אבי בן 56, טרום המחלה בריא ופעיל.
המחלה אצלו התפשטה בצורה לא אופיינית ללימפות מרוחקות- בלוטות בצוואר נמצאו נגועות, בחזה ובאגן... וכמובן במעי. כמו כן היה גרורה זעירה בכבד. התחיל טיפול ב5fu וארביטוקס. תגובה מאוד טובה לטיפול- פט סיטי ראשון לאחר כ5 טיפולים הראה הטבה ניכרת ולמעשה מלבד הגידול במעי שקטן מ6 סמ ל2, נעלמו כל הגרורות מרדאר הפט. שאלתי היא כזו- האם יש סיכוי לשנים ארוכות וטובות? האם יכול להיות שהגוף שלו למעשה יהיה ברימסיה? האונקולוגית שלנו טוענת שיצטרך טיפולים עד סוף חייו. אני תוהה אם אין מדובר במכבסת מילים ל "הכימו יאריך את חייו בשנה אך לא יציל אותו"מדוע לא מנתחים אותו? מוציאים את כל הבלוטות הנגועות והגידול במעי? או מה שנותר... הרי לא יתכן שאדם יחיה לאורך זמן עם הרעל של הכימותרפיה. אני לא מבינה למה בסרטן לימופה סטייג 4 עושים כימו ושהגרורות נעלמות אז מפסיקים ונשארים במעקב ופה לא?
בגלישה בפורמים שונים עולמיים בנושא ראיתי שיש מס' לא מבוטל שחי עם סרטן מעח גרורתי שנים, אך לא נתקלתי בכאלה שהיה להם בבלוטות הלימפה...
אז שאלתי היא- האם באמת ניתן לחיות כך? האם זה כל מה שיש? מדוע לא מנתחים אותו?
תודה אודה לכל תשובה.