דר' שלומית פרי:
פרופ' אפרת לוי-להד:
יתכן שאכן לא צריך לחפש במופלא מאתנו ולא תמיד עוד מידע מרחיב את ההבנה שלנו. אני בכל זאת איך שהוא מרגישה (יתכן שאני טועה) שזה מצב שבו נכון לפנות ליחידה הפסיכואונקולוגית במכון בו את מטופלת. נראה שעולות בך הרבה שאלות והרבה תהיות וטוב שיש עוד תמיכה מאנשים שמכירים את התחום ומבינים את הצורך הרגשי.
נשמח אם תצרי קשר עם אורית שפירא מנהלת מחלקת השיקום באגודה למלחמה בסרטן, והיא תנסה לסייע לך ככל שניתן.
הטלפון שלה:
03-5719576
שמי אלינה ואני סטודנטית לתואר שני בביה"ס לטיפול באומנויות באוניברסיטת חיפה. במסגרת לימודי, אני חוקרת את חוויותיהן של נשים בריאות ונשאיות לאחת המוטאציות בגנים BRCA1/2. באופן יותר ספציפי, אני מתעדת את החוויות של נשים שמתלבטות או שהחליטו לעבור ניתוח כריתת שדיים.
המחקר כולל ראיון ושימוש בכלים מתחום האומנות, ואבקש להיפגש איתך לפני הניתוח ולאחריו.
אם את מוכנה לספר את הסיפור שלך אני אשמח ליצור עימך קשר ולראיין אותך בזמן ובמקום שנוחים לך.
כל פרטייך יישארו חסויים וישמשו לצורך המחקר בלבד.
המחקר קיבל את אישורה של ועדת האתיקה של אוניברסיטת חיפה.
תודה,
אלינה מאירזון 052-8496975 Alina5983@gmail.com
מנחת המחקר: ד"ר אפרת דגן, יועצת גנטית ומרצה בחוג לסיעוד, אוניברסיטת חיפה. daganef@research.haifa.ac.il
שלום לך, קראתי את הודעתך בפורום ואני מבינה שאת במצוקה רגשית. לא ברור לי האם חייך השתנו בגלל המידע הגנטי או בגלל הקושי להכנס להריון, או אולי זה בעיקר בשל הצירוף של השנים. בכל זאת, נראה לי שחצי שנה זה עדין לא נחשב כבעיה אם כי לכם זה בוודאי קושי. העברתי את שאלתך לגבי החשש שהורמונים מעלים סיכון במקרה של נשאיות למנהל הפורום כדי נבקש על כך תשובה של רופא. לגבי המצוקה הרגשית אני חושבת שכדי אולי לקבוע מספר שיחות כדי לסייע לך להתמודד עם המידע הזה. אני מניחה שהמידע הגנטי נופל איך שהוא על הסטוריה משפחתית של סרטן שאולי גם היא כשלעצמה מכבידה.
האגודה למלחמה בסרטן מאחלת למנהלי הפורומים ולכל הגולשים ובני משפחתם - חג שמח ובריאות טובה.
שלום רב
לפני כשנה התגלה כי בעלי נשא ל BRCA1
זה היה מאוד לא צפוי (בברור אצל רופא משפחה הסבתא של בעלי נפתרה בגיל 70 מסרטן השד, ואחותה כנראה מסרטן השחלה - לפני עשרות שנים)
יש לנו בת ובן. - יש לי שתי דאגות שאשמח לשמוע את התיחסותך
האחת היא שאני מאוד מאוד מודאגת מביתי - היא אומנם קטנטונת (בת שנתיים) אבל אני לא מצליחה להפסיק לדאוג מה יהיה - איך נחיה עם ה"סוד" הזה, באיזה גיל נצטרך לספר לה - כדי שתחליט ללכת להבדק. אני ממש רדופה מכך, למרות שכבר עבר זמן וקיוויתי שעד היום כבר אצליח להניח את זה בצד מכיוון שאין דבר ממשי לעשות כרגע. אני לא יודעת איך להרגע.
בנוסף - אנחנו רוצים בעוד ילד. אני מודעת לאפשרויות, לא מסוגלת להחליט על הריון טבעי ללא בדיקה וגם הפלה לאחר סיסי שליה נראת לי קשה כל כך (ומוסיפה "סוד" נוסף לשאת...) ועל כן כנראה שנשארה רק אפשרות ה IVF עם . PGD
זה מהלך לא טרווילי כלל -ואני מתלבטת.
אשמח מאוד לשמוע ממך
תודה
תודה רבה על התשובות עברתי את הניתוח הסרת שחלות ביום שישי בבוקר אין ספק שהמון מתח נפשי ירד ממני, ההחלטה על כריתת שדיים באמת מאוד מאוד קשה לי כרגע . אמא שלי נפטרה מסרטן שחלות בגיל 42 לכן הטראומה הייתה קשה. לגבי כריתת שדיים אני מרגישה צורך בתמיכה מקצועית אשמח לקבל מס טלפון של המרפאה... יש לי ארבעה ילדים שני בנים ושתי בנות קטנות עדיין אבל החרדה קיימת לגבי עתידן אין ספק שאני שמחה שהייתה לי הזדמנות להציל את חיי אבל המחשבות קשות מאוד חייבת תמיכה מקצועית