מבוא
מהו סרטן המעי הדק?
גורמי הסיכון לסרטן המעי הדק
תסמיני המחלה
אבחון המחלה
המתנה לתוצאות הבדיקות
קביעת שלב המחלה
תכנון הטיפול
ניתוח
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
כימותרפיה
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה ומשולבת
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
פעילויות האגודה למען חולי סרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן המעי הדק, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה בשל סיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידול עשוי להיות שפיר או ממאיר (סרטני).
גידול שפיר הוא גידול מקומי, שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת פלישה והתפשטות. ללא טיפול גידול כזה עלול לפלוש לרקמות ולאיברים סמוכים ולפגוע גם בהם. לעיתים תאים ניתקים מהגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה, ושם הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים פיזור משני או גרורה.קיימים יותר כ-200 סוגי סרטן באיברי הגוף השונים, ולכל אחד מהם שם, מהלך מחלה וטיפול הייחודיים לו.
המעי הדק מהווה 75% ממערכת העיכול, הוא ממוקם בין הקיבה למעי הגס ואחראי על פירוק המזון וספיגתו בגוף. המעי הדק מחולק לשלושה חלקים עיקריים: התריסריון (Duodenum - דואודנום), המעי הריק (Jejunum, ג'ג'ונום) והמעי העקום (Ileum, אילאום). אורכו של המעי הדק הוא כחמישה מטרים והוא מתעקל פעמים רבות על מנת להתאים את עצמו לגודלו של חלל הבטן.למרות אורכו של המעי הדק, המהווה שלושה רבעים ממערכת העיכול, סרטן באזור זה הוא נדיר, ורק 5% מכלל סוגי סרטן המעי מתפתחים במעי הדק. הדעה הרווחת כיום היא שסרטן המעי הדק מתפתח בצורה דומה לסרטן המעי הגס. תחילה מתפתח גידול קטן שנקרא "פוליפ" ושגדל על הדופן הפנימי של המעי. עם הזמן הפוליפ עלול להתפתח לגידול סרטני שיכול להתפשט לשכבות עמוקות יותר של הדופן.
המעי הדק מורכב מסוגי תאים רבים, כך שעלולים להתפתח בו סוגים שונים של סרטן. ישנם ארבעה סוגים עיקריים הנקראים על שם התאים בהם מתפתח הסרטן: אדנוקרצינומה (Adenocarcinoma), סרקומה (Sarcoma), גידולים נוירואנדוקריניים (NET) ולימפומה (Lymphoma). נגע סרטני במעי הדק עשוי גם להתברר גם כסרטן גרורתי (שניוני), כלומר, סרטן שמקורו במקום אחר בגוף שהתפשט אל המעי הדק.
דף מידע זה מתייחס לגידולים מסוג אדנוקרצינומה של המעי הדק.
הגורמים הבאים עשויים להעלות את הסיכון של אדם לאדנוקרצינומה של המעי הדק:
לעיתים קרובות, התסמינים של סרטן המעי הדק אינם חד משמעיים, והם עשויים להיות דומים לתסמיני מחלות אחרים ולכן קשים לאבחון. התסמינים האפשריים כוללים:
ייתכן שהגורם לתסמינים אלה אינו סרטן המעי הדק, אולם אם מופיעים תסמינים חמורים או תסמינים המחמירים ונמשכים למעלה משבועיים יש לפנות באופן מיידי לבדיקה רפואית.
לעיתים הגידול הסרטני גורם לחסימה מלאה או חלקית של המעי ויוצר אחד או יותר מהתסמינים הבאים: בחילות, הקאות, עצירות, כאבים עזים ותחושת נפיחות בבטן. חסימה במעי הדק עלולה לגרום גם לפקיעת המעי באופן פתאומי, מצב חמור המחייב ניתוח. תופעה זו באה לידי ביטוי בכאב עז, הלם (נפילה בלחץ הדם) ובטן נפוחה.
לעיתים נדירות הגידול הסרטני ייצור חור (נקב) בדופן המעי. חור זה מאפשר לתוכן המעי להישפך לחלל הבטן ומוביל לתסמינים הכוללים כאב פתאומי חמור, בחילות והקאות.
אבחון המחלה מתחיל בדרך כלל בביקור אצל רופא/ת המשפחה, שבמהלכו ישאלו שאלות על המצב הבריאותי הכללי של החולה, בעיות רפואיות קודמות, היסטוריה משפחתית ותסמינים. אם לרופא/ת המשפחה יש חשד שהתסמינים עלולים להצביע על סרטן המעי הדק תיערך בדיקה גופנית שבסופה יוחלט אם יש צורך להפנות לבדיקות נוספות.
להלן רשימת הבדיקות שבדרך כלל מתבצעות כחלק מאבחון סרטן במעי הדק:
בדיקות הדם כוללות ספירת דם (CBC) ובדיקת כימיה בדם. בדיקות אלה יכולות ללמד אם יש דימום הגורם לאנמיה ואם הסרטן התפשט לכבד או גרם לבעיות אחרות.
גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה הן שתי בדיקות אנדוסקופיות פולשניות שבהן נבדקים חלקים שונים של המעי הדק. בבדיקת גסטרוסקופיה נבדק התריסריון וחלקו העליון של המעי הריק, ובבדיקת קולונוסקופיה נבדק חלקו התחתון של המעי הדק (האיליום) בנקודת החיבור למעי הגס. הבדיקות מוגבלות מאוד באבחון ממאירות של המעי הדק מכיוון שהן מצליחות לבדוק רק את קצוותיו של המעי ולא מגיעות לחלקים נרחבים שלו. בשני המקרים נדרשת הכנה מוקדמת הכוללת ריקון של הקיבה והמעיים באמצעות שתיית חומר משלשל.
ייתכן שבמהלך הבדיקה תילקח דגימה קטנה של רקמה לבדיקת ביופסיה (מידע מפורט בהמשך). הבדיקות הללו הן בדיקות חלקיות, מאחר ואינן יכולות להגיע לכל האזורים במעי הריק ובמעי העקום. לכן יש צורך בביצוע בדיקות נוספות לאיתורי גידולים באזורים אלו.
בדיקת אנדוסקופיה כפולת-בלון מאפשרת גישה לעומק המעי הדק, ובמיוחד לאזורים שאין אליהם גישה בדרך אחרת. הבדיקה מתבצעת באמצעות החדרת צינור דק וגמיש שעליו מורכבת מערכת של שני בלונים שניתן לנפח ובאמצעותם להתקדם לאורך המעי הדק באופן שמאפשר לצפות בכל פעם בחלק אחר שלו. הבדיקה ניתנת לביצוע דרך הפה או דרך פי הטבעת, וכדי למנוע אי נוחות במהלכה היא נעשית בהרדמה קלה. במהלך הבדיקה ניתן לקחת דגימת רקמה לבדיקת ביופסיה (מידע מפורט בהמשך).
צילום רנטגן מיוחד של המעי הדק באמצעות בליעת נוזל בריום – חומר הנראה בבירור בצילום הרנטגן. באמצעות הצילום ניתן להתבונן במעבר הבריום לאורך המעי הדק ולהבחין ברקמות בלתי תקינות. כדי שניתן יהיה לראות את המעי בצורה ברורה, חשוב מאוד להקפיד להגיע לבדיקה עם מעיים ריקים. הנחיות על כך יינתנו על ידי הצוות הרפואי טרם ביצוע הבדיקה.
במשך מספר ימים לאחר הבדיקה הצואה עשויה להיות לבנה, בשל יציאתו של הבריום מהמעי אל מחוץ לגוף ואין סיבה לדאוג בשל כך. ייתכן גם כי הבריום יגרום לעצירות, תופעה הניתנת לטיפול באמצעות תרופות.
בדיקת אנדוסקופיה באמצעות קפסולה היא בדיקה שבמהלכה מצולם כל חלל מערכת העיכול, לרבות המעי הדק. הבדיקה מתחילה בבליעת גלולה (קפסולה) שבתוכה מותקנת מצלמה זעירה, סוללה, אמצעי תאורה ומשדר. המצלמה מצלמת שתי תמונות לשנייה במשך שמונה שעות, והתמונות נשלחות למכשיר הקלטה קטן המחובר לחגורה הנחגרת סביב המותניים. לקראת הבדיקה וביום הבדיקה יש לשמור על תזונה מיוחדת. ההנחיות המלאות יינתנו על ידי הצוות הרפואי. מלבד זאת, אין מניעה להתנהל כרגיל במהלך שמונה שעות הבדיקה. כשמונה שעות לאחר בליעת הגלולה יש להשיב את מכשיר ההקלטה לבית החולים. התמונות מהמקלט נטענות למחשב וייבחנו על ידי הצוות הרפואי. הגלולה מתכלה ולרוב יוצאת בתנועת המעיים באופן טבעי.
לעיתים נדרש לבלוע נוזל בריום לפני ביצוע הבדיקה, כדי לוודא שאין חסימה שתמנע מהקפסולה לצאת. במקרה שעולה חשש כי הקפסולה לא יצאה, יש לדווח על כך לצוות הרפואי כדי שיבדוק זאת באמצעות צילום רנטגן.
בדיקת הדמיה זו יוצרת תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף באמצעות שימוש בקרני רנטגן. שלא כמו צילום רנטגן רגיל, הבדיקה מאפשרת ליצור תמונה גם של הרקמות הרכות בגוף. סריקת CT מאפשרת לבדוק היכן נמצא הגידול ואם הוא התפשט לאזורים אחרים. בדרך כלל יש להימנע משתייה ואכילה לפחות ארבע שעות לפני הבדיקה. יינתן לך חומר ניגוד לשתייה או שיוזרק לך יוד כדי שניתן יהיה לראות אזורים מסוימים בגוף בבירור. הסריקה אינה פולשנית ואינה גורמת כאב, והיא נמשכת בין 10 ל-30 דקות. במקרה של רגישות ליוד או אבחון של אסטמה או אי-ספיקת כליות, קיים חשש לתגובה חמורה יותר לזריקה ולכן יש לידע מראש את הצוות הרפואי.
סריקה זו נעשית כדי לגלות אם המחלה התפשטה לאיברים אחרים בגוף או כדי לבדוק תגובה לטיפול. הסריקה משלבת סריקת CT ומיפוי, והיא נותנת מידע מפורט יותר על חלקי הגוף הנסרקים. במהלך הבדיקה מוזרק לגוף סוג מסוים של סוכר (לרוב פלואורו-דאוקסי-גלוקוז, fluorodeoxyglucose, או בראשי תיבות FDG) שמסומן במעט חומר רדיואקטיבי. סוכר נקשר במיוחד לתאים שיש בהם חילוף חומרים בקצב גבוה, כמו תאי סרטן, ולכן נעשה שימוש בחומר זה כדי לאתר גידולים סרטניים בגוף.
בדיקה זו דומה לבדיקת CT, אך עושה שימוש בשדה מגנטי במקום בקרני רנטגן. ייתכן שבתחילת הבדיקה יוזרק לווריד צבע מיוחד על מנת לשפר את איכות ההדמיה. הבדיקה אינה כרוכה בכאבים אך עשויה להיות מעט לא נוחה למי שחוששים מחללים סגורים (קלסטרופוביה) היות והיא נמשכת זמן רב. לכן חשוב לציין זאת מראש לפני הבדיקה. מי שעברו השתלת מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של אטבים כירורגיים לא יוכלו לעבור סריקת MRI בשל השדות המגנטיים.
בדיקות אנדוסקופיה ובדיקות דימות יכולות לאתר אזורים הנראים חשודים לסרטן, אבל השיטה העיקרית לברר אם מדובר בגידול סרטני היא באמצעות ביופסיה (נטילת דגימה). במהלך ביופסיה פיסה מהאזור הנגוע נלקחת ונבחנת תחת מיקרוסקופ. ישנן שלוש דרכים לנטילת ביופסיה:
ביופסיה אנדוסקופית – הבדיקה מבוצעת על ידי החדרת צינור גמיש בעל סיב אופטי, מצלמה ומלקחיים שמאפשרים לקיחת דגימה.
ביופסיה בניתוח – לעיתים יש צורך בניתוח לשם לקיחת ביופסיה, למשל במקרים שבהם לא ניתן לגשת לאזור הגידול באמצעות אנדוסקופיה.
ביופסיית מחט – במקרים שבהם אפשר להסתפק בדגימה קטנה בלבד מהרקמה ניתן לבצע ביופסיה באמצעות מחט שמוחדרת לרקמה. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל בהכוונת הדמיה כמו אולטרסאונד או CT.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה הזו עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר במשפחה או בסביבה הקרובה בשביל תמיכה וסיוע.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את "טלתמיכה"® - מוקד תמיכה טלפוני בעברית וברוסית. המוקד מעניק סיוע מיידי ראשוני לחולי וחולות סרטן ולקרוביהם הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. צוות המוקד מפנה לטיפול בבית החולים או בקהילה לפי הצורך. ניתן לפנות למוקד בטל': 1-800-200-444.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות ואבחון מחלת סרטן, יש לקבוע את שלב המחלה (stage). שלב המחלה מתאר את גודל הגידול ומיקומו, ואם הגידול הוא מקומי או התפשט לאיברים אחרים. קביעת שלב המחלה מסייעת לצוות הרפואי להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר לחולה. שלב המחלה המוקדם ביותר נקרא שלב 0 ולאחר מכן יש דירוג משלב 1 עד שלב 4. ככלל, ככל שדירוג השלב נמוך יותר כך הסרטן התפשט פחות בגוף.
קביעת שלב המחלה מתבססת של שיטת TNM:
T – גידול (Tumor), מתאר את גודל הגידול הסרטני.
N – בלוטה (Node), מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לבלוטות הלימפה.
M – גרורות (Metastases), מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לאיבר אחר בגוף.
T
T0 – אין עדות לגידול.
Tis - הגידול הסרטני נמצא בשלב מוקדם ביותר ולא התפשט.
T1a – ישנו גידול בשכבה הרירית המיוחדת (lamina propria mucosae), השכבה הפנימית ביותר של המעי הדק.
T1b – ישנו גידול בשכבה המוסקולרית (muscularis propria), השכבה השלישית במעי הדק.
T3 – הגידול התפתח מעבר לשכבה המוסקולרית לתוך התת-סרוזה (subserosa), שכבה דקה של רקמת חיבור הנמצאת מתחת לשכבה החיצונית של חלקים מסוימים של המעי הגס או שהתפתח לתוך רקמות מסוימות המקיפות את המעי הדק.
T4 – הגידול התפשט לאיברים אחרים או דרך רירית חלל הבטן, שזה החלל שבין הבטן לעמוד השדרה שמכיל כמה איברים הנקראים "צפק הקרביים" (visceral peritoneum)
N
N0 – הסרטן לא התפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות.
N1 – הסרטן התפשט לבלוטת לימפה אחת או שתיים.
N2 – הסרטן התפשט לשלוש בלוטות לימפה או יותר.
M
M0 – אין גרורות.
M1 – יש גרורות מרוחקות, כלומר – הסרטן התפשט לאיברי גוף אחרים מעבר למעי הדק.
שילוב של כל שלושת הגורמים קובע את שלב המחלה:
אם מחלת הסרטן חוזרת לאחר הטיפול הראשוני מצב זה נקרא "הישנות מחלה".
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. ישנם צוותים נוספים בבית החולים שיכולים לסייע לפי הצורך בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה, סיעוד ומתן שירותים סוציאליים שונים המסייעים בהתמודדות עם המחלה והטיפול. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו במספר גורמים, לרבות הגיל והמצב הבריאותי הכללי של החולה, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים, לרוב גם בשילוב עם אחות מתאמת, ישוחחו עם החולה על דרך הטיפול המתאימה ביותר, או יציעו לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לוודא שתקבלו את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי עוזרות לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
פעמים רבות ישנו חשש מהטיפולים נגד מחלת הסרטן בשל תופעות הלוואי האפשריות, ולכן כדאי לדעת שלרוב ניתן לשלוט בהן באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל חולה, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של החולה. טיפול שניתן לאחר הניתוח כדי למנוע חזרה נקרא "טיפול משלים" לעומת טיפול במחלה קיימת שנועד לעכב את התקדמות המחלה, להאריך חיים ולהיטיב את איכות החיים. לצד הטיפול המרפא מומלץ וכדאי לקבל טיפול תומך שנקרא גם "טיפול פליאטיבי", שמטרתו לשפר את איכות החיים ולאזן את התסמינים שנגרמים מהמחלה או מהטיפולים.אם הציעו טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה פשוטה יותר ככל הנראה. עם זאת, יש לשקול את יתרונות הטיפול לעומת חסרונותיו. אם אין אפשרות ריפוי, והטיפול נועד להאט את התקדמות המחלה או לעצור אותה לתקופת זמן מסוימת, ההחלטה אם להסכים לקבל אותו אותו יכולה להיות קשה יותר וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא או הרופאה המטפלים. גם אם תבחרו שלא לקבל טיפול, ניתן ואף רצוי מאוד להמשיך ולקבל טיפול תומך.
צוות רב־תחומי של רופאים ורופאות מתחומי התמחויות שונים יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, אבל בהחלט אפשר לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו הזכות המלאה של כל אדם על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה). כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לפני קבלת טיפול כלשהו הצוות הרפואי יסביר לך על סוג הטיפול והיקפו, על מטרותיו, על יתרונותיו וחסרונותיו, על סיכונים ותופעות לוואי ועל טיפולים אפשריים אחרים. לאחר מכן יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
ניתוח הוא שיטת הטיפול העיקרית בסרטן המעי הדק. ישנן מספר אפשרויות לניתוח, והן נקבעות בהתאם למיקום הגידול ומידת פיזורו במעי.
המטרה של ניתוח מסוג זה היא הסרת הגידול הסרטני וחיבור שני קצוות המעי. לעיתים קרובות ניתן להסיר את הגידול כולו במהלך הניתוח. כמו כן, ייתכן שיהיה צורך להסיר גם חלק מהקיבה, מהמעי הגס, מכיס המרה או מקשרי הלימפה וייתכן שצורך זה יתגלה רק במהלך הניתוח עצמו.
ישנם מקרים שבהם לא ניתן להסיר את הגידול כולו או שנותרים בגוף תאים סרטניים שעלולים להתפשט. במקרים אלה יומלץ על סוגי טיפול נוספים, כמו כימותרפיה, שיינתנו לאחר הניתוח במטרה להפחית את הסיכון להישנות מחלה.
ברוב המקרים ניתן לחבר את קצוות המעי בחזרה במהלך הניתוח. אך אם מסיבה כלשהי הדבר אינו מתאפשר, יוציא הרופא המנתח את קצה המעי דרך דופן הבטן אל פני העור באזור הבטן, בהליך הנקרא "פיום" ובאמצעותו יווצר פתח הנקרא "סטומה". אל פתח הסטומה תחובר שקית שלתוכה יופרשו הפרשות מערכת העיכול. לרוב הסטומה היא פתרון זמני, ומספר חודשים לאחר הניתוח הראשוני ניתן יהיה לבצע ניתוח נוסף כדי לחבר את קצוות המעי. במקרים נדירים הסטומה נותרת קבועה.
באגודה למלחמה בסרטן פועל שירות "חיים עם סטומה" המעניק מידע ותמיכה לחולים שעברו ניתוח סטומה. ליצירת קשר ניתן לפנות בטלפון 03-5721618 או בדואר אלקטרוני stoma@cancer.org.il. לאגודה למלחמה בסרטן דף מידע בנושא אילאוסטומיה העוסק בנושא זה בהרחבה.
למידע נוסף ניתן לפנות ל"טלמידע" של האגודה למלחמה בסרטן בשיחת חינם בטל': 1-800-599-995.
בנוסף לשירות "חיים עם סטומה" של האגודה למלחמה בסרטן, בבתי החולים ובקופות החולים נמצאים אח או אחות סטומה שיסבירו כיצד לטפל בסטומה וידריכו בנושא זה. אפשר למצוא באתר האגודה רשימה של אחיות סטומה במרפאות ובבתי החולים ברחבי הארץ.
שיטת ניתוח לטיפול בגידול סרטני בתריסריון. במסגרת הניתוח מסירים את התריסריון, חלק מהלבלב, חלק מהקיבה ובלוטות לימפה סמוכות. מסירים גם את כיס המרה וחלק מצינור המרה המשותף. לאחר מכן, את החלק הנותר מצינור המרה מחברים למעי הדק (אל המעי הריק, הג'ג'ונום) ובכך מרכיבים מחדש את מערכת העיכול.
מדובר בניתוח מסובך ומורכב הנמשך 7-5 שעות ונושא עמו סיכון לסיבוכים, לרבות דליפה מחיבור האיברים המתבצע במהלך הניתוח, זיהומים, דימום, בעיה עם התרוקנות הקיבה לאחר אכילה, בעיות בעיכול מזונות מסוימים (לעיתים יש ליטול טבליות כדי לעזור בעיכול), ירידה במשקל, שינויים בהרגלי היציאות, סוכרת.
במקרים שבהם לא ניתן להסיר לגמרי את הגידול הסרטני בשל גודלו, ניתוח עדיין יכול להיות אפשרות טובה להקלת חלק מהתסמינים הנלווים למחלה. ניתוחים כאלה נקראים ניתוחים פליאטיביים, ובדרך כלל הם נועדים לשחרור או הקלה של תסמיני חסימת מעיים, הפחתת כאב, בחילות והקאות, וסיוע באכילה. ישנם שני סוגים של ניתוחים פליאטיביים:
ניתוח מעקף – בניתוח יוצרים מעקף סביב הגידול שיחבר בין החלקים התקינים של המעי הדק ובכך יאפשר מניעה של חסימת המעי הדק או הקלה במקרים של חסימה.
החדרת תומכן (סטנט) או צינורית – במקרים שלא ניתן לבצע ניתוח גדול, לעיתים ניתן באמצעות אנדוסקופיה להחדיר תומכן שנשאר במעי ומאפשר פתיחה של החסימה.
טיפול בקרינה הוא טיפול בסרטן המשתמש בקרני רנטגן באנרגיה גבוהה או סוגים אחרים של קרינה כדי להשמיד תאים סרטניים או למנוע את גדילתם. טיפול בקרינה חיצונית נעשה באמצעות מכונה השולחת קרני אנרגיה לעבר הגידול הסרטני.
בדרך כלל סרטן המעי הדק אינו מטופל באמצעות קרינה , אולם ייתכן כי יומלץ בשילוב עם כימותרפיה כדי להקטין את הגידול ובכך לאפשר ביצוע ניתוח להסרתו. לרוב השימוש בטיפול בקרינה נעשה כחלק מטיפול פליאטיבי (תומך) שנועד להקל תופעות הלוואי. תופעות הלוואי מטיפול בקרינה כוללות עייפות, תגובות קלות בעור, כאבי בטן ויציאות רכות. מרבית תופעות הלוואי נעלמות בתום הטיפול בקרינה.
למידע מפורט על קרינה באזור הבטן והאגן.
לקבלת חוברת מודפסת בנושא, ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל"טלמידע" בטל': 1-800-599-995.
טיפול כימי (כימותרפיה) הוא שיטת טיפול נפוצה נגד מחלת הסרטן. בטיפול זה ניתנות תרופות כימיות (הנקראות גם "תרופות ציטוטוקסיות") במטרה להרוס תאים ממאירים (תאי גידול סרטני).
התרופות הכימיות ניתנות באמצעות עירוי לווריד (באופן תוך-ורידי) דרך צנתר מרכזי (פיק ליין או פורט) או כטבליות (דרך הפה). טיפול כימי ניתן לרוב במחזורי טיפול – כמה ימי טיפול ולאחריהם תקופת מנוחה של כמה שבועות. מספר מחזורי הטיפול תלויים בסוג הגידול הסרטני ובתגובתו לטיפול. אפשר לקבל את הטיפול במרפאת חוץ או בטבליות לנטילה בבית.
טיפול כימותרפי בסרטן המעי הדק יכול להינתן בשילוב עם ניתוח, עם טיפול בקרינה או לבדו. הטיפול ניתן בעיקרו לגידולים מסוג אדנוקרצינומה.
התרופות המקובלות ביותר לטיפול בסרטן המעי הדק הן:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
למידע מפורט על "הטיפול הכימי – כימותרפיה", ולדפי מידע מיוחדים ומפורטים על אודות התרופות ותופעות הלוואי שלהן.
לקבלת חוברת מודפסת בנושא כימותרפיה ודפי מידע על תרופות ניתן לפנות ל"טלמידע" של האגודה בשיחת חינם בטל': 1-800-599-995.
כימותרפיה עלולה לגרום לתופעות לוואי לא נעימות, אך הן תלויות בתגובה של כל אדם ובמינון שבשימוש. הן יכולות לכלול עייפות, ספירת דם נמוכה, סיכון לזיהום, פצעים בפה, בחילות והקאות, אובדן תיאבון, שלשול ונשירת שיער.
תופעות הלוואי הללו חולפות בדרך כלל לאחר סיום הטיפול. לעיתים קרובות ניתן להפחית את תופעות הלוואי באמצעות תרופות. מידע על כך אפשר לקבל מהצוות הרפואי המטפל. חשוב לדווח לצוות הרפואי על כל תופעת לוואי מורגשת, כדי שיוכלו להתאים את הטיפול באופן אישי. כמו כן, חשוב לפנות לצוות אם קיימים סימנים המעידים על זיהום. אלה כוללים שינוי בטמפרטורה של הגוף (מעל 37.5 מעלות או מתחת ל-36 מעלות), או תחושה כללית לא טובה.
המחקר הרפואי המתקדם הביא לידי אפיון מנגנונים רבים האחראיים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים האלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם, למשל באמצעות חסימת הגורם המאיץ את שגשוג תאי הסרטן או על ידי עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. קיימים כמה סוגים של טיפולים ביולוגיים, כגון נוגדנים חד-שבטיים, מעכבי גדילה, אימונותרפיה ועוד.
לפי מחקרים, בכ-20-15% מחולי סרטן המעי הדק מסוג אדנוקרצינומה יש מוטציה מסוג אי יציבות גנומית (MSI-H) ופגיעה במנגנון התיקון של התא (dMMR). במקרים אלה ניתן לטפל בגידולים הסרטניים באמצעות תרופות ממשפחת "מעכבי נקודות בקרת חיסון" (immune checkpoint inhibitor), אם הגידולים התפשטו לאיברים אחרים וטיפול קודם לא עזר. תרופה בסל הבריאות למטרה זו היא פמברוליזומאב – Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)*.
* או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
למידע נוסף על תרופות אלו ואחרות, וכן על גידול מסוג GIST.
למידע נוסף ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל"טלמידע" של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995.
במיעוט קטן מסרטני המעי הדק קיימת מוטציה בגן BRAF V600E . במקרים אלה ניתן לטפל בשילוב התרופות מכוונות הבאות:
דבראפניב – Dabrafenib (טפינלר® - ®Tafinlar)*
טרמטיניב – Trametinib (מקיניסט® - ®Mekinist)*
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול תומך מסייע ככל הניתן בשמירה על איכות החיים של החולה ומתמקד בסיוע בהתמודדות עם תסמינים גופניים, כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות ושלשול, וכן נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו. הטיפול ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. בבתי החולים ישנם צוותים נוספים שיכולים לסייע בהתמודדות עם המחלה והטיפול, בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כיום ישנה הכרה הולכת וגוברת בחשיבות קבלת טיפול תומך לא רק במצבים סופניים, אלא כבר משלב האבחנה של הגידול הסרטני. הטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שבו שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס ביתי, וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופא או רופאה מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
למידע נוסף:
דף מידע "רפואה משלימה וסרטן" ורשימת מרפאות רפואה משלימה ואינטגרטיבית ברחבי הארץ.
פורום רפואה משלימה ומשולבת.
לקבלת מדריך מודפס על רפואה משלימה ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל"טלמידע"® של האגודה בטל': 1-800-599-995.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם והדמיות. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על חששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
לפורומים של האגודה בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.
לדף המידע "מדריך למחלימי סרטן - עם הפנים לעתיד"
לקבלת חוברת מודפסת בנושא ללא תשלום אפשר לפנות בשיחת חינם ל"טלמידע"® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת. אם לפי מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 2-1) נמצא כי טיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, אז עוברים לשלב הבא ועורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3) על מנת לבדוק את יעילות הטיפול החדש.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים המשתתפים בניסוי הקליני ואת זכויותיהם, כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר.
כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, והוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה המחקר עוסק, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הצוות הרפואי המטפל בשום דרך, והחולה ימשיך לקבל את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה בעתיד.
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן