שלום
תודה על התשובה.
קראתי שבמצב זה של צהבת חסימתית עם חוסר ניקוז דרכי מרה, יש סיכון מוגבר לפתח כולנגיטיס, בשל הכוליסטאזיס.
האם נראה לך הגיוני/מקובל לתת טיפול אנטיביוטי מונע למניעת זיהום מסוג זה שעשוי להיות קטלני במקרה כזה ?
תודה.
אני שואל לגבי סבי- כבן 81, רקע של פנקראטיטיס כרונית, COPD ע"ר עישון.
גידול בלבלב ידוע בערך בחודש מאי - התגלה לאחר בירור ירידה במשקל וכחקסיה, וכן יציאה דרסטית מאיזון סוכרת - ערכי סוכר של עד 400. מזה שבועיים צהבת חסימתית. ערך בילירובין ישיר נוכחי - 19, בילירובין בלתי ישיר 5. ALP - 640, ALT - 174. בוצע ניסון ERCP - הפפילה זוהתה, אך לא הצליחו לצנתר את הפפילה, בוצע גם ניסון פריקט של גג הפפילה - גם אז ללא הצלחה.
בבית החולים שקלו PTC, אך הוחלט בשלב זה לא לבצע, עקב סיכון בפעולה וגם עקב חוסר רצונו בנקז חיצוני
אני רוצה לשאול - מהו לרוב המהלך הצפוי במצב כזה - הצהבת תלך ותחמיר אני מבין - אבל האם צפוי שתתפתח אי ספיקת כבד? במידה וכן תוך כמה זמן זה קורה לרוב מהופעת הצהבת? למה ניתן לצפות? האם נתקלתבמצבים דומים שמשאירים מישהו במצב כזה? יש לציין שבהדמייה לפני 4 חודשים הגידול הוגדר כנתיח- ללא פיזור משני - כת חזרו רק על ה- US גידול בגודל 3.5 עם הרחבהשל דרכי מרה תוך וחוץ כבדיות וכן הרחבה של הוירסונג, הכבד נראה תקין.
ממה בעצם נפטרים חולים עם סרטן לבלב? האם לדעתך הפרוגנוזה עומדת על ימים או שבניקוז דרכי מרה ניתן היה להקנות זמן יותר ממושך ? (האם זה פרוצדורה שיכולה להאריך את החיים או רק מקלה על הצהבת?)