מבוא
גורמי סיכון
תסמיני המחלה
כיצד מתבצעת האבחנה?
קביעת שלב ודרגת המחלה
הטיפול בסרטן הערמונית
מעקב פעיל ומעקב סביל לסרטן הערמונית
ניתוח - כריתה רדיקלית של הערמונית
טיפול בקרינה
טיפול בקרינה פנימית (ברכיתרפיה)
טיפולים פוקאליים
טיפול הורמונלי
הטיפול בסרטן ערמונית לפי שלבים
הטיפול בסרטן ערמונית גרורתי
טיפול להקלת תסמיני המחלה (טיפול פליאטיבי)
התמודדות עם תופעות לוואי
תזונה ואורח חיים בריא לחולי סרטן הערמונית ולמחלימים
מעקב
מחקרים (ניסויים) קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן הערמונית, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. באופן תקין, תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
גידול שפיר הוא גידול ממוקם שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת פלישה והתפשטות. ללא טיפול, גידול כזה עלול לפלוש לרקמות ואיברים סמוכים ולפגוע גם בהם. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה, ושם הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים 'פיזור משני' או 'גרורה'.קיימים מעל 100 סוגי סרטן באיברי הגוף השונים, לכל אחד מהם שם, מהלך מחלה וטיפול הייחודיים לו.
הערמונית היא איבר המצוי רק בגופם של זכרים. מדובר בבלוטה קטנה שגודלה כגודל אגוז. עיקר תפקידה הוא ייצור נוזל הזרע, שהוא נוזל לבן וסמיך המתערבב עם הזרע המיוצר באשכים. הערמונית מייצרת גם חלבון בשם 'אנטיגן הערמונית' (PSA) המסייע להתנזלות של נוזל הזרע בעת השפיכה. בלוטת הערמונית מקיפה את צינורית השופכה (המעבירה את השתן משלפוחית השתן אל הפין) ועטופה בשכבת שרירים וסיבים.
הטסטוסטרון, הורמון המין הגברי, המיוצר באשכים, אחראי על תהליך הגדילה והפעולה של תאי הערמונית. בקרבת הערמונית מצויות קבוצות של בלוטות לימפה. אלו הן קשריות קטנות, בגודל של פחות מ-1 ס"מ, המהוות חלק ממערכת הלימפה (רשת קשריות הנפרסת על פני הגוף כולו). בלוטות הלימפה מקושרות ביניהן בצינוריות, המזרימות בעזרת נוזל הלימפה תאים הלוחמים במחלות. מאחורי בלוטת הערמונית נמצא הרקטום (החלחולת).
סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים, לרוב מגיל 50 ומעלה, המתפתח כאשר תאים בערמונית מתרבים בצורה בלתי מבוקרת. לעיתים נדירות סרטן הערמונית מאובחן בקרב גברים צעירים יותר.
גידול בערמונית יכול להישאר ללא שינוי במשך תקופה ארוכה, ולמעשה לכשליש מהגברים מעל גיל 50, ולרובם המוחלט של הגברים מעל גיל 80, ישנם תאים סרטניים בערמונית. סרטן הערמונית מתפתח לרוב באיטיות רבה מאוד, ולכן פעמים רבות, בעיקר בקרב קשישים, הוא אינו גורם לתסמינים ואף אינו מצריך טיפול כלשהו. אך ישנם מקרים בהם המחלה מתפתחת במהירות, עלולה להתפשט לאיברים אחרים בגוף (גרורות), בעיקר לעצמות, ולהצריך טיפול בהתאם.
כל סרטן מתחיל כאשר תאים בריאים משתנים ומתרבים ללא שליטה, ויוצרים גידול. סרטן הערמונית הוא יוצא דופן בהשוואה לסוגים אחרים של סרטן, בכך שגידולי ערמונית רבים אינם מתפשטים במהירות לחלקים אחרים בגוף. חלק מגידולי הסרטן בערמונית גדלים לאט מאוד ועשויים שלא לגרום לתסמינים או לבעיות במשך שנים רבות או אי פעם במהלך חיי החולה. גם כאשר סרטן הערמונית מתפשט לאיברים אחרים בגוף, לעיתים קרובות ניתן לטפל בו לאורך זמן. על כן, אנשים עם סרטן הערמונית, ואפילו אלה עם סרטן ערמונית מתקדם, עשויים לחיות במשך שנים רבות.
חלק חשוב בניהול סרטן הערמונית הוא המעקב אחר צמיחתו לאורך זמן, כדי לגלות אם הוא גדל לאט או מהר. בהתבסס על דפוס הגדילה, הרופא יכול להחליט על התזמון הנכון לטיפול ועל אפשרויות הטיפול הטובות ביותר בכל מקרה ומקרה.
רוב רובם של מקרי סרטן הערמונית הם מסוג אדנוקרצינומה, כלומר גידולים המתפתחים מתאי בלוטה שמייצרים חלק מנוזל הזרע. סוגים אחרים של סרטן שמקורו בערמונית הם נדירים, וכוללים קרצינומה מסוג תאים קטנים, גידולים נוירואנדוקריניים, קרצינומה של תאי מעבר וסרקומות.
חשוב להדגיש כי לרוב סרטן הערמונית מאובחן בשלב מחלה מוקדם, כאשר יש סיכוי של כ-95% לריפוי, הן באמצעות ניתוח והן בטיפול קרינתי (ראה בהמשך).
הגורמים לסרטן הערמונית אינם ידועים במלואם. עם זאת, קיימים מספר גורמים המשפיעים על הסיכון של גברים לחלות בסרטן הערמונית:
גיל: הסיכון לחלות בסרטן הערמונית עולה עם הגיל. כ-75% ממקרי סרטן הערמונית מאובחנים אצל גברים בני 65 ומעלה.
רקע תורשתי: לרוב, סרטן הערמונית אינו נובע מסיבות גנטיות, אך לעיתים קיים רקע תורשתי. ככל שיותר גברים במשפחה חלו בסרטן הערמונית, בגיל צעיר מ-60 ושהם בעלי קרבה משפחתית גדולה יותר זה לזה, כך גדל הסיכוי לכך כי קיים במשפחה רקע תורשתי לחלות בסרטן הערמונית. 15-5% ממקרי סרטן הערמונית קשורים לשינויים גנטיים נרכשים המעלים את הסיכון לחלות. מעט ממקרי סרטן הערמונית קשורים למוטציות בגנים BRCA1 ובמיוחד - BRCA2 הידועים כמעלים גם את הסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן השחלה והלבלב.
במקרים הבאים מומלץ לפנות לייעוץ גנטי כדי לקבל הפניה לבדיקה:
(Hereditary non-polyposis colorectal cancer), הנוצרת על ידי שינויים גנטיים תורשתיים, הם בעלי סיכון מוגבר לחלות במספר סוגי סרטן, לרבות סרטן הערמונית.
תזונה: יש מחקרים המעידים על קיומו של קשר בין תזונה ובין הסיכון לחלות בסרטן הערמונית, אך הוא אינו ודאי. בכל מקרה, שמירה על תזונה בריאה ומאוזנת, עשירה בסיבים, פירות וירקות, ודלה בסוכרים, שומנים ומזון מעובד, תסייע בהפחתת הסיכון לחלות בסוגים שונים של סרטן ובמחלות אחרות.
השמנה: מחקרים אחדים מצאו קשר בין השמנת יתר ובין סיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן ערמונית מתקדם ואגרסיבי יותר (המתפתח מהר והעלול להתפשט) ולתמותה מהמחלה. הסיבות לכך אינן ברורות.
בשלבים המוקדמים סרטן הערמונית אינו גורם לתסמינים ואין לו כל סימן חיצוני. התסמינים מופיעים כאשר הגידול גדל ומפעיל לחץ על צינור השופכה. מאחר שסרטן הערמונית גדל לאט, הופעת התסמינים יכולה להתרחש שנים לאחר היווצרות הגידול עצמו.
תסמינים אפשריים כוללים:
גם מצבים אחרים לא סרטניים של הערמונית, כגון ערמונית מוגדלת (BPH - Benign Prostatic Hyperplasia), מצב נפוץ בגברים מבוגרים, יכולים לגרום לתסמינים דומים, ובייחוד להפרעות במתן שתן.
בכל מקרה, אם אתה סובל מאחד התסמינים שפורטו, חשוב שתפנה מיד לרופא משפחה לבירור. עם זאת, יש לזכור כי רוב המקרים של ערמונית מוגדלת אינם מעידים על מחלת סרטן. אימות או שלילת האבחון של סרטן הערמונית מחייב ביצוע ביופסיה של בלוטת הערמונית (ראה בהמשך).
האבחנה מתחילה בדרך כלל בביקור אצל רופא המשפחה, שיבדוק אותך ויבחן את מצב בריאותך הכללי. אם הרופא יחשוד שחלית בסרטן הערמונית, הוא יבצע שתי בדיקות ראשוניות: מישוש הערמונית דרך פי הטבעת ובדיקת רמת החלבון PSA בדם.
בדיקת אצבע רקטלית (DRE)
מיקומה של הערמונית בסמוך לרקטום מאפשר לבחון אותה באמצעות החדרת אצבע דרך פי הטבעת. בעוד שהגדלה שפירה של הערמונית יוצרת תחושה גמישה וחלקה, הרי שסרטן בבלוטת הערמונית הוא קשה וגבשושי למגע. עם זאת ישנם מקרים בהם הבלוטה חלקה, למרות הימצאותם של תאים סרטניים בה. בדיקת אצבע רקטלית עלולה להיות לא נעימה, אך אינה כרוכה בכאב.
בדיקת PSA
במסגרת בדיקה זו תילקח דגימת דם, וייבדקו בה ריכוזי PSA-n (אנטיגן הערמונית). PSA הוא חלבון המיוצר על ידי הערמונית ונמצא בכמות קטנה בדם. ריכוז PSA-H בדמם של חולי סרטן הערמונית הוא לרוב גבוה יותר, עם זאת, רמת PSA-H יכולה לעלות בשל גורמים שונים, כגון ממדי הערמונית, דלקת או הגדלה שפירה של הערמונית (השכיחה יותר עם עליית הגיל), ביופסיות של הערמונית, ניתוח בערמונית או בשלפוחית השתן, פעילות גופנית עצימה או שפיכת זרע 48 שעות לפני הבדיקה, נטילת תרופות או תוספי מזון מסוימים, בייחוד תרופות להגדלה שפירה של בלוטת הערמונית או עיסוי הערמונית.
PSA נמדד בדרך כלל בננוגרם למיליליטר דם (ng/ml). אין ערך PSA שנחשב תקין. הערכים משתנים מאדם לאדם ועולים באופן טבעי עם הגיל. ערכי הייחוס התקינים הם:
גיל 49-40: עד 2.5 ng/ml
גיל 59-50: עד 3.5 ng/ml
גיל 69-60: עד 4.5 ng/ml
מעל גיל 70: עד 6.5 ng/ml
עם זאת, יש לזכור שרמת PSA-n אינה חריגה בכ-30% מהגברים החולים בסרטן הערמונית. כמו כן, תרופות לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית משפיעות על רמת PSA-n, שבדרך כלל היא נמוכה יותר בגברים הנוטלים אותן.
מכל הסיבות הללו אי אפשר לקבוע אבחנה של סרטן ערמונית על סמך רמת PSA בלבד ויש צורך בבדיקות נוספות על מנת להגיע לאבחנה סופית.
במקרה של מחלה מאובחנת, מדידה של רמת PSA-n היא דרך טובה להערכת שלב המחלה, התקדמותה ויעילות הטיפול בה, היות ורמת PSA-n יורדת לאחר הטיפול בסרטן.
מדדי PSA נוספים
קיימות בדיקות חדשות המבוססות על סוגי PSA שונים וביומרקרים אחרים שאינן בסל הבריאות. ייתכן שהן יוכלו לסייע בהחלטה על ביצוע ביופסיה חדשה או ביופסיה חוזרת.
PSA Velocity - המודד את קצב עליית PSA-n.
PSADT - PSA Doubling Time - פרק הזמן בו רמת PSA-n מכפילה את עצמה.
Free PSAח- ל-PSA שתי צורות: PSA קשור שמחובר לחלבון בדם -PSA חופשי שאינו מחובר לחלבון בדם. הבדיקה מודדת את היחס בין PSA חופשי לסך ה-PSA. אחוז ה-PSA החופשי נמוך יותר בגברים הסובלים מסרטן הערמונית מאשר באלה שלא. רופאים רבים ממליצים על ביופסיה של הערמונית לגברים שאחוז ה-PSA החופשי שלהם הוא 10% או פחות, וממליצים גם לשקול ביופסיה אם הוא בין 10% ל-25%.
אם הבדיקות הראשוניות יצביעו על קיומו של גידול סרטני בערמונית, ייתכן שתתבקש לבצע בדיקת הדמיה (אולטרה-סאונד או MRI) או בדיקות בירור נוספות:
אולטרה-סאונד טרנס-רקטלי (TRUS)
בדיקת אולטרה-סאונד המשתמשת בגלי קול כדי לבנות תמונה תלת-ממדית של בלוטת הערמונית. בבדיקה מוחדר גלאי קטן דרך פי הטבעת, המעביר את תמונת הערמונית אל צג המחשב. הבדיקה עלולה להיות לא נוחה, אך נמשכת לרוב דקות אחדות בלבד.
טכניקת TRUS יכולה לשמש לחיפוש אזורים חשודים בערמונית בגברים שיש להם תוצאה חריגה בבדיקת ידנית רקטלית או בבדיקת PSA, או במהלך ביופסיה של הערמונית במטרה להנחות את המחט לאזור המדויק בערמונית.
הדמיית תהודה מגנטית (סריקת MRI)
סריקת MRI של הערמונית היא בדיקה לא פולשנית העושה שימוש בשדה מגנטי לבניית תמונות חתך רוחביות של הערמונית, היוצרות מודל תלת-ממדי של הערמונית ובו מסומנים האזורים החשודים לגידול.
במהלך הבדיקה תתבקש לשכב על הגב ללא תזוזה למשך כ-50-30 דקות על מיטה בתוך גליל גדול, שהוא מגנט רב-עוצמה. לעיתים יש צורך בהזרקת חומר ניגוד לווריד הזרוע, על מנת לשפר את רגישות ההדמיה.
סריקת MRI יכולה לשמש במצבים הבאים:
ממצאי ה-MRI משוקללים יחד בשיטת PI-RADS לכדי ציון מ- 1 עד 5, לאפיון החשד לנוכחות גידול סרטני בערמונית, בסיכון עולה. ממצאים בדרגות 2-1 לרוב לא יצריכו ביצוע ביופסיה, בדרגה 3 ייתכן שיוחלט על ביצוע ביופסיה, ובדרגות 5-4 יידרש המשך בירור וביצוע ביופסיה של הערמונית.
ביופסיה היא נטילת דגימות רקמה מהערמונית ובדיקתן תחת מיקרוסקופ. ההחלטה על ביצוע ביופסיה אינה מתבססת על ערכי ה-PSA בלבד, אלא משקללת מאפיינים הכוללים גיל, היסטוריה רפואית משפחתית, ביופסיות קודמות וקצב עליית ה-PSA.
בדיקות עזר לקביעת הצורך בביצוע בביופסיה
מאחר שביצוע ביופסיה בחולים עם ערכי PSA מוגברים קשור בתשובה שלילית בכ-75% מהמקרים, פותחו לאחרונה כמה בדיקות וכלים במטרה לסייע בהחלטה משותפת של המטופל והרופא על ביצוע ביופסיה לצורך איתור גידול בעל משמעות קלינית (המצריך טיפול) בגברים עם ערכי PSA גבוהים, ובמקביל כדי למנוע ביצוע ביופסיות מיותרות וגילוי יתר של סרטן ערמונית לא אגרסיבי.
להלן דוגמאות לבדיקות אלה:
בדיקת KScore4 - בדיקת דם למדידת רמתם של ארבעה ביומרקרים הידועים ככלי לזיהוי סרטן הערמונית בדם: PSA כללי, PSA חופשי, PSA קשור ו-hK2. התוצאות משוקללות יחד עם מידע קליני (גיל, ממצאי בדיקה רקטלית דיגיטלית, בדיקות דם וביופסיות קודמות אם בוצעו) כדי לקבוע מהו הסיכון לזיהוי סרטן אגרסיבי (מדד גליסון גבוה מ-7) בעת ביצוע ביופסיה. כמו כן, הבדיקה יכולה לסייע בהחלטה אם יש צורך בביוספיה חוזרת לאחר ביוספיה ראשונה תקינה. הבדיקה אינה מומלצת במקרים הבאים:
תוצאה של פחות מ-5% מבטאת סיכון נמוך לגילוי סרטן ערמונית אגרסיבי בביופסיה, תוצאה של 5% או יותר מבטאת סיכון גבוה.
בדיקת IsoPSA - בדיקת דם חדשה המזהה את השינוי במבנה חלבון ה-PSA הנובע אך ורק מגידול סרטני, להבדיל מבדיקות אחרות המודדות את השינוי בריכוז ה-PSA שיכול להיות מושפע מגורמים אחרים ולא רק מסרטן (כגון: הגדלה טבעית של הערמונית בשל גיל, דלקת בדרכי השתן/בערמונית, צריכת תרופות).
התוצאה המתקבלת נקראת אינדקס IsoPSA. ערך מעל 6 מבטא סיכון מוגבר לסרטן אגרסיבי בערמונית וערך נמוך או שווה ל-6 מבטא סיכון נמוך. הבדיקה ניתנת לביצוע בערכי PSA מ-4 ועד 100 (נ"ג/מ"ל).
הבדיקה מתאימה גם למטופלים הנוטלים תרופות לטיפול בערמונית המשנות את רמת ה-PSA. נכון לתאריך הוצאת החוברת, שתי הבדיקה אינן כלולות בסל הבריאות. עם זאת, בחלק מקופות החולים יש החזרים במסגרת הביטוחים המשלימים, וכן ניתן לקבל החזר מחלק מביטוחי הבריאות הפרטיים.
סוגי ביופסיות
בדיקות רבות יכולות להצביע על חשד להימצאות סרטן, אך רק באמצעות דגימה רקמתית (ביופסיה) ניתן לקבוע אבחנה ברורה. קיימות שיטות שונות לנטילת ביופסיה:
ביופסיה בגישה טרנס-רקטלית Transrectal ultrasound (TRUS) - שיטה זו היא השיטה הנהוגה ברוב המקרים. הביופסיה נעשית על ידי החדרת מחט דקה בהנחיית אולטרה-סאונד לכיוון הערמונית דרך דופן החלק התחתון קדמי של הרקטום הגובל בערמונית, ונטילת דגימות אקראיות (בדרך כלל 20-12) של רקמה מכל צד. ההליך נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית או בהרדמה כללית. כיוון שקיים סיכון לזיהום בשל חיידקים מהרקטום בעת ביצוע ההליך, לרוב תינתן אנטיביוטיקה לפני כן.
בימים שלאחר ביצוע הביופסיה תיתכן הופעת דם בשתן, דימום קל מהרקטום ואף דם או צבע "חלודה" בנוזל הזרע. יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם במקרה של חום גבוה, רעידות, קושי במתן שתן, כמות חריגה של דם בשתן או בצואה.
מלבד סכנת זיהומים, בגישה הטרנס-רקטלית לא תמיד ניתן להגיע לכל חלקי הערמונית, ועל כן הביופסיה עלולה להחמיץ חלק מן המקרים של סרטן ערמונית.
ביופסיה בגישה טרנס-פריניאלית (Transperineal) - במקרים מסוימים תתבצע הביופסיה בגישה טרנס-פרינאלית, בה מוחדרת מחט דרך העור בין שק האשכים לפי הטבעת, ולא דרך הרקטום. גם בשיטה זו המחט מונחית באמצעות מכשיר אולטרה-סאונד המוחדר לרקטום. שלא כמו ביופסיה טרנס-רקטלית שיכולה להתבצע בהרדמה מקומית, ביופסיה טרנס- פריניאלית נעשית בהרדמה כללית בחדר ניתוח, ועל כן מצריכה בדיקת מרדים, בדיקות דם מקדימות וצום. הסיכון לזיהומים נמוך יותר בגישה זו, אך לעומת הגישה הטרנס-רקטלית קיים סיכון מוגבר לעצירת שתן, תופעה שיכולה להצריך שימוש בקתטר למשך כמה ימים.
ביופסיה מסוג פיוז'ן Fusion (MRI/US) - לעיתים תתבצע ביופסיה מונחית MRI המכונה 'ביופסיית פיוז'ן' (ביופסיה המשלבת טכניקות של MRI ואולטרה-סאונד) ומשפרת את דיוק הביופסיה ואת סיכויי גילוי סרטן הערמונית. ראשית מתבצעת הדמיית MRI של הערמונית, כדי למפות את האתרים החשודים מהם יש לקחת ביופסיה. בשלב הבא מתבצעת הביופסיה בעזרת מכשיר אולטרה-סאונד דרך פי הטבעת בגישה טרנס-רקטלית בהרדמה מקומית או כללית. בעת הביופסיה, נתוני המטרות שסומנו 1-MRI משולבים עם תמונות האולטרה-סאונד. שילוב זה (פיוז'ן) מאפשר לכוון את הביופסיה ולדגום אזורים חשודים במדויק. בנוסף, יילקחו גם מספר דגימות אקראיות משאר חלקי הערמונית.
ביצוע ביופסיית הפיוז׳ן אורך זמן ממושך יותר מביופסיה רגילה, שכן יש להמתין לביצוע הביופסיה עד לאחר ביצוע MRI וסיום הפיענוח שלו. אם הבדיקה מבוצעת בהרדמה מקומית, לא נדרש צום, אבל גם במקרה זה נדרש טיפול מקדים מניעתי באנטיביוטיקה, אם כי הסיכון לזיהום נמוך לעומת ביופסיה טרנס-רקטלית רגילה. במקרים של עליית חום מעל 38 מעלות לאחר הביופסיה או עצירת שתן, יש לפנות מיד לקבלת טיפול רפואי.
נכון להיום, שתי השיטות האחרונות אינן כלולות בסל הבריאות. עם זאת, בחלק מהקופות יש החזרים במסגרת הביטוחים המשלימים, וכן ניתן לקבל החזר מחלק מביטוחי הבריאות הפרטיים.
ביופסיה חוזרת - לעיתים יש לבצע יותר מבדיקת ביופסיה אחת, שכן הביופסיה הראשונה עלולה שלא לזהות גידול סרטני בערמונית. כחמישית מהחולים עם סרטן בערמונית אינם מאובחנים בביופסיה הראשונה. לכן, לאחר קבלת תוצאה שלילית בביופסיה הראשונה ייתכן שתתבקש לבצע בדיקה נוספת. כמו כן, אם ריכוז ה-PSA בדם יעלה במהלך המעקב - לרוב תתבצע ביופסיה נוספת.
כל בדיקות העזר שהוזכרו לעיל, אשר משמשות להחלטה על ביצוע ביופסיה ראשונה, יכולות לסייע גם בקבלת ההחלטה אם יש צורך בביצוע ביופסיה חוזרת לאחר שהביופסיה הראשונה הייתה שלילית.
כאשר יש צורך לבחון אם המחלה התפשטה אל מחוץ לבלוטת הערמונית, ייתכן כי תתבקש לבצע אחת או יותר מן הבדיקות הבאות:
מיפוי עצמות - העצמות הן המקום השכיח ביותר להתפשטות של גידול סרטני שמקורו בערמונית. בדיקת מיפוי עצמות מסייעת באבחון אזורים בלתי תקינים בעצם. במהלך הבדיקה תוזרק לווריד כמות קטנה מאוד של חומר בעל רדיואקטיביות נמוכה. עצם נגועה בגידול סרטני סופחת כמות רבה יותר של החומר הרדיואקטיבי מעצם בריאה, וכך הסורק מזהה אזורים חריגים ומדגיש אותם. רמת הרדיואקטיביות המוזרקת במיפוי היא נמוכה, ולכן אינה מזיקה. בכל מקרה, החומר הרדיואקטיבי ייעלם מגופך כמה שעות לאחר הבדיקה. תתבקש להמתין במשך כשלוש שעות מרגע הזריקה ועד לביצוע המיפוי עצמו, על מנת שהחומר ייקלט בכל עצמות הגוף.
צילומי רנטגן - על מנת לבחון את מצב בריאותך הכללי ואת מידת התפשטותה של המחלה לאזורים אחרים בגוף, עשוי הרופא לבצע לעיתים קרובות צילומי רנטגן של החזה ושל העצמות.
סריקת CT - בדיקה זו מהווה חלופה אפשרית לבדיקת CT .MRI הוא סוג מתוחכם יותר של צילום רנטגן, הבונה תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הסריקה אינה מכאיבה, אך נמשכת זמן רב יותר מצילום רנטגן רגיל (בין 10 דקות לחצי שעה) וכרוכה בשכיבה ממושכת ללא תזוזה. תתבקש להימנע מאכילה ומשתייה במשך ארבע שעות לפחות לפני הבדיקה. בסריקות CT נעשה שימוש בכמות קטנה מאוד של קרינה שאינה יכולה לגרום נזק לך או לאנשים הבאים עימך במגע. ייתכן שתקבל משקה או זריקה של חומר בעל צבע, שיאפשר לראות אזורים מסוימים בגופך באופן ברור יותר בצילום. חומר זה עשוי לגרום לתחושת גל חום בכל הגוף למשך מספר דקות. אם אתה אלרגי ליוד, או סובל מאסטמה, אתה עלול לסבול מתגובה חמורה יותר לזריקה, על כן חשוב שתדווח על כך לטכנאי הבדיקה מראש.
בדיקת CT לרוב אינה משמשת לאבחון ראשוני של סרטן המוגבל לערמונית עצמה, אך יכולה לעזור לאבחן אם הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות או לאגן, או אם הסרטן חזר לאחר טיפול.
בדיקת PET-PSMA - משלבת החדרת חומר רדיואקטיבי הנספג ישירות בתאים הסרטניים או באמצעות גורמים שונים המתחברים אליהם. כיום מאושרת בסל הבריאות בדיקת -PSMA PET CT בה מתקשר האיזוטופ (68-Ga68 Gallium) לתא הסרטני, במטרה לאבחן פיזור מרוחק של תאים סרטניים לבלוטות הלימפה, לעצמות או לאיברים אחרים. הבדיקה מסייעת באבחון מחלה המלווה בעליית PSA, כאשר תוצאות יתר הבדיקות היו תקינות. לאחר צום של חמש שעות יוזרק לווריד החומר הרדיואקטיבי, ותידרש המתנה של כשעה בבידוד עד להתפזרות החומר בגוף. הבדיקה מתבצעת בשכיבה על מיטה מיוחדת שנעה בתוך מכשיר הצילום ונמשכת כ-20 דקות. לאחריה תשוחרר ללא מגבלות.
הבדיקה נמצאת בסל הבריאות לאבחון ראשוני בחולים המוגדרים בסיכון גבוה ובחולים עם חשד להישנות מחלה עקב עלייה ברמת ה-PSA לאחר טיפול באמצעות ניתוח ו/או קרינה, בכפוף לתנאים נוספים.
בדיקת MRI - יכולה לשמש להערכת התפשטות מקומית או אזורית של הגידול שמקורו בבלוטת הערמונית, לרבות פריצה של הקופסית, מעורבות שלפוחיות הזרע, מעורבות קשרי לימפה אגניים או התפשטות לעצמות האגן.
תוצאות הבדיקות יסייעו בקביעת שלב מחלת סרטן הערמונית ודרגתה ויאפשרו לרופאים להחליט מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך. עד להגעת כל תוצאות הבדיקות יחלפו בדרך כלל כמה ימים עד שבועות אחדים. לפני שתשוב לביתך תיקבע לך פגישת מעקב. תקופת המתנה זו עלולה להיות מלווה בחרדה או בחששות. מומלץ לשתף את בני המשפחה והחברים במצבך - כדי שיוכלו לסייע לך ולהקל עליך בתקופה זו.
מוקד 'טלתמיכה'® 1-800-200-444
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה מוקד תמיכה טלפוני בשפות עברית ורוסית, המעניק סיוע ראשוני מיידי לחולי סרטן ולקרובים אליהם הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. בהתאם לצורך, הפונים מנותבים להמשך טיפול בבית החולים או במסגרת הקהילה.
קביעת שלב המחלה ודרגתה היא תנאי חשוב לקביעת הטיפול המתאים ביותר לסרטן הערמונית.
השלב (stage) שבו נמצא הגידול מתאר את גודלו ומידת התפשטותו, והוא נקבע בשיטת TNM:
T - Tumor: מתאר את גודל והתפשטות הגידול הסרטני:
T1: בשלב זה הגידול מוגבל לבלוטת הערמונית בלבד. לא ניתן לזהותו על ידי בדיקה רקטלית,בשל גודלו, אולם ניתן לאבחן אותו בבדיקות שונות, כגון בדיקת PSA. בשלב זה, על פי רוב, החולה אינו חש בתסמינים כלשהם.
T2: הגידול עדיין נמצא בתוך בלוטת הערמונית, אך גודלו מאפשר את זיהויו בבדיקת אצבע רקטלית או בבדיקת אולטרה-סאונד. לעיתים קרובות גם בשלב זה לא מופיעים תסמינים כלשהם.
T4/T3: הגידול התפשט אל מחוץ לבלוטת הערמונית או חדר לרקמות הסמוכות לה.
גידולים בשלבים T2-1 T1 נקראים 'סרטן ערמונית מוקדם'.
גידולים בשלבים T4- T3 נקראים 'סרטן ערמונית מקומי מתקדם'.
כאשר הגידול הסרטני התפשט לבלוטות הלימפה, לעצמות או לחלקים אחרים בגוף הוא נקרא 'סרטן גרורתי'.
N - Nodes: מתייחס למצב בלוטות (קשריות) הלימפה:
NX: בלוטות הלימפה לא נבדקו.
NO: בלוטות הלימפה נבדקו ולא נמצא בהן סרטן.
N1: נמצאו תאים סרטניים בבלוטות הלימפה.
M - Metastasis: התפשטות הסרטן לאיברים אחרים בגוף:
M0: הסרטן לא התפשט לאיברים אחרים בגוף.
M1: הסרטן התפשט לאיבר אחר בגוף, כמו העצמות, הריאות או הכבד.
דירוג (grade) המחלה מספק מידע על מידת האלימות של המחלה ועל מהירות התפתחותה. דירוג זה נקבע בהתאם למראה ולמבנה התאים הסרטניים בבדיקה המיקרוסקופית. ישנן שתי שיטות דירוג, אולם מדד גליסון (Gleason score) הוא הנפוץ יותר.
מדד גליסון
מדד גליסון נקבע לאחר שדגימות הביופסיה שהוצאו מהערמונית נבדקות במעבדה על ידי רופא פתולוג. תאים סרטניים, השונים מתאים בריאים, נבדקים ומדורגים על פי סולם שמסמל את מידת 'אי-הסדירות' של התא והרקמה. הדרגה הגבוהה ביותר בסולם היא 5, והנמוכה ביותר היא 1. כיוון שייתכנו אזורים שונים בגידול בעלי דירוג שונה, הפתולוגים מזהים את שני הדירוגים הנפוצים ביותר ומחברים אותם. לכן מדד גליסון הנרשם בדו"ח הפתולוגי הוא סכום של שני מספרים (כל אחד מהם בסולם של 5-1). בעבר טווח אלימות סרטן הערמונית היה בין 2 ל-10. במשך השנים התגלה כי הגידולים שסווגו בטווח 2-5 אינם ממאירים, ולכן כיום הציון הכולל הנמוך ביותר של גליסון הוא 6.
לדוגמה, אם הדרגה היא 7=3+4, המשמעות היא שמרבית הגידול הוא בדירוג 3 ומיעוטו בדירוג 4, ויחד הם מתווספים לדרגת גליסון 7. על כן, מצבו של גבר עם ציון גליסון 7=3+4 נוטה להיות טוב מזה של גבר עם ציון 7=4+3.
ככל שדרגת גליסון נמוכה יותר, כך רמת הממאירות של הגידול נמוכה יותר. בהתבסס על דרגת גליסון, סרטן הערמונית מחולק לעיתים לשלוש קבוצות:
שיטת דירוג נוספת שהונהגה בשנים האחרונות מכונה 'קבוצות דירוג' (Grade Groups) ומבוססת על חלוקה לחמש רמות סיכון, מסיכון נמוך לצמיחה ולהתפשטות (דירוג 1) עד סיכון גבוה (דירוג 5):
קבוצת דירוג 1 = גליסון 6
קבוצת דירוג 2 = גליסון 3+4=7
קבוצת דירוג 3 = גליסון 4+3=7
קבוצת דירוג 4 = גליסון 8
קבוצת דירוג 5 = גליסון 10-9
קבוצות הדירוג יחליפו ככל הנראה בעתיד את ציון גליסון, אך כיום ייתכן שכל אחת מהשיטות )או שתיהן יחד) יופיעו במסמכים הרפואיים שלך.
קביעת הטיפול בסרטן הערמונית תלויה בכמה גורמים, כולל שלב המחלה, תופעות לוואי אפשריות של כל טיפול, העדפות המטופל ומצב בריאותו הכללי.
במקרים רבים גידול סרטני בערמונית מתפתח באיטיות רבה, ואם ממדיו קטנים, והמחלה מדורגת בשלב מוקדם, ייתכן שהיא כלל לא תגרום לבעיות בהמשך חייו של האדם.
חשוב לזכור שלא כל מקרה של סרטן בערמונית מצריך טיפול מיידי, ויתרה מכך, חלק מהגברים שיחלו לא יזדקקו לטיפול כלל - לכן ברוב המקרים אין דחיפות בקבלת החלטות טיפוליות.
ההחלטה על הטיפול הטוב ביותר היא אישית ותלויה בכמה גורמים, כגון בריאותך הכללית וגילך, דרגת הגידול ומידת מעורבותו בערמונית, רמת PSA-n בדם, הסיכון לתופעות לוואי כתוצאה מהטיפול והשפעתן האפשריות, כמו גם העדפותיו של המטופל. הרופא המטפל ישוחח איתך בנוגע לדרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם אתה צריך לבחור טיפול, ודא שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכל להחליט איזו מהן מתאימה לך.
רצוי לתת את הדעת על תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול בסרטן הערמונית ועד כמה הן עלולות להפריע לשגרת החיים. חלק מן הגברים מוטרדים מתופעות לוואי אפשריות כמו בריחת שתן או בעיות בזקפה, ולכן בוחרים לדחות את תחילת הטיפול למשך זמן רב ככל האפשר. גברים אחרים מודאגים פחות מתופעות אלה ויתמקדו ברצונם לטפל במחלת הסרטן במהירות האפשרית.
אל תחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
בדרך כלל הדיון על בחירת הטיפול יתנהל עם אורולוג המתמחה באונקולוגיה. אורולוג הוא רופא מנתח (כירורג) שתחום מומחיותו הוא בבעיות של מערכת המין הגברית, אשר כוללת את בלוטת הערמונית, לרבות בעיות אונקולוגיות.
כאשר עומדות על הפרק מספר אפשרויות טיפוליות, הכוללות על פי רוב ניתוח או טיפול בקרינה עם או בלי טיפול הורמונלי או טיפול פוקלי )ראה בהמשך), ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
רופא מומחה לרדיותרפיה (טיפול בקרינה) יכול לספק דעה נוספת על התאמת טיפול קרינתי למצבך. אונקולוג בהתמחות אורולוגיה (שזו התמחות נפרדת מאורולוגיה, לא כירורגית) הוא בעל מומחיות ספציפית באונקולוגיה ומטפל בבעיות הקשורות לאורולוגיה ויכול לספק מבט רוחבי על כל האפשרויות העומדות בפניך, היתרונות והחסרונות והשיקולים בבחירת הטיפול המתאים.
אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, מומלץ להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שתדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך ושתזכור את כל הנאמר.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס בו תצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך, ולפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי. אם אינך מבין את כל הפרטים שהוסברו לך, ספר זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכל לקבל הסבר נוסף.
מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולבקש זמן נוסף כדי להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכל להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית אם תבחר שלא לקבל את הטיפול, כדי שהם יוכלו לתעד את החלטתך בתיק הרפואי.
ישנן מספר בדיקות שיכולות לשמש כלי עזר בבחירת סוג הטיפול. מדובר בבדיקות גנומיות של רקמת הביופסיה, שמטרתן לספק מידע מדויק יותר על רמת הסיכון של הנבדק ובכך לסייע בקבלת ההחלטה הטיפולית.
Prolaris - פרולאריס היא בדיקה גנומית המנתחת שינויים ב-46 גנים ברקמת ביופסיה של הערמונית ומספקת ציון סיכון, כדי לעזור לחזות את הסבירות להתקדמות המחלה בגברים עם סרטן ערמונית מקומי. הבדיקה נועדה לסייע בבחירת הטיפול המתאים במקרים של סרטן ערמונית בדרגה נמוכה ולעיתים גם בינונית: בין שמדובר במעקב פעיל ללא ניתוח או הקרנות, ובין שבטיפול פעיל, קרי ניתוח או טיפול קרינתי.
הבדיקה יכולה גם לסייע בהחלטה על מתן טיפול הורמונלי משלים בחולים בסיכון גבוה לאחר ניתוח או טיפול קרינתי.
Genomic Prostate Score Oncotype DX - בדיקת GPS היא בדיקה גנומית הבוחנת ביטוי של 17 גנים שונים הקשורים לסרטן הערמונית, ומיועדת לחולים בסרטן ערמונית מקומי. הבדיקה נעשית על רקמה שכבר נלקחה מהביופסיה ומספקת מידע על מידת האגרסיביות של הגידולים בערמונית, כולל אלה שלא נדגמו, מנבאת את הסיכון להתפתחות גרורות ואת הסיכון לתמותה מסרטן הערמונית. בחולים בדרגת סיכון נמוכה ובינונית תוצאות הבדיקה מסייעות לקבל החלטה טיפולית על מעקב פעיל או טיפול מקומי מיידי. בחולים בדרגת סיכון בינונית וגבוהה הבדיקה יכולה לסייע בקבלת החלטה על מידת הצורך בטיפול משולב.
Decipher - בדיקה גנטית המבוססת על 22 סמנים גנטיים ויכולה לסייע בהחלטה מי מועמד מתאים למעקב פעיל ומי זקוק לטיפול. הבדיקה מבוצעת על רקמת גידול מערמונית שנכרתה. הבדיקה גם יכולה לקבוע אם מטופלים שקיבלו טיפול בקרינה בסרטן ערמונית או כריתה של הערמונית עשויים להפיק תועלת מתוספת של טיפול הורמונלי או שניתן לוותר על טיפול זה ללא סיכון להחמרה.
נכון להיום הבדיקות אינן כלולות בסל הבריאות, אך ייתכן כי יש כיסוי בביטוחי הבריאות המשלימים/פרטיים.
הטיפולים העיקריים הם:
טיפולים מקומיים
טיפולים סיסטמיים
כדי להימנע מטיפול יתר, בשתי הגישות למעקב (פעיל וסביל) הטיפול נדחה עד להחלטה אחרת.
מעקב פעיל (אקטיבי) לסרטן הערמונית (Active Surveillance)
הטיפול בסרטן הערמונית, אפילו בשלב המוקדם, עלול לגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות ולפגיעה באיכות החיים של המטופל, דוגמת פגיעה בשליטה במתן שתן, אימפוטנציה (אין-אונות) וכד'. לכן, בעשור האחרון התפתחה גישה טיפולית המושתתת על מעקב צמוד במקום על טיפול מיידי במחלה. גישה זו מתאימה לחולים עם מחלה ממוקדת בשלב מוקדם בסיכון נמוך על סמך רמת ה-PSA (בדרך כלל עד 10 ng/ml), היעדר ממצאים או גילוי ממצאים מינימליים בבדיקה הרקטלית, ציון גליסון 6 לרוב, ובהתאם לממצאי הביופסיה. גישה זו מחייבת מעקב פעיל ורציף, כולל ביצוע בדיקות דם, הדמיות MRI וביופסיות חוזרות של הערמונית. גם בדיקות דם גנטיות של הביופסיות עצמן יכולות לסייע בבחירת הטיפול ולשמש חלק מהמעקב.
ניתן להמשיך בגישה זו כל עוד המחלה אינה משפיעה על בריאותך, תפקודך או איכות חייך. חלק מהחולים ממשיכים בגישה זו במשך זמן רב, עד שמתקבלת ההחלטה על תחילת טיפול. אם מתפתחים תסמינים או שממצאי הבדיקות מצביעים על התקדמות הגידול (מצב המחייב שינוי בגישה הטיפולית) או אם המטופל מחליט שהוא מעוניין להתחיל טיפול - ייפסק המעקב ויינתנו טיפולים אקטיביים.
גישה שדוגלת בטיפול שאינו מיידי לסרטן למי שהוגדר כחולה סרטן עלולה לעורר חששות בחלק מהאנשים. לאדם שקיבל זה עתה אבחנה שהוא חולה בסרטן קשה לעיתים לעכל את הרעיון שעליו להימנע מקבלת טיפול מיידי, אולם מחקרים מוכיחים כי הטיפולים יהיו יעילים באותה המידה אם יתחילו בשלב מאוחר יותר.
דחיית הטיפול מאפשרת המשך חיים שגרתיים, ללא התמודדות עם הטיפולים או תופעות הלוואי. חשוב לזכור כי מחקרים נערכים כל הזמן כדי לפתח טיפולים יעילים יותר, ולכן יכול להיות שאם תזדקק לטיפול בעתיד, יעמדו בפניך אפשרויות טיפול נוספות שיהיו טובות יותר מהאפשרויות הקיימות היום.
חשוב לזכור:
מעקב סביל (פסיבי) לסרטן הערמונית (Watchful Waiting)
כמו במעקב פעיל, גם במעקב סביל המטרה היא למנוע טיפול יתר שלא לצורך. ייערך מעקב אחר התסמינים, אך לא יבוצעו ביופסיות חוזרות, והמעקב אחר המדדים השונים יהיה בתדירות נמוכה יותר. גישה זו מתאימה בעיקר לגברים מבוגרים יותר, עם תחלואה נלווית משמעותית ותוחלת חיים צפויה קצרה יותר. רק אם סרטן הערמונית גורם לתסמינים, כגון כאב או חסימה של דרכי השתן, יינתן טיפול לשליטה בתסמינים אלה.
ניתוח להסרה מלאה של בלוטת הערמונית הוא אחת מאפשרויות הטיפול. ניתוח זה מכונה 'כריתה רדיקלית של הערמונית' ומתבצע בשיטות שונות. לפני שתעבור ניתוח כלשהו, הרופא ידון איתך בכל היבטיו, וחשוב שתבין במה כרוך הניתוח, לרבות סיכויי ההצלחה, תופעות הלוואי הצפויות ואפשרויות טיפול אחרות שיכולות להתאים למצבך.
בניתוח מוסרת במלואה בלוטת הערמונית, שלפוחיות הזרע, ובמקרים מסוימים גם בלוטות לימפה אזוריות, בשאיפה להרחיק את כל התאים הסרטניים בגוף. הסרת בלוטת הערמונית עשויה למנוע התפשטות מחלת סרטן בשלב מוקדם ולרפא את החולה. במקרה של מחלת סרטן המתפתחת במהירות, כריתת ערמונית רדיקלית עשויה להאריך את החיים.
לאחר ניתוח כריתת הערמונית עלולות להופיע תופעות לוואי כמו אין-אונות )אימפוטנציה), כלומר אי-יכולת להשיג זקפה ולשמור עליה, בייחוד אם המטופל כבר סבל מקשיים בתפקוד המיני לפני הניתוח, וכן בעיות שליטה במתן שתן. כמו כן, הניתוח משפיע על הפוריות.
כאשר המחלה אינה בסיכון גבוה על פי נתוני MRI-n, ניתן לבצע שימור של עצבי הזקפה )nerve sparing) ולהפחית משמעותית את הסיכון לבעיות בתפקוד המיני.
אומנם ברוב המקרים ניתן להסיר את כל התאים הסרטניים בערמונית, אך בחלק מהמקרים הם עלולים להופיע שוב באזור הערמונית זמן מה לאחר הניתוח. במקרה זה ניתן יהיה לטפל בהם באמצעות קרינה חיצונית לאזור הערמונית. במקביל, ידועים כיום התנאים בהם טיפול קרינתי מונע )לאחר הניתוח) יכול לדחות את הישנות המחלה, ואף לשפר את שיעורי ההישרדות.
כיום מרבית הניתוחים מתבצעים בגישה לפרוסקופית, באמצעות רובוט. מיעוטם מתבצע בגישה המסורתית, דרך חתך בבטן או בין שק האשכים לרקטום, בהרדמה כללית.
כריתה רדיקלית של הערמונית באמצעות לפרוסקופ - בכריתת ערמונית מסוג זה אין צורך לבצע חתך בבטן התחתונה, והמנתח מוציא את בלוטת הערמונית באמצעות 5-4 חתכים קטנים בלבד (כל אחד כ-1 ס"מ) באזור הבטן. ניתוח זה מכונה גם 'ניתוח חור המנעול' (keyhole). המנתח ממלא את חלל הבטן בגז פחמן דו-חמצני, ומחדיר לפרוסקופ )צינור קטן עם אור ומצלמה בקצהו) דרך אחד החתכים אל תוך הבטן. הלפרוסקופ משדר על גבי מסך תמונות תלת-ממד מוגדלות פי 12 של בלוטת הערמונית. המנתח משתמש במכשירים מיוחדים המוחדרים דרך החתכים שביצע על מנת להסיר את בלוטת הערמונית דרך אחד מהם.
כריתה רדיקלית של הערמונית באמצעות לפרוסקופ בסיוע רובוט - כיום מתבצעים מרבית ניתוחי כריתת הערמונית בסיוע רובוט (הנקרא 'דה וינצ'י') שמחזיק את המכשירים המוחדרים לחתכים ואת הלפרוסקופ במקום המנתח. המנתח שולט בזרועות הרובוטיות, המסוגלות לנוע באופן מדויק ויציב מאוד. בשיטה זו מתאפשרת צפייה בשדה הניתוח בהגדלה ובאיכות אופטימליים.
לאחר הניתוח יוחדרו נוזלים בעירוי לווריד בזרוע וכן יותקן צנתר (קתטר) לניקוז השתן משלפוחית השתן. קרוב לוודאי שתוכל להשתחרר לביתך בתוך שלושה עד חמישה ימים לאחר הניתוח. הצנתר יישאר ככל הנראה במקומו למשך שבוע עד שבועיים, כדי לאפשר לאזור להחלים. אם עלולים להיות לך קשיי התמודדות בביתך - ספר על כך לאח/ות או לעובד/ת הסוציאלי/ת בזמן האשפוז בבית החולים, כדי שיוכלו לארגן סיוע עבורך. לפני שתשתחרר מבית החולים ייקבע לך תור לביקורת לאחר הניתוח במרפאת החוץ.
קושי בזקפה - ניתוח בערמונית עלול לגרום לבעיות ביצירת זקפה או בשמירה על זקפה, עקב נזק אפשרי לעצבים. לעיתים הנזק לעצבים הוא בלתי נמנע, עקב הצורך להסיר את כל התאים הסרטניים.
בעיות שליטה בשלפוחית השתן - רוב הגברים סובלים מדליפת שתן מסוימת לאחר הסרת הקתטר. בדרך כלל השליטה בשלפוחית השתן חוזרת בתוך מספר שבועות או חודשים. לעיתים מדובר בבריחת שתן במאמץ ולעיתים בבעיה כרונית של דליפת שתן. תהליך ההתאוששות הוא איטי בדרך כלל, ויש מקרים נדירים בהם שליטה מלאה על שלפוחית השתן נאבדת.
הרופאים אינם יכולים לחזות בוודאות כיצד כל גבר יושפע מהניתוח. באופן כללי, גברים מבוגרים נוטים לסבול מבעיות דליפת שתן יותר מגברים צעירים.
היעדר פוריות - בלוטת הערמונית מייצרת נוזל זרע שמתערבב עם זרע שמגיע מהאשכים. כריתת בלוטת הערמונית מונעת את פעולת השפיכה, כך שלמרות שעדיין מיוצר זרע - הוא אינו יכול לצאת מהגוף והתוצאה היא עקרות. אם אתה מעוניין בשימור פוריות, שוחח עם הצוות הרפואי על האפשרות להקפאת זרע טרם תחילת הטיפול.
טיפול בקרינה הוא שימוש בקרינה מייננת באנרגיה גבוהה, שנועדה להרוס גידולים ממאירים.
טיפול בקרינה יכול לשמש במצבים הבאים:
שיטת הקרינה הנפוצה ביותר לטיפול בסרטן הערמונית היא קרינה חיצונית, שמקורה במכשיר קרינה. טיפולים בקרינה מתבצעים במכון הקרינה של בית החולים במשך ימות השבוע, וסופי השבוע מוקדשים למנוחה. מחזור הטיפול יכול להימשך 10-8 שבועות. התכנון הוא החלק החשוב ביותר של הטיפול בקרינה, ועשוי להתבצע במשך ביקור אחד או שניים במכון הקרינה. יש לתכנן את הטיפול בקפידה כדי לוודא שיהיה יעיל ככל האפשר. תכנון הקרינה נעשה באמצעות CT סימולטור - מכשיר CT המבצע צילום חתך רוחבי של האזור המטופל, ומאפשר סימון מדויק של מיקום הקרינה. טרם הבדיקה תתבקש לשמור על תזונה מיוחדת ולעיתים תתבקש לעבור חוקן על מנת לרוקן את המעי. הדבר מאפשר קבלת צילומים ברורים יותר ועוזר לצוות הרפואי לתכנן היטב את הטיפול.
בתחילת כל טיפול בקרינה ימקם אותך הרנטגנאי בקפידה על מיטת הטיפול, ויוודא שנוח לך. במהלך הטיפול תישאר לבדך בחדר, אולם תוכל לשוחח עם הרנטגנאי, שיצפה בך. הטיפולים בקרינה אינם גורמים לכאב, אולם מצריכים שכיבה ללא תזוזה בזמן קבלת הטיפול.
ישנן דרכים שונות למתן טיפול בקרינה חיצונית:
קרינה קונפורמלית - מכשיר מיוחד, המחובר למכונת הקרינה, מכוון בקפידה את קרני האנרגיה כך שיתאימו לאזור ההקרנה.
IMRT (Intensity-modulated radiotherapy) - שיטה זו מכוונת את קרני האנרגיה בצורה מדויקת יותר מטיפול בקרינה קונפורמלית, ומאפשרת שימוש במינונים שונים של קרינה לאזורים שונים באיבר המטופל. מכשיר ®TomoTherapy משלב IMRT עם סריקת CT על מנת לדייק את הטיפול. בשיטה זו אלומות הקרינה מכוונות בהתאמה מדויקת לצורתה של בלוטת הערמונית. כך מופחתת הקרינה הנקלטת בתאים הבריאים ובאיברים הסמוכים לערמונית, כגון שלפוחית השתן ופי הטבעת. פיתוח חדש של IMRT הוא קרינה בשיטת Rapid Arc (קשת מהירה). טכניקה זו מקצרת את הביצוע של lMRT-n למספר דקות במקום כחצי שעה.
VMAT )Volumetric-Modulated Arc Therapy) - שכלול טכנולוגי של שיטת IMRT שבו מתן הקרינה הוא באמצעות קשתות הנוצרות על ידי רוטציה של ראש המאיץ. השיטה מאפשרת דיוק רב וקיצור משך הטיפול.
SBRT (Stereotactic body radiation therapy) - בשיטה זו ניתן טיפול קרינתי ממוקד לבלוטת הערמונית באמצעות מספר שדות קרינה, תוך בקרה קפדנית כך שמנות הקרינה להן נחשפים הרקטום ושלפוחית השתן הן מינימליות ומתחת לסף הסבילות.
השיטה מאפשרת מתן מנה גבוהה של קרינה במנה בודדת או במספר טיפולים קטן )על פי רוב 6-5 טיפולים), לעומת טיפול קרינתי קונבנציונלי הניתן במספר רב של מנות יומיות נמוכות הנפרסות על פני כמה שבועות.
(IGRT (Image-guided radiation therapy - טיפול קרינה מונחה תמונה, המאפשר מתן טיפול מדויק ביותר. ממש לפני או במהלך טיפול הקרינה מצולמות תמונות המשמשות לכיוונון הקרינה לאזור הטיפול, ולדיוק מקסימלי של הטיפול.
SABR (Stereotactic ablative body radiotherapy) - טיפול קרינה זעיר פולשני, המאפשר מתן כמויות גדולות של קרינה לאזורים קטנים באופן מדויק מאוד, לעיתים משמש לטיפול בסרטן הערמונית.
טיפולי הקרינה בטכניקות השונות אינם מומלצים בחולים עם מחלות דלקתיות כרוניות של המעי, בחולים עם הפרעות בהטלת השתן או בחולים עם ערמונית גדולה במיוחד.
הידרוג'ל SpaceOAR
תכשיר על בסיס מים שנועד להרחיק זמנית את דופן הרקטום הקדמי מהערמונית בזמן טיפול קרינתי בסרטן הערמונית. יצירת המרווח הזה מפחיתה את מנת הקרינה שמקבל הרקטום הקדמי ואת הסיכון לתסמיני מעיים כתוצאה מהטיפול הקרינתי. התכשיר מוזרק כנוזל לרווח שבין הערמונית לרקטום, מפריד את האיברים ואז מתגבש להידרוג׳ל רך. הג׳ל נשאר יציב במשך שלושה חודשים בזמן הטיפול הקרינתי ואז מתמוסס ונספג לחלוטין בגוף. השימוש בתכשיר מוצע כיום בכמה מרכזים רפואיים בארץ, אך נכון להיום אינו נמצא בסל הבריאות.
טיפול בקרינה חיצונית אינו הופך אותך לרדיואקטיבי, ואין חשש להימצא בקרבת אנשים, לרבות ילדים. מרבית תופעות הלוואי של הטיפול בקרינה חולפות בהדרגה עם סיום הטיפול, עם זאת תופעות אחרות עלולות להימשך כמה חודשים או אף לצמיתות.
תופעות לוואי לטווח קצר: הטיפול עלול לגרום לעייפות ולבחילה בעוצמות שונות. ייתכנו גירוי ברקטום המלווה בתחושת אי-נוחות, יציאות מרובות יותר ורכות יותר או שלשול, וכאב סביב פי הטבעת. הרופא יוכל לרשום תרופות להקלה, וייתכן שימליץ על שינויים בתזונה. כמו כן, ייתכנו קשיים בהשגת זקפה (אין-אונות), והשפעות על שלפוחית השתן: ציסטיטיס (דלקת בשלפוחית השתן), תחושת דחיפות רבה יותר בהטלת שתן, ו/או תחושת צריבה בזמן הטלת שתן. ניתן להקל את התופעות באמצעות תרופות. תופעות אלו חולפות בדרך כלל בהדרגה בתוך כמה שבועות לאחר סיום הטיפול. לעיתים נדירות, אם ישנם קשיים בהטלת שתן - אין מנוס מהחדרת צנתר לשלפוחית השתן. טיפול בקרינה גם עלול לגרום לנשירת חלק משיער הערווה. עם סיום הטיפולים השיער יצמח בחזרה, אך ייתכן שיהיה דליל או עדין יותר מבעבר.
תופעות לוואי לטווח ארוך: אי יכולת להשיג זקפה עלולה להתפתח גם לאחר שנתיים עד חמש שנים מסיום הטיפול. ההתמודדות עם תופעת לוואי זו עלולה להשפיע על חיי המין ועל מערכת היחסים עם בת/בן הזוג. עם זאת, חשוב לציין, כי ישנן שיטות המסייעות בשיפור התפקוד המיני.
חלק מהחולים עלולים לסבול מפגיעה קבועה במעי או בשלפוחית השתן. כלי הדם במעי ובשלפוחית יכולים להפוך שבריריים יותר, ועלול להופיע דם בשתן או בצואה. תופעות אלו עלולות להופיע חודשים ואף שנים לאחר הטיפול. אם תבחין בדימום כלשהו - חשוב לדווח על כך לרופא המטפל.
ייתכן שהיציאות יהיו תכופות יותר לאחר הטיפול, אך רק לעיתים נדירות ייתכן קושי מסוים בשליטה עליהן. לעיתים הטיפול עלול לגרום לדליפת שתן כתוצאה מנזק לעצבים השולטים על שרירי השלפוחית (אי שליטה במתן שתן), בעיקר אם בנוסף לטיפול הקרינתי התבצעה גם כריתת ערמונית או ניתוח TURP (ראה להלן).
אם הטיפול בקרינה ניתן לערמונית ולבלוטות הלימפה באזור האגן, הוא עלול לגרום לבצקת לימפטית בגפיים (תופעה הנקראת 'לימפדמה').
במקרים מסוימים של סרטן ערמונית בשלב מוקדם, תינתן קרינה פנימית באמצעות החדרת גרגירים רדיואקטיביים קטנים לתוך הגידול, הליך הנקרא 'ברכיתרפיה'. את החדרת הגרגירים, כ-100-80, ניתן לבצע בהרדמה כללית או בהרדמה אפידורלית (זריקה בגב). לאחר ההחדרה הגרגירים משחררים קרינה בקצב איטי. הם נשארים בגוף, אך הקרינה מתפוגגת בהדרגה במשך כשנה. לפני ההליך ימדוד הרופא את נפח בלוטת הערמונית, במטרה לזהות את גודלה ומיקומה המדויק. זיהוי זה ייעשה באמצעות סריקת אולטרה-סאונד רקטאלי (דרך הרקטום), המפיקה תמונה תלת-ממדית של הערמונית. באמצעות הסריקה ניתן יהיה להחליט כמה גרגירים נחוצים ואת מיקומם. על מנת שתמונת האולטרה-סאונד תהיה ברורה ככל הניתן, יש לרוקן את המעיים. לשם כך, תתבקש להקפיד על תזונה מיוחדת במשך 24 שעות לפני הבדיקה, ולבצע חוקן.
טיפול בקרינה פנימית הוא פשוט יותר מטיפול בקרינה חיצונית, מכיוון שהוא מורכב בדרך כלל מפגישת תכנון אחת ופגישת טיפול אחת בלבד.
הליך ההשתלה נמשך בין שעה לשעתיים. תחילה מוכנס גלאי אולטרה-סאונד לרקטום ולאחר מכן יוחדרו הגרגירים הרדיואקטיביים דרך העור שבין הערמונית לפי הטבעת. ההליך עלול לגרום לנפיחות מסוימת בערמונית, החוסמת את השופכה, וייתכן שיהיה צורך לנקז את השתן באמצעות צנתר זמני (קתטר), שיוסר כמה שעות לאחר מכן. על מנת למנוע זיהום לאחר ההשתלה, תקבל אנטיביוטיקה. מרבית הגברים יכולים להטיל שתן ללא כל קושי כבר ביום ההשתלה, ולרוב ניתן לשוב הביתה כבר ביום ההשתלה, אך יש להימנע מהרמת משא כבד או מפעילות גופנית מאומצת במשך יומיים-שלושה.
הקרינה הרדיואקטיבית של הגרגירים המושתלים נספגת בערמונית ואין סיכון לשהות בחברת אנשים אחרים. עם זאת, במשך כחודשיים-שלושה לאחר ההשתלה רצוי שילדים ונשים בהיריון (או שעשויות להרות) לא ישהו בקרבתך למשך פרקי זמן ארוכים. גרגירי הקרינה נותרים בבלוטת הערמונית באופן קבוע, אך ישנו סיכוי שגרגיר בודד יעבור בנוזל הזרע במהלך קיום יחסי מין, לכן מומלץ להשתמש בקונדום בשבועות הראשונים לאחר ההשתלה. ייתכן שנוזל הזרע יקבל צבע חום/שחור בשל דימום כתוצאה מההליך. לאחר השימוש בקונדומים יש להשליכם לפח באריזה כפולה.
תופעות הלוואי של ברכיתרפיה דומות לתופעות הלוואי של קרינה חיצונית, אך כוללות תופעות נפוצות נוספות:
בדומה לקרינה חיצונית, גם בקרינה פנימית ייתכנו בעיות בזקפה בשנים שלאחר הטיפול (בין 30% ל-50% מן המטופלים).
לטיפול בקרינה פנימית סיכון נמוך יותר לפגיעה במעי, אם כי הסיכון לבעיות בשתן )כגון היצרות השופכה) גבוה יותר. אחד מתוך שבעה גברים נזקק להחדרת צנתר זמני בשל אי יכולת להטיל שתן מיד לאחר ההליך. בחלק מהמקרים מתפתחת כעבור זמן מה היצרות של השופכה, שעלולה לגרום לבעיות במתן שתן. הסיכון לדליפת שתן עומד על כ-1%. לעיתים מורגשים כאב או אי-נוחות בעת מתן שתן, צורך תכוף להטיל שתן וזרם שתן חלש יותר. השפעות אלו, הנובעות בדרך כלל מהקרינה הנפלטת מהגרגירים בערמונית, משתפרות בתוך שלושה חודשים עד שנה, כאשר הגרגירים מאבדים חלק מהרדיואקטיביות שלהם. שתיית כמויות גדולות של נוזלים והימנעות מקפאין תסייע בהתמודדות עם תופעות אלו.
שילוב קרינה חיצונית ופנימית
בחלק מהמטופלים עם מחלה אגרסיבית יותר ניתן לשלב בין טיפול בקרינה חיצונית ובין ברכיתרפיה, על מנת לשפר את סיכויי ההחלמה.
בחלק מהמקרים יכולים להתאים טיפולים פוקאליים (טיפול נקודתי להסרת הגידול). הודות לשימוש ב-MRI מתאפשר איתור מדויק של התאים הממאירים בבלוטת הערמונית והתפתחו טיפולים שונים המתמקדים באזור הנגוע תוך שמירה על יתר הערמונית הבריאה. כך ניתן למנוע תופעות לוואי שונות שעלולות להתפתח כתוצאה מכריתה רדיקלית של הערמונית או מהקרנות, כגון אין אונות או חוסר שליטה במתן שתן.
טיפולים אלה, המשמידים גידולי ערמונית קטנים ללא השפעה על שאר בלוטת הערמונית, הם פולשניים פחות. הטיפולים משתמשים בחום, בקור או בשיטות אחרות, בעיקר לסרטן ערמונית בסיכון נמוך או בינוני. רובם לא אושרו כאפשרויות טיפול סטנדרטיות, כלומר הם אינם נמצאים בפרוטוקול הטיפול או בהנחיות של ארגונים שונים כטיפול ראשון.
טיפול בהקפאה מתבצע בהרדמה כללית או בזריקת הרדמה לגב. כמה מתמרים מתכתיים המוחדרים דרך העור אל אזור הגידול בבלוטת הערמונית, מכילים חנקן נוזלי שמקפיא ומשמיד את הגידול. אף שההליך נעשה בהרדמה מקומית, ייתכן שייגרם לך כאב, אך ניתן לטפל בו באמצעות משככי כאבים. לאחר ההקפאה צינורית (צנתר) מוחדרת לשלפוחית דרך הבטן, כדי לנקז את השתן. הצנתר מוסר כשבוע עד שבועיים לאחר הטיפול.
למי הטיפול מתאים?
ניתן לטפל בקריותרפיה בגברים שלהם סרטן ערמונית בשלב מוקדם ובסיכון נמוך, ושאינם מתאימים לניתוח או לטיפול בקרינה. עם זאת, רוב הרופאים אינם משתמשים בקריותרפיה כטיפול הראשון בסרטן הערמונית.
בהשוואה לטיפולים "הסטנדרטיים", קרי ניתוח או טיפול בקרינה, יש כיום פחות מידע על אודות היעילות ארוכת הטווח של קריותרפיה.
תופעות לוואי אפשריות
טיפול קריותרפי הוא פולשני פחות מניתוח, ולכן בדרך כלל תקופת האשפוז וההחלמה קצרה יותר ומלווה בפחות כאבים. ברוב המקרים יהיה ניתן לראות דם בשתן במשך יום או יומיים לאחר ההליך, ויורגשו כאבים באזור שבו הונחו המתמרים. נפיחות של הפין או שק האשכים שכיחה גם היא. הקפאה עלולה גם להשפיע על שלפוחית השתן והחלחולת (רקטום), ולגרום לכאב, לתחושות צריבה ולצורך לרוקן את השלפוחית והמעיים לעיתים קרובות. ברוב המקרים המעיים ושלפוחית השתן חוזרים לתפקוד תקין עם הזמן.
הקפאה פוגעת לעיתים קרובות בעצבים שליד הערמונית השולטים בזקפה. הפרעת זקפה שכיחה יותר לאחר טיפול בהקפאה מאשר לאחר כריתה רדיקלית של הערמונית ותופיע בכ-80% מן המטופלים.
בעיות בשליטה בשתן נדירות בגברים העוברים קריותרפיה כטיפול ראשון בסרטן הערמונית, אבל שכיחות יותר בגברים שכבר קיבלו טיפול בקרינה.
מתמר האולטרה-סאונד (מכשיר הקולט ומשדר גלי קול) מוחדר דרך פי הטבעת אל החלחולת (רקטום), ממפה את בלוטת הערמונית ומשדר גלי קול ממוקדים בעוצמה גבוהה, המפיקים חום נקודתי ומטפלים בגידול. המתמר מוקף בבלון צינון, המגן על דופן הרקטום. טיפול זה ניתן בהרדמה כללית או מקומית, ולאחר התאוששות והשגחה קצרה המטופל משוחרר לביתו.
תופעות לוואי אפשרויות
הדיוק והניטור בזמן אמת מצמצמים את תופעות הלוואי, כגון קשיי זקפה ודליפת שתן. מכיוון שהטיפול אינו חודרני ואינו מבוסס על קרינה מייננת, אין דימום או תופעות לוואי האופייניות לטיפולים בקרינה. תופעות הלוואי האפשריות הן זיהומים, היצרות בדרכי השתן, ולעיתים סיבוך בו נוצר חיבור בין צינור השופכה ובין הרקטום.
HIFU מתאים לחולים עם גידול בשלב מוקדם כתחליף למעקב, ניתוח או קרינה, או למי שמחלתם חזרה לאחר טיפול בקרינה, כאשר הגידול עדיין מוגבל לאזור הערמונית. טיפול זה הוא חדש יחסית, ואין עדיין תוצאות ומעקב ארוכי טווח לגבי יעילותו.
שימוש בזרם חשמל העובר דרך אלקטרודות דקיקות המקיפות את הגידול ופוגעות בשלמות הממברנות של תאיו. מטרת הטיפול ליצור חורים בדפנות הממברנות וכך להביא להרס התא הסרטני.
הפעולה מבוצעת במסגרת אשפוז יום ונעשית בהרדמה כללית. תחילה אזור הגידול מסומן באמצעות MRI, לאחר מכן מוחדרות מספר מחטים דקות (אלקטרודות) דרך העור אל הערמונית בהנחיית אולטרה-סאונד, כדי שיקיפו את אזור הגידול. זרם החשמל מועבר בין זוגות אלקטרודות. השיטה עדיין חדשה מאוד בטיפול בסרטן ערמונית ונחשבת ניסיונית.
תופעות לוואי אפשריות כוללות תחושת אי-נוחות/כאב קל או נפיחות באזור החדרת המחטים, דם בשתן בימים הראשונים או דם בזרע בשבועות הראשונים וצריבה במתן שתן. לאחר סיום התהליך יהיה צורך בשימוש בקתטר למשך יומיים עד חמישה ימים לאחר הטיפול, בהתאם למיקום הגידול בתוך הערמונית.
כיוון שלא נעשה שימוש בחום או קור, הסיכון לפגיעה באיברים סמוכים כמו הרקטום נמוך מאוד.
מכיוון שגידול סרטני בערמונית מונע על ידי הורמוני מין זכריים הנקראים 'אנדרוגנים', שהעיקרי בהם הוא טסטוסטרון, הורדת רמות ההורמונים הללו יכולה לעזור להאט את צמיחת הסרטן. טיפול הורמונלי נועד להוריד את רמות האנדרוגנים בגוף.
רוב האנדרוגנים מיוצרים באשכים, אבל בלוטות יותרת הכליה (בלוטות הממוקמות מעל הכליות) כמו גם הגידול עצמו בערמונית, יכולים גם הם להפריש אנדרוגנים.
טיפול הורמונלי לבדו אינו מרפא סרטן ערמונית, אבל מחקרים הוכיחו כי הוא יכול להקטין את הסיכון לחזרה של סרטן ערמונית מוקדם כאשר הוא ניתן בשילוב עם טיפולים אחרים, וכן הוא יכול לצמצם נפח של גידול מתקדם או להאט את צמיחתו.
טיפול הורמונלי יכול להינתן במצבים הבאים:
כריתת אשכים במצב של סרטן ערמונית מתקדם מקומי או גרורתי
לעיתים, במצבי חירום בהם יש צורך בטיפול מיידי, ימליץ הרופא על ניתוח כריתת אשכים ולא על טיפול הורמונלי שהשפעתו מתחילה רק לאחר כשבועיים עד שלושה שבועות. אף שמדובר בהליך כירורגי, הוא נחשב לטיפול הורמונלי מכיוון שהוא מסיר את המקור העיקרי לייצור הטסטוסטרון: האשכים.
מדובר בניתוח פשוט בו מבוצע חתך קטן בכיס האשכים )השק שמחזיק את האשכים) ומוסר החלק באשכים המייצר טסטוסטרון. לאחר ניתוח זה, המתבצע בהרדמה כללית או מקומית, כיס האשכים הופך קטן יותר. לעיתים מסירים את שני האשכים במלואם. כריתת אשכים יעילה באותה מידה כמו טיפול הורמונלי בדיכוי פעילות יותרת המוח, אך חוסכת את הצורך בזריקות חוזרות. לניתוח ישנן השפעות מיידיות, כגון כאב קל, נפיחות ושטפי דם בכיס האשכים, וכן תופעות לוואי הדומות לטיפול הורמונלי, כגון גלי חום ואין-אונות.
חוסמי הורמונים LHRH/GnRH מסוג אגוניסטים (agonists)
אגוניסטים הם תרופות החוסמות את מעבר המסר מהמוח לאשכים לייצר טסטוסטרון, וכך מונעים את ייצורו. עקב פעולה זו התאים הסרטניים גדלים בקצב איטי יותר או שגדילתם נעצרת, והגידול עשוי להתכווץ. פעולה זו מכונה לעיתים 'סירוס כימי'. מטרת הטיפול היא להוריד את רמת הטסטוסטרון מתחת ל"רמת הסירוס" שהיא 50 נ"ג/מ"ל.
ההשפעות של אגוניסטים הן לרוב הפיכות, ולכן ייצור הטסטוסטרון מתחדש בדרך כלל שוב לאחר הפסקת הטיפול. התאוששות הטסטוסטרון יכולה להימשך בין 6 חודשים ל-24 חודשים. בחלק קטן מהמטופלים ייצור הטסטוסטרון אינו חוזר.
אג וניסטים של LHRH מוזרקים או ממוקמים כשתלים קטנים מתחת לעור. בהתאם לסוג התרופה הם עשויים להינתן פעם בחודש או פעם בשנה.
תרופות אלו כוללות: לאופרורלין אצטט - Leoprorelin acetate (אליגרד® - ®Eligard, לוקרין® - ®Lucrin)*, גוסרלין אצטט - acetate Goserelin (זולדקס® - ®Zoladex)*, טריפטורלין אצטט - acetate Triptorelin (דקפפטיל® - ®Decapeptyl)*.
בתחילת הטיפול הזריקות עלולות להחמיר את התסמינים, תופעה הנקראת 'התלקחות גידול' ( tumor flare). כדי לעצור את ההתלקחות יש ליטול טבלית אנטי-אנדרוגן (ראה בהמשך) במשך 4 עד 6 שבועות מתחילת הטיפול. טיפול זה נקרא 'טיפול משולב' Combined Androgen Blockade - CAB.
חוסמי הורמונים LHRH/GnRH מסוג אנטגוניסטים (antagonists)
האנטגוניסטים גם הם תרופות המונעות מן האשכים לייצר טסטוסטרון, אך הם עושים זאת מהר יותר ולא גורמים לתופעת ההתלקחות. התרופה הקיימת היום מסוג זה היא דגרליקס - Degaralix (פירמגון® - ®Firmagon)* הניתנת בזריקה נוזלית מתחת לעור הבטן אחת לחודש. התרופה נמצאת בסל הבריאות לטיפול בסרטן מתקדם של הערמונית תלוי הורמונים בחולים עם צורך דחוף בהורדת רמות טסטוסטרון, על פי מספר קריטריונים.
אנטי-אנדרוגנים (Anti androgens)
בעוד אגוניסטים ואנטגוניסטים של LHRH מורידים את רמות הטסטוסטרון בדם, התרופות נגד אנדרוגנים חוסמות את קשירת הטסטוסטרון לקולטנים אנדרוגנים, שהם מבנים כימיים בתאים הסרטניים המאפשרים לטסטוסטרון לחדור אל התא.
אנטי-אנדרוגנים ניתנים כטבליות, והנפוצים שבהם הם: ביקלוטאמיד - Bicalutamide (קזודקס® - ®Casodex)*, ופלוטאמיד - Flutamide (יולקסין® - ®Eulexin)*
תרופות חדשות יותר מהסוג הזה כוללות אנזלוטאמיד - Enzalutamide (אקסטנדי®- Xtandi®)*, אפלוטמיד - Apalutamide (ארליאדה® - ®Erleada)*, דרולוטמיד - Darolutamide (נובקה® - ®Nubeqa)*.
התרופות החדשות ניתנות במסגרת סל הבריאות כאשר תרופות הורמונליות אחרות הפסיקו להשפיע, מצב המכונה סרטן ערמונית "עמיד סירוס": אפלוטמיד ודר1לו-טמיד נמצאות בסל הבריאות לטיפול בסרטן לא גרורתי ואנזלוטאמיד נמצא בסל לטיפול בסרטן גרורתי.
טיפול להורדת רמות אנדרוגנים מבלוטות יותרת הכליה ומהגידול עצמו
התרופה אבירטרון אצטאט - Abiraterone Acetate (זייטיגה® - ®Zytiga)* חוסמת אנזים הנקרא CYP17, וכך עוצרת ייצור טסטוסטרון בתאי בלוטות יותרת הכליה ותאי הגידול. התרופה ניתנת בטבלייה הנלקחת כל יום בשילוב עם התרופה הסטרואידית פרדניזון, למניעת חלק מתופעות הלוואי של אבירטרון. התרופה נמצאת בסל הבריאות לסרטן גרורתי עמיד לסירוס.
תופעות הלוואי השכיחות כוללות חולשה, נפיחות או כאב במפרקים, נפיחות ברגליים, גלי חום, שלשולים, הקאות, קוצר נשימה ואנמיה. התרופה עלולה גם לגרום לתופעות לוואי נוספות, כגון לחץ דם גבוה, רמות אשלגן נמוכות בדם, עייפות ואגירת נוזלים.
הפסקות זמניות בין הטיפולים ההורמונליים (Intermittent hormonal therapy)
לאחרונה מצטברות עדויות שבחולים עם מחלה גרורתית בשלב התחלתי של טיפול או בחולים עם עליית PSA לאחר ניתוח או טיפול בהקרנות, ניתן לתת טיפול הורמונלי לסירוגין, עם הפסקות בין הטיפולים, ובמקרים מתאימים אין צורך במתן טיפול הורמונלי רציף.*או תרופות המכיות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
מידע מפורט על התרופות והטיפולים ניתן למצוא כאן
טיפול הורמונלי עשוי להאט או לעצור את צמיחתם של התאים הסרטניים במשך שנים רבות, ואינו משפיע על תפקוד המעי או שלפוחית השתן. עם זאת, לכל תרופה תופעות לוואי שונות, לכן חשוב לשוחח עם הרופא עליהן, בהתאם לטיפול הספציפי שתקבל.
התופעות השכיחות כוללות:
בעיות זקפה ואובדן החשק המיני: מרבית הטיפולים ההורמונליים גורמים בדרך כלל לבעיות זקפה ולאובדן החשק המיני בזמן קבלת הטיפול. כאשר הטיפול מופסק, הבעיה עשויה לחלוף. הסיכון לבעיות אין-אונות נמוך יותר בתרופות מסוג אנטי-אנדרוגנים מאשר בתרופות הניתנות בזריקה. תיתכן גם התכווצות הפין או האשכים כתוצאה מן הטיפולים.
גלי חום והזעות: כמחצית מהגברים המקבלים טיפולים הורמונליים עלולים לסבול מגלי חום והזעות, שיחלפו עם תום הטיפול. ניתן להתמודד איתם באמצעות טיפול תרופתי.
איבוד מסת שריר, כאבי שרירים ומפרקים: טיפול הורמונלי יכול לגרום לירידה ברקמת השריר ולעלייה בשומן הגוף. חלק מהגברים חווים גם כאבי שרירים או כאבי מפרקים בזמן הטיפול. תרגילי התנגדות עדינים כגון הרמת משקלים קלים או שימוש ברצועות התנגדות אלסטיות, יכולים לעזור למנוע אובדן מסת שריר ולשמור על השרירים חזקים.
עלייה במשקל: הטיפול ההורמונלי עלול להוביל לעלייה במשקל ובאחוזי השומן, בייחוד בשנה הראשונה לטיפול.
ירידה בצפיפות העצם: ראה מידע מורחב על הטיפול בבעיות בעצמות בפרק "הטיפול בסרטן ערמונית גרורתי".
תחושת עייפות: טיפול הורמונלי בסרטן הערמונית עלול לגרום לעייפות משמעותית. דווח לצוות המטפל אם העייפות משפיעה על שגרת החיים שלך, שכן יש דרכים להתמודד איתה.
ירידה בתפקוד הקוגניטיבי או בעיות זיכרון: חלק מן הגברים המקבלים טיפול הורמונלי מדווחים על בעיות ריכוז או זיכרון. יש דרכים להקל עליך, כמו יצירת רשימות כדי לא לשכוח משימות חשובות. דווח לצוות המטפל אם בעיות זיכרון מכבידות עליך.
נפיחות ורגישות בשד: תרופות מסוימות יכולות לגרום לתופעות אלה, ולכן ייתכן שיומלץ לך על מחזור קצר של טיפול בקרינה במינון נמוך לאזור השד, לפני תחילת הטיפול ההורמונלי. כך ניתן למנוע ברוב המקרים את הנפיחות, והטיפול גורם למעט מאוד תופעות לוואי, אם בכלל. לחלופין, ניתן לקחת מינון נמוך של תרופה הורמונלית אחרת בשם טמוקסיפן - Tamoxifen, שיכולה למנוע את הנפיחות.
דיכאון: ישנם החווים שינויים במצב הרוח ואפילו דיכאון בזמן הטיפול. פנה לעזרה מקצועית במידת הצורך.
תסמונת מטבולית: תופעת לוואי משמעותית היא הסיכון לפתח תסמונת מטבולית הכוללת מגוון מצבים, כגון השמנת יתר, רמות גבוהות של כולסטרול בדם ולחץ דם גבוה, המגבירים את הסיכון של האדם למחלות לב, שבץ וסוכרת.
תופעות לבביות: על פי עדות מצטברת ייתכן שהסיכון לאירועים לבביים הקשורים לטיפול הורמונלי לסרטן הערמונית נמוך יותר בטיפול בהורמונים מסוג אנטגוניסטים 7-GnRH מאשר בטיפול מסוג אגוניסטים.
מומלץ לדון עם הצוות הרפואי על היתרונות והחסרונות של טיפול הורמונלי. כאשר מדובר בסרטן ערמונית גרורתי, במיוחד אם הוא מתקדם וגורם לתסמינים, היתרונות של הטיפול ההורמונלי לרוב עולים בהרבה על הסיכונים של תופעות לוואי.
בעת קבלת טיפול הורמונלי מומלץ מאוד לנקוט צעדים למזעור תופעות לוואי אפשריות. אלה כוללים פעילות גופנית סדירה, הפסקת עישון, תזונה מאוזנת, הקפדה על צריכה מספקת של ויטמין D וסידן ומעקב קרדיווסקולרי סדיר.
שלא כמו בסוגי סרטן אחרים, כימותרפיה איננה מהווה חלק מהטיפול הסטנדרטי לסרטן ערמונית מוקדם, אך יכולה לשמש במקרים שבהם הסרטן התפשט מחוץ לערמונית, כאשר טיפול הורמונלי כבר אינו מועיל או בשילוב עם טיפול הורמונלי. ראה להלן בפרק 'סרטן ערמונית גרורתי'.
ראה מידע להלן בפרק 'סרטן ערמונית גרורתי'.
אפשרויות הטיפול בסרטן ערמונית מקומי שלא התפשט לבלוטות הלימפה או לאיברים מרוחקים והוא מוגדר 'בסיכון נמוך' כוללות מעקב פעיל, כריתה של הערמונית או טיפול בקרינה (חיצונית או פנימית). הבחירה בין שתי האפשרויות האחרונות תלויה בעיקר בהעדפת המטופל, בהתחשב בפרופיל תופעות הלוואי של כל סוג טיפול. כמו כן, קיימים הטיפולים הפוקאליים שהוזכרו למעלה, שרובם חדשים יותר וקיים פחות מידע ארוך טווח לגביהם.
על פי המידע שהצטבר עד עכשיו, יעילות הטיפול דומה בכריתה רדיקלית של הערמונית ובטיפולי קרינה.
אם הסרטן המקומי מוגדר בעת האבחנה 'בסיכון בינוני', הטיפול לרוב יתחיל מיד. האפשרויות כוללות כריתה של הערמונית או טיפול בקרינה, לרוב יחד עם טיפול הורמונלי. ניתן לבחור להישאר במעקב פעיל בלבד, אך יש לזכור כי קיים סיכון מוגבר להתפשטות הסרטן לעומת טיפול בניתוח או בקרינה.
בסרטן מקומי בסיכון גבוה האפשרויות הן ניתוח, קרינה חיצונית יחד עם טיפול הורמונלי או קרינה חיצונית ופנימית בשילוב טיפול הורמונלי.
המשמעות של סרטן מקומי מתקדם היא כי הגידול פרץ את הכיסוי החיצוני של בלוטת הערמונית ("הקופסית") והתפשט לרקמות סמוכות, כגון בלוטות הזרע. אפשרויות הטיפול כוללות קרינה בשילוב טיפול הורמונלי או כריתה של הערמונית או טיפול הורמונלי לבדו.
המונח סרטן ערמונית מתקדם יכול להתייחס לכמה מצבים אפשריים: סרטן שחוזר כעבור זמן לאחר הטיפול הראשוני (חזרה ביו-כימית), סרטן שמתקדם והופך גרורתי בזמן הטיפול או סרטן ערמונית שאובחן כבר בשלב הגרורתי.
לסרטן ערמונית מתקדם יכולים להיות מאפיינים שונים:
אפשרויות הטיפול
כשהמחלה מתקדמת אפשר לקבל טיפול שישלוט בהתקדמות המחלה למשך זמן רב ככל האפשר, יקל את התסמינים וישפר את איכות החיים. למרבית החולים בסרטן ערמונית מתקדם מומלץ לקבל טיפול הורמונלי המפחית את רמות הטסטוסטרון בגוף באמצעות טבליות, זריקות או ניתוח הסרה של האשכים. אם הטיפול ההורמונלי אינו מצליח לשלוט בהתקדמות המחלה, ניתן לקבל כימותרפיה (טיפול כימי). טיפול בקרינה משמש לעיתים להקלת כאבי עצמות, וניתן לקבל גם טיפולים נוספים להקלת התסמינים, כגון משככי כאבים.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לשלוט בגידול לאורך זמן, יש לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. לעיתים אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט או לעצור את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. אם אתה בוחר שלא לקבל טיפול למחלתך, תוכל לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. טיפול זה נקרא 'טיפול תומך' או 'פליאטיבי' (פירוט בהמשך).
בדיקות עזר לבחירת הטיפול בסרטן ערמונית מתקדם
בדיקות Prolaris ו-Decipher (שתוארו בפרק "הטיפול בסרטן הערמונית") יכולות לסייע גם בהחלטה על מתן טיפול משלים בחולים בסיכון גבוה לאחר ניתוח או טיפולי קרינה.
טיפול בחזרה ביו-כימית (עליית PSA לאחר טיפול ראשוני בניתוח, בקרינה או בטיפול פוקאלי)
לאחר הטיפול הראשוני רמת ה-PSA בדם שלך תנוטר בקביעות.
לאחר כריתה רדיקלית של הערמונית רמת ה-PSA בדם אמורה לרדת לרמות בלתי מדידות (קרי פחות מ-0.008 ng/mL). עלייה לרמה של מעל 0.2 ng/mL שמאומת בבדיקה נוספת נחשבת סימן לחזרת מחלה ביו-כימית )biochemical recurrence) גם אם היא לא מלווה בתסמינים כלשהם.
לאחר הטיפול בקרינה רמת ה-PSA אינה יורדת לאותן רמות נמוכות כמו לאחר ניתוח. גם דפוס הירידה שונה: רמות ה-PSA לאחר קרינה נוטות לרדת באיטיות ועשויות שלא להגיע לרמתן הנמוכה ביותר עד שנתיים או יותר לאחר הטיפול. הרמה הנמוכה ביותר שאליה יורד ה-PSA נקראת נדיר (nadir). עלייה של 2 ng/mL או יותר מעל הנדיר שנמדד לאחר סיום הקרינה תיחשב לחזרת מחלה.
חזרה ביוכימית צפויה להתרחש ב-30-20% מן המטופלים שעברו ניתוח, טיפולי קרינה או טיפול פוקאלי.
לא בכל מקרה של עליית PSA לאחר טיפול ראשוני יהיה צורך מיידי בטיפול נוסף. כיוון שסרטן הערמונית גדל לעיתים קרובות לאט, גם בחזרה הוא עשוי שלא לגרום לבעיות במשך שנים רבות. מדדים כמו קצב עליית ה-PSA וציון הגליסון המקורי של הגידול, כמו גם ביצוע בדיקות הדמיה חוזרות, יכולים לעזור בחיזוי המהירות שבה הסרטן עלול להופיע באיברים מרוחקים בגוף ולגרום לבעיות.
אם עליית ה-PSA אינה מלווה בתסמינים ניתן לבחור במעקב פעיל ולהתחיל טיפול נוסף בעתיד אם הנתונים יצביעו על צורך בכך. אם יוחלט להתחיל מיד בטיפול המשך, טיבו יהיה תלוי בשאלה היכן הגידול החוזר ממוקם ואילו טיפולים כבר ניתנו בעבר.
טיפול לאחר כריתה רדיקלית של הערמונית
ניתן לטפל בקרינה לבד או בשילוב עם טיפול הורמונלי.
טיפול לאחר קרינה
אפשרויות הטיפול עשויות לכלול קריותרפיה (טיפול בהקפאה) או כריתת ערמונית רדיקלית, אולם כאשר טיפולים אלו נעשים לאחר הקרנות, קיים סיכון גבוה יותר באופן משמעותי לתופעות לוואי, כגון בעיות בשליטה בשתן (15-10% מן המנותחים יסבלו מזליגת שתן המחייבת שימוש במוצרי ספיגה) ואין-אונות במרבית החולים. טיפול חוזר בקרינה לרוב אינו אפשרי בגלל פוטנציאל מוגבר לתופעות לוואי חמורות, אם כי במקרים מסוימים ברכיתרפיה (טיפול בקרינה פנימית) עשויה לשמש כטיפול שני לאחר קרינה חיצונית.
טיפול לאחר טיפול פוקאלי
לאחר הטיפול הראשון ניתן לבצע טיפול פוקאלי נוסף באותה הטכנולוגיה או בטכנולוגיה אחרת. כמו כן ניתן לבצע טיפולי קרינה או ניתוח לפי הצורך. אם חזרת המחלה היא מחוץ לערמונית, הטיפול המועדף הוא טיפול הורמונלי.
הטיפול בסרטן ערמונית עמיד לסירוס לא גרורתי (nmCRPC)
סרטן עמיד לסירוס לא גרורתי לא תמיד גורם לתסמינים. מטרת הטיפול היא לעכב את הפיכת הגידול לגרורתי עד כמה שניתן. אפשרויות הטיפול כוללות:
אם אתה כבר נוטל אנטי-אנדרוגן, הפסקת התרופה האנטי-אנדרוגנית עשויה לצמצם את היקף הגידול הסרטני לתקופה מסוימת. תופעה זו נקראת ׳תגובת גמילה מאנטי-אנדרוגנים', והיא מתרחשת בכ-25% מהגברים המפסיקים את הטיפול.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
אין תרופה לסרטן ערמונית גרורתי, אך לרוב ניתן לטפל בו במשך זמן רב. אנשים רבים חיים עם סרטן ערמונית, אפילו כאשר המחלה מתקדמת. לעיתים קרובות סרטן הערמונית גדל לאט, וכיום ישנן אפשרויות טיפול יעילות שמקילות את התסמינים ומאריכות את החיים.
טיפול הורמונלי הוא הטיפול העיקרי לגברים עם סרטן ערמונית גרורתי. הטיפול עשוי לצמצם את היקף הגידול, לעכב את התפתחותו ולהקל את תסמיני המחלה. הרופא יעקוב אחר התגובה לטיפול בבדיקות ומדידות של התסמינים. רמת ה-PSA היא מדד טוב מאוד ליעילות הטיפול. אם המחלה מתקדמת למרות הטיפול, הרופא יציע לך לנסות טיפול אחר.
הטיפול במצב זה משלב טיפול הורמונלי סטנדרטי כפי שהוזכר קודם יחד עם טיפול הורמונלי הכולל אחד מהתכשירים הבאים: אבירטרון אצטט - Abiraterone acetate (זייטיגה®- Zytiga®), אנזלוטאמיד - Enzalutamide (אקסטנדי® - ®Xtandi)*, אפלוטמיד - Apalutamide (ארליאדה® - ®Erleada)* או כימותרפיה מסוג דוסטקסל - Docetaxel (טקסוטר ® -®Taxotere)*. חשוב לציין שיש מצבים של היקף מחלה גרורתית מצומצם שבהם ניתן לשקול מתן קרינה חיצונית לבלוטת הערמונית.
ניתן לקרוא עוד על התרופות והטיפולים בחוברת זו כאן. לקבלת המידע, ללא תשלום, ניתן לפנות גם בשיחת חינם ליטלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
אפשרויות הטיפול כוללות טיפול הורמונלי, כימותרפיה, טיפול ממוקד וטיפול בחומרים רדיואקטיביים. אם הסרטן אובחן בשלב מתקדם, כריתה מלאה של בלוטת הערמונית לא תועיל, אולם ייתכן שהרופאים ימליצו על ניתוח הנקרא TURP להקלת בעיות הקשורות למתן שתן (פירוט בהמשך).
גם במקרה של סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס ייתכן שתמשיך לקבל טיפול הורמונלי, לעיתים בתוספת טיפול מסוג אבירטרון אצטט - Abiraterone acetate (זייטיגה® - ®Zytiga)*, אנזלוטאמיד - Enzalutamide (אקסטנדי® - ®Xtandi)*, אפלוטמיד - Apalutamide (ארליאדה® - ®Erleada)* גם במצב זה, אם אתה כבר נוטל אנטי-אנדרוגן, לפעמים סרטן הערמונית יפסיק לגדול לזמן מה אם תפסיק את הטיפול באנטי-אנדרוגן.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול כימי (כימותרפיה)
בטיפול כימי נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. בסרטן ערמונית גרורתי ניתנים טיפולים כימיים בניסיון לצמצם את היקף הגידול הסרטני, לשלוט בהתקדמות המחלה ולהקל את התסמינים, במטרה לשמר איכות חיים טובה ולהאריך את תוחלת החיים.
מחקרים הראו כי שילוב של טיפול כימי מיד עם תחילת הטיפול ההורמונלי בחולים עם מחלה גרורתית עשוי להאריך באופן ניכר ובצורה משמעותית את תוחלת החיים של המטופלים, בהשוואה למתן טיפול הורמונלי בלבד.
התרופות הכימיות ניתנות בדרך כלל בזריקה לווריד. לרוב, התרופה הכימית הראשונה שתינתן היא דוסטקסל - Docetaxel (טקסוטר® - ®Taxotere)* יחד עם סטרואידים (כגון פרדניזון). תרופה זו נמצאה מאריכת חיים כקו טיפולי שני גם לאחר מתן טיפול הורמונלי.
אם הדוסטקסל אינה מועילה או מפסיקה להשפיע, התרופה הבאה שתינתן בדרך כלל היא קבזיטקסל - Cabazitaxel (ג'בטנה® - Jevtana®)* בשילוב פרדניזון. סוגי כימותרפיה נוספים כוללים מיטוקסנטרון - Mitoxantrone (נובטרון® - ®Novatrone, אסטראמוסטין® - ®Estramustine, אסטרציט® - ®Estracyt®)*.
כל התרופות הללו נמצאות בסל הבריאות.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
מידע מפורט על הטיפול הכימי ניתן למצוא כאן. לקבלת חוברת מודפסת 'הטיפול הכימי', ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה בטל': 1-800-599-995.
תופעות לוואי אפשריות של הטיפול הכימי:
תרופות כימיות יכולות לגרום לתופעות לוואי, אם כי ניתן לשלוט בהן בדרך כלל בטיפול תרופתי. הרופאים יבחנו בקפידה את היתרונות והחסרונות האפשריים של כימותרפיה במצבך הספציפי. כל אדם מגיב אחרת לכימותרפיה - לחלק מהמטופלים יש מעט תופעות לוואי, ואילו לאחרים יש יותר.
תופעות הלוואי העיקריות הן עמידות מופחתת לזיהומים, שטפי דם או דימומים, אנמיה )ספירה נמוכה של כדוריות דם אדומות), בחילות והקאות, פצעים בפה, תיאבון ירוד, נשירת שיער, תשישות ועייפות ועוד.
תופעות לוואי האופייניות לתרופה דוסטקסל: בצקות בגפיים התחתונות (לאחר טיפול ממושך), עקצוצים בכפות הידיים והרגליים, דמעת וקשיי נשימה (נדיר).
תופעות לוואי האופייניות לתרופה קבזיטקסל: שלשולים העלולים להיות חמורים, עצירות (יש להקפיד על שתייה מרובה), כאבי בטן, הפרעה עצבית בכפות הידיים והרגליים הקרויה 'נוירופתיה היקפית' וכאבי מפרקים.
תופעת לוואי של התרופה מיטוקסנטרון: במקרים נדירים עלולה לגרום ללוקמיה כעבור כמה שנים.
תופעת לוואי של התרופה אסטראמוסטין: קשורה לסיכון מוגבר לקרישי דם.
גם אם קשה להתמודד עימן לפעמים, תופעות לוואי אלו חולפות בהדרגה לאחר תום הטיפול. הרופא יוכל לדון איתך בתופעות הצפויות בהתאם לטיפול שתקבל.
ניתן למצוא מידע מפורט על תופעות הלוואי השונות באתר.
לקבלת חוברות מודפסות ללא תשלום על תופעות הלוואי השונות, כגון 'בחילות והקאות הנלוות לטיפול כימי וקרינתי', 'המלצות תזונה למתמודדים עם מחלת הסרטן', 'התמודדות עם נשירת שיער' ו'תשישות ועייפות בקרב חולי סרטן', ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה) בסרטן ערמונית גרורתי
טיפול ביולוגי פועל באופן ממוקד נגד מטרות מולקולריות שהן ייחודיות לתאים סרטניים, בעזרת תרופות הנקשרות לקולטנים או לחלבונים הנמצאים בתאי גידול או בגוף, כדי לעכב או לחסום את הצמיחה וההתפשטות של התאים הסרטניים.
בכ-20% מן החולים עם סרטן ערמונית מתקדם קיימות מוטציות מסוג BRCA1/2 (הוזכרו בפרק 'גורמי סיכון'). מוטציות אלו מגיבות בשיעור גבוה לתרופות מכווננות המעכבות חלבון פארפ (PARP). שתי תרופות מסוג מעכבי פארפ הן אולפאריב - Olaparib (לינפארזה® - ®Lynparza)* ורוקפאריב - Rucaparib (רוברקה® - ®Rubraca)*. שתיהן אושרו לטיפול בסרטן ערמונית עמיד סירוס (mCRPC), אך אינן נכללות בסל הבריאות הישראלי להתוויה זו.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
אימונותרפיה
אימונותרפיה היא חלק מהטיפול המכוונן, ותרופות אימונותרפיות מסייעות למערכת החיסון של הגוף לזהות ולהרוס תאים סרטניים.
אימונתרפיה המשמשת בטיפול בסרטן ערמונית היא מסוג 'מעכבי נקודות בקרת חיסון' (immune checkpoint inhibitors) - טיפול הפועל להסרת מחסומים שמציבים תאי הסרטן כלפי מנגנון בקרת מערכת החיסון כדי לחמוק ממנה.
פמברוליזומאב - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)*, היא תרופה המכוונת 1-7-PD, חלבון בקרה על תאי מערכת החיסון הנקראים תאי T, שבדרך כלל עוזר למנוע מהתאים הללו לתקוף תאים נורמליים בגוף. על ידי חסימת 1-PD, תרופה זו מגבירה את התגובה החיסונית נגד תאי סרטן הערמונית.
התרופה נמצאת בסל הבריאות לסרטן ערמונית גרורתי בקרב חולים עם אי-יציבות גנומית גבוהה (High instability microsatellite - MSI-H) או ליקויים במנגנון תיקון דנ"א ( MisMatch Repair - dMMR deficient) ושמחלתם התקדמה לאחר ארבעה קווי טיפול או יותר, והם מועמדים לטיפול בתרופה ממשפחת מעכבי נקודות בקרה.
בדיקת MSI-H/dMMR לאיתור ירידה בביטוי החלבונים האחראיים לתיקון טעויות בחומר התורשתי של התא הגידולי נמצאת גם כן בסל למטופלים עם גידולים סולידיים מתקדמים לא נתיחים או גרורתיים, המועמדים לטיפול בתרופה ממשפחת מעכבי בקרה.
טיפולי קרינה לסרטן ערמונית גרורתי לעצמות
בכ-30-20% מן החולים בסרטן הערמונית יתפתחו גרורות בשלב מסוים. כאשר סרטן ערמונית מתפשט לאיברים נוספים בגוף, הגרורות מופיעות לרוב קודם כל בעצמות. הרוב המוחלט של החולים בסרטן ערמונית עמיד לסירוס יפתחו גרורות בעצמות )הנקראות גם גרורות גרמיות), העלולות לגרום לכאב, שברים פתולוגיים, דחיסה של עמוד השדרה ובכך למגבלה תפקודית ולפגיעה באיכות החיים.
תרופות רדיו-איזוטופיים הן תרופות המכילות יסודות רדיואקטיביים. הן מוזרקות לווריד ופולטות קרינה שהורגת תאים סרטניים. תרופות אלו יכולות לשמש לטיפול בסרטן הערמונית שהתפשט לעצמות, כמו גם להקלת תסמינים הנגרמים על ידי הגרורות בעצמות.
אלפרדין - Alpharadine chloride (קסופיגו® - ®Xofigo) (רדיום-223)
תרופה הניתנת דרך הווריד ופולטת קרינה מסוג אלפא, שהיא קרינה בעלת עוצמה חזקה וכושר חדירה נמוך. היא פועלת באופן ממוקד נגד הגרורות בעצמות: הקרינה פוגעת בדנ"א של התאים הסרטניים וגורמת נזק מינימלי בלבד לרקמות ולתאים הבריאים שבקרבת הגידול.
הטיפול אינו מתאים במקרה שהסרטן התפשט לאיברים כמו הכבד, או אם יש נוכחות גדולה של תאים סרטניים בבלוטות הלימפה.
לאחר הטיפול באלפרדין יכולה להימצא כמות קטנה של קרינה בשתן למשך כמה ימים. יש לקבל הדרכה מהצוות המטפל באשר לכללי זהירות לאחר הטיפול (מגע עם אנשים, בייחוד ילדים ונשים הרות, שימוש בשירותים ועוד).
התרופה עלולה להפחית את רמת כדוריות הדם הלבנות ולהעלות את הסיכון לזיהומים. במחקרים נמצא כי הטיפול באלפרדין מאריך את תוחלת החיים בחולי סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס עם גרורות לעצמות בלבד (להבדיל מאיברים אחרים כמו הכבד) ומפחית את השפעת הגרורות בעצמות.
הטיפול נמצא בסל הבריאות לחולי סרטן ערמונית עמיד לסירוס, עם גרורות בעצמות הגורמות לתסמינים, וללא גרורות באיברים פנימיים או גרורות משמעותיות בקשריות לימפה.
לוטציום – LUTETIUM (177LU) VIPIVOTIDE TETRAXETAN (פלוויקטו® - ® PLUVICTO)*
יסוד כימי הנקשר לחלבון PSMA המצוי על פני התאים הסרטניים, הפולט קרינה רדיואקטיבית ישירות לתאים הסרטניים ומשמיד אותם באופן ממוקד. לוטיציום מיועד לטיפול בחולי סרטן ערמונית גרורתי עמיד לטיפול הורמונלי חיובי לאנטיגן ממבנה ספציפי לערמונית (PSMA) אשר טופלו בטיפול הורמונלי וכימי, או שאינם מתאימים מבחינה רפואית לטיפול בכימותרפיה. הטיפול נרשם בישראל וניתן בכמה מרכזים רפואיים בארץ, אך אינו כלול בסל הבריאות. לאחר הטיפול בלוטציום כמות מסוימת של קרינה נשארת בשתן לתקופה של עד 30 יום, לכן יש להגביל את המגע עם אנשים קרובים, ולקבל מהצוות המטפל הנחיות לגבי כללי זהירות והתנהגות.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
בדיקת (CTC (Circulating Tumor Cells
בדיקת תאי גידול סרטני במחזור הדם. בדיקה זו אושרה על ידי ארגון FDA-n האמריקני ועל ידי משרד הבריאות בישראל, לחולי סרטן ערמונית בשלב גרורתי. הבדיקה עוקבת אחר תאים סרטניים שניתקו מהגידול הסרטני הראשוני ונעים בזרם הדם, באמצעות טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת לאתרם בבדיקת דם פשוטה. הבדיקה מספקת מידע על אופיו הביולוגי של הגידול, על מצב המחלה (נסיגה או התקדמות) ועל יעילות הטיפול הניתן לחולה כבר מהשבוע הראשון לתחילתו.
CTDNA (Circulating Tumor DNA)
בדיקה לאיתור שינויים גנטיים )מוטציות) בשברי חומר גרעיני ממקור גידול ברקמת גידול או בדם. בדיקת ctDNA בדם קרויה לעיתים 'ביופסיה נוזלית'. בדיקה זו יכולה לאתר שינויים שמהווים אינדיקציה לטיפול מכוונן (ממוקד מטרה), ויש לה פוטנציאל לנטר את מצב המחלה (נסיגה או התפתחות) לאורך הטיפול בה ולספק מידע על התגובה לטיפול ועל יעילותו.
שתי הבדיקות ניתנות לביצוע בארץ, אך לא במסגרת סל הבריאות.
בנוסף לטיפול למטרת ריפוי או למטרת שליטה והאטה של הגידול הסרטני עצמו, חלק חשוב בטיפול בסרטן הערמונית הוא הקלת התסמינים ותופעות הלוואי. גישה זו נקראת 'טיפול פליאטיבי' או 'טיפול תומך'.
כאמור, גרורות בסרטן ערמונית יופיעו לרוב בראש ובראשונה בעצמות. אם הסרטן כבר הגיע לעצמות, שליטה או הקלת כאבים וסיבוכים אחרים הם חלק חשוב מאוד בטיפול הפליאטיבי. הטיפולים הפליאטיביים מגוונים, וכוללים לרוב טיפול תרופתי ייחודי כמו גם טיפולים הדומים לאלה שנועדו לרפא את הסרטן, כגון כימותרפיה, ניתוח או טיפול בקרינה. לכן חשוב להבין את המטרות של כל טיפול שיוצע לך.
טיפול הניתן במקרה שהגידול הסרטני התפשט לאיברים אחרים בגוף, כגון העצמות. במקרה זה הטיפול אינו משמיד את כל התאים הסרטניים ואינו יכול לרפא את המחלה, אך הוא יכול להקל תסמינים, כמו כאב, ולשפר את הרגשת המטופל. הטיפול יינתן לעצם או לאזור שנפגע מהגידול הסרטני, בטיפול בודד או בסדרת טיפולים קצרה. חולים רבים חשים הקלה בכאב בתוך כמה ימים, ואילו אחרים עשויים לחוש הקלה לאחר כשלושה או ארבעה שבועות. הכאבים עלולים להחמיר מעט לפני שהם משתפרים. בנוסף לקרינה ניתן להשתמש במשככי כאבים.
צוות מכון הקרינה יסביר לך מראש על הטיפול ועל תופעות הלוואי האפשריות שלו. אם תאים סרטניים נמצאים ביותר מעצם אחת, ייתכן שיוצע לך טיפול בקרינה לפלג הגוף העליון או התחתון. סוג זה של טיפול בקרינה מקל את הכאבים בתוך כמה ימים. עם זאת, לטיפול זה נלוות בדרך כלל תופעות לוואי רבות יותר מטיפול מקומי לאזור מסוים. ייתכן שיינתנו לך תרופות נגד בחילה, ושתאושפז בבית החולים לזמן קצר. במידת הצורך, ניתן לטפל בהמשך בפלג הגוף האחר, לאחר שתופעות הלוואי של הטיפול יחלפו.
ניתוח המבוצע במקרים בהם הגידול הסרטני חוסם את צינורית השתן ומונע את התרוקנות שלפוחית השתן. ניתוח זה נועד להסיר בצורה אנדוסקופית את הרקמה שחוסמת את מעבר השתן ולהקל את הקשיים במתן שתן. אך כאמור ניתוח זה לא מרפא את סרטן הערמונית.
במהלך הניתוח צינור המכיל כלי חיתוך ומצלמה זעירה מוחדר דרך צינורית השתן עד לאזור שבו נמצאת הערמונית. כלי החיתוך "מקלף" את האזור הפנימי של הערמונית על מנת להסיר את החסימה. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או בזריקת הרדמה לגב (אפידורל). הצוות הרפואי יעודד אותך לקום מהמיטה ולהתהלך כבר למוחרת הניתוח. יינתן לך עירוי של נוזלים לווריד, וברגע שתוכל לשוב לשתות באופן רגיל הוא ינותק. כמו כן, יחברו לך צנתר (קתטר) על מנת לשטוף את אזור הניתוח ולנקז נוזלים משלפוחית השתן. בשלב זה ייתכן שיופיע דימום בשתן ואולי תחוש מעט כאבים וצריבה מעצם נוכחות הצנתר.
ברוב המקרים תוכל לשוב לביתך כשלושה-ארבעה ימים לאחר הוצאת הצנתר. במקרים נדירים (כאשר יש היצרות שופכה) ייתכן שהצנתר יישאר בשלפוחית גם כשתצא הביתה לכמה ימים נוספים. במקרה כזה הצנתר יכול לגרום לעוויתות של שלפוחית השתן ולדליפה קלה של שתן. זה נורמלי, אך אם הדבר מטריד אותך, דווח לצוות המטפל. תופעות הלוואי העשויות להופיע לאחר הניתוח כוללות כאב או חוסר נוחות ושפיכה נסוגה (חזרה של הזרע אל השלפוחית במהלך השפיכה, במקום פליטתו החוצה דרך צינורית השתן).
תרופות המסייעות לחיזוק העצמות, שהפכו חלשות או דקות בגלל נוכחות גרורות או בשל התפתחות אוסטאופורוזיס (osteoporosis) משנית לטיפול ההורמונלי.
ביספוספונטים מפחיתים את הסיכון להופעת שברים ומורידים רמות גבוהות של סידן בעצם )היפרקלצמיה).
תרופות ממשפחה זו כוללות: סודיום קלודרונאט - Sodium clodronate (בונפוס - Bonefos, אוסטאק - Ostac)*, ריזדרונט סודיום - Risedronate sodium (אקטונל® - ®Actonel, ריבון® - Ribone®)*, אלנדרונט סודיום - Alendronate Sodium (פוסלן® - ®Fosalan, מקסיבון® - ®Maxibone)* וחומצה זולדרונית - Zoledronic acid (אקלסטה® - ®Aclasta, זומרה® - ®Zomera)*.
לחומצה זולדרונית יש אפשרות להפחית תופעות הקשורות בנוכחות גרורה בעצמות (שברים, לחץ על עמוד השדרה, צורך בטיפולים להסרת הלחץ). התרופה ניתנת בעירוי דרך הווריד.
לעיתים ניתן להשתמש בביספוספונטים בשילוב עם משככי כאבים.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
תרופות הפועלות באופן ממוקד על חלבון המכונה RANKL בתאי העצם, על מנת להקטין את קצב צמיחת הגידול הסרטני בעצמות וכך להפחית את הסיכון לשברים ונזקים בעצמות. תרופה מסוג זה היא דנוסומאב - Denosumab (אקסג'יבה® - ®Xgeva, פרוליה® - ®Prolia)* הניתנת בהתוויה דומה לחומצה זולדרונית. יעילותה טובה יותר בטיפול בתופעות הקשורות לגרורות גרמיות.
תופעות לוואי אפשריות של ביספוספונטים ומעכבי RANKL (דנוסומאב)
ישנם סוגים רבים של משככי כאבים, והם שונים זה מזה בחוזקם ובמנגנון פעולתם. חלק ממשככי הכאבים טובים יותר לסוגים מסוימים של כאב, וחלק מתאימים למטופלים מסוימים יותר מלאחרים. אם אתה משתמש במשככי כאבים, מוטב לקחת אותם בצורה סדירה, גם אם הכאבים פסקו, מכיוון שמשכך הכאבים אינו רק מקל את הכאבים אלא גם מונע את חזרתם. משככי כאבים ניתנים בטבליות, תמיסות, נרות (להחדרה לרקטום) או זריקות. חשוב שתעדכן את הרופא או האחות אם משככי הכאבים שניתנו לך מסייעים. אם לא, הרופא יוכל לשנות את מינון התרופה או את סוג התרופה. סרטן ערמונית מתקדם עלול לגרום לכאבים קשים. טיפול בקרינה הוא שיטה טובה מאוד להקל כאבים אלו, אך לעיתים ההקלה מגיעה רק לאחר כמה שבועות. לעיתים קרובות אין מנוס משימוש בתרופות המכילות מורפיום בעת תכנון הטיפול או בזמן ההמתנה לתחילת ההשפעה של הטיפול. מורפיום עלול לגרום לחלק מהמטופלים לישנוניות, בחילה או עצירות.
נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs): תרופות היכולות להקל את הכאב אם הוא נגרם כתוצאה מתאים סרטניים בעצמות. לתרופות אלו מעט תופעות לוואי, למעט גירוי דופן הקיבה. התרופות ניתנות בעירוי לווריד כל שלושה עד ארבעה שבועות, או בטבליות לבליעה. את חלקן יש ליטול על בטן ריקה, כשעה לפני האוכל, מכיוון שהן עלולות לגרום לבעיות עיכול. חשוב מאוד לטפל בכאבים, משום שהם עלולים לגרום גם לדיכאון. ישנן דרכים רבות להתמודד עם כאבים וחשוב לערב את הצוות הרפואי בתחושותיך. תוכל לבקש מהרופא שיפנה אותך למרפאת כאב ייחודית אם השיטות שניסית לא עזרו.
ייתכן שתתעייף בקלות ותרגיש כי גופך אינו חזק כפי שהיה, אם בשל המחלה ואם בשל תופעות הלוואי של הטיפול. קשה להסתגל לעייפות הרבה, בעיקר אם היא מקשה עליך לנהוג או להיות פעיל כפי שהיית. רצוי לנוח ולשמור אנרגיה לדברים החשובים לך, ולהיעזר בבני משפחה וחברים קרובים, ובמידת הצורך גם בעזרים, כגון מקל הליכה או הליכון. לעיתים המחלה או הטיפול בה עלולים לגרום לאנמיה הגורמת לעייפות רבה. במקרה זה יינתן לך עירוי דם אשר יקל עליך.
עצירות יכולה להיגרם משימוש במשככי כאבים חזקים או מרמה גבוהה של סידן בדם (כתוצאה מפגיעה של תאי הסרטן בעצם). עצירות גם יכולה לנבוע מירידה בכמות המזון הנצרך בשל חוסר תיאבון. פעילות גופנית כמו הליכה, וכן שתיית כמות נוזלים מרובה, יכולות לעזור, אולם לעיתים גם ניתנת תרופה המגרה את פעילות המעיים (חומר משלשל). הרופא או האחות יוכלו להמליץ על דרכים למניעה או להקלת עצירות.
גם במצב של עייפות רבה, לעיתים יש קושי לישון. הרופא יכול לרשום כדורי שינה או כדורי הרגעה עדינים, שעשויים להועיל בעיקר אם אתה מתקשה לישון בגלל הכאבים. חרדה וחוסר שינה יכולים להחמיר את הכאב. מסיבה זו חלק מהחולים מגלים כי תרגול שיטות הרפיה מסייע להם לחוש בנוח יותר. גם חום ועיסוי עדין עשויים לסייע בהקלת כאבים. טבילה ארוכה באמבט חם, בקבוק מים חמים, עיסוי בשמן תינוקות או מריחת משחה מרגיעה על העור עשויים לסייע.
ניתן למצוא מידע מפורט על תופעות הלוואי השונות באתר האגודה. לקבלת חוברות מודפסות: 'כאב והטיפול בו', 'התמודדות עם תשישות ועייפות', ו'המלצות תזונתיות למתמודדים עם מחלת הסרטן', ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
המונח 'רפואה משלימה' (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
כל סוג של טיפול עלול לגרום לתופעות לוואי, ובאופן ישיר או עקיף עשוי להשפיע על התפקוד המיני. בעקבות סרטן הערמונית והטיפולים בו, קיימת אפשרות לבעיות בזקפה, בחשק המיני או באורגזמה. גברים רבים, ללא קשר לגילם, מתקשים לדבר על נושאים אישיים, כמו בעיות מיניות. בעיות בזקפה עלולות לעיתים לנבוע מחרדה, חולשה, כאבים והרגשה כללית רעה, ולא רק כתוצאה מניתוח או מטיפולים במחלה. אם הבחנת בבעיה כלשהי בתפקודך המיני - מומלץ לדווח על כך לרופא המטפל ולפנות למטפל מיני. רצוי לשוחח על כך גם עם בת/בן הזוג, משום ששיתופם בפחדים ובחששות יכול לסייע בהתמודדות עם הבעיות והקשיים.
תרופות, זריקות ומשאבות
לבעיות בהשגת זקפה או בשמירה על זקפה, ישנם פתרונות רבים. הם יסייעו בהשגת זקפה, אך לא בהכרח יגבירו את תחושת העוררות המינית. סילדנאפיל - Sildenafil (ויאגרה® - ®Viagra, תרים® - ®Tarim)*, טדאלאפיל - Tadalafil (טאדם® - ®Tadam, סיאליס® - ®Cialis)*, וארדנאפיל - Vardenafil (לויטרה® - ®Levitra) הן טבליות עם תועלת דומה וסיכונים דומים. כולן יכולות לגרום לזקפה ממושכת בעקבות הגירוי המיני.
טבליות סילנדאפיל (ויאגרה) מגבירות את זרימת הדם לפין ומסייעות בהשגת זקפה. יש ליטול את הטבליות שעה לפני קיום יחסי המין, והזקפה תופיע לאחר גירוי מיני ישיר. תוכל לקבל מרשם לטבליות אלו מרופא המשפחה שלך. תופעות לוואי אפשריות הן צרבת, כאבי ראש, סחרחורות ושינויים בראייה. השפעת התרופה נמשכת כשעתיים עד ארבע שעות.
אין ליטול תרופות אלה אם אתה נוטל תרופות לבעיות לב (ניטרטים), תרופות מסוימות ללחץ דם גבוה, אם אתה סובל מלחץ דם נמוך, מחלת כבד חמורה, מחלת לב חמורה או לאחר אירוע מוחי או התקף לב.
לפני השימוש יש לדווח לרופא על כל תרופה נוספת שאתה נוטל, לרבות תוספי תזונה וצמחי מרפא.
טבליות וארדנאפיל פועלות באופן דומה לסילנדאפיל, ומסייעות בהשגת זקפה בתוך 25 דקות עד שעה. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר הן כאבי ראש והסמקה בפנים. התרופה משפיעה עד חמש שעות. ניתן להשתמש גם בטבליות טדאלאפיל, אותן ניתן לקחת עד 24 שעות לפני קיום יחסי מין. טדאלאפיל מגבירה את זרימת הדם לפין, והשפעתה נמשכת עד 36 שעות.
ניתן להחדיר לפין כדורים קטנים של אלפרוסטדיל/פרוסטגלנדיןוE1ן - Prostaglandi E1 (קאברג'קט® - ®Caverject)* . הכדור מתמוסס לתוך האזור שמסביב לשופכה, ולאחר שפשוף מתפזר לרקמות הסמוכות ומעורר זקפה. לעיתים השימוש גורם בתחילה לאי- נוחות.
ניתן גם להשתמש במשאבות ואקום כדי להשיג זקפה. המשאבה היא מכשיר פשוט, בעל צינור חלול, לתוכו מכניסים את הפין. המשאבה יוצרת ואקום ומגבירה את זרימת הדם בפין. כדי להשיג זקפה תפקודית, שמים טבעת גומי מסביב לבסיס הפין. ניתן לשמור על הזקפה במשך כ-30 דקות. בסיום הפעילות המינית, ניתן להסיר את הטבעת והדם חוזר לזרום כרגיל. היתרון במשאבת ואקום, השימושית בעיקר עבור אנשים שאינם יכולים לקבל טיפול תרופתי, הוא שהיא אינה מחייבת החדרת חומרים לפין, אך מחייבת מעט ניסיון. ייתכן שהפין יהיה קר יותר למגע. אין להשאיר את הטבעת למשך יותר מחצי שעה בכל פעם. ניתן להשתמש במשאבה ככל שתרצה, בתנאי שתקפיד על הפסקה של חצי שעה בין שימוש לשימוש.
מרבית הגברים הסובלים מבעיות זקפה לאחר כריתת ערמונית או טיפולים בקרינה מפיקים תועלת מסוימת מהאפשרויות המתוארות לעיל, אך כל מקרה לגופו.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
האגודה למלחמה בסרטן מציעה ייעוץ בנושאי דימוי גוף, מיניות, אינטימיות ופוריות לחולי/ות סרטן ולבני/בנות הזוג ולמי שאינו בקשר זוגי - בכל הגילים. הייעוץ כולל מידע על השפעות מחלת הסרטן על המיניות והפוריות, מידע על אפשרויות טיפול ושיקום התפקוד המיני וכן הפניה למומחים מקצועיים נוספים. השירות ניתן על ידי מטפלת במיניות באגודה למלחמה בסרטן ללא תשלום וללא צורך בהפניה: טל' 03-5721643 או דוא"ל miniut@cancer.org.il
ניתן להפנות שאלות למומחים בפורום "יעוץ מיני לחולי סרטן".
טיפול בהזרקה תוך-מחילתית
השלב הבא בטיפול בהפרעה בזקפה, במקרה שהטיפול בתרופות הניתנות דרך הפה או במשאבה אינו עוזר, הוא הזרקה לתוך הגופים המחילתיים של הפין. את ההזרקה לומדים לבצע במשך כמה פגישות במרפאה. אז גם נקבע המינון היעיל ביותר של התרופה המוזרקת לפין. בדרך כלל מדובר בפרוסטגלנדין E1 בשילוב תרופות נוספות. ההזרקה מבוצעת באמצעות מזרק עם מחט קטנה ודקה במיוחד, והזקפה מתרחשת בתוך חמש דקות עד רבע שעה, ונמשכת עד כשעה. יעילות טיפול זה היא גבוהה (מעל 70%), אך עקב החודרניות שבביצוע הזריקה, שיעור החולים המפסיק את הטיפול גבוה (כ-50% בשלושת החודשים הראשונים לתחילת הטיפול).
הטיפול אסור לחולים עם רגישות ידועה לתרופות המוזרקות, עם נטייה לדימומים והפרעות קרישה, ולחולים המקבלים טיפול בנוגדי קרישה. סיבוכים אפשריים הם כאב בזמן זקפה, היווצרות אזורים נוקשים (צלקות) בפין וזקפה ממושכת וכואבת של מעל ארבע שעות (פריאפיזם), ועל כן השימוש בתרופה אסור לבעלי נטייה לפריאפיזם. במצב בו החולה סובל בעקבות הטיפול מזקפה ממושכת (כמה שעות) עליו לפנות מיד לחדר מיון על מנת לקבל טיפול. למרות הפולשנות היחסית של הטיפול והסיבוכים האפשריים, מדובר בטיפול יעיל ביותר.
הפגיעה בשליטה במתן שתן מתרחשת בחלק מהחולים כתוצאה מהגידול הסרטני בערמונית או מהטיפולים השונים. הפגיעה יכולה להיות בדרגות שונות, מדליפה קלה ועד איבוד שליטה מלא. איבוד שתן בעת שיעול, עיטוש או צחוק נקרא 'בריחת שתן במאמץ' והוא הסוג הנפוץ ביותר של דליפת שתן שגברים חווים לאחר ניתוח כריתת ערמונית. צורך במתן שתן תכוף עם אפיזודות של דליפה נקרא 'בריחת שתן בדחיפות', והוא הסוג הנפוץ יותר לאחר טיפול בקרינה.
בשנים האחרונות הושגה התקדמות רבה בטיפול בבעיות אלו, וכיום ישנן דרכים שונות המסייעות במצב זה. בחלק מבתי החולים קיימת מרפאה מיוחדת המסייעת בהתמודדות.
אפשרויות הטיפול כוללות:
ניתוח
אם קיימת דליפת שתן משמעותית וקבועה הנמשכת יותר משנה והאמצעים שתוארו לעיל לא עזרו, ייתכן שיוצע לך טיפול בניתוח.
קיימים שני סוגי ניתוח נפוצים:
השתלת סוגר שתן מלאכותי Artificial Urinary Sphincter - AUS - בניתוח, המבוצע בהרדמה כללית או אזורית, מושתלת מערכת המורכבת משלושה מרכיבים:
המערכת אינה נראית מחוץ לגוף. במצב מנוחה, שרוול השופכה מנופח בנוזל, שסוגר את השופכה. הפעלת המשאבה בשק האשכים גורמת לריקון זמני של השרוול, מה שמאפשר מתן שתן. במשך כמה דקות השרוול מתנפח מחדש בהדרגה, כדי לסגור שוב את השופכה.
שיעור ההצלחה של ניתוחים מסוג זה עומד על יותר מ-80%, ושיעור הסיבוכים נמוך. לרוב, המערכת מתפקדת שנים רבות, אך ייתכנו מקרים שלאחר זמן מה השפעת הניתוח נחלשת עקב ניוון של הרקמות סביב השתל.
ניתוח מתלה - Urethral Sling - דרך חתך קטן ברקמת הפרינאום מניחים סרט דמוי רשת סינתטית סביב השופכה ומקבעים אותה לעצם, על מנת לדחוס ולהניע את השופכה למצב חדש. טיפול זה עוזר לגברים רבים להתגבר על בעיות בריחת שתן בדרגה קלה-בינונית. מדובר בהליך פשוט יחסית, שלרוב אינו מצריך אשפוז. ההתאוששות קצרה והסיבוכים נדירים.
סוג חדש יותר של מתלה נקרא AdVance® male sling והוא כולל סרט סינתטי המקובע מתחת לשופכה, ומתיחתו מביאה להרמתה כלפי האגן באופן המשפר את תפקוד הסוגר.
שלא כמו ניתוח ההשתלה, מדובר במנגנון שאינו דורש הפעלה מלאכותית.
חלק מהטיפולים בסרטן הערמונית גורמים לפגיעה בפוריות, זמנית או קבועה. אם ברצונך לשמר את היכולת להביא ילדים בעתיד - חשוב לדון על נושא זה עם הרופא המטפל לפני תחילת הטיפולים.
ניתן למצוא מידע מפורט בנושא מיניות ופוריות כאן. לקבלת חוברות מודפסות בנושא מיניות ופוריות הגבר וכן חוברת המותאמת למגזר הדתי, ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
מחקרים מצביעים על האפשרות שתזונה מאוזנת ובריאה תורמת הן למניעת התפתחות סרטן ערמונית והן להאטת קצב התקדמות סרטן ערמונית. להלן כמה המלצות תזונתיות:
עגבניות ומוצרי עגבניות - העגבניות עשירות בליקופן, אשר על פי מחקרים עשוי לעכב את התפתחות סרטן הערמונית ואת התפתחות הגרורות. בישול של עגבניות וצריכתן עם שומנים בריאים כמו שמן זית, מעלה את יכולת הגוף לספוג ליקופן. יש לצרוך מגוון ירקות, לרבות עגבניות אפויות. אין ליטול תוסף ליקופן.
ירקות מצליבים - ירקות מצליבים כוללים ברוקולי, כרובית, כרוב, כרוב ניצנים, קייל, עלי חרדל, בוק צ'וי וארוגולה. על פי מחקרים ירקות ממשפחה זו עשויים להפחית גורמים מסרטנים, לעצור את גדילת התאים הסרטניים ואת חלוקתם ואפילו לגרום למותם של תאים סרטניים. מומלץ לאכול מנה אחת (חצי כוס) ליום של ירקות מצליבים, במרבית ימות השבוע.
דגים - מחקרים שונים מצאו כי צריכה של דגים, בעיקר דגים עשירים באומגה 3 (כמו סלמון, סרדינים, מקרל והרינג), יכולה להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן הערמונית. מומלץ לאכול לפחות שתי מנות דגים בשבוע. ההמלצה תקפה לכל הגברים - בריאים וחולים כאחד.
שומנים בריאים - מחקרים מצאו כי צריכת שומנים רוויים מעלה את הסיכון לחלות בסרטן ערמונית מתקדם או גרורתי, לעומת שומנים לא רוויים כמו אומגה 3, המפחיתים את הסיכון. מומלץ להחליף מזונות עתירים בשומנים רוויים במקורות שומניים בריאים מן הצומח, כמו שמן זית, אבוקדו ואגוזים.
בשר ועוף מעובד - בשר ועוף שעברו עיבוד מכילים ניטריטים, ניטראטים ומלחים, שהם בעלי תכונות המעודדות התפתחות תאים סרטניים. יש להימנע מצריכתם, וכן להסיר את העור מהעוף טרם אכילתו.
ביצים - צריכת ביצים במהלך חיינו הבוגרים עלולה להעלות את הסיכון לחלות בסרטן ערמונית אגרסיבי. אחת ההשערות היא כי הריכוז הגבוה של כולין שנמצא בחלמון הביצה הוא הסיבה לכך. רצוי להמעיט בצריכת ביצים ולהימנע מנטילת תוספים המכילים לציטין או פוספטידילכולין.
סידן/מוצרי חלב - רוב המחקרים מצאו כי צריכה גבוהה של סידן (למעלה מ-1,000 מ"ג ליום), מעלה את הסיכון לחלות בסרטן ערמונית. יש לצרוך כמות מספקת של סידן ממוצרי חלב מופחתי שומן, ירקות וחלב סויה או חלב אגוזים. יש להימנע מצריכת מוצרי חלב עשירים בשומן.
מיץ רימונים טבעי - מחקר מצא כי שתיית כוס מיץ רימונים טבעי ביום מסייעת בהורדת רמת ה-PSA.
ויטמין D - יש לדאוג לצריכה מספקת של ויטמין D ממזון או מתוספים.
בנוסף להמלצות התזונתיות, גורמי אורח חיים אחרים עשויים להיות קשורים לסיכון להתפתחות ולהתקדמות סרטן הערמונית. להלן גורמי אורח החיים הרלוונטיים ביותר:
פעילות גופנית - מחקרים מצאו כי פעילות גופנית בעצימות גבוהה, במהלכה מזיעים והדופק נשמר ברמה מואצת, מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן ערמונית קטלני ואת הסיכון למוות מסרטן הערמונית. אם בחרת באימון הליכה, נסה ללכת בקצב של לפחות חמישה קמ"ש, ולשלב אימוני הפוגות (אינטרוולים) של ריצה קלה. דוגמאות לאימון בעצימות גבוהה הן ריצה, שחייה מהירה או דיווש מהיר על אופניים. יש להתאמן 30 דקות ביום, במרבית ימות השבוע.
BMI (מדד מסת גוף) - מדד מסת הגוף מחושב בנוסחה של משקל לעומת גובה. טווח תקין של BMI עומד על 25-18.5. טווח של 29.9-25 מעיד על משקל עודף, ו-30 ומעלה מעיד על השמנת יתר. מחקרים אחדים מצאו כי קיים קשר בין BMI גבוה ובין הסיכון לחלות בסרטן ערמונית קטלני, וישנן עדויות לכך שהשמנת יתר, לפני או אחרי האבחנה, קשורה לחזרה, התקדמות או תמותה מסרטן הערמונית. הישאר בטווח BMI תקין, על ידי שמירה על תזונה נכונה ועיסוק בפעילות גופנית.
עישון - עישון קשור לסיכון גבוה יותר לחלות בכמעט כל המחלות הכרוניות, לרבות מחלות לבביות, שבץ, מחלות נשימתיות וסרטן. לאחרונה נמצא כי עישון גורם לסרטן ערמונית אגרסיבי יותר בזמן האבחנה. בנוסף, למעשנים סיכון גבוה יותר להתקדמות סרטן הערמונית, לרבות חזרת המחלה והופעת גרורות, וסיכון גבוה יותר למוות. הימנע מעישון.
לאחר סיום הטיפול, עליך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות במרפאות החוץ של בית החולים, שיכללו בדיקות דם של רמות ה-PSA ובדיקה רקטלית. במקרים של מחלה גרורתית, יתבצעו גם בדיקות הדמיה. אם מופיעים תסמינים חדשים בין ביקורי המעקב אצל הרופא, יש ליצור קשר מיידי עם הצוות הרפואי.
באתר האגודה ניתן להתייעץ עם מומחים בפורום סרטן הערמונית, הכליה ושלפוחית השתן.כמו כן, אפשר להתייעץ בנוגע לזכויות ושירותים לחולי סרטן ובני משפחה בפורום התמיכה.ניתן למצוא מידע מפורט למחלימים באתר האגודה . לקבלת החוברת המודפסת 'עם הפנים לעתיד - מדריך למחלימים', ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 2-1) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר.
כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, והוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים המתעדכן באופן שוטף.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ. המחקרים האלה פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר.
ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדואר אלקטרוני info@cancer.org.il
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לפחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
התכנים המופיעים כאן נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.