81% בקרב המבוגרות).
רופא המשפחה הינו גורם משפיע במיוחד ומקור המידע המרכזי בקרב נשים ערביות (57%) וכן בקרב החרדיות, אם כי באחוזים נמוכים יותר (25%). נשים חרדיות, אף ציינו את העיתונות כמקור מידע. ביהודיות במגזר הכללי, המדיה היא המקור העיקרי למידע (47% רדיו וטלוויזיה ו-30% עיתונות) גם רופא המשפחה הוא מקור מידע חשוב (30%). בקרב הנשים היהודיות הצעירות, בולטת המדיה כמקור עיקרי למידע (רדיו וטלוויזיה 59%, אינטרנט ופייסבוק 30%).
מבין הנשים בנות ה-50 ומעלה שהשתתפו בסקר 94% מהיהודיות, וקרוב ל-90% מהנשים מהמגזר החרדי והערבי, דווחו על ביצוע בדיקת ממוגרפיה אי פעם.
קרוב לשלושה רבעים מהנשים החרדיות והערביות; (73% ו-74% בהתאמה) ו- 81.3% מהנשים היהודיות דווחו על ביצוע ממוגרפיה באופן סדיר, בהתאם להנחיות.
מבין הנשים המעטות יחסית, שלא ביצעו בדיקת ממוגרפיה , החסמים העיקריים לאי ביצוע היו: חשש מתוצאות הבדיקה ומכאב הבדיקה עצמה. אצל נשים ערביות החסם העיקרי היה החשש מתוצאות הבדיקה.
יותר נשים במגזר החרדי דווחו על הימצאות חולת סרטן שד במשפחתן בדרגת קרבה ראשונית (17% בהשוואה ל-13% בקרב ערביות ויהודיות).
למרות זאת, מתוך הנשים להן במשפחה חולת סרטן שד מקרבה ראשונה, אחוז הנשים במגזר החרדי שפנו לייעוץ גנטי, היה הנמוך ביחס לשאר המגזרים (53% פנו לייעוץ, בהשוואה לכ-58% יהודיות במגזר הכללי ו-69.5% במגזר הערבי).
במגזר היהודי הכללי ובמגזר הערבי, האחוז הגבוה ביותר של נשים, שפנו לייעוץ גנטי היו מעל גיל 50 (58% ו-76% בהתאמה). במגזר החרדי לא נרשמו הבדלים בפניה לייעוץ גנטי לפי גיל.
מתוך אלו שלא פנו לייעוץ גנטי, עלו סיבות של פחד, או הדחקה- "לא חשוב", "לא רוצה לדעת" (כללי), אצל חרדיות 19% טענו "שאין צורך".
בין הגורמים העשויים להפחית את הסיכון לחלות בסרטן השד בלטה ההתייחסות לאורח חיים בריא (בעיקר תזונה ומניעת עישון) (56% מהיהודיות, 41% מהחרדיות וכ- 26% מהערביות). נשים חרדיות ציינו תפילות (17%) כגורם העשוי להפחית סיכון לחלות. בין הנשים הערביות שרואיינו, היו כאלה שראו במחלה "גזירה משמים", וסברו שאין מה לעשות כדי להפחית את הסיכון (11%).
בהתפלגות לפי גיל, הנשים היהודיות גילאי 40-50, התייחסו פחות לפעילות גופנית, השמנה ואלכוהול, כגורמי סיכון לסרטן השד, בהשוואה לנשים בנות 50 ומעלה. בנשים החרדיות התפילה נתפסת כגורם חשוב העשוי להפחית את הסיכון לחלות, ללא הבדל גיל, לאחר מכן ציינו תזונה ועישון. בקרב הנשים הערביות מעל גיל 50, בלטה התפיסה כי מדובר ב"גזירה משמים". יחד עם זאת, כאמור, הממצאים מראים כי בפועל, בכל המגזרים, שיעורי ההיענות לבדיקות המומלצות גבוהים.
מספר חולי הסרטן שמחלימים ממחלתם הולך וגדל בשנים האחרונות. לפי הרישום המרכזי לסרטן במשרד הבריאות, יש כיום 200,000 איש ואישה שהבריאו בישראל.
בעולם, בהתאם לפרסום של רשות מחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי IARC חיים כיום 30 מיליון מחלימים, ומספרם ילך ויגדל, כך שלפי אומדנים אלה הוא אמור להגיע ל כ- 70 מיליון בשנת 2050.
סקר קודם שנערך בשנים 2009-2010 בקרב מחלימים מסרטן השד והמעי הגס, הראה כי 80% מהמחלימים, דווחו שרוב הצרכים הרפואיים הקשורים ישירות למחלת הסרטן סופקו להם. זאת, לעומת 67% צרכים הקשורים לתפקוד פיזי הנובע מהמחלה, 54% מהצרכים הרגשיים, ורק 44% מצרכיהם המעשיים סופקו (כגון - עבודה, מצב כלכלי וכד').
בשנת 2012, הוחלט לחזור על הסקר ולבדוק האם הפניית המחלימים לגורמים שיכולים לעזור להם, עשויה לשפר את ההתמודדויות השונות שלהם.
בסקר רואיינו כ- 198 מחלימים עם אבחנה של גידולי שד ומעי גס, לאחר שסיימו טיפולים ברדיותרפיה, ברדיותרפיה וכימותרפיה, וברדיותרפיה יחד עם טיפול הורמונאלי. הם נשאלו כ- 27 שאלות, והתשובות דורגו לפי עוצמת התלונה, על פי סולם ליקרט בסולם מ 1-5 כאשר 1 - פירושו בכלל לא, ו 5 - באופן מתמיד.
בהמשך לראיון, ניתנו למחלימים הסבר והדרכה ע"י אחות אונקולוגית, ובמידת הצורך הופנו לגורמים שונים שעשויים לעזור להם (כגון: דיאטנית, עובדת סוציאלית, פסיכולוג ועוד).
לאחר חצי שנה האחות חזרה וראיינה שוב אותם מחלימים, בשאלון דומה.
ממצאים: נמצא שבקרב המחלימים, שיישמו את ההמלצה ופנו לקבלת סיוע של גורמים שונים, חל שיפור בהתמודדות שלהם עם סימפטומים כגון: תשישות פיזית, כאב , הפרעות בשינה בשינה והזדקקות לתרופות לשינה, מצוקה ריגשית ועוד.
למצגת לחצו כאן
*המאמר יתפרסם בימים הקרובים בכתב העת היוקרתי Cancer Research
סרטן השד הוא הממאירות השכיחה ביותר בנשים. מקובל לחלק את סרטן השד לשלוש קבוצות עיקרית: גידולים המבטאים קולטנים להורמונים, גידולים המבטאים את החלבון Her2 וגידולים שאינם מבטאים אף אחד מהנ"ל.
כאשר מדובר בסרטן שד ששלח גרורות, יש צורך בטיפול לכלל הגוף. סוג הטיפול ייקבע לפי מדדי הגידול. כאשר מדובר בגידול המבטא קולטנים להורמונים, הטיפול המועדף הוא כמובן טיפול הורמונלי בתרופות דוגמת טמוקסיפן. לטיפול זה יתרונות רבים- הוא יעיל מאד ובד"כ גם רעיל הרבה פחות מטיפול כימי. הבעיה הקשה היא, שכעבור כמה זמן (חודשים עד שנים), הגידול מפתח עמידות לטיפול ההורמונלי. בשלב זה אין ברירה אלא להתחיל בטיפול כימי.
מנגנוני העמידות לטיפול הורמונלי אינם מאד ברורים.
לאחרונה, בשיטות גנטיות חדישות, אותרה מוטציה בקולטן לאסטרוגן. המוטציה גורמת לשינוי קטן מאד בחלבון (החלפה של חומצה אמינית אחת). החלבון המוטנטי (חלבון שעבר מוטציה), נחקר במעבדתו של דר' וולף, במחקר שהוביל לכמה מסקנות חשובות:
ממצאים דומים מדווחים בימים אלה גם מקבוצות מחקר נוספות בעולם. המשמעות העתידית היא מהפכנית!. כבר בזמן הקרוב ניתן יהיה לבדוק את נוכחות המוטציה (וכמה מוטציות נוספות שהתגלו ע"י קבוצות אחרות במקביל) וכך לדעת האם יש טעם להמשיך בטיפול הורמונלי, או שיש לעבור לטיפול כימי.
בעתיד ניתן יהיה לנסות ולפתח תרופות חדישות כנגד החלבון המוטנטי. תרופות מסוג זה צפויות להיות יעילות יותר ורעילות פחות מהטיפול הכימי.
לחצו כאן למידע בקובץ Word
בשלושת העשורים האחרונים חלה התפתחות ניכרת בטכנולוגיות המערבות קרינה אלקטרו-מגנטית, ונצפתה עלייה דרמטית בכמות המשתמשים במכשירים פולטי קרינה. כתוצאה מכך, חלה עלייה ניכרת במשך ובכמות החשיפה, הסביבתית והאישית, של רוב האוכלוסייה לטווח רחב של תדרים.
במקביל, הורחב הדיון בשאלת ההשפעות הבריאותיות העלולות להיגרם מחשיפה לקב"מ, והועלה חשש בנוגע לאפשרות שחשיפה זו מהווה גורם סיכון להתפתחות סרטן. בשנת 2001, הגדיר הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן את הקרינה הנפלטת מרשת החשמל (למשל, מקווי מתח גבוה), כמסרטן אפשרי. בשנת 2011, סווגה גם קרינת רדיו ומיקרוגל (הנפלטת מטלפונים סלולריים וממקורות נוספים) בקטגוריה זו.
בהתאם לכך, נוקטים הגופים הרשמיים בישראל (כמו גם בארצות רבות אחרות) בעקרון הזהירות המונעת, על פיו, כדי להגן על חיי האדם ובריאותו יש לנקוט באמצעי זהירות, גם אם יחסי הסיבה והתוצאה טרם הוכחו מדעית.
במטרה לגבש ראייה כוללת על השפעת הקרינה האלקטרו-מגנטית על בריאות הציבור, החליטה ממשלת ישראל על הקמת מרכז ידע לאומי. מרכז זה הוקם בינואר 2013, בראשות פרופ' סיגל סדצקי ובשיתוף פעולה בין מכון גרטנר במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא ובין המכון הטכנולוגי חולון (HIT).
אתר האינטרנט של מרכז הידע נמצא בימים אלה בהקמה, ובעת הקרובה יוכל הציבור ללמוד על הנושא, כמו גם לפנות למרכז הידע לקבלת מידע ומענה על שאלות.
חוקרים מאוניברסיטת טורונטו בקנדה בדקו את איכות חייהן של נשים שחלו בסרטן השד, מזמן האיבחון, לאורך שנות החלמתן והשוו אותה לאיכות חייהן של נשים ללא היסטוריה של סרטן שד, בגילאים דומים.
במחקר השתתפו 535 נשים שחלו בסרטן שד ממוקד בשנים 1989 - 1996 אשר מילאו שאלון בנושא איכות חיים בזמן האבחון ושנה אחת אחריו. השאלון עסק בנושאים כגון תפקוד גופני, כאבים, חיוניות, תפקוד חברתי, בריאות נפשית ועוד.
בשנים 2005-2007, 285 נשים מקרב הנשים שהשתתפו במחקר, שהיו ללא הישנות של גרורות רחוקות, נבחרו להשתתף במעקב ארוך-טווח. 167 נשים בריאות שהיוו את קבוצת ביקורת, מילאו שאלון איכות חיים דומה לזה של הקבוצה הנבדקת.
במעקב של 12.5 שנים בממוצע מאז האבחון, נצפו שיפורים רבים במדדי איכות החיים של המחלימות. השאלון שנערך שנה לאחר האיבחון צפה שיפור בפרמטרים רבים ומדדי שיפור נוספים דווחו במהלך המעקב ארוך הטווח.
איכות החיים של המחלימות הייתה דומה מאד לזו של קבוצת הביקורת. שונות קטנה, לעומת קבוצת הביקורת, נצפתה בנושא תפקוד קוגניטיבי (הבדל של 5.3%) וביחס למצב כלכלי (6.3%).
דוגמאות לשיפור שחל: מחלימות מסרטן שד הראו שיפורים משמעותיים בתפקוד החברתי שנה לאחר האבחון, נתונים שהולכים יד ביד עם נתונים ממחקרים נוספים, שמציינים כי 79%-82% מהמחלימות חוזרות לעבודה במהלך השנה הראשונה לאחר האבחון. בנושא התשישות, למרות שבמהלך השנה הראשונה לא נצפה שיפור משמעותי, במעקב ארוך הטווח, ההבדל שהיה בין מחלימות לבריאות בוטל לחלוטין.
לסיכום, החוקרים מסיקים כי מחלימות מסרטן שד נהנות מאיכות חיים בטווח הארוך דומה לזו של נשים בנות גילן, למרות שהבדלים קטנים נצפו בתפקודן הקוגניטיבי ובמצב הכלכלי. מחקרים נוספים נדרשים כדי לאבחן תת-קבוצות של מחלימות אשר אצלן חסרים אלו באים לידי ביטוי בצורה משמעותית יותר.
המחקר פורסם במהדורת אוקטובר 2013 של כתב העת Journal of Clinical Oncology.
באדיבות מרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן
הדיווחים על הקשר בין קבוצות שונות של תרופות ללחץ דם והסיכון לפתח סרטן שד היו עד כה מועטים ולא עקביים ולא כללו התייחסות מספקת להערכת ההשפעה של שימוש ארוך טווח בתרופות אלו.
קבוצת חוקרים מסיאטל בארצות הברית ערכו מחקר בו ביקשו להעריך את הקשר בין נטילה של תרופות להורדת לחץ דם מקבוצות שונות, לסיכון לפתח סרטן שד. נבדקו שני סוגי סרטן שד שכיחים, קרצינומה של צינוריות החלב IDC) Invasive ductal carcinoma ) וקרצינומה של הרקמה הבלוטית(ILC) invasive lobular carcinoma . למחקר זה חשיבות גדולה בהתחשב בעובדה שתרופות אלו נלקחות במשך שנים רבות וללא הפסקה, ולאור העובדה שקיימות אפשרויות טיפול רבות ביתר לחץ דם.
המחקר כלל כ- 2500 נשים בין הגילאים 55 ל- 74 שחולקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת כללה 880 נשים חולות סרטן מסוג , IDC בקבוצה שנייה נכללו 1027 חולות בסרטן ILC ו - 856 נשים שלא חלו בסרטן, היוו קבוצת ביקורת.
המידע נאסף באמצעות ראיונות אישיים שנערכו בבתי הנבדקות, אשר כללו שאלות מפורטות על מחלות לב ויתר לחץ דם ועל השימוש בתרופות השונות. נאספו פרטים אודות תרופות מקבוצת מעכבי ACE , חוסמי ביתא, חוסמי תעלות סידן, תרופות משתנות ושילובים שונים של תרופות אלו.
כל הנשים נשאלו גם על גורמי סיכון ידועים או חשודים לסרטן שד, לרבות היסטוריה משפחתית, אורח חיים, ומדד מסת גוף של האישה.
תוצאות המחקר הצביעו לראשונה על קשר חיובי מובהק בין שימוש בתרופות לטיפול ביתר לחץ דם מקבוצת חוסמי תעלות סידן, הניתנות למשך עשר שנים ויותר, לבין הסיכון לפתח אחד משני סוגי סרטן השד הנפוצים, IDC ו - ILC, בעוד שנטילת התרופות מתחת לעשר שנים, לא מעלה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סרטן שד. קבוצות אחרות של תרופות לטיפול ביתר לחץ דם לא הראו עלייה בסיכון לחלות.
מחקר זה מתווסף לעדויות הקיימות שהדגימו שרוב התרופות לטיפול ביתר לחץ דם הניתנות לפרק זמן קצר, עד חמש שנים, אינן קשורות לסיכון לחלות בסרטן שד מסוג IDC או ILC.
מידע זה עשוי לסייע בקבלת החלטה טיפולית בחולים עם יתר לחץ דם, אולם דרושים מחקרים נוספים על מנת לבסס ממצאים זה.
המחקר פורסם ב-23 בספטמבר 2013 בכתב העת JAMA Internal Medicine .
בשנים האחרונות עלה בארה"ב משמעותית שיעור הנשים אשר חלו בסרטן שד ובחרו בכריתה דו-צדדית. בסוף שנות ה-90, כ-5% מהנשים שעברו הסרה מלאה של השד כרתו גם את השד הנגדי, ואילו בשנים האחרונות, אחוז הנשים הבוחרות לעשות זאת עומד על 11%- 25%.
על רקע נתונים אלו, חוקרים מאוניברסיטת דנה פארבר בבוסטון, ארה"ב, ערכו סקר בקרב נשים צעירות החולות בסרטן שד השוקלות לבצע כריתה דו-צדדית. נבחנו סדרי העדיפויות והידע של הנשים בנושא ותהליך קבלת ההחלטה, לרבות הבנתן את הסיכונים הכרוכים בכך והחשש להישנות המחלה.
במחקר שנערך ב -8 מרכזים רפואיים, השתתפו 550 נשים שאובחנו עם סרטן שד בשנים 2006-2010, ואשר התלבטו, עם איבחון מחלתן, בקשר לכריתה מלאה גם של השד הנגדי. הנשים היו בגילאי 40 או צעירות יותר. 123 מהמשתתפות בסקר בחרו בפועל לכרות גם את השד הנגדי.
בשאלון דיווחו הנשים על גילן, מצבן הסוציו-אקונומי, היסטוריה משפחתית, נשאות גנטית של BRCA1/2, מאפייני הגידול, ועוד. כרבע מהנשים המשתתפות בסקר דיווחו על נשאות גנטית.
החוקרים ניתחו את ממצאי הסקר, ומצאו שהגורמים המרכזיים לקבלת ההחלטה, שצויינו על ידי מרבית הנשים, היו הרצון להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן בשד הנגדי (98%), להאריך את חייהן (94%), להשיג שקט נפשי (95%), ולמנוע את פיזור המחלה לשאר חלקי הגוף (85%).
החוקרים מציינים שנשים שחלו, הבוחרות כריתה של השד הנגדי, עושות זאת מתוך מחשבה שהדבר יאריך את חייהן, למרות הידיעה שהדבר אינו משפר באופן מובהק את סיכויי ההישרדות שלהן. תפישתן של נשאיות המוטציה BRCA1/2 הייתה מדוייקת יותר בנוגע לסיכונים הכרוכים בהתפתחות סרטן בשד הנגדי, בהשוואה לנשים ללא המוטציה, שהעריכו את הסיכון יתר על המידה.
החוקרים ממליצים לשפר את דרכי העברת הידע לנשים באשר לסיכונים העומדים בפניהן, במטרה לקדם קבלת החלטות המבוססות על הוכחות רפואיות.
המחקר פורסם בגיליון ספטמבר 2013 של כתב העת Annals of Internal Medicine.
מיזם חדש וייחודי של קבוצת החברות אסתי לאודר בישראל בשיתוף עם האגודה למלחמה בסרטן, במסגרתו שפים מובילים בעשרים מסעדות מן המפורסמות בישראל, הכינו במיוחד מנה ורודה, שתימכר במהלך חודש אוקטובר, ו- 15 ₪ מעלותה ייתרמו לאגודה למלחמה בסרטן, לקידום המאבק שהיא מובילה בסרטן השד.
לקראת חודש המודעות לסרטן השד, האגודה למלחמה בסרטן מוציאה לאור ספר חדש בשם "תקוה ודמעה מבעד לעדשה". הספר נכתב בסגנון קומיקס, פרי עטן של רויטל וחן ליאופולד, המתארות מבעד לעדשת מצלמת הבת, את התמודדותה של האם עם מחלת סרטן השד, ברגישות ובקורטוב של הומור ואופטימיות. הספר באדיבות רוש פרמצבטיקה יחולק בחינם, כמו כל פרסומי האגודה.
ביום ראשון הקרוב, ה-13.10, יעלה מיזם חדש של האגודה למלחמה בסרטן, בשם
"הגלויה הוורודה". במסגרת המיזם, פותחה אפליקציה מיוחדת בה הגולשים יוכלו לשלוח גלויה אלקטרונית, שעשויה להציל חיים, למישהי שהם דואגים לה בת 50 ומעלה, ולהזכיר לה ללכת להיבדק בבדיקת ממוגרפיה. הייחוד של הגלויה טמון בכך שכל גולש/ת יוכל להרכיב משפט אישי, תוך לחיצה וגרירה של מגוון מילים שתופענה על הגלויה והכנת מכתב עידוד אישי לאישה היקרה לו/לה. המיזם באדיבות חברת נוברטיס.
בתאריך ה-28 לאוקטובר יתקיים יום העיון המסורתי של האגודה למלחמה בסרטן "לחגוג את החיים" בכפר המכבייה, בהשתתפות מאות נשים חולות, מחלימות ובני משפחותיהן, עם מיטב המומחים, שיציגו את המידע העדכני בתחום.
בהתאם למגמות בעולם ביחס למחלימים, האגודה למלחמה בסרטן יוזמת ופועלת לייעול תהליכים, ולעדכון אנשי המקצוע, במטרה לסייע לצוות המטפל ולשפר את מערך הקשר שלו עם המטופלים - המחלימים. במסגרת זו יזמה האגודה שני פרויקטים חדשים: