סרטן השד אחראי לכשליש ממקרי הסרטן החדשים בכל שנה בכלל הנשים. זוהי המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים בכל קבוצות האוכלוסייה בישראל
עיקר התחלואה - הן בסרטן חודרני והן בסרטן ממוקד של השד - היא בנשים מעל גיל 50
ממשיכה מגמת העלייה בתחום הגילוי המוקדם – 69% מהנשים אובחנו בשלב מוקדם
בשנת הדוח (2018) נפטרו מסרטן חודרני של השד 1,042 נשים בישראל. זהו הגורם השכיח ביותר לתמותה מסרטן בקרב נשים, האחראי לכחמישית מכלל התמותה מסרטן בנשים ישראליות
מגמת הירידה המשמעותית בתמותה נמשכת בשיעור של כ-2% לשנה מאז 1996
בהשוואה למדינות עם השיעורים הגבוהים ביותר בעולם, ישראל נמצאת במקום ה-26 במס' החולים החדשים לשנה (היארעות), אך במקום נמוך יחסית - 69 - מבחינת תמותה מסרטן השד
השפעת תוסף תזונה על צפיפות שד והסיכון לחלות בסרטן השד בנשאיות BRCA1/2 בהובלת פרופ' רינת ירושלמי משאלי ופרופ' דוד מרגל, מומן בסיוע האגודה למלחמה בסרטן
בשורה לנשים העוברות טיפולי פוריות: לטיפולים אין קשר לסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד בנשאיות BRCA1/2
נשים שרמת הפעילות הגופנית השבועית שלהן גבוהה, נמצאות בסיכון נמוך יותר לחלות בסרטן השד
חשיפה לעישון פסיבי בילדות והסיכון לסרטן שד
מנתוני הרישום הלאומי לסרטן של משרד הבריאות עולה כי כיום חיות בישראל 24,778 נשים שאובחנו עם סרטן השד בשנים 2014-2018 ושהחלימו או שעדיין מתמודדות עם המחלה, מהן 21,831 שאובחנו עם מחלה חודרנית, ו-2,947 נשים שאובחנו עם מחלה ממוקדת.
משה בר-חיים, מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן: "סרטן השד נחשב לגידול הסרטני השכיח ביותר בקרב נשים. בשנת הנתונים המדווחת (2018) אובחנו בישראל מעל 5,500 נשים חולות בסרטן השד. העלייה המתמדת במספר המקרים החדשים של המחלה המתגלים בשלב ממוקד והירידה בשיעורי התמותה, מצביעים על עלייה בשיעורי האבחון בשלבים הראשוניים, ועל שיפור באמצעי הטיפול. גילוי מוקדם הוכח כמפחית את התמותה מסרטן השד, מאפשר לשנות את מהלך המחלה ומעלה את סיכויי הריפוי לכ-90%. גם בתקופה זו של מגפת הקורונה, אסור לנשים בגיל המתאים לוותר על בדיקות הסקר. בנוסף, כל אישה, בכל גיל, חייבת להיות קשובה לגופה, ואם מתעורר בה חשד כלשהו לגבי שינוי, ולו הקטן ביותר, חשוב לא לדחות את הפנייה לרופא ולגשת להיבדק בהקדם".
פרופ' ליטל קינן בוקר, מנהלת המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות מסבירה כי על פי נתוני 2018, עיקר התחלואה נצפית בנשים מעל גיל 50. ביהודיות ואחרות (נוצריות שאינן ערביות וכאלה ללא סיווג דת), 78% מהמקרים החדשים בשנת 2018 אובחנו בקרב נשים בגילים 50 ומעלה, ו-45% בקרב נשים בגילים 65 ומעלה. בערביות, האחוזים היו 65% ו-24%, בהתאמה. לדבריה, 1.1%, שהן 52 נשים בסה"כ, מכלל המקרים של סרטן חודרני של השד ב-2018 אובחנו בנשים מתחת לגיל 30.
בשל מורכבות האיסוף, המידע החדש ביותר ברישום הלאומי לסרטן מתייחס לשנת 2018, והוא העדכני ביותר נכון להיום.
בשנת 2018 היווה סרטן חודרני של השד כשליש מכלל הגידולים החודרניים בנשים (33% בקרב נשים יהודיות ואחרות, ו-35% בקרב נשים ערביות).
סרטן השד אחראי לכשליש ממקרי הסרטן החדשים בכל שנה בכלל הנשים. זוהי המחלה הממאירה השכיחה ביותר בנשים בכל קבוצות האוכלוסייה בישראל (יהודיות ואחרות, ערביות). בשנת 2018 אובחנו 5,539 חולות חדשות עם גידול בשד: 4,832 (87%) אובחנו עם גידול חודרני ו-707 (13%) עם גידול ממוקד.
עיקר התחלואה - הן בסרטן חודרני והן בסרטן ממוקד של השד - בנשים מעל גיל 50.
המגמה התקופתית בשיעור המקרים החדשים שאובחנו (היארעות) של סרטן חודרני של השד בשנים 1996-2018 בקרב יהודיות הייתה יציבה; בקרב ערביות ממשיכה מגמת העלייה המובהקת בהיארעות, בקצב של 1.7% בשנה. סיבת העלייה בהיארעות בקרב הנשים הערביות נעוצה ככל הנראה באימוץ אורח חיים מערבי המביא לתחילת ילודה בגיל מבוגר יותר, הפחתה במספר הילדים, הפחתה בהנקה, ניהול אורח חיים יושבני יותר, עלייה בשיעור ה-BMI, תזונה פחות בריאה וכדומה.
המגמה התקופתית בהיארעות של סרטן ממוקד של השד (שלב מוקדם במיוחד) בשנים 1996-2018 הייתה של עלייה מובהקת בשתי קבוצות האוכלוסייה: ביהודיות ואחרות קצב העלייה בשנים 1996-2000 היה של 11% לשנה; קצב זה התמתן ל-2.2% לשנה בשנים הבאות, 2000-2018. בערביות קצב העלייה היה 3.2% לשנה במשך כל התקופה.
שיעור הנשים שאובחנו עם מחלה בשלב מוקדם (ממוקד או מקומי) הוא 69.2% בשנת 2018 לעומת 58.3% בשנת 2005, שיעור הנשים שאובחנו עם מחלה מפושטת אזורית (לרקמות סמוכות ו/או לבלוטות הלימפה) הוא 27.9% בשנת 2018 לעומת 38% בשנת 2005. שיעור הנשים שאובחנו עם מחלה גרורתית היה נמוך ודומה ב-2018 וב-2005 (3.4% לעומת 3.6%, בהתאמה).
ההישרדות היחסית לחמש שנים מסרטן השד בישראל בקרב נשים שאובחנו בתקופה 2008-2013 גבוהה יחסית: 89% בקרב יהודיות ואחרות ו-84% בקרב ערביות. השיעורים המקבילים במי שאובחנו בשנים 1996-2001 היו, בהתאמה, 84% ו-74%.
שיעור התמותה מסרטן חודרני של השד: בשנת 2018 נפטרו מסרטן חודרני של השד 1,042 נשים בישראל. זהו הגורם השכיח ביותר לתמותה מסרטן בקרב נשים, האחראי לכחמישית מכלל התמותה מסרטן בנשים ישראליות. עיקר התמותה הוא בנשים בקבוצות הגיל המבוגרות. כ-14% מהנפטרות (146 נשים) היו צעירות מגיל 50 בעת פטירתן. השיעורים הנמוכים ביותר של תמותה מסרטן השד בשנת 2018 נצפו בנשים צעירות מגיל 35. בגיל המבוגר השיעורים גבוהים עשרות מונים, והם בשיאם בקבוצת הגיל 75+ ביהודיות ובאחרות.
בקרב יהודיות ואחרות, התמותה מסרטן חודרני של השד בתקופה 1996-2018 ירדה באופן מובהק, בקצב של כ-2% בשנה. בקרב נשים ערביות המגמה הייתה יציבה במשך כל התקופה.
על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) לשנת 2020, סרטן השד הוא הראשון בשכיחותו מבחינת היארעות (סך של 2,261,419 מקרים) ומבחינת תמותה (סך של 684,996 מקרים) בקרב נשים בעולם.
בקרב 186 האזורים המדווחים ל-WHO, מבחינת שיעורי ההיארעות של סרטן השד, ישראל נמצאת במקום ה-26 (במקומות הראשונים נמצאות בלגיה, הולנד ולוקסמבורג), ובשיעורי התמותה ישראל נמצאת במקום נמוך יחסית, 69, (במקומות הראשונים נמצאות ברבדוס, פיג'י וג'מייקה).
בקרב החולות שעבורן קיים מידע ברישום הסרטן של משרד הבריאות, בזכות התוכנית הלאומית לאבחון מוקדם של סרטן השד שיזמה האגודה למלחמה בסרטן, מגמת העלייה בתחום האבחון המוקדם נמשכת: שיעור הנשים שאובחנו עם מחלה בשלב מוקדם (ממוקד או מקומי) היה 69.2% בשנת 2018, לעומת 66% ב-2017, ו-58% בשנת 2005. במקביל ממשיכה מגמת הירידה בשיעור הנשים שאובחנו עם מחלה מפושטת אזורית (לרקמות סמוכות ו/או לבלוטות הלימפה), שעומד כל 27.9% בשנת 2018 לעומת 31% בשנת 2017 ו-38% בשנת 2005.
שיעור הנשים שאובחנו עם מחלה גרורתית היה דומה ב-2018 וב-2005 (3.4% לעומת 3.6%, בהתאמה).
ניתן לאפיין את סרטן השד לפי חלבונים שנמצאים בתאי הגידול. קולטנים (רצפטורים) לאסטרוגן ופרוגסטרון גורמים לגידול להיות רגיש להורמונים אלה. רמות גבוהות של חלבון מסוג HER2 נקשרות לגידול מהיר של הנגע. סטטוס הקולטנים ו-HER2 משפיע על אפשרויות הטיפול במחלה ועל הפרוגנוזה.
ברישום הלאומי לסרטן הוחל באיסוף פרטים על סטטוס הקולטנים לאסטרוגן (ER) ופרוגסטרון (PR) ועל רמות HER2 עבור נשים שאובחנו עם סרטן חודרני של השד משנת 2016 ואילך. מקור הנתונים הוא בבדיקה הפתולוגית של הנשים. בשנת 2018, פרטים מלאים על אודות סטטוס ER/PR/HER2 נרשמו עבור 67% מהנשים שאובחנו עם גידול חודרני של השד. מאלה 85% היו +ER, ו70% היו +PR+I/ER, ו62% היו -HERו/+PRו/+ER ו-9% היו -HERו/-PRו/-ER.
קישור לדוח המלא של משרד הבריאות
בשנת 2020 הוכנסה לסל התרופות והטכנולוגיות בדיקה לנשאות גנטית BRCA 1,2 לנשים יהודיות בריאות ממוצא אשכנזי על פי הצהרה עצמית, גם ללא סיפור משפחתי וללא יעוץ גנטי מקדים.
כחלק מתוכנית הסריקה הלאומית, ובמטרה להעלות את היענות הנשים לביצוע בדיקות ממוגרפיה בפריפריות גיאוגרפיות וחברתיות, בשנת 2001 רכשה האגודה למלחמה בסרטן את ניידת הממוגרפיה הראשונה 'מיכל'. מאז הפעלתה של הניידת הוכחה חשיבות פעילותה בשטח. בעזרת ניידת הממוגרפיה, צומצמו משמעותית הפערים בשיעורי ההיענות לבדיקה בין המגזרים השונים, כגון נשים חרדיות ועולות חדשות, והתבטלו לחלוטין הפערים בין נשים יהודיות לערביות. כיום, ישראל עומדת בצמרת הטבלה העולמית בשיעורי ביצוע בדיקת הממוגרפיה, תוך כדי צמצום פערים, ובין המדינות המובילות בשיעורי הריפוי של נשים מסרטן השד.
במהלך 2020-21 במסגרת פעילות הניידת ברחבי הארץ בוצעו מעל 19,000 בדיקות ממוגרפיה בפריפריות חברתיות וגיאוגרפיות, זאת למרות שבראשית התקופה, בשל מגפת הקורונה ושמירה על הוראות משרד הבריאות, צומצמו מספר התורים בכל יום פעילות. הניידת מופעלת מאז 2010 ע"י אסותא מרכזים רפואיים, ומעניקה שירותים לכל קופות החולים.
מסלול הניידת מתעדכן על בסיס קבוע ומלווה בתוכנית הסברה של האגודה למלחמה בסרטן. למסלול הניידת לחצו כאן
ממוגרפיה היא בדיקת הדמיה הנחשבת נכון להיום, לשיטה הטובה ביותר לזיהוי גידול סרטני בשד בשלב מוקדם, לפני שניתן לזהות אותו במישוש.
ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן, נהוגה בישראל תוכנית סריקה בממוגרפיה לנשים הנמצאות בסיכון רגיל, המופעלת בשיתוף משרד הבריאות וכל קופות החולים. התוכנית כוללת נשים בגילים 74-50 בסיכון ממוצע למחלה, עבורן מומלצת בדיקת ממוגרפיה שגרתית בכל שנתיים. במסגרת התוכנית, נשלח לנשים בגיל 74-50 זימון לביצוע הבדיקה. שיעור ההיענות לביצוע הבדיקה בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD, ונכון לשנת 2019 עומד על 72.1%.
נשים בנות 40 ומעלה או קודם לכן, על פי המלצת הרופא, הנמצאות בסיכון מוגבר למחלה מסיבות שונות - עבורן מומלצת ממוגרפיה אחת לשנה. נשים שאובחנו עם מוטציה גנטית זכאיות לסריקת MRI שנתית, שגם היא כלולה עבורן בסל.
במקרים נדירים גברים עלולים לחלות בסרטן השד (1% מסך החולות בסרטן השד). על פי הנתונים, במדינת ישראל מאובחנים מדי שנה כ-50 גברים חולים בסרטן השד. הגורם לסרטן השד בקרב גברים עדיין אינו ברור לגמרי, אך נראה כי ישנם גברים שהם בעלי סיכון גבוה מהממוצע לחלות במחלה. גורמי הסיכון העיקריים הם גיל מעל 60, והימצאות בני משפחה קרובים (גברים או נשים) שחלו או שחולים בסרטן השד. לגברים הנמצאים בסיכון גבוה רצוי לפנות לרופא המשפחה בקופת החולים לקבלת הפניה לייעוץ גנטי. לגברים בריאים בסיכון רגיל, נכון להיום, אין המלצה לבדיקה מוקדמת. גברים בעלי נשאות גנטית, עלולים להעביר את המוטציה לבנותיהם.
'הקול בראש' - תשדיר טלוויזיה ודיגיטל חדש – תחת הכותרת 'אל תיתני לְאף אחד לְטשטש את מה שאת מרגישה'. התשדיר שם דגש על הקולות השונים שבסביבתה של האישה שיכולים לגרום לה להתעלם מהשינוי. התשדיר מדגיש כי בכל גיל ובכל מצב אם את חשה בגוש או בשינוי כלשהו בשד, חשוב לפנות לרופא ולדרוש לברר את טיבו. התשדיר באדיבות גיתם BBDO שהפיק את התשדיר בהתנדבות.
תשדיר 'טיפה' – תשדיר המזכיר שלפעמים גם לתחושה או לשינוי הקלים ביותר יש משמעות, ולכן חשוב ללכת להיבדק. מטרתו להעלות המודעות לסרטן השד כמו גם לחשיבותה של בדיקת הממוגרפיה שבכוחה להציל חיים. הסרט מתורגם גם לשפה לערבית.
תשדיר רדיו חדש המלווה בפרסום בעיתונות המודפסת, הקורא לנשים ממוצא אשכנזי לבצע בדיקת דם לבדיקת נשאות למוטציה בגן BRCA1,2.
נשים המסיימות טיפולים כימותרפיים וקרינתיים לסרטן השד חשות פעמים רבות תסכול. הציפייה כי תופעות הלוואי שחוו יחלפו, וכי ניתן יהיה לשוב לחיים רגילים באופן מידי לא תמיד מתממשת. בנוסף על כך, מערכת התמיכה האינטנסיבית של מסגרות הטיפול נעלמת מחייהן. רבות מהן גם מקבלות טיפול הורמונלי, המוסיף שינויים בחייהן ונוצר קושי אמיתי בהתמודדות. לעיתים קרובות, מדובר בנשים צעירות המתפקדות באופן מלא בעבודה, במשפחה ובחברה. רבות מהן חוות כתוצאה מכך משבר אישי עמוק – פיזי, רגשי וסוציאלי – בשלב זה של הטיפול.
חשוב לציין, כי במחקר שנערך בסיוע האגודה למלחמה בסרטן, ע"י ד"ר יקיר רוטנברג מהמרכז הרפואי הדסה עין כרם, חולות סרטן השד שאובחנו בגיל העבודה היו מועסקות במעגל העבודה גם 10 שנים לאחר מכן.
מחקרים רבים מעידים כי פעילות גופנית מסייעת משמעותית בהתמודדות עם תופעות הלוואי של הטיפולים, ומעלה את סיכויי ההישרדות של חולי סרטן בכלל, וחולות סרטן שד בפרט (שחשופות יותר מנשים בריאות לתחלואה בהמשך החיים). פעילות גופנית סדירה, לצד תזונה מאוזנת ובריאה, מגבירה את רמת האנרגיות, משחררת מתחים, מעוררת את התיאבון, מפחיתה עייפות וכאבים, תורמת להערכה עצמית חיובית, לשיפור מצב הרוח ולשיפור יכולתם התפקודית של הנשים, ומעבר לכך תורמת רבות לשיפור בתופעות הלוואי של הטיפולים ומפחיתה הסיכון לחזרת המחלה.
תוכנית "היום שאחרי" המופעלת בראשות ד"ר אורה רוזנגרטן בשיתוף המכון האונקולוגי, המרכז הרפואי שערי צדק, מרכז הספורט ע"ש רוטברג של שערי צדק בארנה פיס ירושלים והאגודה למלחמה בסרטן, נבנתה על מנת לתת מענה לנשים המתמודדות עם סרטן שד בשלב הטיפולים.
על פי תוצאות המבחנים והשאלונים, נצפו שינויים מרשימים בסוף התוכנית לעומת ההתחלה: בכל הקשור למדדי הכושר הגופני, שכוללים כוח לחיצה, יכולת הליכה ואחוזי שומן בגוף - נצפו שיפורים משמעותיים. כל המטופלות גם דיווחו על שיפור ניכר באיכות החיים עם סיום התוכנית. לדוגמה: שיפור בעייפות, בכאבים, במצב הרוח ובדימוי העצמי ועוד.
נשים בריאות, הנושאות מוטציה בגן BRCA , נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד במהלך חייהן. נכון להיום, אין הסכמה בקהילה הרפואית על טיפול תרופתי יעיל ובטוח להפחתת הסיכון לחלות במחלה. לצד מעקב רפואי צמוד, מוצע לנשאיות BRCA לשקול כריתת שדיים מניעתית דו-צדדית. בשל הצורך באסטרטגיות מניעה עבור נשאיות הגן, חוקרים ממרכז דוידוף לסרטן בהובלתה של פרופ' ירושלמי משאלי, מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד, ופרופ' דוד מרגל, מנהל מרפאת נשאי BRCA גברים, בבית החולים בילינסון שבמרכז הרפואי רבין, בדקו תרכובת הנקראת דיאינדולימתאן (3,3-diindolylmethane -וDIM), הנמצאת באופן טבעי בירקות מצליבים (דוגמת ברוקולי, קייל, כרוב, כרוב ניצנים), ושבמחקרים קודמים נמצא כי היא בעלת תכונות אנטי סרטניות.
במחקר הפרוספקטיבי השתתפו 23 נשים נשאיות BRCA1/2 ללא היסטוריה של סרטן השד, המטופלות במרפאת המעקב בבית החולים. הגיל החציוני של המשתתפות היה 47, 78% מהן לאחר גיל המעבר (אל-וסת). הנשים נטלו תוסף מזון של 100 מ"ג DIM פעם ביום במהלך שנה אחת. קבוצה דומה של נשים ממרפאת המעקב של בית החולים, גם הן נשאיות BRCA, לא נטלו את התוסף והן היוו קבוצת ביקורת.
בתחילת המחקר ובתום שנת המעקב עברו המשתתפות סריקות MRI בהן נבדקו שני מדדים של צפיפות השד שביכולתם לנבא את הסיכון להתפתחות סרטן השד: המדד הראשון היה כמות הרקמה הפיברוגלנדולרית (fibroglandular tissue -FGT), והמדד השני היה האדרת רקע של רקמת השד (background parenchymal enhancement - BPE).
ממצאי המחקר הראו כי בקבוצת הניסוי, בה נטלו הנשים את תוסף ה-DIM, חלה ירידה בעלת מובהקות סטטיסטית בכמות הרקמה הפיברוגלנדורלית (FGT), אך לא חל שינוי מובהק במדד BPE. בקבוצת הביקורת לא נראה שינוי מובהק בשני המדדים. תשע נשים דיווחו על תופעות לוואי בדרגת חומרה נמוכה עקב נטילת התוסף: שינויים ביציאות, בחילות, כאב ראש והחמרת בעיית עור קיימת.מסקנת החוקרים היא כי לתוסף DIM תפקיד פוטנציאלי במניעת התפתחות סרטן השד בקרב נשים בריאות הנושאות מוטציה בגן BRCA, וכי יש מקום להמשיך ולחקור את הנושא במסגרת מחקרים קליניים אקראיים.
המחקר פורסם בכתב העת Carcinogenesis במאי 2020.
קישור למאמר המלא (באנגלית)
מחקר זה מומן בסיוע האגודה למלחמה בסרטן, המעניקה עשרות מענקי מחקר בשנה לרופאים ולחוקרים ממוסדות מחקר ובתי חולים בישראל, על מנת לקדם את חקר הסרטן ולהגיע ליעד של מיגור מחלות הסרטן.
ידוע כי מוטציות בגניםBRCA1/2 מעלות את הסיכון לחלות במספר סוגי סרטן, בהם סרטן השד. כמו כן, ידוע כי הסיכון לחלות בסרטן השד מושפע גם מתהליכים הורמונליים וגורמים הקשורים למערכת הרבייה הנשית, בהם ישנה חשיפה להורמון האסטרוגן. עם זאת, נכון להיום, מחקרים מעטים בלבד בדקו את ההשפעה של טיפולי פוריות בקרב נשאיות BRCA1/2 על סיכון זה, אף שהם כרוכים בעלייה, זמנית אך משמעותית, בכמות האסטרוגן בגוף, וכן במשתנים נוספים. במחקר זה, חוקרים מהמרכז הרפואי שיבא, תל השומר, בדקו קשר זה במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, בו הם בחנו נתונים של 1,824 נשים יהודיות ישראליות, שאובחנו כנשאיות של BRCA1/2, מרביתן בין אפריל 1995 לדצמבר 2019, ונעשה אחריהן מעקב במרפאה האונקוגנטית במרכז הרפואי. עם הצטרפותן למחקר מילאו הנשים שאלונים על אורח חייהן, וסיפקו נתונים הקשורים בפוריות, כמו גיל תחילת הווסת והפסקתה, שימוש בגלולות הורמונליות למניעת היריון, טיפול הורמונלי חלופי, טיפולי פוריות ועוד. הן חזרו ומילאו שאלון זה אחת לשנה, עד שחלו בסרטן שד, או נפטרו, או עברו ניתוח מניעתי להסרת שדיים, או עד ספטמבר 2020, מועד סיום המחקר.
משתתפות המחקר חולקו לשתי קבוצות: קבוצה ראשונה מנתה 1,492 (81.8%) נשאיות שלא עברו טיפולי פוריות, וקבוצה שנייה ובה 332 (18.2%) נשאיות שעברו טיפולי פוריות שונים - מתוכן 134 טופלו בתרופה קלומיפן ציטראט*, 119 טופלו בגונדוטרופין**, 183 עברו הפריה חוץ גופית, ו-89 עברו משלב טיפולים. בקרב המשתתפות שחלו בסרטן השד, נלקחו בחשבון רק טיפולי הפוריות שהסתיימו לפני שמחלתן אובחנה. במהלך תקופת המעקב, 687 נשים מבין כל הנשאיות שהשתתפו במחקר אובחנו עם סרטן השד - 597 (40%) שלא עברו טיפולי פוריות, ו-90 (27.1%) שעברו טיפולי פוריות. כמו כן, 46 נשאיות שלא עברו טיפולי פוריות ו-4 נשאיות שעברו טיפולי פוריות אובחנו גם עם סרטן שחלות, בנוסף לסרטן השד.
מניתוח הנתונים עולה כי לא נמצא קשר בין טיפולי פוריות למיניהם לסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד בקרב נשאיות BRCA1/2. ממצאי המחקר הראו כי מבין סוגי טיפולי הפוריות בקרב נשאיות, גונדוטרופין היה קשור לסיכון נמוך ב-46% לחלות בסרטן השד. לעומת זאת, סיכון מוגבר לסרטן השד נמצא קשור למוטציה שמקורה באב (ב-43%), ושימוש בגלולות הורמונליות למניעת היריון מעל חמש שנים (ב-62%). עם זאת, לשימוש בגלולות אלה נמצא גם קשר לסיכון נמוך ב-39% לחלות בסרטן השחלות.
מסקנת החוקרים הייתה כי לטיפולי פוריות אין קשר לסיכון מוגבר לתחלואה בסרטן השד בקרב נשאיות BRCA1/2, וכי על רופאי נשים לדון בנפרד עם כל נשאית, בהתחשב בהיסטוריה המשפחתית שלה, על ההשפעה של גלולות הורמונליות למניעת היריון על הסיכון לסרטן השד והשחלות, ועל היתרונות והחסרונות בשימוש בהן.
* קלומיפן ציטראט – Clomifene Citrate (איקקלומין® – ®Ikaclomin), או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים)
**גונדוטרופין – Gonadotropin, טיפול הפריה המכיל הורמון מעורר זקיק (FSH) לבד או בשילוב עם הורמון ההצהבה (LH)
המחקר פורסם באפריל 2021 בכתב העת Fertility and Sterility
קישור לתקציר המחקר (באנגלית)
סרטן השד הוא סוג הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים ברחבי העולם, ולמרות שחלה התקדמות רבה בטיפול בו עדיין יש צורך בשיפור הדרכים להפחתת הסיכון לחלות. במחקרים קודמים נמצא כי פעילות גופנית קשורה לסיכון מופחת לחלות בסוגי סרטן שונים, וכי התנהגות יושבנית, ובעיקר צפייה בטלוויזיה, קשורה לסיכון מוגבר לחלות בסוגי סרטן שונים. במחקר זה חוקרים מאוניברסיטת נבארה בספרד בשיתוף עם אוניברסיטת הרווארד, ביקשו לבחון את הקשר בין פעילות גופנית והתנהגות יושבנית בשעות הפנאי לסיכון לחלות בסרטן השד בקרב נשים.
החוקרים אספו נתונים שסיפקו 10,812 בוגרות אוניברסיטה בגילים 42-26, במענה על שאלונים לגבי אורח חייהן ומצב בריאותן בכל שנתיים, בין השנים 1999 ל-2018. זמן המעקב החציוני אחר הנשים היה 11.8 שנים. במהלך תקופת המעקב אובחנו 101 מקרי סרטן שד.
החוקרים חישבו את רמת הפעילות הגופנית היומית שדווחה על ידי המשתתפות על פי מדד MET (ככל שהפעילות הגופנית מאומצת וממושכת יותר, כך מדד MET גבוה יותר) וחילקו את הנשים לשלוש קבוצות: בעלות ניקוד של 6-0; 16.5-6; ו-16.5 ומעלה. קבוצות אלה שוות ערך להליכה יומית של עד חצי שעה; חצי שעה עד שעה; ושעה ומעלה, במשך חמישה ימים בשבוע, בהתאמה. כמו כן, הנשים חולקו לשלוש קבוצות לפי מספר השעות ביום שהן דיווחו על צפייה בטלוויזיה: פחות משעה, בין שעה לשעתיים, ומעל שעתיים.
נמצא כי קבוצת הנשים שרמת הפעילות הגופנית השבועית שלהן הייתה בדרגה הגבוהה, נמצאת בסיכון נמוך באופן מובהק סטטיסטית לחלות בסרטן השד לעומת הקבוצה עם הניקוד הנמוך ביותר. עוד נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין צפייה בטלוויזיה מעל שעתיים ביום לסיכון מוגבר ב-67% לחלות בסרטן השד, לעומת נשים שצפו בטלוויזיה פחות משעה ביום. הקשר היה חזק יותר בנשים לפני גיל המעבר, והוא נשמר גם לאחר ביצוע למעלה מ-6 MET בשבוע.
מסקנת החוקרים על בסיס ממצאי המטופלות שנבדקו היא כי יש קשר בין פעילות גופנית רבה לירידה משמעותית בסיכון לחלות בסרטן השד, וכי התנהגות יושבנית, המתבטאת למשל בצפייה בטלוויזיה במשך יותר משעתיים ביום, מגבירה סיכון זה, בלי קשר להיקף ועצימות ביצוע הפעילות הגופנית היומית. לטענת החוקרים, ממצאי המחקר מהווים ראיות חדשות לטובת אורח חיים פעיל המפחית את הסיכון לסרטן השד.
המחקר פורסם ב-30 במרץ 2021 בכתב העת Preventive Medicine
קישור לתקציר המחקר
עישון פעיל מסתמן בספרות המקצועית בשנים האחרונות כגורם סיכון לסרטן השד, אך יש פחות מידע לגבי הקשר בין חשיפה לעישון כפוי (פסיבי) לסיכון לחלות בסרטן השד. עם זאת, בעוד שרק כ-5% מהנשים ברחבי העולם מעשנות באופן יומיומי, שיעור ניכר מהנשים שאינן מעשנות חשוף לעישון פסיבי בביתן או בסביבתן הקרובה.
חוקרים מנורבגיה ביקשו לבדוק את הקשר בין חשיפה לעישון כפוי בגיל הילדות ובין הסיכון לחלות בסרטן השד בבגרות. לשם כך הם אספו נתונים של 45,923 נשים לא מעשנות שנולדו בין השנים 1957-1927 שענו בין השנים 19912007 על שאלון בדבר חשיפה לעישון במהלך גיל הילדות. 66% מן הנשים דיווחו כי נחשפו לעישון פסיבי בילדותן.
בשלב שני החוקרים בדקו נתוני תחלואה בסרטן שד בקרב משתתפות המחקר דרך המרשם הלאומי בנורבגיה. נמצא כי בתקופת המעקב שנמשך עד דצמבר 2018 (תקופת מעקב ממוצעת 19 שנים), 2,185 נשים חלו בסרטן שד חודרני, מתוכן 1,493 נחשפו לעישון פסיבי.
מניתוח הנתונים עולה כי נשים שנחשפו לעישון כפוי בגיל הילדות בידי הוריהן היו בסיכון גבוה ב-11% לחלות בסרטן שד, לעומת נשים שלא נחשפו לכך. סיכון גבוה זה היה דומה לסוגי הקולטנים השונים להורמונים בגידולים.
החוקרים מציינים, כי הנתונים מצביעים על כך שהיה ניתן למנוע 1 מכל 14 מקרי סרטן השד בקרב אוכלוסייה של נשים לא מעשנות, אילו לא היו נחשפות לעישון פסיבי בילדות. לדעת החוקרים, נטל הסרטן הנגרם מחשיפה לעישון פסיבי הוא ככל הנראה גבוה משהעריכו בעבר.
המחקר התפרסם בכתב העת International Journal of Epidemiology ב-1 באוגוסט 2021
קישור למחקר