היי,
ליפני כמה חודשים התברר שאמי חולה במלנומה גרורותית שלב 4. ידעתי על כך לפנייה ולא סיפרתי לה כחודש ימים ולקחתי אותה לטיפולים כמו ביאופסיה והורדה של נקודת החן הבעייתית וכדומה. כנראה כי לא רצתה אף לחשוב שחולה בסרטן ולכן לא שאלה דבר כי גם כשהלכנו לאנקולוג היא הייתה בטוחה שזאת בדיקה רגילה וזה לא קשור לסרטן..
לאחר מכן שכבה חודש בבית חולים והיה רגע שאמרו שכנראה זה הסוף ונשארו ימים ספורים, אך ברגע האחרון הזילבורף החל לפעול וכרגע היא בבית חולים עם טיפול תומך.
אני בת יחידה בת 24 ואין לנו שום משפחה אחרת לא דודות לא אחים ולא כלום.כרגע הכאבים שלה ירדו אך בשל הגרורות במוח והפסקת המורפיום (בגלל שהכאבים שנרגמרו מגרורות בעצמות האגן והרגליים ירדו) המצב שלה שוב לא משהו, היא מבלבלת מילים, מדברת לא מובן לא מסוגלת להתרכז בקריאה ולא ככ ברור מה היא אומרת.. למרות שכבר הייתה תקופה שזה עבר והיה טוב יותר.
את האמת אני לא לגמרי יודעת למה אני כותבת את כל זה.. אולי בגלל שיש דווקא כאן אנשים שמבינים אותי יותר טוב מאלו שליידי ותומכים בי אך לא יודעים מה זה באמת...
אני הייתי חזקה כל התקופה הזאת.. לא בכיתי לא נתתי לעצמי לעצור עם זה לרוץ לקחת תרופות לקבל אישורים להשיג דברים לרוץ אחרי רופאים וכל הסיבוכים הרגילים עם ביטוח לאומי... אבל כנראה הגיע הכץ.. כנראה אני לא מסוגלת יותר להחזיק כל כך מעמד ואני צריכה עזרה. אני לא כל כך יודעת איך זה עובד, לא יודעת לאן לפנות ועם מי לדבר ואיך.. כסף לטיפולים אין לי כמו שאפשר להבין מהמצב כי בשל כל זה אני גם לא עובדת...
האם יש משהו או מישהו או כל דבר שיכול לעזור במקרה כזה?