היי,
אימי עברה תקופה של כימיותרפיה.בתקופה זו היא לא הרגישה טוב,הייתה חלשה, מדוכדכת ולא יצאה מהבית כמעט בכלל כי לא הרגישה בטוב. נורא הציק לי שהיא לא יוצאת ולא נהנית ולא מרגישה בטוב.כל התהליך שהיא אומרת תראי איך אני נראת ( נשירת שיער,חולשה) זה לא קל בכלל לא לה ולא לי לפחות עצוב לי. התחלתי לעודד אותה לצאת מהבית יותר כי היא הפסיקה את הטיפולים עד לבדיקה שתגיד אם להמשיך או לא. אמן והכל תקין.
מה עליי לעשות?איך עליי לשמח אותה? היא נורא מופנמת שמעולם לא חשבתי שהיא עד כדי כך.אולי לא שמתי לב לזה עד היום. רוצה שיהיה לה טוב. וחוששת שאני אשמה שלא תומכת מספיק בה. אגב, גם לי קשה - באמת אני רוצה לראות אותה שמחה ומאושרת.