הוא אינו מטופל על ידי צוות טיפול של האגודה.
הוא מקבל אך ורק טיפול רפואי בבית חולים מאיר, הוא עקשן מדי מכדי לבקש טיפול שהוא בגדר סוציאלי או פסיכולוגי ואנחנו לא יודעים איך לשכנע אותו.
אנסה ליצור קשר יותר מאוחר.
אבי אובחן לפני כשנה וחצי כחולה סרטן ריאות.
מאז עבר הרבה מחזורים של כימותרפיה ואפילו סט של טיפולי הקרנות.
עד לפני חודשיים המצב בבית היה טוב (אני בן יחיד ורק אני ואימי קרובים אליו), אני כמעט שלא הייתי מעורב בטיפולים משום שמצבו למראית עין היה סביר.
לפני חודשיים התחילו לו כאבים עזים בכל הגוף בעיקר באיזורים שקרובים לגידול.
אבי שהינו "איש עבודה" (באמת שאפשר להגיד שהעבודה היא החיים שלו) ושרגיל "לעמוד בכוחות עצמו" נזקק לעזרה.
מאז שהפסיק ללכת לעבודה באופן סדיר (ובשלושה שבועות האחרונים בכלל לא הלך) הוא נהיה עצבני ונוטה להתפרצויות, השילוב של חוסר האונים שאינו מסוגל לעשות כלום כרגע והצורך בתמיכה שלי ושל אימי והעובדה שאינו מסוגל ללכת לעבודה ולשמור על שגרת חיים גורם לו לתחושת תיסכול ודיכאון (אם כי אינו מדבר על זה).
המצב נהיה יותר גרוע מתחילת השבוע שהחל להשתמש במדבקות משככות כאבים ("פנטה"), הוא כל היום במיטה, קם בשביל לאכול (מעט מאוד), אולי לעשן (שכבר בקושי אינו מצליח) וחוזר למיטה.
הוא מאוד עקשן ומתקשה להקשיב לי (אתמול למשל הוא רצהה לשים בקבוק חם על האיזור של המדבקה למרות שאסות בתכלית האיסור לעשות זאת ואני לא נתתי לו מה שהוביל לצעקות).
עד לא מזמן אני הייתי אמור לסוע לטיול ארוך בחו"ל אך נאלצתי לבטל אותו ועכשיו כל מה שאני עושה זה לעשות "משמרות" בבית על אבא עם אמא ואני מרגיש חסר אונים ולא יודע איך לעזור לו להתמודד עם זה ואיך בעצמי לעכל את המצב...
מה עלי לעשות, למי יש לפנות, האם יש מוצא?