שלום רב,
לאימא שלי (בת 59) אובחן לפני כשבועיים סרטן הודג׳קין בדרגה ראשונה ומתחילה בשבוע הבא טיפול אינטנסיבי בכימו של 3 ימי אישפוז רצופים. בנוסף לכל זה שהיא עם בעיות לב של כ-20 שנה, לפני כחצי שנה עברה אירוע לב מאוד רציני, שאם לא היה לה קוצב לב, אני לא חושבת שהיא הייתה שורדת.
העניין הוא שבמשך כל השנים ידענו וידעתי איך להתמודד עם מחלת הלב, גם בימים קשים מאוד, עכשיו שהיא צפויה להתחיל את טיפול הכימו, אני מרגישה חסרת אונים ומפחדת להיות לצידה אחרי כל טיפול. אני מפחדת שאני לא אצליח להתמודד עם זה.
אודה אם אני אוכל לקבל איזו הכוונה או משהו כזה.
תודה רבה.