היי טלי,
אני גיא תבורי,
אני בן 26, גם אני בוגר לימפה, שלי היה מסוג הוצ'קינס,
סיימתי לפני שנה את הטיפולים,
את יודעת, שמתי לב שכשאנשים פוגשים אותי, הם משנים את השאלה הרגילה של "מה קורה", או "מה המצב", ברוב המקרים זה נהפך ל"איך אתה מרגיש?" בצרוף עם מבט מרחם.
מבחינתם הם מתחשבים, מה שבעצם נכון..
הבעיה היא שמהצד של המחלים סרטן, שוב ושוב לחזור ולבדוק איפה רע לי, גורם לי להתעסק בזה כל הזמן, מה שמאוד מקשה על ההחלמה.
מה שאני עשיתי במקרים שבהם זה הפריע לי הייתה אחת מתוך שניים:
הנחמדה והאיטית הייתה פשוט להסביר את מה שכתבתי למעלה, ולבקש לא להתנהג אליי באופן שונה.
המהירה והפחות נעימה- פשוט להגיב לשאלה איך אתה מרגיש ב"בסדר, איך אתה?" ברוב המקרים הבן אדם השני מבין ומשנה בהתאם.
מקווה שעזרתי לך, ואילו בקצת :)
בהצלחה,
גיא תבורי.
היי ליגל
אני גיא תבורי, אני בן 26
בגיל 22 גיליתי לראשונה שאני חולה בסרטן.
היה לי הוצ'קינס, שחזר פעמיים אחר כך,
פסיכולוג אני לא :)
אם תרצי, מאוד אשמח לדבר (להתכתב, לדבר בטלפון, להיפגש)
כיום אני "מאמן" חולי סרטן, מרצה בבתי ספר
מתנדב, ומדבר עם כל בן אדם שרוצה.
את מוזמנת בחום לפנות אליי,
אוהב,
גיא.
שלום,
בוגר הוצ'קינס (שלוש פעמים)
מאוד אשמח לדבר עם הגיס שלך,
יש לי הרבה נסיון בתחום הזכויות של חולי סרטן,
וטיפולים בהוצקינס, גם רפואיים, וגם נפשיים.
052-3231970