פורום תמיכה רגשית לחולי סרטן ובני משפחה ומידע על זכויות ושירותים

היי טלי,

 אני גיא תבורי,

אני בן 26, גם אני בוגר לימפה, שלי היה מסוג הוצ'קינס,

 סיימתי לפני שנה את הטיפולים,

את יודעת, שמתי לב שכשאנשים פוגשים אותי, הם משנים את השאלה הרגילה של "מה קורה", או "מה המצב", ברוב המקרים זה נהפך ל"איך אתה מרגיש?" בצרוף עם מבט מרחם.

מבחינתם הם מתחשבים, מה שבעצם נכון..

הבעיה היא שמהצד של המחלים סרטן, שוב ושוב לחזור ולבדוק איפה רע לי, גורם לי להתעסק בזה כל הזמן, מה שמאוד מקשה על ההחלמה.

מה שאני עשיתי במקרים שבהם זה הפריע לי הייתה אחת מתוך שניים:

הנחמדה והאיטית הייתה פשוט להסביר את מה שכתבתי למעלה, ולבקש לא להתנהג אליי באופן שונה.

המהירה והפחות נעימה- פשוט להגיב לשאלה איך אתה מרגיש ב"בסדר, איך אתה?"  ברוב המקרים הבן אדם השני מבין ומשנה בהתאם.

 מקווה שעזרתי לך, ואילו בקצת :)

 בהצלחה,

גיא תבורי. 

אנא ,צור עימי קשר טלפוני.

לחברתי, שהחלימה מסרטן לפני כשנה, התפרצה המחלה שוב, הפעם במח העצם. מזה כחודשיים היא מאושפזת באיכילוב, מקבלת מורפיום ורוב הזמן מטושטשת, חלשה מאד ואינה מסוגלת להתחיל את טיפולי הכימותרפיה. שאלתי היא: איך אני יכולה לסייע לה להתחזק ולמצוא את הכוחות והאופטימיות בתוך המצב הכל כך קשה בו היא נמצאת? אני יודעת שיש בה הכוח להילחם, רק שהיא צריכה לקבל עידוד רב ואני רוצה להיות שם בשבילה. כרגע היא נמצאת רוב הזמן רק עם אמא שלה שמתמוטטת מהעומס ואני רוצה לדעת איך לעזור לחברתי למצוא שוב את התקווה, לחזור לאכול, לתקשר ולחזור לאופטימיות שכל כך מאפיינת אותה בדרך כלל.

תודה