שבוע טוב שרה,
הרעיון לטפל בסרטן באמצעות הזרקת וירוסים אינו חדש, ולמעשה מחקרים מהסוג הזה מתנהלים כבר עשרות שנים. הרעיון הוא אטרקטיבי, שכן וירוסים הם למעשה מקטעים של חומר גנטי המוקפים בחלבון, אשר 'מתוכנתים' גנטית להיכנס לתוך תאים, להשתכפל שם, לגרום לפיצוץ התאים ולהדביק תאים נוספים. לפיכך, אם ניתן יהיה לגרום לוירוסים לתקוף אך ורק תאי סרטן ולא תאי גוף רגילים, הרי שניתן יהיה אולי להשתמש בהם כטיפול לסרטן.
הבעיות העיקריות עם 'וירותרפיה' (טיפול באמצעות וירוסים) הן שקשה למצוא וירוסים שיתקפו רק תאי סרטן; שלגוף עצמו ישנם מנגנונים יעילים מאד לחסל וירוסים (למרבה המזל), ושהוירוסים יכולים לעורר תגובה חיסונית משמעותית בגוף , שהיא עצמה עלולה להיות מסוכנת. לפיכך ישנו מחקר ענף שמנסה למצוא את ה'וירוס האידיאלי', קרי כזה שיעורר תגובה חיסונית יעילה אך לא מוגזמת, יתרבה בגוף אך לא יסכן אותו, ויגרום להרג סלקטיבי של סרטן.
במאמר שצירפת החוקרים עשו שימוש בוירוס מהונדס-גנטית על בסיס וירוס הצינון הנפוץ (common cold), אשר יודע לזהות תאי אפיתל המצפים את השלפוחית. החוקרים הצליחו להראות, בקבוצת חולים קטנה עם סרטן שלפוחית מוקדם (שאינו 'חודר-שריר'), שהוירוס אכן גרם לתגובה חיסונית בגידול, אכן התרבה והתפשט בין התאים, ואכן גרם להקטנת הגידול בחלק מהחולים. בעוד שהתוצאות הללו מעודדות - ואכן, המאמר התפרסם בעיתון מצוין - יש לזוכר שהן מוקדמות, ובשלב זה השיטה רק בסרטן לא-חודרני. המחקר הזה, כמו רבים אחרים, נמשך בקצב מסחרר, ונקווה שיובילו לשיטות טיפול חדשות.
איחולי בריאות,
ד"ר רעיה ליבוביץ
שלום רב,
אכן, רק חלק קטן ביותר מהתרופות הנבדקות במחקרי פאזה ראשונה מבשילות להיות תרופות שימושיות ויעילות בסופו של דבר. אסביר - על מנת להכניס תרופה לשימוש, יש לבצע שלושה סוגי מחקרים. הראשון - מחקר פאזה ראשונה- נועד אך ורק לבדוק האם התרופה אינה מסוכנת לבני אדם. מדובר על מחקר קטן בכמה נבדקים בלבד, ואין מטרתו בכלל לראות האם התרופה יעילה. רק במידה והתרופה 'עוברת' את מבדק הבטיחות הזה, היא נבדקת במחקר פאזה שנייה, על קבוצה גדולה יותר, שבודק האם היא בעלת פעילות תרפוייטית. בהמשך, במחקר פאזה שלישית, התרופה נבדקת אל מול הטיפול המקובל במחלה, באופן מבוקר, ורק אם אם יעילה יותר (או רעילה פחות באותה יעילות) - היא תיכנס לשימוש.
אז מדוע בכל זאת להשתתף במחקר פאזה ראשונה? ובכן, לעיתים ישנם מצבים בהם כל קוי הטיפול האפשריים נוסו, ואין יותר תרופות מוכחות למחלה, אך המטופל במצב רפואי טוב, ומעוניין להמשיך לנסות בטיפולים. במקרים אלו, אדם רשאי להחליט שהוא משתתף בניסוי גם אם סיכויי התועלת עבורו באופן אישי הם נמוכים מאד. בהיבט המערכתי, אלו האנשים הגיבורים שמשתתפים במחקר פאזה ראשונה שמאפשרים למחקר הסרטן להתקדם.
שבוע טוב,
על מנת לענות לך על שאלתך, עלינו קודם כל להבין מה קורה בתא כשהוא הופך לסרטני. תא רגיל נוהג להתחלק רק כשהוא מקבל 'סיגנל' חיצוני לעשות כן, למשל במהלך ההתפתחות העוברית. הסיגנל החיצוני מפעיל שרשרת של 'סיגנלים' תוך תאיים (שהם, למעשה, חלבונים בתוך התא שמפעילים חלבונים אחרים) שגורמים לבסוף לחלוקת התא, ליצירת חלבונים חדשים, לתנועה תאית, ועוד ועוד.
בתא סרטני, כל שרשרת העברת הסיגנל התוך-תאית הזו יכולה להתרחש גם לא סיגנל חיצוני, קרי באופן אוטומטי ולא מבוקר. מזה שנים ידוע שבהרבה מאד סוגי סרטן, חלבון בשם MYC 'עובד ביתר' (ולכן הוא מכונה אונקוגן), וגורם להפעלת מסלול חלוקה לא-מבוקר בתוך התא. למרבה הצער, עד היום עוד לא התפתחו תרופות יעילות כנגד MYC. במאמר שצרפת, החוקרים מצאו שהפעילות של MYC תלויה בפעילותו של חלבון נוסף בשם ATF4, שהוא זה ש'מעביר' בפועל את הסיגנל של MYC לתוך התא וגורם ליצירה חדשה של חלבונים (תהליך המכונה 'תרגום'). תהליך התרגום הינו חיוני לצורך חלוקת תאים,ובלעדיו תא לא יוכל להתחלק ולשרוד. לפיכך, החוקרים מראים שעיכוב של ATF4, ולא רק עיכוב של MYC, יכול להיות יעיל בעיכוב הסרטן. אכן, מדובר על עבודה חדשנית שפורסמה בעיתון מצוין.
בתוך כך, יש לזכור שעדיין ישנו מרחק רב בין גישות טיפוליות שעובדות בתרביות רקמה ובעכברים, לבין אלו שעובדים בבני אדם. לפיכך יש להיאזר בסבלנות, וכמובן להמשיך לחקור את הסרטן במעבדות המחקר ובבתי החולים.
שבוע טוב רחלי,
על מנת להבין את ה'בשורה' במחקר, יש ראשית להבין את העיקרון של אימונותרפיה, קרי 'הדלקת מערכת החיסון כנגד הסרטן'. ובכן, בשנים האחרונות מסתבר שתאי סרטן מפתחים עם הזמן מנגנונים שנועדו להשתיק את תאי מערכת החיסון, כך שתאי מערכת החיסון לא יוכלו לפעול ולחסל את תאי הסרטן. ישנם מנגנונים רבים בהם משתמשים תאי סרטן לצורך כך. אחד מהם הוא מניעת כניסה של תאי חיסון לתוך הגידול, או מניעת הפעולה של תאי החיסון (שכבר נמצאים בתוך הגידול) כנגד הגידול.
בקישור המצורף, מתוארת שיטה שבה מוזרקים לתוך גידולים מסוג GIST תאים דנטריטיים 'גנריים' (קרי, לא של המטופל עצמו, אלא תאים סטנדרטיים). תאים דנטריטיים הם סוג של תאי חיסון, אשר תפקידם לגייס את הלימפוציטים-ההורגים (killer T cells) לתוך הגידול. התאים הדנטריטיים (DC) עושים זאת על יד הפרשה של חלבונים שונים, שמושכים את הלימפוציטים לגידול. החוקרים, לפיכך, הזריקו תאים דנטריטיים ישירות לגידול, מתוך מטרה שאלו יגייסו את תאי הלימפוציטיםם (שחייבים להיות ספציפיים למטופל, ולא יכולים להיות גנריים כמו התאים הדנטריטיים), וכך יסייעו למערכת החיסון לתקוף את הסרטן. יש לשים לב, שהטיפול בתאים דנטריטיים (המכונים Ilixadencel) ניתן , במחקר זה, ביחד עם כדורים בילוגיים .
המחקר המתואר הוא מחקר פאזה-ראשונה, קרי מחקר שנועד לבדוק בטיחות. רק בהמשך יבוצעו מחקרים שנועדו לבדוק עד כמה טיפול זה יעיל, והאם הוא טוב יותר מהטיפולים הקיימים. עוד שימי לב שהקישור מתאר את תוצאות המחקר כפי שתוארו על ידי חברת הפארמה, ולא כפי שורסמו בעיתונות מדעית, ולכן יש לקרוא אותם בזהירות. בתוך כך, הגישה בהחלט יכולה להיות מבטיחה, והמחקר נמשך!
מזה שנים ישנו ויכוח ער, האם ניתוח יכול 'לעורר' תאים סרטניים רדומים בגוף, או לגרום לפיזור של התאים מהגידול עצמו בגוף.
לגבי השאלה הראשונה - לצערי אין לי תשובה חותכת לכאן או לכאן. מעולם לא הוכח שהניתוח עצמו 'מדליק' תאים גרורתיים רדומים בגוף, ומאידך ישנם תאורי מקרים בהם מיד לאחר ניתוח נצפתה התקדמות משמעותית של המחלה. אני מניחה שבסופו של דבר, התשובה תהיה מורכבת ותלויה בגידול ובמצב המטופל.
לגבי השאלה האם עצם הוצאת הגידול גורמת לפיזורו - התשובה היא שלילית, אלא אם כן קורית חלילה טעות במהלך הניתוח. לכירורגים אונקולוגיים ישנן טכניקות המונעות פיזור כזה (רק לדוגמה - עיטוף האיבר המסורטן בשקית ניילון עוד כשהוא בגוף, על מנת שלא ייגע בדופן הבטן כשהוא יוצא מהגוף), כך שמזה לא הייתי דואגת.
שלום,
מזה כמאה שנה שנעשים נסיונות 'לחסן' את הגוף כנגד סרטן, שלמרבה הצער עד עתה נחלו כישלון אחר כישלון. הסיבה לכך היא שכל סרטן מציג על פני התאים שלו חלבונים אחרים (גם אם מדובר בשני מקרים של סרטן שד, למשל), ולכן עד עתה לא נמצאו החלבונים המשותפים אותם ניתן להזריק לכל בני האדם, שימנעו את כל סוגי הסרטן.
במחקר שמפורט בכתבה, החוקר טוען שהצליח למצוא 31 'חלקי-חלבון' (נאו-אנטיגנים, בשמם המקצועי) שמשותפים לשמונה סוגים של סרטנים בכלבים. מ-31 חלקי החלבון הללו הוא ייצר חיסון, והחל - במסגרת מחקר קליני מסודר - להזריק אותו לכלבים, מתוך מטרה שהחיסון ישתפעל את מערכת החיסון, ואילו זו - מצידה- תמנע מגידולים להתפתח בכלבים. הרעיון הוא, כמובן, נפלא, אבל השאלה הגדולה היא האם אכן 31 חלקי החלבונים הללו מייצגים את רב מקרי הסרטן בכלבים, והאם באמת ניתן לשפעל את מערכת החיסון בצורה מספיק משמעותית על מנת שתמנע התפתחות סרטן. את זאת נדע רק בעוד כמה שנים, כאשר נראה האם בקבוצת הכלבים ה'מחוסנת' התפתחו פחות גידולים מאשר בקבוצת הביקורת. אכן מסקרן מאד.
שימו לב שהכתבה הנוכחית היא 'תוכן מקודם', כלומר מישהו שילם כסף על מנת לפרסם את הדברים. זה לא אומר שהדברים לא נכונים, זה רק אומר שצריך להיזהר בקריאתם.
המחקר אכן מעניין, ומתאר סוג חדש של בדיקת PET, אשר מאתרת לא את תאי הסרטן עצמם, אלא תאים מסוג פיברובלסטים הנמצאים אף הם בתוך המסה הגידולית, והמכונים cancer-associated fibroblasts. תאים אלו מבטאים על פניהם חלבון הנקרא FAP, ובבדיקה החדשה הזו נעשה שימוש בחומר המאתר את חלבון ה- FAP בגוף, וגורם לפליטה של חלקיקים (פוזיטרונים) באיזורי הגוף שבהם נמצאים תאים אלו, ובמשתמע - בתאי גידול. הפוזיטרונים נקלטים על יד המצלמות, ו'מסמנים' על גבי ה- CT את האיזורים בהם נמצא גידול.
הבדיקה עדיין נחשבת מחקרית, ולמיטב ידיעתי זהו המאמר הראשון שפורסם איתה, לפיכך ייקח עוד שנים עד שהיא תיכנס לשימוש, וזאת במידה ואכן יוכח שיש לה רגישות וסגוליות טובים, קרי שהיא יודעת לזהות היטב גידולי סרטן, ורק גידולי סרטן. יחד עם זאת, יפה לראות שהמחקר הרפואי מתקדם כל העת, וישנם רעיונות חדשים ומקוריים כל הזמן.
האגודה למלחמה בסרטן מזמינה ליום עיון בנושא איכות חיים לחולי סרטן, שיתקיים ביום שני, 24/6/19 במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, באולם שטרן, בבאר שבע.
יום העיון הינו ללא תשלום אך נדרשת הרשמה מראש.
לפרטים ולרישום:
https://www.cancer.org.il/template/default.aspx?PageId=12365
האגודה למלחמה בסרטן מזמינה אתכן ליום עיון למטופלות סרטן שד גרורתי, שיתקיים ביום שלישי, 25/6/19 במרכז הכנסים "ישראל יפה בפארק", שד' רוקח 80, תל אביב
https://www.cancer.org.il/template/default.aspx?PageId=12287
אשמח לקבל הסבר על המחקר החדש ומה המשמעות המעשית שלו. תודה.
על מנת להסביר את המאמר, יש ראשית לחדד כי הבעיה העיקרית עם התרופות המקובלות לסרטן - קרי, הכמותפריות - הן שהן תוקפות תאים נורמליים שמתחלקים, ותאי סרטן, באותו שיעור. ישנו מאמץ מחקרי עצום למצוא דרך לגרום להרג של תאי סרטן מבלי לגרום להרג של תאים נורמליים בגוף.
במאמר המצוטט, החוקרים עושים שימוש במאפיין ביולוגי של תאי הסרטן - ביטוי רצצפטור בשם Her2 - על מנת להכניס לתוך התא הסרטני חלבון סינתטי (כלומר - מלאכותי ) , שם החלבון עובר שינוי נוסף שגורם לו להוביל את התא למוות. במילים אחרות, מדובר על אפקט 'דומינו' שקורה רק בתאי סרטן, לפחות בצלחת הפלסטיק בשלב זה.
חשוב להדגיש, שמדובר על הצלחה בתרביות רקמה בלבד, ועדיין טיפול זה לא נוסה בבעלי חיים, ולא כל שכן בבני אדם.