פורום תמיכה רגשית לחולי סרטן ובני משפחה ומידע על זכויות ושירותים

אין לי מושג למה אני בכלל הגעתי לפורום הזה.. אולי מחפשת מישהו שיכול להבין... אולי סתם קצת להוציא.
אבא שלי אובחן כחולה סרטן מעי גס גרורתי לפני שנה וחצי. לגמרי במקרה. היה איש בריא, לא עישן, עשה הרבה ספורט. מאז עבר ניתוח, מספר סוגי כימו עד שכבר שום דבר לא עבד. כשגילו את המחלה היו כבר גרורות בכבד ובריאות. שנה וחצי אחרי - הוא נפטר. בן 57. זה היה לפני 3 שבועות כמעט. ואני עדיין לא בכיתי... דיברתי איתו בשבת והוא היה מאוד חלש אבל יחסית סביר. וכשהגעתי ביום ראשון - הוא כבר לא זיהה אותי. ביום חמישי בצהריים הוא נפטר. הימים האחרונים היו נוראיים. ממש. הוא לא דיבר, לא אכל, לא שתה, לא יכל לקום, היתי צריכה לקחת אותו לשירותים, באיזה שהוא שלב הוא נפל ולא הצליח לקום ואני לא הצלחתי להרים אותו למרות שהוא היה כל כך רזה! וראיתי בעיניים שלו שהוא מבין ומנסה לעזור לי, אבל הגיף לגמרי בגד בו.
הוא ביקש למות בבית וכך היה. החזקתי לו את היד כשהוא נשם את הנשימות האחרונות שלו, ואז בדקתי שאין דופק והתקשרתי לרופא.
אבא היה חבר הכי טוב שלי. ועכשיו אין עם מי לדבר, אין עם מי לצחוק, אין למי לספר. יש לי בעל (נהדר דרך אגב) ושני ילדים קטנים ממש. ואני מתחילה לראות שבאמת החיים חזקים מהכל. ילדים לא מחכים עד שתתאפסי על עצמך. הם צריכים אותי כאן ועכשיו. ואיכשהו אין זמן לבכות. ומשום מה זה פשוט לא יוצא החוצה. אפילו בהלוויה לא בכיתי.
לא יודעת למה אני מספרת ומה בכלל הפואנטה בסיפור. סתם רציתי לספר. הפסדנו למחלה. אני הפסדתי....