לחברתי, שהחלימה מסרטן לפני כשנה, התפרצה המחלה שוב, הפעם במח העצם. מזה כחודשיים היא מאושפזת באיכילוב, מקבלת מורפיום ורוב הזמן מטושטשת, חלשה מאד ואינה מסוגלת להתחיל את טיפולי הכימותרפיה. שאלתי היא: איך אני יכולה לסייע לה להתחזק ולמצוא את הכוחות והאופטימיות בתוך המצב הכל כך קשה בו היא נמצאת? אני יודעת שיש בה הכוח להילחם, רק שהיא צריכה לקבל עידוד רב ואני רוצה להיות שם בשבילה. כרגע היא נמצאת רוב הזמן רק עם אמא שלה שמתמוטטת מהעומס ואני רוצה לדעת איך לעזור לחברתי למצוא שוב את התקווה, לחזור לאכול, לתקשר ולחזור לאופטימיות שכל כך מאפיינת אותה בדרך כלל.תודה
בכניסה לקישור המצורף תוכלו למלא את השאלון ולשלוח אותו בעילום שם.
שלום,
אני לא ממש יודעת אם אוכל לקבל פה את המידע שאני צריכה.. אבל הגעתי למסקנה שאני חייבת לפחות ולנסות לברר עם הנושא.
אז ככה... שמי ליגל,אני בת 22 וחצי. לפני כמעט 5 שנים (בנוב') נאמר לי שיש לי מלונומה(אני משערת שאין צורך לציין שזה סרטן העור).זה התחיל מהורדת נקודת חן שנורא הפריעה לי, הורדתי אותה וחודש לאחר מכן קיבלתי טלפון בו אמרו לי כי הנקודה נמצאה סרטנית.. ושבעוד יומיים יהיה עליי לעבור ניתוח לכריתת הגידול ולבדוק באיזה מצב אני נמצאת.
עברתי את הניתוח בהצלחה,למזלי הסרטן לא שלח גרורות מה שהשאיר לי על פניו... להגיע כל שלושה חודשים למעקב במחלקה האונקולוגית בקפלן,לבקר כל פעם אצל רופא העור... וכמובן להימנע כמעט מחשיפה מוחלטת מהשמש.
אז מה הבעיה שלי אתם שואלים?
כל הסיפור הזה קרה בגיל 18... את הטלפון שיש לי מלונומה קיבלתי יום לפני יום ההולדת ה- 18 שלי. בעקבות זאת, צה"ל החליט כי הוא לא מאפשר לי להתגייס.. מה ששינה את החיים שלי לחלוטין.
חששתי נורא לכתוב בפורום לחולי סרטן.. בזמן שקשה להחשיב את עצמי אחת כזאת... אני חושבת שחולי סרטן עוברים המון ומצבם הרבה יותר קשה משלי.. וגם אנשים נוטים להמעיט במה שהיה לי .. כי לא באמת עברתי טיפולים... אלא עברתי ניתוח.. עכשיו אני במעקב ומבחינת כולם אני אדם רגיל לחלוטין.
אני באמת אדם רגיל לחלוטין , אבל אני מרגישה שבעקבות זאת ,בעקבות כל השינוי הזה בחיים שלי.. אני מרגישה שאני תקועה שאני עומדת במקום. אני כיום סטודנטית,מתחילה שנה שלישית ועל פניו הכל בסדר...
אבל לא מה שבחוץ מפריע לי... אלא מה שבפנים...אני מרגישה פתאום שכאילו רק עכשיו הודיעו לי שאני חולה...אני מרגישה שכל כך ניסתי שהכל יחזור להיות נורמלי עד שאפילו לא התמודדתי עם המצב שאני נמצאת בו... ואת כל מה שהמצב הזה הפך אותי להיות.
אחרי כל החפירה הזאת, ואני מתנצלת על האורך...
אבל הייתי שמחה לדעת אם אני זכאית לאיזשהו טיפול פסיכולוגי? או שיש גורמים שיכולים לעזור גם לאנשים כמוני שהאומנם לא עברו טיפולים פיזיים... אבל חווים את עניין המחלה באופן יומיומי(עצם זה שאני לא יכולה לקבל את צבע הגוף המאוד לבן שלי או שאני לא יכולה ללכת לים עם חברות.)אני יודעת שזה נשמע כמו בכי של ילדה מסכנה שסך הכל לא יכולה ללכת לים או עם קצר...ושהמצב שלי טוב ...
אבל אני מרגישה שאני צריכה עזרה.. אני מרגישה שהלחץ הנפשי שלי בעקבות ההסרות של נקודות חן בכל כמה חודשים והתקופה שצריך לחכות כדי לקבל תשובות ולהתפלל שהכל יהיה בסדר...
הכל נורא משפיע עליי.
אני אשמח לדעת פרטים.. על איזושהי עזרה פסיכולוגית שאולי מגיעה לי . לצערי אין לי כמעט שום יכולת כלכלית לממן טיפול ולכן אני מעוניינת לשמוע כמה שיותר פרטים על דברים שיכולים לעזור לי .
תודה מראש,
וסליחה על ההודעה הארוכה
ליגל.
היי ליגל
אני גיא תבורי, אני בן 26
בגיל 22 גיליתי לראשונה שאני חולה בסרטן.
היה לי הוצ'קינס, שחזר פעמיים אחר כך,
פסיכולוג אני לא :)
אם תרצי, מאוד אשמח לדבר (להתכתב, לדבר בטלפון, להיפגש)
כיום אני "מאמן" חולי סרטן, מרצה בבתי ספר
מתנדב, ומדבר עם כל בן אדם שרוצה.
את מוזמנת בחום לפנות אליי,
אוהב,
גיא.
האגודה למלחמה בסרטן
מזמינה
ליום עיון בנושא סרטן הערמונית
שיתקיים ביום רביעי, 15/9/10
ב"כפר המכביה" רחוב פרץ ברנשטיין 10, רמת גן
בהנחיית: פרופ' יעקב רמון, מנהל המחלקה האורולוגית,
מרכז רפואי שיבא (תל השומר)
לחץ כאן לפרטים מלאים על: יום עיון סרטן הערמונית
אבא שלי צריך לעבור קרינה ברמבם . הוא גר בעפולה , ניתן לקבל החזר כספי רק על נסיות באוטובוס , אבל אין אוטובוס עד לבית חולים ונצטרך לקחת שני אוטובוסים . לחולה סרטן אחרי כימיה וקרינה זה קשה מאוד
אלי יש איזו ארגון שיכול לעזור?
תודה מראש
אני גיא תבורי,
בוגר הוצ'קינס (שלוש פעמים)
מאוד אשמח לדבר עם הגיס שלך,
יש לי הרבה נסיון בתחום הזכויות של חולי סרטן,
וטיפולים בהוצקינס, גם רפואיים, וגם נפשיים.
052-3231970