פרופ' שלום!אספר בקצרה, בת 54 חולת סכרת מסוג 2 מזה כ- 6 שנים, בצום 290 , המוגלוביןA1C-12,3 , מטופלת תרופתית אך לא מאוזנת, לחץ דם לאחרונה גבוה-מטופלת תרופתית.לפני כשנה גירוד בעורף-ביקור אצל רופא עור- נקבע פסוריאזיס.כעבור 4 חודשים גירוד ביד ימין באזור המרפק-ביקור אצל רופא עור -שוב פסוריאזיס - טיפול ע"י ריכוך העור בקרם.לפי כ- 3 חודשים החל גירוד בכל הגוף ממש מלבד הגב והפנים עד כדי גרימת פצעים. באזורים מסוימים ברגליים יש פריחה אדומה מתפשטת.רופא עור לקח ביופסיה מאזור הגירוד ושלח לבדיקה. התשובה מיקוזיס פונגואידס. נשלחתי לעשות מספר בדיקות - US בטן עליונה - כבד מעט שומני ומוגדל, השאר הכל תקין טחול, לבלב וכו'. צילום חזה-תקין. מכון המטולוגי:EOS-2 , MYELO-1 H, BAND 3, HYPERSEGGMENTATION +SCHISTOCYTES בודדיםמשטח ידני 13047מחכה לעוד 2 ספירות דם -תשובה בעוד כמה ימים.אני במתח נוראי וזה כמובן לא מוסיף לשאר הדברים.יחד עם זאת התחלתי הקרנות שמש 3 פעמים בשבוע.מעונינת לדעת את פיענוח הבדיקות האחרונות לפני הגעתי לרופא המטפל.תודה מראש.
תיאור המשטח אינו בעייתי כלל. כדאי במסגרת בדיקות הדם לבדוק רמות של ויטמין B12 כי חסר שלו יכול להביא לשינויים כאלה בדם. בכל מקרה משטח הדם המתואר אינו בעייתי כלל.
תודה רבה ויום טוב לכולנו
היי,
אני, אוהד, בן 25, אובנתי באוקובר אשתקד - 2010 - בלימפומה מסוג הודג'קין שלב 2 עם סימפטומים מסוג B הכוללים ירידה במשקל והזעות לילה.
ההבחנה נעשתה לאחר בירור ארוך ומייגע שכלל עשרות רופאים מומחים שלא אבחנו את המחלה.
הסימפטומים שהופיעו אצלי כללו עייפות קיצונית בעיקר, תחושת "סמרטוט", שינה לא מרעננת, חוסר אנרגיה.
בתור אדם בריא במיוחד אני מקפיד במשך שנים על תזונה מסודרת ותפריט ים תיכוני הכולל רק דגנים מלאים, חיטה מלאה, שיבולת שועל, חזה עוף וגבינות דלות שומן, נוסף לחמש אימונים בשבוע הכוללים אימונים אירוביים ואימוני משקולות בעצימות גבוהה. היה לי קל לזהות מכיוון שפשוט ביום אחד הכוח שלי ירד כמעט בתשעים אחוז מה שניתן למדוד בעת ביצוע התרגילים.
לאחר מכן החלו להופיע חום עד 38 מעלות צלסיוס בשעות הערב ואז פניתי על דעת עצמי למיון וביצעו לי צילום רנטגן שהראה התרחבות במדיאסטינום ולאחר סי. טי וביופסיה אובחן אצלי גידול בגודל של 10*9*10 מסוג הודג'קין.
עברתי 6 קורסים של ABVD הכוללים 12 טיפולים כימותרפיים ונכון לבדיקת הפט שנעשתה בתחילת חודש מאי השנה - 2011 אין עדות למחלה - אין קליטות פתלוגיות והבדיקה תקינה לחלוטין.
כעת אני בדיוק שלושה חודשים ממועד הטיפול הכימתורפי האחרון, חזרתי בהדרגתיות לאימונים ובמשך השבועיים וחצי האחרונים החלה להופיע אצלי עייפות שהתפתחה לעייפות קיצונית, תחושה של "סמרטוט, כבדות, חוסר אנרגיה ויכולת לבצע את פעולות היום יום ואימוני כושר שגרתיים.
יש לציין שבמהלך הטיפולים, בגלל הקרבה של הגידול ללב התפתחו אצלי דלקות חוזרות ונשנות בקרום הלב - פריקרדיטיס - לוו בכאבים עזים ובפעם הראשונה שאובחנה נאלצתי לעבור ניקור להוצאת הנוזלים.
נכון לחודש מאי האחרון לאחר ביקור במרפאת הפריקרד הובהר לי שכעת הכל תקין ואין עדות להצטברות נוזל פריקרדיאלי או דלקת בקרום הלב, ושתפקוד הלב הוא אידיאלי ואופטימלי.
אשמח לדעת מה עליי לעשות שכן איני יכול לתפקד כאדם בריא והסימפטומים קצת מדאיגים בהזכירם את הסימפטומים שלפניי אבחון ההודג'קין.
תודה מראש,
אוהד.
אין לי אף בעיה להירדם, אני נרדם בשניות, ישן שינה רצופה ללא יקיצות כלל, זמן שינה מספק של לא פחות משמונה שעות ללילה ואף יותר, אך מתעורר כאילו לא ישנתי כלל.
ניסיתי גם לקחת כדורי שינה שונים ואין שום שינוי באיכות השינה.
אוהד היקר,ממכתבך אני מבינה שהיית חולה מספר חודשים לפני האבחון אח"כ עברת טיפולים כימותרפיים ועכשו, ברוך השם הן מבחינת המחלה והן מבחינת הלב אתה בהפוגה מלאה.הבעיה העיקרית שחלפו רק 3 חודשים מסיום הטיפול ויתכן שאתה דורש מעצמך יותר מדי. חשוב מאוד שחזרת לפעילות גופנית אבל אתה צריך זכור שהגוף שלך עבר טלטלה קשה במשך חודשים רבים ויקח לו זמן להתאושש. ההמלצה שלי אליך להתחיל עם הליכה בלבד כ-30 דקות פעמיים בשבוע ולא לחשוב על חזרה לאימוני כוש שגרתיים בתקופה הקרובה. מעבר לבעיה הגופנית יש גם תופעה שאני קוראת לה:"עייפותו של הרץ למרחקים ארוכים". כספורטאי אתה יודע שתוך כדי הריצה לא חשים בעייפות אבל בסופה אחרי שנגמרו האנדורפינים (חומרים בעלי פעילות ביולוגיה המופרשים כתוצאה מאימון גופני רציני וגורמים לתחושה של HIGH), יש נפילת מתח ומותר פתאום להיות מאוד עייפים. אני מאמינה שזה חלק ממה שעובר עליך עכשו וזה בסדר מותר לך לנוח ולהתחזק לפני שאתה דורש מעצמך יותר מדי.לוקח כחצי שנה לרוב החולים ויש כאלה שאף יותר להתאושש לגמרי מהטיפול.אני מאחלת לך בריאות שלמה וחזרה הדרגתית ומלאה לפעילות
תודה על התגובה המהירה והמפורטת, הצלחת להרגיע אותי ולתת לי תחושה של שליטה בחיים שכן דאגתי שאמשיך במשך חודשים לגשת לרופאים ולנסות לאבחן את הבעיה.
רציתי לשאול אותך בנוגע לאימונים, האם ההמלצות האלו תקפות גם לאדם שהיה בכושר גבוה ובעל מסת שריר גבוהה לפני תחילת הטיפולים? האם ההמלצה נכונה גם במידה ואני מרגיש אנרגיה וכוחות לביצוע אימוני הכוח/ משקולות ואימוני הספינינג, ומרגיש שאני יכול לעמוד בהם בהצלחה?
אני מוכרח לציין שיש לי כוח רצון ויכולת התמדה מאוד גבוהה מה שגורם לי לבצע אימונים בעצימות גבוהה ולא לוותר אף פעם. אני מסוג האנשים לעבוד על עצמי קשה כדי לנוח בבית בעת מחלה ולא לבצע אימון.
היי פרופ' דינה,
קודם כל תודה על המידע הרפואי שנתת לי עד כה, אצטרך את עזרתך המקצועית שנית. נכון להיום עברו כארבעה שבועות מאז האימון הגופני האחרון שביצעתי בחדר הכושר וישנה החמרה באיכות השינה/ העייפות. התשישות התגברה בשבוע האחרון וכעת אני מרגיש קושי בהליכה וביצוע פעולות היום יום וחוסר אנרגיה קיצוני מאוד. ע"פ ההיגיון הבריא אני חושב שארבעה שבועות זה זמן מספק למנוחה לגוף והייתי אמור לראות מגמת שיפור כלשהי. יש לציין שהעייפות הזאת אפיינה אותי בתקופה הצמודה לפני זיהוי המחלה ובתקופת הטיפולים הייתי הרבה פחות עייף.
תודה מראש על העזרה,
שלום פרופ' דינה בן יהודה,ביום ראשון 19.6 קבלתי בפעם הראשונה טיפול כימותרפי בבית חולים רמב"ם,הרופא המטפל שלי דר' רון הופמן.הכל עבר בסדר.למחרת בבוקר יום שני התחילו לי שיהוקים ונמשכו לאורך כל היום והלילה עם הפסקות מדי פעם.גם היום זה החל אחר הצהריים ונמשך גם עכשו.רציתי לשאול אותך אם יש קשר לטיפולים ולתרופות שאני לוקח סטרואידים ואלוריל,מפני שעד לטיפול הראשון לא היתה לי בעיה כזו אף פעם?זה מאוד מפריע לי ומטריד.אודה לתשובתך המהירה.בברכהדוד
תודה לך על התשובה.יום טובדוד
שלום, פרופסור דינה
אני מצטערת מראש שאני מנצלת את הפורום זה להתייעצות אישית. קיבלתי את הטלפון שלך ממינט, אך היות וקיבלתי אותו על מנת לבצע בירור מסוים ביום מסוים בשעה מסוימת, אני נמנעת מלהשתמש בו למטרות אחרות.
קודם כל, אני אסירת תודה שהתור של סבתא שלי הוקדם ליום חמישי הקרוב. רציתי להתייעץ איתך בקשר לשני דברים:
.1 התור נקבע ליום חמישי הקרוב אחר הצהריים ודובר על אפשרות אשפוז באותו יום שכן אנו גרים בבאר שבע וסבתי מאוד מבוגרת וכרגע גם מאוד חלשה ויהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להביא אותה פעם נוספת למטרות אשפוז. אני תוהה אם יום חמישי אחר הצהריים הוא זמן מתאים להתאשפז. כל יום אשפוז הוא חוויה קשה עבורה (שכן בבית בנינו לה סביבה תומכת שמקלה עליה), ואם מתאשפזים ביום חמישי אחר צהריים הרי שמתחילים את האשפוז ביומיים שבהם לא ניתן לבצע בדיקות/טיפול. האם אני טועה? מה את ממליצה?
.2 היום היא התעוררה מאוד חלשה עם סחרחורת חזקה. אני מקווה מאוד שזה יעבור וביום חמישי נוכל להגיע, שכן חיכינו מאוד להזדמנות זו. עם זאת, במידה וחס וחלילה המצב שלה ביום חמישי לא יאפשר נסיעה, האם אוכל להגיע עם הניירת שלה. אני מבינה שבלי לראות אותה לא תוכלי להמליץ על שום טיפול, אך אולי תוכלי להתרשם באופן כללי על מצבה (וגם להסביר לי קצת שכן איש לא מדבר איתנו ולא מסביר לנו כלום) ונוכל לתאם את הבאתה לפגישה נוספת ואשפוז. כמובן השאיפה שלי היא שלא נגיע לזה ונצליח להביא אותה כבר ביום חמישי הקרוב.
המון תודה,
ויקטוריה