פורום סרטן הריאות

אבל נסתדר

ובהזדמנות, טוב, קצת מוקדם אבל שנה טובה.

צריך סבלנות.  השבועות הראשונים היו קשים,  לאט לאט חזרתי לעצמי.
לקח אולי 3 חודשים לגמרי.  קשה כבר לומר.
עד היום עליות קשות לי. מה לעשות.  אבל בבית, ביום יום אין שום הבדל מקודם.
תחזיקי מעמד ותני לעצמך זמן.
כל טוב וחיבוק חזק,

תראי,  ההתחלה קשה.
אם יש צורך לחתוך צלעות, ואצלי זה קרה, הכאבים בשלושת השבועות הראשונים חזקים מאוד.  צריך סבלנות.  בהתחלה היה לי  כמה פעמים קוצר נשימה.
בהתחלה ממש חששתי,  התיעצתי פה בפורום, (וגם לפני הניתוח - אישית) עם דר גוטפריד שעודדה אותי ואמרה שצריך זמן.  רק את יודעת, אין בקופת חולים כדורי סבלנות.  דר גוטפריד כמובן צדקה.
אבל זה עבר.  היום בחיי היום יום אני לא מרגישה הבדל,  אולי רק אם אני הולכת בעליות, אז יותר קשה לי,  וגם קצב ההליכה לא מה שהיה פעם. 
אולי סיפור קטן לעידוד.  אנחנו גרים בבית משותף רגיל,  ואני עושה הרבה מעבודות הגננות בחצר בהתנדבות כבר שנים.
הגנן הותיק שהיה עושה את העבודה הקשה פרש, ולקחתי על עצמי גיזום של קטע גדר חיה גדולה.  הייתי מאוד גאה בעצמי. רק הבת שלי כעסה.  למה אף אחד מהשכנים לא חושב לעזור.  נו,  אם הייתי מחכה לשכנים לא היתה גינה.
גם היום העבודה הפיסית בגינה עוזרת מאוד להרגשה הטובה.  אין לי לזה הסבר.

שיהיה לך בהצלחה.  תזכרי.  סבלנות,  סבלנות.  סבלנות.

השבועות הראשונים קשים.  יש כאבים.  חזקים.
השבועיים הראשונים במיוחד.
לאט לאט חוזרים לשיגרה. 
היום - 5 חודשים אחרי הניתוח ביום יום אין שום שינוי מקודם.
בעליות קשה לי ללכת.  מדי פעם צריכה לנוח.
קצב ההליכה גם הוא אטי יותר.  אבל אני הולכת שני קילומטר כל פעם.
אבל בתפקוד היומיומי בבית הכל כרגיל.  ממש אין הבדל.
בכלל הניתוח הזה שינה לי את הפרספקטיבה. 
אני מסתכלת על עצמי אחרת,  לא כמסכנה, אלא כברת מזל.
הגנן שלנו חלה ולא יחזור יותר לעבודה.  היה בא פעם בחודש לעבודות גדולות.
לפני כשבוע החלטתי לגזום קטע של גדר של גדר חיה בגינה.
היה קשה.  באמת.  אבל עשיתי הכל לבד!
רק הבת שלי אמרה אחר כך:  "זה באמת יופי שאת יכולה אבל למה אף אחד מהשכנים האחרים לא עזר לך?"
אמרתי לה שלפני שהחלטתי שתהיה פה גינה  (בית משותף)  לא היתה גינה ואחרינו כנראה לא תהיה.  אני מאוד גאה בעצמי שעשיתי זאת.
הייתי אצל דר גוטפריד ביעוץ כשהתגלתה הבעיה והיא מאוד עודדה אותי,
והתמיכה שלה הלכה איתי והולכת איתי עד היום.

אולי יש מקום להכניס אותו עם קצת הסברים?
קשה למצוא חומר עליו אם מישהו "נתקל" בבעיה.

גם את מוציאים את האונה היחידה שבה הוא נמצא?

רציתי להגיד לך שנה טובה.  להודות על תשומת הלב שלך.
היינו אצלך ליעוץ פרטי לפני כשנה.  כל מה שחזית, (BACׂ )  כך היה.
אני זוכרת שעודדת אותנו.  היה קשה בהתחלה, באמת,
אבל היום,  עוד שבוע זה 3 חודשים מהניתוח, כריתת RUL,
אני כבר הולכת,  קרוב ל2 ק"מ,  עובדת בגינה,  (זה לנשמה וגם לנוי),
ומתחילה להאמין שיהיה טוב,  שאהיה,  כמעט כמו פעם.
תודה רבה לך.  על האמפתיה,  על האכפתיות,
תודה על זה שאת פה לכולנו, כשמדי פעם משהו מציק,
ואיזו פיסת מידע חסרה או לא מסתדרת, 
ואת פה לענות, להשיב ולעזור כמיטב יכולתך.
שנה טובה לך ולבני ביתך,  באמת באמת מקרב הלב,
כל טוב.

שאפשר בבית,  מנסה כל יום לעשות עוד משהו שלא עשיתי קודם.
ותודה על העידוד.

לאחר הניתוח.  פירוט תהליכים אם אפשר,  ותובנות לגבי מי שעלול לעבור ניתוח דומה.  למה כדאי לשים לב,  למה להתכונן,  וכו'.

ושוב בהצלחה והרבה בריאות

אם גוש שאולי הוא BAC נמצא באמצע האונה, (ריאה ימנית, אונה עליונה)
האם גם אז יש אפשרות טיפול?

מה עם BAC  למשל?

בכל מקרה זה מעניין ותודה על המידע.

נחזיק לכם אצבעות שתהיה שנה יותר קלה.
ושיהיה בהצלחה.  התמיכה המשפחתית מאוד חשובה ואת זה אני מתרשמת יש לה.  כל טוב ושנה טובה.

צריך להביא בחשבון לפחות חודש עם כאבים חזקים.
היא אמרה שאופטלגין בד"כ מנסיונה לא עוזר,  ויש צורך באופיאטים.
ככה שיש לקוות שאחרי חודש או חודשיים מכסימום, הכאבים יעברו.
מה אמא שלך מקבלת?
שתהיה לכם שנה טובה,  יותר טובה מהקודמת וחתימה טובה