פורום סרטן הערמונית, הכליה ושלפוחית השתן

קראתי את ההודעות שלך כבר בשלושה פורומים (גם בתפוז).
הייתי מעוניין ליצור איתך קשר. בבקשה!

שלום פרופ' סלע,

בתחילת 2009 אובחן אצל אבי (54) סרטן ערמונית. מדד הגליסון היה 4+4=8 עם PSA של כ- 7. הסרטן פרץ את קפסולת הערמונית. הוא עבר סדרה של 42 הקרנות, קיבל כדורי קסודקס וזריקת לוקרין אחת לשלושה חודשים. ה- PSA ירד לכ- 4. לאחר כמה חודשים מתום ההקרנות (בסביבות דצמבר 2009) אובחנה התפשטות של הסרטן אל עצמות השלד עם עלייה של ה- PSA לכ- 120. תוך שבועיים הגיע ל- 220.

בינואר 2010 החל טיפול כימי שבועי בטקסוטר. ערכי ההמוגלובין וטסיות הדם הנמוכים לפני הטיפול העידו על פגיעת הסרטן במוח העצם. לאחר 14 מנות שבועיות (כמעט 4 חודשים) של טקסוטר (בסביבות 50-60 מ"ג), במהלכם חלה הטבה קלינית (עלייה בספירות הדם וירידת PSA), רמת טסיות הדם צנחה תוך שבוע אל מתחת לנורמה. הופסק הטקסוטר. גם הקסודקס הופסק. נעשה נסיון במשך שבועיים בכדורי ניזורל במינון של 400מ"ג שלוש פעמים ביום. הנסיון לא הראה שום הטבה. כמובן שבינתיים ה- PSA עלה והגיע לסביבות 330. רמת הטסיות היתה גם כן נמוכה ונשמרה על סביבות 40 אלף, וגם ההמוגלובין ירד (סביבות 8).

במאי 2010 הוחל טיפול כימי בכדורי אנדוקסאן במינון 100 מ"ג ליום. לאחר כחודש עם אנדוקסאן, חלה הטבה קלינית משמעותית. רמת הטסיות עלתה לנורמה, ההמוגלבין הגיע לרמה גבוהה יחסית (9) וה- PSA גם כן ירד, אם כי לא דרמטית, לסביבות 290. אולי הכי חשוב - המצב והיכולת הפיזית של אבא השתפרו פלאים. בינתיים התברר שישנם כנראה גרורות בקרומי המוח (ואולי עוד שתיים-שלוש גרורות נקודתיות במוח) עם פגיעה עצבית שגרמה, למשל, להרדמות בלחי ובשפה. לאחר כחודש וחצי של אנדוקסאן, הטיפול הופסק לקראת סדרה של 10 הקרנות (משך שבועיים) לראש. לאחר כשבוע בלי אנדוקסאן (ולפני ההקרנות) החלו להתגבר כאבים בכל הגוף. בנוסף, מתפתח חום של עד 39 מעלות מדי יום - לא ממקור זיהומי. ספירה לבנה תקינה (האם מהמחלה עצמה?). השבועיים של ההקרנות היו די קשים - עם חולשה ועייפות ויותר מכך - התקפי כאב חריף ברגליים, באגן ובחלקי גוף אחרים וקושי ניכר בניידות. רמת ה- PSA נמצאת על סביבות 370 וכעת, יום לפני תום ההקרנות, אבא חזר ל- 100 מ"ג אנדוקסאן ביום, בתקווה שיתחיל להשפיע לחיוב שוב פעם. קרן אור מעודדת היתה שלמרות שלושה שבועות ללא אנדוקסאן (או טיפול כימי אחר), רמת הטסיות נותרה בטווח הנורמלי סביב 300 אלף (ומעלה) וגם ההמוגלובין לא ירד משמעותית והיה בין 8.5 ל- 9.

קל להשתכנע שהסרטן די אגרסיבי - התפשטות מהירה לעצמות, עלייה חדה ברמות PSA, השפעה קצרה יחסית של טקסוטר, גרורות במוח וכו'...
ועדיין, העתיד הביולוגי קשה לניבוי-ודאי והמשך טיפול יכול להועיל ולהשתלם.
השאלה שלי - בהנחה שהאנדוקסאן יפסיק להשפיע בשלב כלשהו, מה הוא לדעתך קו הטיפול הכימי הבא בו יש לנקוט במצב זה?

דוד

נגרמה דווקא במהלך חודש שבו מינון הטיפול הכימי הופחת מעט
וגם היה שבוע שבו לא נעשה טיפול. אני חשבתי שאולי בגלל שהופחתה
כמות הטיפול הכימי, הסרטן התגבר, מה שגרם לירידה בטסיות. אבל אני לא רופא...

שלום, לאבי אובחן סרטן ערמונית לפני כשנה וחצי בגיל 55. (ההערכה היתה שהסרטן כבר כבן 10 שנים).
בשלב ראשון, עם רמת PSA של כ- 7, הוא עבר סדרה של הקרנות וטיפול הורמונלי. רמת ה- PSA ירדה לכ- 4. אולם, כעבור חודשיים-שלושה מתום הטיפולים, חלה החמרה במצב שהתבטאה ברמת PSA של כ- 120 ונמצאו גרורות בעצמות השלד (יחד עם כל הכאבים הנלווים). תוך שבועיים נוספים עלתה רמת ה- PSA ל- 220.
הוחל טיפול כימותרפי בטקסוטר. בנוסף, ניתנת גם זומרה. בתחילת הטיפול (טיפול שבועי) צנחה רמת טסיות הדם עד ל- 15 אלף. ההמוגלובין ירד לסביבות 7. בהמשך, רמת הטסיות עלתה באופן הדרגתי עד לרמה תקינה של כ- 250 אלף וההמוגלובין התייצב סביב ערך של 8.5-9. רמת ה- PSA ירדה לכ- 140. לאחר שיא "חיובי" זה שנמשך כחודש, רמת הטסיות ירדה שוב לסביבות 50 אלף. בשלב זה, הוחלט לעצור את הטיפול בטקסוטר (לאחר 14 טיפולים פעם בשבוע, למעט הפסקה אחת או שתיים). רמת ה- PSA עלתה מעט ל- 160. בנוסף להפסקת הטיפול בטקסורט, הרופא הציע לתת טיפול למשך כשבועיים בכדורי ניזורל, בתקווה שרמת טסיות הדם תעלה ויתאפשר להתחיל בטיפול נסיוני (שלדבריו עובד במנגנון דומה לזה של ניזורל).

אציין שבמהלך הטיפול, רמת הכדוריות הלבנות נותרה תקינה.

יש לי כמה שאלות:
אילו טיפולים נוספים נהוג לתת לחולים במצבים דומים לאלה?
האם יש טיפול מומלץ במיוחד?
האם יתכן שיהיה טעם לחזור לטיפול כימותרפי?
מה היא הפרוגנוזה לחולים במצב שכזה?

תודה